עידן חדש במרכז באר שבע: מיקומה הגיאוגרפי של שכונה ג' בבאר שבע הופך אותה בשנים האחרונות לפוטנציאל ליוזמות השקעה ופיתוח שלא נראו בשכונה מאז היווסדה בשנות ה־50 של המאה ה־20.
בזה אחר זה מאושרות תוכניות התחדשות, כשהמגמה היא לשנות את אופייה, משכונה ותיקה קולטת עולים מהתפוצות שנותרה מאחור, לשכונה מובילה שמהווה מודל לשילוב בין חדש לישן, במטרה למשוך אליה זוגות צעירים, משקיעים ויזמים, ובכך לבסס את מעמדה באמצעות העוגנים שנמצאים בתחומה.
ובכן, מיקומה הוא זה שמעניק לה ייחודיות שלאף שכונה בבאר שבע אין. העובדה שעוגנים משמעותיים נכללים בגבולותיה וסמוכים לה, דוגמת פארק ההיי־טק "גב־ים", המרכז הרפואי אוניברסיטאי "סורוקה" ואוניברסיטת בן־גוריון, היא מקדמה די רצינית ומשמעותית בהשוואה לשכונות אחרות בבירת הנגב.
תוספת דירות
מגמת ההתחדשות העירונית החלה בפרויקט "פינוי בינוי", וזו היתה הסנונית הראשונה שהתוותה את הדרך לבאות. מבנים דו־קומתיים ישנים מגושמים כמו בתי אבן ברחובות וינגייט - גולומב וגוש עציון, התחלפו בבנייני מגורים רבי־קומות עם דירות מרווחות ומזמינות, עם מעטפת של פיתוח סביבתי, כולל גינוי ונוי.
תוכניות "פינוי בינוי" מקודמות ברחבי השכונה וביתר שאת: מתחם "ברגמן" ומתחם "אורות" ברחוב השלום עם 1,400 יחידות דיור. בקצה רחוב עולי הגרדום נבנה בניין קומות מגורים במקום שני בתים צמודי קרקע, כאשר בקצה השני של הרחוב, הנושק לרחוב יד ושם, מתוכנן להיהרס המרכז המסחרי הישן, ועל חורבותיו יוקם בניין מגורים בין שבע קומות המשולב במסחר.
כיום יש בשכונה כ־3,700 יחידות דיור, ובמסגרת התחדשות עירונית שאושרה היא תאפשר תוספת של כ־6,200 יחידות דיור נוספות. במילים אחרות, כמעט כפול ממה שקיים כיום.
התוכנית מתווה ומסדירה גם את רשת הדרכים בשכונה, תוך דגש על חתך רחובות חדש שמחזק את המרחב ויצירת מעברים של הולכי הרגל והגברת החיבורים לפארקים שכונתיים.
התושבים מברכים על התוכניות הללו בתקווה שהדבר יטיב עם השכונה, יקדם אותה, ויעניק להם איכות חיים ושירותים, כפי שמקבלים תושבים בשכונות החדשות.
בסיור בין הרחובות והסימטאות, בין מרכזי המסחר וריכוזי העולים במרכזי הקליטה, שמענו מהתושבים על התוכניות להתחדשות, ההכרחיות והמבטיחות. רובם מקווים שסוף סוף יבוא השינוי המיוחל, אחרים פחות אופטימיים ולא ממש מתלהבים.
הצעירים בורחים
רומן בזק, מבעלי מכולת בווינגייט, חי ונושם את המקום 24 שעות ביממה בעסק. מנקודת ראותו, התוכניות נחוצות. הוא סבור שהכוונות טובות, ומתאר את המציאות כפי שהוא רואה אותה. "לדעתי 'פינוי בינוי' מאוד יעזור, ממה שהבנתי, ממה שהולך להיות כאן, מרחיבים את הכביש, ופה יהיה כיכר", הוא מצביע על צומת וינגייט - השלום, "הצפיפות לא תהיה יותר. היום, כשעובר פה אוטובוס, הוא יוצר פקק שחוסם את כל הרחוב כל ווינגיט פקקים".
מה לדעתך חסר לשכונה היום?
"אני חושב שחסרים מעונות יום, גנים, בתי ספר, מרכזי תרבות, שיהיו יותר פעילויות לילדים. צעירים מגיעים ומיד בורחים מכאן, הם רואים את התרבות הברוטלית, וממש בורחים".
למה הכוונה "תרבות ברוטלית"?
"כשאני הגעתי לכאן לפני שמונה שנים, עשרות אנשים פה היו יושבים ושותים בירות, התנהגות ממש לא הולמת. ילדה קטנה לא יכולה להיכנס למכולת, אישה נשואה לא יכולה להיכנס לכאן. אומר לך בכנות, אמרתי או אני או הם, המשטרה לא עזרה, אף אחד לא עזר, אני לקחתי את העניינים לידיים וסילקתי את כולם. אין היום אחד ששותה כאן בירה, באזור שלי פתרתי את הבעיה, הם לא ייכנסו לכאן, הם לא יהרסו את השכונה", מספר רומן בזק.
בשני העשורים האחרונים מתחולל תהליך דמוגרפי בשכונה, תהליך שבו הגיעו משפחות ברוכות ילדים, אחרות הגיעו מיישובי הסביבה, וממעמד סוציו־אוקונומי נמוך, ופה ושם סטודנטים שמחפשים דירות במחיר זול לצורך תקופת לימודיהם.
ריכוזים של משפחות מפוזרות על פני הרחובות הלפרין, עולי הגרדום, כ"ג, אסירי ציון, גאולים, חנה סנש, וניגייט, מעפילים, ז'בוטינסקי.
רק כדי להמחיש בנוגע לתהליכים הדמוגרפיים, עד סוף שנות ה־90, ברחובות מעפילים וז'בוטינסקי רוב הדיירים היו שייכים למעמד "הצווארון הלבן": רופאים, מנהלים, עורכי דין, אדריכלים, קצינים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים.
"רחוב מעפילים שינה את פניו מקצה לקצה", מספרת תושבת ותיקה שעבדה בשנות ה־70 בצוות החינוכי של בית הספר "דגניה" ומתגוררת עד היום ברחוב זה.
זה שינוי לטובה או לרעה?
"אני לא יודעת, פעם בין השעות 14:00 ל־16:00 בצהריים היה שקט כי כולם היו בשעות מנוחה, וכולם כיבדו את השכנים. היום, המון רעש, זורקים את האשפה מסביב לפחי האשפה, ילדים מפריעים, אז תחליט אתה איזה שינוי זה, זה מה שיש היום".
תשתיות ישנות
תוכנית "פינוי ובינוי" שיושמה במספר רחובות שינתה את המראה הישן והמנוכר במראה חדשני ומודרני, הפיחה חיים בהם, ושינתה את הדימוי.
אולם, לצד השינוי החיובי, היא יצרה לא מעט בעיות. הבניינים החדשים נבנו על תשתיות ישנות מסביב, לא נבנו מוסדות חינוך חדשים ומוסדות נותני שירותים. מלבד זה, נוצרו עומסים על תשתיות קיימות.
קחו לדוגמה את רחוב גולומב. מאז הקמת בנייני המגורים במסגרת "פינוי בינוי", הרחוב פקוק וצר מלהכיל את כמות כלי הרכב הרבים, התנועה שם רבה וצפופה, כאשר קיימת מצוקת חניות ברחוב דו־סטרי לתנועה, בזמן שכלי רכב רבים חונים בשוליים.
יש לציין כי ברחוב גולומב שוכן בית הספר התיכון מקיף א' אליו יוצאים ונכנסים מאות כלי רכב ביום.
פטר יוסיפוב מתגורר ברחוב השלום. הוא גרוש ומתגורר עם ילדיו. את יוסיפוב אנחנו פוגשים כשהוא מסיים את הקניות במכולת. הוא מתגורר בשכונה מזה ארבע שנים. כמו אחרים, הוא תולה תקוות בתוכניות שבדרך, אבל בינתיים הוא מתאר מציאות שונה.
"לצערי, השכונה לא הכי מפותחת, בתים ישנים, המון רעשים בלילה שלא מאפשרים לישון, יש צעקות בין אנשים ודברים לא נעימים, מלכלכים יותר מאשר מנקים. צריך להקים בתים חדשים, אבל צריך גם גנים, סניפי דואר, בנקים, הרבה צעירים בורחים ונשארת אוכלוסייה מבוגרת. אתה רואה בעצמך מה קורה, אני מקווה שיהיה שינוי, כרגע אין לי אפשרויות אחרות לעזוב, נראה מה יהיה".
לא הרחק מרחוב השלום שוכן מרכז הקליטה "קלישר" שבו נקלטים עולים מאתיופיה. ג'ק נאו, שמתגורר במרכז הקליטה מזה חמש שנים ביחד עם ילדיו, מקווה שיום אחד זה יקרה ויעבור לדירה משלו. בינתיים הוא מסתפק במה שיש.
מרוצה? אנחנו שואלים אותו, ונאו מספר: "מפריע לי שאי אפשר לעבור במדרכות, יש אלימות, אנשים מקללים, דברים לא יפים שילדים לא צריכים לראות. אני מקווה שיעשו פה משהו שיהיה יותר טוב, אנחנו באנו לארץ ישראל וחלמנו עליה, כאן זה הבית שלנו, אנחנו רוצים שיהיה לכולם טוב, צריכים לעשות שינוי, יש הרבה דברים לא טובים".
ממשק פורץ דרך
העירייה משקיעה ומגייסת תקציבים גדולים כדי לשנות את המרכיבים הפיזיים בשכונה ואת דימויה. אחד הפרויקטים היותר חשובים הוא רובע החדשנות. רובע החדשנות הוא מודל עירוני שבו אוניברסיטה, בית חולים, חברות היי־טק וסטארטאפים נמצאים ממש במרחק הליכה אחד מהשני, והחיבור ביניהם, כך מתכננים, יוצר ממשק חדשני ופורץ דרך.
הרוב נמצא בלב ליבה של שכונה ג' ומחבר בין שכונות ותיקות, כך שלדעת המתכננים, נוצרת תשתית חברתית־קהילתית שתעודד שיתופי פעולה נוספים שיובילו לצמיחה.
תחומי הידע ברובע החדשנות יתמקדו בטכנולוגיות סייבר, בריאות דיגיטלית וטכנולוגיות מדבר. רובע החדשנות יהיה פרוש על פני שטח של כ־2,600 דונם, ויתבסס על מוסדות עוגן מרכזיים, בהם חברות, חממות, חברות סטארט־אפ ומאיצים.
קראו גם:
בהשוואה לממוצע האזורי והעירוני, באזור זה נמצא ריכוז גבוה מאוד של עובדים איכותיים בתעשיית הידע וסטודנטים. "השאיפה שהרובע יהפוך למרכז חדשנות ולמנוע העיקרי לצמיחת חדשנות אינה עומדת בפני עצמה, אלא נתמכת על ידי שאיפות חשובות נוספות", אומרים בעירייה, "להרחיב את הזדמנויות ההשכלה והתעסוקה של תושבי העיר והאזור, להגביר את היכולת לנוע ברגל ובאופניים בתוך הרובע, לחזק את הקשרים בין קהילות וחוקרים, ליצור שטחים ציבוריים איכותיים, ולתמוך בהתחדשות עירונית איכותית. כלומר, המטרה היא ליצור קהילת חדשנות דינמית ומכלילה".
הזנחה ולכלוך
בינתיים, התושבים מצפים לשינויים בחלקת האלוהים הקטנה שלהם. בבית הכנסת "וישכם אברהם" ברחוב חנה סנש, אנחנו פוגשים את שמעיה אברהם (78) שעלה לארץ והשתקע בבאר שבע בשנת 1951. מול ערימות האשפה וההזנחה הקשות ברחוב, הוא מטיח האשמות קשות נגד העירייה, על הזנחה, על העדר טיפול נקודתי בפינוי פסולת, ועל עוד הרבה דברים שכואבים לו.
"שכונה ג' מזמן לא שייכת לבאר שבע, הכל מלוכלך, אתה רואה בעיניים מה קורה פה, זה מתאים למגורים לאנשים?", הוא שואל מול הרחוב שנראה כאילו עצר מלכת, "אין עם מי לדבר, העירייה אומרת זה פרטי. תשמע, נמאס לדבר איתם, אין לי כוח, מה אני מבקש? שעוד בחיי אזכה לראות את הרחובות שלנו בסביבה נקיים, שיהיו פה דברים טובים, למה אנשים צריכים להתגורר במצב הזה?".
יש תוכניות שהמצב ישתנה?
"תוכניות לא תוכניות, מתי זה יקרה? שיעשו קצת סדר, שידאגו שיבואו לכאן צעירים. מה שקורה פה לא מתאים לבני אדם. למה מגיע לנו את זה", אומר שמעיה אברהם בכעס.
בפינת רחוב חנה סנש אנחנו פוגשים בבחור דתי בן 38 שנולד בשכונה. הוא מתגורר ברחוב, מספר על תופעת סמים ודברים מפוקפקים שקורים. "איך אפשר לגדל שלושה ילדים במקום הזה?", הוא שואל, "יש כאן תופעות קשות של סמים וזנות, כולם יודעים מזה ולא עושים כלום, אולי אתם תצליחו להזיז משהו".
מספר עסקאות גדול יותר
עירן כהן, יועץ נדל"ן רימקס באר שבע, אומר כי שכונה ג' בהחלט תופסת תאוצה. "יש משפט שאומר 'תמכור בשמועה ותקנה בידיעה'. הרבה מוכרים יוצאים לשוק בחודשים האחרונים כי יש שמועה שהשכונה משנה פניה. הרבה משקיעים בודקים את התוכניות שמאושרות בפועל ויוצאים למסע קניות. אנחנו רואים בשטח מספר עסקאות גדול מאשר בעבר, ועליות מחירים, גם אם מתונות, עדיין קיימות".
להערכתו, "יהיה גבול מסוים של מחירים שלא ייחצה עד אשר לא נראה בפועל מבנים נהרסים ותחילת בנייה של מבנים חדשים".
יחד עם זאת, עירן כהן סבור כי "הטעות שהעירייה עושה היא הזנחה של חלקים שלא מיועדים לפרויקט ההתחדשות כמו צומת יד ושם והשלום. האזור מוזנח ונטוש ואין אפילו פרויקט של שיקום מבנים מתוכנן שם. אני מקווה שבעתיד הקרוב נראה יותר. פרויקטים שמתקדמים בקצב יותר מהיר ונראה את השכונה הזאת פורחת".
