אף שעברו כמעט 15 שנה מאז שודר הפרק האחרון, אין כמעט חובב מכוניות שאינו זוכר את סדרת הטלוויזיה האגדית "פימפ מיי רייד" (Pimp My Ride) ששודרה בערוץ אם.טי.וי. כל פרק של הסדרה האמריקאית בהנחייתו של הראפר אקזיביט התמקד בתהליך השיפוץ של גרוטאה שראתה ימים יפים יותר. המכוניות החבוטות הובאו למוסך המתמחה ברכבי קאסטום (מכוניות בהתאמה אישית - ד.כ.) ועובדיו הפכו אותן ליצירות אומנות נוצצות וצבעוניות.
אם אתם חובבי רכב, סביר להניח שהקנאה בערה בכם כשראיתם על המסך את מכוניות השרירים שחוזרות לכביש, ואולי אפילו דמיינתם איך יום אחד גם אתם תזכו לנהוג באחד מרכבי האספנות הנדירים האלה.
סצנת שיפוצי הרכב פרחה בעיקר בארצות הברית, וכיום יש בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מאות סדנאות לרכבי קאסטום.
ואולם, מתברר שגם בישראל יש סצנה קטנה אבל איכותית, ואחת הסדנאות המובילות בתחום נמצאת במושב תפרח בנגב. הסדנה הייחודית שייכת למשה אמזלג (36), יליד המושב, והיא הפכה בשנים האחרונות לשם דבר בתעשיית רכבי האספנות הישראלית ומוציאה תחת ידיה כלי רכב נדירים ומרהיבים ביופיים.
הסוסיתא הראשונה
כמו רוב בני המושבים, אמזלג, נשוי ואב לילדה, החל את דרכו בעסקי החקלאות המשפחתיים. "תחום העיסוק של המשפחה שלנו הוא שיווק מוצרי חקלאות, אבל לא אהבתי את מה שאני עושה. הנפש שלי רצתה ליצור, לעשות. תמיד הייתה תשוקה לאופנועים ורכבים. את האופנוע הראשון שלי שיפצתי יחד עם אבי ז"ל כבר בגיל 14", מספר אמזלג השבוע בראיון ל"ידיעות הנגב".
"יום אחד החלטתי שאני רוצה לצאת לדרך חדשה", הוא ממשיך. "הלכתי לחפש עבודה כפחח רכב והגעתי למוסך במושב גילת. הרגשתי שלא נלקחתי ברצינות, ולכן חיפשתי עבודה במקום אחר. מצאתי עבודה במוסך מדהים בנתיבות שנקרא 'מוסך פלוס' אצל רמי דידי. רמי השקיע בי וגם הקליטה שלי הייתה מהירה מאוד. הצלחתי, בכל הצניעות, ליצור עבודות שאנשים שעבדו בתחום 20 ו־30 שנה לא עשו".
קראו גם:
כשדידי הרגיש שהוא יכול לסמוך על אמזלג, הפקיד בידיו את הפרויקט הגדול הראשון שלו בתחום השיפוצים. "קיבלתי לשיפוץ רכב סוסיתא עתיק כתרומה לעמותה לחולי סרטן", נזכר אמזלג, ובקולו עדיין שומעים את ההתרגשות. "שיפצתי את הרכב והוא יצא ברמת גימור מדהימה. המון אנשים התלהבו מכך שהסוסיתא המיתולוגית חזרה לחיים, ושם בעצם הבנתי שאני רוצה לעסוק בשיפוץ רכבי אספנות. עד אז זה בעיקר היה אופנועים ורכבים רגילים, אבל זו ללא ספק הייתה נקודת המפנה".
יש בעיניך הבדל בין צביעת אופנוע לשיפוץ רכב אספנות?
"בעיניי זה אותו דבר. הרעיון הוא אותו רעיון. אין הבדל בין לשפץ אופנוע, רכב ואפילו מסוק. הפרקטיקה דומה, אך בסדר גודל שונה. אתה רק צריך את הראש הטכני בשביל לגשת לדברים הללו".
חימם מנועים
אחרי פרויקט הסוסיתא, החלו לזרום אל אמזלג עוד ועוד פרויקטים פרטיים, ודידי איפשר לו לפרוש כנפיים, או במונחי עולם הרכב - לחמם מנועים. "התאהבתי ברכבי אספנות והורדתי את העבודה במוסך בנתיבות לחצי משרה", הוא מספר. "במקום שבו אנחנו יושבים עכשיו היה בית אריזה עם בלוקים, וכאן הייתי מקבל ומשפץ רכבים. כל מה שביקשתי מרמי ומהמוסך קיבלתי. בין שמדובר בשימוש בתנור הצבע, חומרים, כלי עבודה, ועוד. לא היה לי כסף והוא מאוד עזר לי. יש לו חלק עצום בהצלחה שלי היום".
מהם מקורות ההשראה שלך?
"כמו הרבה אנשים בתחום, פעם הייתי רואה המון תוכניות רכב. היום הפסקתי. ברכבים, אנשים לרוב מחפשים שתעשה 'נאמן למקור'. כלומר, תחזיר למכונית את החיים שהיו לה בעבר בלי שינוי. באופנועים יש לי יד יותר חופשית והכל בא מהראש".
אתה יכול לתת דוגמה?
"לא מזמן קיבלתי אופנוע לצביעה ובמשך חמישה לילות ניסיתי לחשוב מה לעשות בפן העיצובי. הלקוח ביקש אופנוע מטריף וסולידי. נשמע פשוט לא? כאומן קשה מאוד לקלוע לטעם של אדם כשאין כיוון מסוים".
בסופו של דבר, ואחרי תהליך של ניסוי וטעיה, אמזלג היה מרוצה מהתוצר הסופי. "אחרי כמה צביעות ומחיקות שעשיתי קיבלתי את הוויז'ן ליצירה. מהמחיקות יצאה צביעה שנראית כמו פלטינה מיושנת. לשמחתי, הלקוח מאוד התלהב, וזה היה בדיוק מה שהוא חיפש", הוא מספר.
ודאי נתקלת בלא מעט סיפורים מעניינים מאחורי כלי הרכב שאתה משפץ?
"מאחורי לא מעט מרכבי הענתיקה הללו עומדים סיפורים מרתקים, ובעיקר סביב האהבה של האנשים לרכבים שהם מביאים. אני לא נכנס לזה יותר מדי, אבל אני יודע שכל מי שמביא לפה את הרכבים הם אנשים שמאוד קשורים לרכבים הללו".
קוסמטיקה ברמת הבורג
לדעתו של אמזלג, בעוד כמה שנים נראה יותר סדנאות לשיפוץ כלי רכב - בדיוק כמו שקרה בארצות הברית. "בארץ יש עוד כמה בודדים כמוני", הוא מסביר. "זה עדיין לא התפתח, בעיקר בגלל העובדה שאלה טיפולים שמוסכים רגילים לא יכולים לעשות. העבודה קשה ומורכבת, יקרה משמעותית ללקוחות, ולא בהכרח יש אנשי מקצוע שיודעים לעשות אותה. אם חסר לנו חלק, אנחנו מייצרים אותו בעצמנו. אני יכול לעבוד על ידית שבוע שלם".
כמה זמן לוקח לסיים פרויקט כזה ומה סדר גודל התקציב שצריך?
"אפשר לומר שמבחינת אורך פרויקט, להעמיד גרוטאה על הכביש מחדש לוקח בערך שנה. מבחינת עלות מדובר על בין 150 ל־200 אלף שקל".
בפתח הסדנה שלו, הדבר הבולט ביותר לעין הוא מכונית סקודה אוקטביה אדומה משנת 1961 שעומדת מבריקה ונוצצת כאילו יצאה אתמול מהמפעל בצ'כיה. "אפשר לומר שזהו הפרויקט המאתגר ביותר שלנו בסדנה אי פעם", אומר אמזלג בגאווה. "השנה חוגגים בסקודה 50 שנה לדגם האוקטביה. לשם כך קיבלנו את הרכב הזה במצב גרוטאה והפחנו בו חיים מחודשים. הרכב הזה היה של שגריר צ'כיה בישראל, וחברת צ'מפיון מוטורס, שמביאה את סקודה לישראל, רכשה אותו מתושב ירוחם שהיה בעל הרכב", הוא מספר ומוסיף, "יש עוד פרויקטים מאתגרים שעשינו, אבל זו הפעם הראשונה שהקוסמטיקה נעשתה ברמת הבורג. הכל פורק, טופל ונבנה מחדש. לראות תהליך כזה במשך שנה פשוט ממלא אותי בגאווה וחיוך".
נשאר במושב
עוד כלי תחבורה מעניין שעבר תחת ידיו של אמזלג הוא רכב מסרשמיט שבבעלותו של מעצב החליפות ואספן הרכבים ערן לנסקי. "אנשים אולי מכירים את השם בזכות מטוסי הקרב ש'מסרשמיט' ייצרה במלחמת העולם השנייה", מסביר אמזלג על ההיסטוריה של הרכב הנדיר. לאחר המלחמה החברה הגרמנית לא הורשתה לייצר עוד מטוסים ופנתה אל תחום הרכב. "הרכב הגיע אלינו כדגם רגיל, לאחר שהיה קבור חצי מטר מתחת לאדמה, וכאן בסדנה הפכנו אותו למסרשמיט סופר, שזה דגם המירוצים".
מדובר ברכב נדיר ביותר. "כיום יש בעולם ארבע־חמש מכוניות כאלה, ואחת בארץ שאני עבדתי עליה. זה היה פרויקט פחות מאתגר, אך עם המון עניין ותשוקה. לא הרבה אנשים בעולם נגעו בדבר הזה. זו זכות עבורי".
למרות כל הפרויקטים המדהימים האלה, מצאת את עצמך בסוף במושב בנגב. למה?
"היו לי אינספור הצעות ומשקיעים שרצו לפתוח עבורי סדנאות, אבל אני לא ממהר לשום מקום. מעבר לעובדה שאני עובד בקצב שלי, זה המקום של המשפחה ויש גם יתרונות כלכליים גדולים מאוד לכך. אני לא רוצה להכניס את החיים שלי להילוך גבוה. אני רוצה להישאר אומן ולא בעל עסק".
לצידו של אמזלג, עובדים בסדנה יהושע פארן ועומרי לוטם. "אלה שני חבר'ה מוכשרים וטובים שלמדו כאן הכל", הוא מפרגן לשני העובדים החרוצים שלו. "מה שצריך זה בסך הכל ידיים טובות וראש טוב. זה תחום שגם אני, שעובד בו כבר 14 שנים, לומד בכל יום משהו חדש".
במקביל, לשיפוץ המכוניות, אמזלג מפתח עוד תחום שסביר להניח שנתקלתם בו בכל מיני אירועים ומסיבות. "יש טרנד מאוד יפה של רכבי אספנות שיצאו משימוש ומשמשים ברי אלכוהול, שולחנות, ערוגות, ועוד", הוא מסביר. "חברות וגני אירועים פונים אליי עם רכבים כאלו ואנחנו עושים להם התאמה לצורך השימוש שלהם. באולם 'סופיה' יש אופנוע וספה שהפך לבר, במתחם 'דרך הזית' במושב זמרת עיצבתי חיפושית מיוחדת שמוצבת בחממות שלהם, ועוד כמה פרויקטים כאלה ברחבי הארץ".
על אף כלי הרכב המרשימים שכבר יצאו תחת ידיו, יש רכב אחד שהוא מגדיר סוג של חלום. "מבחינתי, כרגע פורד גלקסי 1967 זה החלום לעבודה בסדנה כאן. הייתי מאוד רוצה רכב כזה, אך למיטב ידיעתי היום אין רכב כזה בישראל בכלל. אבל אני בטוח שבסופו של דבר אגשים את החלומות שלי. מה עד אז? אני מאחל למשפחה שלי רק בריאות", הוא מסכם בחיוך.
