ביום הכיפורים בתי הכנסת מתמלאים במתפללים, מקצתם קבועים ומקצתם מתפללים שפוקדים את בית הכנסת רק ביום הקדוש ביותר בשנה. בתפילת כל נדרי נאמר "אנחנו מתירין להתפלל את העבריינין", משפט המרמז על כך שלא משנה מהי רמת האמונה הדתית - ביום הכיפורים בית הכנסת פתוח לכולם.
מי שעובדים קשה במיוחד ביום הכיפורים הם הפייטנים והחזנים האמונים על מהלך התפילה, הנעמתה בקולם הערב, ועל שימור המסורת. תפקידם מורכב וקשה: בזמן שהם צמים הם נדרשים להגיע מוכנים כמו לגמר גביע ולהפוך את התפילה המורכבת של יום הכיפורים לבלתי נשכחת.
רגע לפני כניסת הצום, פגשנו ארבעה פייטנים באר־שבעים: יוסי רווח וחיים אלון - מהפייטנים הוותיקים והמוכרים בענף, ושני פייטנים צעירים יחסית - דביר דלויה ואופיר אלחייני, מהשמות העולים בעולם הפיוט.
קראו עוד>>>
הארבעה, כל אחד במקומו, "יתנו את הגרון" במהלך תפילות החג. הם מכירים היטב זה את זה ונמצאים מדי יום בקשר בשל עיסוקם הייחודי. בשיחה איתם נחשפנו לעולם הפיוט ולחיבור למוזיקה הישראלית, ובעיקר ניסינו להבין איך בזמן שכולנו צמאים ורעבים - הם מסוגלים לשיר ולפייט.
בתים מוזיקליים
"עולם הפיוט מוטמע אצלי מגיל צעיר", מספר הפייטן והזמר יוסי רווח (50), מנהל תרבות יהודית בבאר־שבע, הנחשב לאחד השמות הגדולים בישראל בתחום הפיוט.
5 צפייה בגלריה
יוסי רווח: "כל פייטן שעולה לדוכן ביום הכיפורים מטפל בגרון כדי להיות כשיר מבחינה קולית, אך לא פחות חשוב גם מבחינה רוחנית
(הרצל יוסף)
"הייתי הולך עם אבא שלי וכך הכרתי את הפיוטים. הלכנו לבית הכנסת של הרב משה בן־טוב זצ"ל לפני כ־35 שנה שהיה בבית הספר 'תומר'. אני זוכר שכילד, כשהיינו קוראים בבית הכנסת את פרקי אבות, בין פסח לשבועות, ושם הרב אמר לאבא שלי שכדאי להשקיע בי כי יש לי קול טוב".
לצידו של רווח יושב חיים אלון (39), מורה לפיוט מבאר־שבע. גם אלון הוא פייטן מוכר בקהילת שומרי המסורת בבאר־שבע. "נולדתי לבית מוזיקלי. הדוד שלי, הרב רפאל אלון, הוא פייטן גדול ומוכר", הוא מספר על הייחוס המשפחתי שלו שהביא אותו לתחום הפיוט.
דביר דלויה (25) ואופיר אלחייני (25) הם נציגי הדור הצעיר של הפייטנים. "הגעתי לענף הפיוט בגיל 15–16 שזה נחשב מאוחר יחסית", מספר דביר דלויה.
"מאוד אהבתי לקרוא בתורה, אבל לא היה לי קול מתאים לזה. אבא שלי שילם למורה לפיתוח קול שתעבוד איתי, ואחרי שלושה חודשים הצלחתי לשיר שיר מההתחלה ועד הסוף בלי לזייף. אפשר לומר שמה שקרה לי הוא סוג של נס. ככה אני רואה את זה לפחות".
"אצלי בבית מוזיקה הייתה מוטיב מרכזי מאז שאני זוכר את עצמי", מספר אופיר אלחייני, יוצר מוזיקלי, זמר ופייטן. "אבא שלי היה זמר שהופיע המון ואני הייתי מחקה אותו כשהוא היה מופיע. אני זוכר את עצמי בערב שבת הולך איתו לבית הכנסת ושר מגיל צעיר בכל מסגרת".
אנחנו רגעי לפני הצום. אתם מתרגשים לקראת יום כיפור?
רווח: "ודאי. אני עולה שליח ציבור ומכין את עצמי לקראת החג. כל פייטן שעולה לדוכן ביום הכיפורים מטפל בגרון כדי להיות כשיר מבחינה קולית, אך לא פחות חשוב גם מבחינה רוחנית.
"הולכים לטבול במקווה, מנצלים את הימים הנוראיים של הסליחות וראש השנה כדי להתחבר לתפילה ולאווירה שמסביב. כשאני עולה להתפלל כשליח ציבור, זה לרוב כולל גם את ראש השנה וגם את יום הכיפורים".
מרגש עד דמעות
כמו זמרים שמתחברים יותר לשיר כזה או אחר, גם הפייטנים מעידים שיש ביום כיפור פיוטים שהם אוהבים במיוחד.
"אני בכל שנה מתרגש מאוד מהפיוט 'ה' שמעתי שמעך'", אומר אלון. "זה פיוט ששרים לפני חזרת שליח הציבור של שחרית, ומוסף והפיוט הזה גורם לי ממש להזיל דמעות. המילים שלו חזקות מאוד ונוגעות בי וגורמות לי להתחבר ליום הזה בצורה טובה יותר".
"הפיוט המועדף עליי הוא 'עת שערי רצון'", אומר דלויה. "זה פיוט שגורם לי לבכות ולהתרגש. המילים פשוט קורעות את הלב. מה שמיוחד בטקסט של 'עת שערי רצון' הוא שאתה יכול לקחת את זה לכל רגע בחיים שלך. הוא נכתב על אירוע ספציפי, עקדת יצחק, אבל המילים מאוד אינטגרליות".
"אני גם אוהב את 'עת שערי רצון' שדביר הזכיר", מציין רווח ומוסיף, "יש סיפור טרגי מאחוריו שכשמבינים אותו, הפיוט הופך להיות עצום יותר. מי שכתב אותו הוא הרב יהודה בן שמואל אבן־עבאס והוא נכתב על בנו שהחליט להתאסלם. הפיוט מספר את הטרגדיה שהכותב עבר שם בהקבלה לעקדת יצחק. כתיבה ברמה גבוהה מאוד".
אלון מזכיר פיוט נוסף שהוא אוהב במיוחד. "בעדה המרוקאית יש פיוט שנקרא 'בן אדמה' שאנשים פשוט מחכים לסוף התפילה ומבקשים שנעשה את הפיוט הזה", הוא מציין.
"הוא לא חלק מהתפילה ונוהגים לשיר אותו אחרי תפילת מוסף. אנשים שהגיעו מוקדם מאוד לבית הכנסת ביום הצום מוותרים על הפסקת הצהריים ונשארים לשמוע אותו. אני נשאר איתם ושר אותו בתרגום למרוקאית. הפיוט מספר על תוחלת חייו של האדם מגיל חמש ועד גיל מאה. מצמרר ונפלא בעיניי".
5 צפייה בגלריה
חיים אלון: "יש לא מעט שירים שבשנים האחרונות יצאו לאור והמקור שלהם הוא בבתי הכנסת"
(הרצל יוסף)
אלחייני מספר שבכל יום כיפור הוא מתפלל בישיבת ההסדר בשדרות שבה למד. "שם מבצעים את הפיוט 'ונתנה תוקף', שהוא מורכב וקשה לביצוע", הוא אומר. "הוא מוכר בעיקר בקהילות אשכנז. הפיוט המופלא הזה נכתב על ידי רבי אמנון ממגנצא לאחר שעונה ונכרתו איבריו כשלא הסכים להמיר את דתו.
"האגדה מספרת שהוא הגיע לתפילת יום הכיפורים ולאחר תפילת מוסף אמר את הפיוט ונפטר. לאחר כמה ימים נגלה בחלום וציווה שילמדו את הפיוט. 'ונתנה תוקף' נהוג בעיקר בקהילות אשכנז, אבל יש לא מעט ספרדים ששרים אותו גם".
חוצה גבולות
אחת הסוגיות המעניינות שעולה בשיחה עם הפייטנים היא הפופולריות ההולכת וגוברת של המוזיקה הדתית, שחנן בן ארי וישי ריבו נמנים עם נציגיה הבולטים.
"כמנהל תרבות יהודית בעיר אני חושב שאני יכול לנתח את התופעה הזו", אומר רווח. "מדובר על יוצרים וזמרים שלמדו מוזיקה ברמה גבוהה מאוד.
"בסופו של דבר לתוך התבניות המוזיקליות שלהם, הלחנים והעיבודים החדשים, הם יוצקים את עולמות התוכן שמהם הם הגיעו ושעליהם הם גדלו. הם שוזרים בצורה מופלאה את הווי החיים הישראלי לתוך עולמות התוכן הדתיים שלהם וזה פשוט עובד".
אתה רואה את השירים האלה נכנסים למחזורי התפילה בעוד עשרות או מאות שנים?
רווח: "זה אולי יפתיע אנשים, אבל אי אפשר לדעת. התפילה היא משהו שתוקן עם השנים לאחר חורבן בית המקדש. תפילת יום הכיפורים הראשונה הייתה שונה מהתפילה שאנחנו מכירים היום, ולכן אי אפשר לדעת מה יהיה בעוד שנים קדימה".
אלון: "כמו שיוסי אומר, קשה בהחלט לדעת, אבל אני דווקא רואה את התמונה מהכיוון ההפוך. יש לא מעט שירים שבשנים האחרונות יצאו לאור והמקור שלהם הוא בבתי הכנסת.
"לפני כמה שנים ישי ריבו הוציא שיר שנקרא 'אוחילה לאל', שכל מי שנמצא בתפילת כיפור מכיר. אנשים שמעו את זה בפעם הראשונה, הבינו שזה חלק מהתפילה, ובזכות זה הגיעו לבית הכנסת. פונים אליי באמצע התפילה לפעמים ומבקשים שנבצע פיוט כזה או אחר בלחן המפורסם, גם אם הוא לא של העדה שלנו בדיוק כדי שאנשים יקבלו תחושה של משהו מוכר".
דלויה: "כשאני מתכונן לתפילות, אני הרבה פעמים מחבר לחנים מוכרים שאנשים מזהים למילים של התפילה. זה גורם לקהל הפחות מסורתי להתחבר למילים ולתפילה. יכול להיות שחבריי הפייטנים לא יאהבו את זה, אבל אם זה עושה את העבודה, אני חושב שזה תקין".
5 צפייה בגלריה
דביר דלויה: "אני הרבה פעמים מחבר לחנים מוכרים שאנשים מזהים למילים של התפילה. זה גורם לקהל הפחות מסורתי להתחבר למילים ולתפילה"
(הרצל יוסף)
"כזקן השבט", לוקח רווח שוב את רשות הדיבור, "בשנות ה־70, שבהן גדלתי, הייתי חצוי בין עולם הצבריות לבין בתי הכנסת. בבית הספר הייתי שומע את המוזיקה של אותן שנים כמו רוק קלאסי, ובבית הכנסת כמובן את הפיוט, וחייתי בשני עולמות תוכן שונים.
"כיום, הפיוט חצה גבולות. הוא לא נחבא בבתי הכנסת אלא הפך לחלק מז'אנר מוזיקלי מקובל. זה התחיל עוד לפני השנים האחרונות והקרדיט מגיע גם לתזמורת האנדלוסית הישראלית שהפכה להיות חלק מהמוזיקה הישראלית. החיבור הזה גישר בין הפיוט למוזיקה".
הבסיס של כולם
בשני העשורים האחרונים, כשהמוזיקה הים־תיכונית חזרה לקידמת הבמה, לא מעט זמרים העידו על עצמם שהם גילו את יכולות השירה שלהם בבתי הכנסת, שם ינקו לראשונה את המוזיקה. ליאור נרקיס, משה פרץ, דודו אהרון, ועוד, כולם גדלו על פיוטי השבת עד שהפכו לזמרים מהשורה הראשונה.
גם אלחייני מרגיש כך ואומר: "הפיוטים המוכרים ששרים על שולחן השבת עוזרים לך להתחבר, להכיר את המוזיקה, ללמוד ולשפר את היכולות שלך. הבסיס נמצא שם באופן חד משמעי".
"בעיניי, בריא שזמרים גדלים בבית הכנסת", ממשיך אלון. "אני מכיר עד היום זמרים מהשורה הראשונה שלא יודעים לכוון את הנגנים שלהם לסולמות אלא מבקשים לנגן שיר מסוים והנגנים כבר יודעים את הסולם. התפילה מורכבת ממקאמים מוזיקליים, וזמרים שבאים מתוך בית הכנסת מכירים את זה. אלה היסודות".
5 צפייה בגלריה
אופיר אלחייני: "אצלי בבית מוזיקה הייתה מוטיב מרכזי מאז שאני זוכר את עצמי. אבא שלי היה זמר שהופיע המון ואני הייתי מחקה אותו כשהוא היה מופיע"
(הרצל יוסף)
כשמזכירים את הפיוט המרוקאי, אי אפשר שלא לדבר על שירת הבקשות הנהוגה ביהדות מרוקו זה שנים ארוכות.
בכל שבת, מפרשת בראשית ועד לקריאת פרשת זכור בימי חג הפורים, נוהגים בני העדה המרוקאית להשכים בשבת לפנות בוקר ולבוא לבית הכנסת. במהלך שירת הבקשות שרים פיוטי שבת, שירי ערגה לקדוש ברוך הוא, לארץ ישראל, ועוד.
עבור הפייטנים שלנו, שירת הבקשות היא זיכרון ילדות נעים ומתוק. "אפשר לומר ששם התחלנו כולם", אומר רווח. "אתה לומד לאהוב את זה. להגיע בשעה ארבע בבוקר לבית הכנסת, ולראות את המקום מלא באנשים זה מחזה יוצא דופן שגורם ללב לפעום בעוצמה. כולם התחילו שם".
"אני זוכר שבת חורפית גשומה וקרה", נזכר אלון בחיוך. "הלכתי עם אבא שלי לפנות בוקר לשירת הבקשות, כשהתארח הרב והפייטן המופלא וועיש־ניסים הכהן זצ"ל, ובית הכנסת היה מלא מפה לפה. ישבתי על הברכיים של אבא שלי, וזה זיכרון ילדות שחקוק בי חזק".
מה השתנה בשנים האחרונות?
רווח: "קם דור צעיר של פייטנים שגאה בזה. הבן שלי בן 11 והוא שר מגיל צעיר. אני נותן לו את כל הכלים שאני יכול. יש המון קבוצות בארץ של לימודי פיוט. בירושלים מלמדים ילדים את הפיוט המרוקאי. הלוואי שבהמשך תהיה קבוצה כזאת גם בבאר־שבע".
מניינים מלאים
נכון לרגע כתיבת שורות אלה, ציבור הפייטנים והמתפללים מקווה שמשבר הקורונה לא יפגע גם השנה במהלך התפילות ושכולם יוכלו להגיע לבית הכנסת.
"ברוב עם הדרת מלך", אומרים הפייטנים, וכמובן שהארבעה ישמחו לראות כמה שיותר מתפללים בבית הכנסת, אם כי יש גם מי שמצא יתרונות במניינים הקטנים שהיו בשנה שעברה בשל הגבלות הקורונה.
"בשנה שעברה התפללתי בבית בעומר והעברתי שם את התפילה", מספר דלויה, "ואם לומר את האמת - זה יום הכיפורים שהכי נהניתי בו. זה היה ביתי ומרגש. אנשים שבאו להתפלל סיפרו לי אחרי התפילה שזו הייתה הפעם הראשונה שהם הגיעו ביום הכיפורים לבית הכנסת והחיבור לתפילה גרם להם לרצות ללכת לבית הכנסת, גם השנה".
אלון מספר שבשנה שעברה הוזמן להיות שליח ציבור בבית כנסת בנתניה. "הזמינו אותי לבוא. בסופו של דבר זו השליחות שלנו, להסתובב ממקום למקום, להביא ולהנחיל את המורשת לדורות הבאים. על הדרך מכירים גם אנשים חדשים, רואים קהילות חדשות, וזה כיף מאוד".
"בשנה שעברה הייתי בבית הכנסת עם אבא של דביר, כשדביר הלך לעומר", מספר רווח, ושניהם צוחקים. "הייתה תפילה בקפסולות ושמרו על ריחוק. זה אומנם לא היה משהו אידיאלי, אבל זאת חוויה שנזכור. אני מקווה שאת השנה הקרובה נעביר במניינים מלאים ובתפילה מרגשת שתפתח שערי שמיים ושנוכל לשים את משבר הקורונה מאחורינו".
לעדכונים: חדשות באר שבע
