הקהילה הגאה בבאר־שבע והנגב קיבלה השבוע בתדהמה ובצער את מותו בטרם עת של ד"ר עמי פומרנץ, שהיה מפעיליה הבולטים וממוביליה. פומרנץ הלך לעולמו בגיל 50. הוא הובא למנוחות בהוד השרון.
סיפור חייו של עמי פומרנץ היה מורכב ומעניין. הוא היה חובש כיפה, הגיע מהחברה הדתית, שבאופן כללי מתקשה מאוד לקבל אורח חיים של אנשים להט"בים, אף שבשנים האחרונות ישנם זרמים שמנסים לנקוט בגישה פתוחה יותר.
הוא היה נשוי ואב לחמישה ילדים, אבל בשלב מסוים החליט לצאת מהארון ובשנים האחרונות חי עם בן זוג.
בראיון שהעניק ל"מיינט באר שבע והנגב" בעבר סיפר פומרנץ על זהותו המינית: "אני בא מבית דתי־לאומי־אשכנזי יחסית ליברלי, אז מצבי טוב יחסית למצבם של אנשים אחרים שאני מכיר, אבל עדיין, זה לא עבר חלק".
פומרנץ סיפר באותו ראיון, כי הסימנים באשר לזהותו המינית תמיד היו שם. ואולם, בתור מי שגדל בחברה דתית הוא היה בטוח, כמו שנהגו לומר, ש"אחרי החתונה זה יעבור". הוא סיפר: "התחתנתי וציפיתי שזה יעבור, וכשגיליתי בשלב מסוים שזה לא עבר, זה היה סוג של הלם".
לשאלה כיצד היה מגיב אם אחד מילדיו היה יוצא מהארון, השיב: "הייתי רוצה שיעשו מה שטוב להם ואני חושב שהם יודעים שלא משנה מה הם יעשו, אני אתמוך בהם, ולא משנה מה יהיו הדעות שלהם, אני אוהב אותם".
במצעד הגאווה האחרון שבו השתתף, לא הסתיר את דאגתו מביטויים הומופוביים מצד נבחרי הציבור ומהחשש מפגיעה בבית המשפט העליון שנתפס כמגן אחרון על זכויות הקהילה הלהט"בית.
חבריו לקהילה מתקשים לעכל את לכתו של פומרנץ כשהוא בשיא עשייתו. חברת ועד המנהל בבית הגאה בבאר־שבע ובדרום, נופר עיני־הדס, ספדה לד"ר עמי פומרנץ: "קהילת הבית הגאה כואבת את לכתו בטרם עת של אהובנו עמי פומרנץ. עמי היה מהאנשים הפעילים ביותר בקהילה שלנו, כשהוא פועל להגביר את הטוב ולחבר בין אנשים: בין אם דרך בית המדרש הלהט"בי או בפרויקט ההיסטוריה הגאה או במחלקה למגדר, אם פגשתם בעמי כנראה היום שלכם הפך לטוב יותר, וגם למדתם משהו חדש.
"איבדנו חבר יקר, אבא מדהים ואדם אהוב, שהיווה השראה לכל כך הרבה מאיתנו על אהבת האדם, ההיסטוריה והמקום. עמי, אנחנו מחבקים את משפחתך ונעשה הכל כדי שיכירו אותך ואת פועלך. אתה חסר לנו, אוהבים אותך".
קראו גם:
רפרנט הלהט"ב בעיר באר־שבע, גיל אליאס, נפרד מחברו: "עמי חברי היקר והאהוב, אני לא מאמין שבתוך התקופה הכאוטית הזאת של המלחמה, שנאה בין בני אדם, פחד, חרדה וסכסוך בינינו לבין עצמנו אני צריך להתאבל עליך. אני מכיר אותך כבר תשע שנים ולא יודע מאיפה להתחיל, עברנו כל כך הרבה יחד. מהרגעים שהייתי בארון ודיברת איתי כמה וכמה פעמים עד לרגעים הראשונים שיצאתי מהארון והצטרפתי לקהילה הגאה בבאר־שבע ולבית הגאה בבאר־שבע ובדרום.
"כואב לי מאוד בלב להבין שאני לא יכול להרים אליך טלפון ולדבר איתך על הקהילה או סתם לשאול אותך מה שלומך בוואטסאפ. קשה לי להאמין שבנאדם יום אחד לא איתי יותר, בכיתי המון ואני מתגעגע אליך המון. אני אוהב אותך במלוא המילה".
