לפני כ–23 שנים, בטרם הלך לעולמו, מסר אביו של גואל דרורי לבנו, מוותיקי באר־שבע ויקיר העיר, את הגדת פסח שהביא עמו האב מעיראק ונהג לקרוא בה בכל ליל סדר עד יום מותו.
"סרקתי את ההגדה הזו", מספר גואל דרורי (75), יו"ר פורום יקירי העיר ומייסד עמותת "צלמנייה" לצילום ותיעוד מורשת באר־שבע, "וחילקתי לכל אחד משבעת אחיי ואחיותיי עשרה עותקים כדי שיעבירו גם הם לצאצאיהם. למלאכת סריקת ההגדה ניגשתי בחרדת קודש. התחושה של סופר סת"ם בבואו לכתוב את אותיות התורה ליוותה אותי.
"אספתי בידיים רועדות קמעה את דפי ההגדה, שהיתה ספרון קטן בגודל של כף יד בכריכה אדומה, הגדה צנועה כמידותיו של הצנוע הענק הזה. הדפים מלאי כתמי היין, מתפוררים תוך כדי הסריקות ומתוכם נופלים פירורי מצה מעשרות סדרי פסח שאבא ניהל שם על נהרות בבל, כאן במחנה שער העלייה סמוך לחיפה, במעברת האוהלים של באר־שבע ובבית התותח בשכונה א' בבאר־שבע, שם בחר להגיע עם המשפחה בימים הקשים של תחילת שנות החמישים".
זיכרונות מליל הסדר?
"זכורים לי לילות הסדר בילדותנו. אחרי אכילת הכרפס הטבול במי מלח, משאירים את אבא ואמא מסיבים לשולחן הסדר, בעוד אנו הילדים יוצאים מהחדר, מתחפשים לבני ישראל. האחים הגדולים נשאו את הקטנים על כתפיהם, והאחרים לוקחים צרורות ויוצאים מחוץ לבית הקטן. נקשנו על הדלת ואבא היה פותח את הדלת לרווחה ושאל בעיראקית - 'מי אתם', והיינו עונים 'בני ישראל'. אבא היה שואל 'מאין באתם?', ואנחנו ענינו 'ממצרים'. 'לאן אתם הולכים?', אבא שאל, ואנחנו השבנו 'לירושלים'. רק אז אבא היה מתרצה ומאפשר לנו לשבת סביב שולחן הסדר תוך כדי הקראת הפרק מההגדה 'מה נשתנה'. אבא המשיך לנהל סדרי פסח מתוך ההגדה הזו עד יומו האחרון".
אתה זוכר את סדר פסח האחרון שאבא ניהל?
"בימיו האחרונים, אבא היה כבר עיוור וחירש, אבל הוא ניהל את הסדר כאילו הוא רואה ושומע. הוא אחז את ההגדה בידיו, ולמרות שהוא לא ראה את הכתוב בה, הוא ידע את הטקסט בעל פה וידע כל תג ותג בהגדה ההיא. זוהי הגדת פסח מאוד מיוחדת. היא כתובה בשפה המיוחדת שהיתה שגורה על פיהם של יהודי עיראק ובאותיות עבריות. עד יומו האחרון, אבא זכר את הנוסח הבבלי של ההגדה המיוחדת הזו".
קראו גם:
ההגדה הזו עדיין משמשת את בני המשפחה בליל הסדר?
"אנחנו לא יודעים את השפה הבבלית בה כתובה ההגדה הזו, כך שאנחנו לא יכולים לקרוא בה. עם זאת, אנחנו נוהגים להניח את ההגדה על שולחן הסדר ולספר לנכדים ולנינים את סיפורה של אותה הגדה שסבא יצחק הביא עמו כשעלה ארצה מעיראק לאחר קום המדינה. ההגדה הזו נוכחת על שולחן הסדר, כשבמקביל אנחנו קוראים את ההגדה בעברית, תוך מתן כבוד להגדה של סבא".
