"החלום לאחר הטראומה שעברה משפחתנו בשביעי באוקטובר הוא לשקם את בית הקפה ולהמשיך ולהפעיל אותו גם למען המשפחה שלנו, ובעיקר למען הקהילה בעוטף, וכמובן לזכרו של דביר זיכרונו לברכה. לא נפסיק לייצר שוקולדים איכותיים ולשמח את תושבי ישראל, ובפרט את תושבי הקיבוצים והמושבים בעוטף כאשר הם ישובו לבתיהם".
כך אמרה ל"מיינט באר שבע והנגב" לפני חצי שנה רעות קרפ, חברת קיבוץ רעים שבמועצה האזורית אשכול, אשתו לשעבר ואם ילדיו של דביר קרפ ז"ל, שנרצח בשבת השחורה של השביעי באוקטובר, כאשר חוליית מחבלים פלשה לקיבוץ רעים, הגיעה לביתו של דביר ורצחה אותו ואת בת זוגו, סתיו, לעיני ילדיו של דביר.
מקום מפגש
דביר קרפ ז"ל היה דמות מוכרת ביישובי העוטף בזכות השוקולדים שלו ובית הקפה שלו "שוקולד קפה", אותו הוא הקים במתחם "נווה אשכול" של העמותה למען הזקן במועצה האזורית אשכול.
בית הקפה של דביר ושל שותפו לעסק, אורי שטיינר ממושב שדי אברהם, הפך עם השנים לשם דבר באזור העוטף, והיה למקום מפגש לא רק של בני הגיל השלישי, אלא גם של תלמידי בית הספר האזורי הסמוך, של חיילים ששירתו באזור, ושל מטיילים שבדרך התענגו על מוצרי השוקולד, מעשי ידיו של דביר קרפ, כמו פרלינים משובחים.
במשך למעלה משבעה חודשים, מאז פרוץ המלחמה, היה המקום סגור. השאיפה של אשתו לשעבר של דביר ושל שותפו לעסק להחיות את בית הקפה בבוא היום, התעצמה מיום ליום. נפתח אז קמפיין לגיוס המונים לטובת שיקומו ופתיחתו של "שוקולד קפה", והשבוע קרם החלום עור וגידים.
ביום שני השבוע נפתח המקום, אמנם בהילוך נמוך, כהגדרתם של רעות קרפ ואורי שטיינר, לתקופת הרצה, עד אשר המקום יעמוד על רגליו ויפעל כבעבר.
המתכונים של דביר
"אני מאוד מתרגשת", אמרה רעות קרפ, "בזכות אנשים מדהימים הצלחנו לפתוח את המקום, למרות שכמעט שמונה חודשים הוא היה סגור. אני יכולה לגלות שלפני הפתיחה מצאנו במקרר מלאי של שוקולדים, שדביר הכין עוד יומיים לפני פרוץ המלחמה והם היו טעימים כאילו הוא הכין אותם היום. פשוט מדהים".
איזה אופי יישא עכשיו "שוקולד קפה"?
"בשלב ראשון מדובר, כאמור, בהרצה ונגיש ללקוחות שלנו כריכים, סלטים וקפה. בהמשך ישובו למדפים שלנו מוצרי השוקולד וגם דברי מאפה על פי מתכוניו של דביר. צריך לזכור, שמעבר להיותו של המקום בית קפה, זה גם מקום מפגש של אנשי הקהילה, שאחרי חודשים ארוכים חוזרים לכאן".
אורי שטיינר, שהיה שותפו של דביר במשך שש שנים בהפעלת "שוקולד קפה", מתרגש אף הוא עם פתיחתו המחודשת של העסק לאחר תקופת סגירה ממושכת.
"אנחנו עכשיו", הוא מציין, "צועדים את הצעדים הראשונים של החייאת העסק מחדש. בשלב ההרצה נגייס עובדים ונתחיל להניע את העסק. זה ייקח זמן עד שהמקום יחזור לקדמותו. פתחנו אותו עכשיו לטובת קהילת נווה אשכול, שעבורה יש למקום הזה ערך מוסף מעבר להיות בית קפה".
איך התחושות ברגע שכזה?
"קודם כל, הפתיחה השבוע היא בסימן הנצחתו של דביר ז"ל ותמיכה במשפחתו. קיימנו בחודשים האחרונים קמפיין של גיוס המונים ויש לנו מחויבות לקהילה להפעיל את המקום, גם אם בהתחלה זה לא כל כך כלכלי. יש כאן המשכיות למפעל חייו של דביר. השבוע זה היה צעד ראשון, ולאט לאט נוסיף מוצרים, כשהדגש יהיה, כמובן, מוצרי השוקולד על פי מתכוניו של דביר. מאוד מרגש לפגוש שוב את הלקוחות של המקום. רוחו של דביר שורה על המקום. בלעדיו לא הייתי כאן. בסך הכל, התחושה היא טובה".
רגשות מעורבים
לאירוע הפתיחה השבוע הגיעו לא רק תושבי אשכול שחזרו לבתיהם בתקופה האחרונה, כי אם גם כאלה שפונו מיישוביהם ומתגוררים בינתיים במגורים זמניים בבאר־שבע וביישובי הסביבה. ההתרגשות היתה בעיצומה, ועין אחת לא נותרה יבשה.
קראו גם:
"פתיחתו של בית הקפה", ציינה ענת רוסט־חקלאי, מנכ"לית העמותה למען הזקן באשכול ("נווה אשכול"), "היא בסימן רגשות מעורבים. מצד אחד, יש עצב עמוק על הירצחם של דביר ובת זוגו באותה שבת שחורה ועל הטבח שהתחולל בקהילת העוטף בכלל. מצד שני, מה שמשמח זה שמדובר כאן בצעד נוסף של שיקום. פתיחת המקום הזה מסמלת התחלה של חזרה לחיי שגרה".
עוד היא אומרת כי "ברור שזו לא תהיה שגרה כמו שחווינו כולנו לפני השביעי באוקטובר, אבל זה יהיה קרוב לזה. הציבור שלנו צמא למקום מפגש, לאירוע תרבותי, והמקום הזה, 'שוקולד קפה', עונה על הצורך הזה. עוד צעד בדרך להחזרת השפיות לחיינו. המקום הזה, כשמו כן הוא - הוא ימתיק לנו את החיים".
