משבר הקורונה איתנו כבר תשעה חודשים וסופו אומנם נראה באופק הרחוק, עם ההתקדמות בפיתוח החיסונים ואישורם הצפוי, אבל כנראה שיחלפו עוד לא מעט חודשים עד שהנגיף יהיה נחלת העבר.
למשבר שפקד את העולם כולו היו ועוד יהיו השלכות מרחיקות לכת על תחומים רבים, ובעיקר על תחום הבריאות, בכלל, ותחום בריאות הציבור, בפרט.
קראו גם:
בהיבט המקומי, כך טוענת פרופ' ניהאיה דאוד, מומחית לבריאות הציבור מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב, "משבר הקורונה חשף את ההזנחה של גופי בריאות הציבור, שלא פסחה גם על שירותי בריאות הציבור באזור הנגב".
לדבריה, המשבר תפס את מערכת הבריאות הציבורית בישראל במצב של "הרעבה וייבוש". "התברר כי היו חסרים תקנים של כוח אדם רפואי והיה מחסור במיטות אשפוז, מחסור בתשתיות ומחסור בתקציבים כדי לממן את כל החוסרים הללו", היא ממשיכה. "יש להשקיע מיליארדי שקלים כדי להבריא את מערכת הבריאות הציבורית בארץ ולהביא אותה לכדי תפקוד נורמלי. המצוקה חמורה ביותר. די בכך שמדי פעם עולות התמונות של הזקנה במסדרון ומתפרסמים הנתונים על אודות התפוסה במחלקות השונות בבתי החולים. הקורונה רק החמירה עם המציאות הזו".
מציאות שהיא חמורה פי כמה וכמה כשמדובר באזור הנגב.
"זה נכון מאוד. תושבי אזור הנגב משלמים מס בריאות כמו כל אזרח במדינה, כמו מי שמתגורר במרכז הארץ או בצפון הארץ, אבל השירותים הרפואיים שהם מקבלים כאן אינם מגיעים להיקף ולזמינות שמקבלים תושבי מרכז הארץ, למשל. חוק הבריאות הממלכתי היה אמור להיות שוויוני, ללא כל הבדל של מין, דת ומקום מגורים, אבל בפועל זה לא קורה. הפערים בין שירותי הבריאות בנגב לבין אלה שבמרכז הארץ הם עצומים. בכלל, הפערים בין הפריפריה למרכז הם גדולים וחייבים לצמצם אותם".
כבר שנים מדברים על הסוגיה הזו, אבל נראה שלא הרבה מתקדם בנושא, מדוע?
"הפערים האלה חייבים להיות מטופלים. לא יכול להיות למשל ששיעור הרופאים והאחיות ל־1,000 נפש באזור הנגב יהיה נמוך יותר באופן משמעותי מזה שבמרכז הארץ. גם לא יכול להיות שמספר מיטות האשפוז באזור הנגב ל־1,000 נפש יהיה נמוך מזה שבמרכז הארץ. איפה השוויוניות פה? צריך לעשות סטנדרטיזציה בנושא שירותי הבריאות, לקבוע תקן של רופא מומחה לכל 1,000 נפש. יש לקבוע קריטריונים שוויוניים לסגירת פערים בין אזור הנגב, למשל, לבין אזור המרכז. נכון לעכשיו הסטנדרטיזציה הזו לא קיימת".
הנגיף לא נח
פרופ' ניהאיה דאוד (53), נשואה, אם לשלושה ילדים וסבתא לשני נכדים, נולדה וגדלה בטירה שבאזור המשולש. בהיותה בת 18 החלה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים והשלימה תואר ראשון בסיעוד ותואר שני ושלישי בתחום בריאות הציבור.
"האמת היא שתחום בריאות הציבור מאוד עניין אותי", היא מספרת, "אחותי היא רופאה, דוד שלי רופא וגם בן דוד שלי הוא רופא, כך שתחום הרפואה והבריאות מאוד קרוב אליי. עם זאת, רציתי ללכת לתחום שהוא לא כל כך קליני אלא יותר קרוב לבריאות הציבור".
לאוניברסיטת בן־גוריון הגיעה פרופ' דאוד אחרי שהשלימה תואר דוקטור באוניברסיטה העברית בירושלים. את הפוסט־דוקטורט עשתה באוניברסיטת בן־גוריון בשנים 2008–2009, ומאז היא משמשת מרצה בכירה לבריאות הציבור ומומחית לאפידמיולוגיה חברתית בפקולטה למדעי הבריאות. "תחום ההתמחות שלי, אפידמיולוגיה חברתית, הוא תחום חדש בעולם בריאות הציבור והוא עוסק בהשלכות של גורמים חברתיים־כלכליים־מגדריים על הבריאות של כולנו", מסבירה פרופ' דאוד המתגוררת כיום ביישוב נווה שלום.
יש דוגמאות בנושא?
"למשל תופעות חברתיות שונות כמו השפעת פערים כלכליים על הבריאות, אלימות נגד נשים וגילויי גזענות. זה תחום שעוסק לא רק בתחלואה ובמחוללי מחלות כי אם גם במחוללים חברתיים שמשליכים על הבריאות".
לא רק במחוללים חברתיים עסקינן. לדברי פרופ' דאוד, "המצב בארץ הוא לא פשוט. כבר מההתחלה נוהל משבר הקורונה בדרך פוליטית. מה שאנחנו רואים לאורך כל הדרך הוא שלא נתנו מקום לעמדותיהם של אנשי המקצוע. בגל הראשון היתה תחושה שיש שליטה על המצב נוכח שיעורי התחלואה הנמוכים. לאחר שיצאנו מהסגר הראשון והמשק נפתח, החל שיעור התחלואה לעלות. הגל השני של הקורונה נבע מאיבוד שליטה על המצב. היתה פתיחה רחבה של המשק בלי בקרה משמעותית על הדברים. היתה תחושה של שאננות בסוף הסגר הראשון, תחושה של חזרה לחיים רגילים. התוצאה היתה עלייה בתחלואת הקורונה, במיוחד בתקופת החגים".
פרופ' דאוד ערה לשיעורי התחלואה הגבוהים בחברה הערבית בכלל, ובחברה הבדואית בנגב, בפרט. "רהט וערערה הם, נכון לעכשיו, יישובים כתומים, וחורה היתה בשעתו יישוב אדום", היא מציינת. "בחברה הערבית יש תחלואה גבוהה, שיעור הדבקה גבוה וגם שיעור החולים המאומתים הוא גבוה. בגל הראשון של הקורונה דווקא היה שיעור תחלואה נמוך, אך לאחר מכן מהקיץ האחרון נרשמה עלייה משמעותית בחברה הערבית. הטילו אז סגרים ליליים על היישובים הערביים והבדואים. זה לא כל כך עזר. נגיף הקורונה פועל בכל שעות היממה. מה שמדאיג הוא שדווקא שיעור המקרים הקשים של תחלואת הקורונה בחברה הערבית הוא גבוה יותר מכלל המקרים של חולי הקורונה".
סימפטום להזנחה
בשעתו הונהגה תוכנית תמריצים לרופאים מתמחים ולרופאים מומחים שיעתיקו את פעילותם לאזור הנגב, אבל אחרי כמה שנים התוכנית נגנזה בשל שיקולים תקציביים והתוצאה - תורים ארוכים לרופאים. גם מחסור במיכשור רפואי מתקדם מאלץ חולים תושבי הנגב לכתת רגליהם למרכזים רפואיים במרכז הארץ כדי לקבל טיפול רפואי שלא ניתן באזור הנגב.
"זה קשור לפערים", אומרת פרופ' דאוד, "החזקים מתחזקים והחלשים נעשים חלשים יותר. יש לתת עדיפות מתקנת לאזורי הפריפריה, בתוכם גם הנגב. צריך לחזור לתוכנית התמריצים לכוח הרפואי שיבוא ויעבוד בנגב. מה שקורה כאן זה עוד סימפטום להזנחה של מערכת הבריאות הציבורית, וזה ניכר בעיקר בנגב. במשך שנים התיק של משרד הבריאות לא היה תיק אטרקטיבי ולא היו הרבה קופצים עליו. הקורונה הגיעה וטפחה לנו על הפנים".
העובדה שבאזור הנגב פועל רק בית חולים אחד המשרת אוכלוסייה של כמיליון נפש ודאי אינה תורמת למצב.
"זה נכון וזה מאוד בעייתי. כאשר יש פחות רופאים מומחים במרפאות הקהילה באזור ויש פחות שירותים רפואיים בקהילה בהשוואה למרפאות קהילה במרכז הארץ, אז ברור שזה משליך על שיעור הגעת חולים מהאזור לבית החולים. אין ספק שמדובר כאן במצוקה אמיתית. נכון שיש תוכנית להקמת בית חולים נוסף בבאר־שבע (בית החולים על שמו של נשיא המדינה המנוח שמעון פרס ז"ל - ע.ב.מ.), אבל ייקח עוד כמה שנים עד שבנייתו תסתיים והוא יתחיל לפעול".
מגפה חברתית
על פי מחקרים, יש קשר הדוק בין מצב סוציו־־אקונומי לשיעור תחלואה. לאורך שנים הנתונים מצביעים על שיעורי תחלואה הגבוהים באזור הנגב בהשוואה לשאר אזורי הארץ. כפועל יוצא, תוחלת החיים של תושבי הנגב נמוכה בהשוואה לתוחלת חייהם של מי שמתגורר בשאר אזורי הארץ.
3 צפייה בגלריה
בדיקות קורונה במגזר הבדואי. "בחברה הערבית יש תחלואה גבוהה"
(צילום: אילן תיבי, כללית מחוז דרום)
"כשמערכת הבריאות בנגב סובלת ממצוקות תקציביות, תשתיות ותקנים זה גורם לעומס גדול על המערכת וזה מה שמסביר את שיעורי התחלואה הגבוהים ואת תוחלת החיים הנמוכה", מסבירה פרופ' דאוד. "הקורונה העמיקה את הפערים בין אזור הנגב לבין אזורים אחרים בארץ. הקורונה חשפה למעשה את הפערים הללו מפני שהיא דורשת משאבים מיוחדים על חשבון המשאבים המצומקים בלאו הכי של מערכת הבריאות שכאמור סבלה במשך שנים מהזנחה וייבוש".
יש קשר בין המצב הסוציוא־קונומי של תושבי הנגב לבין תחלואת קורונה?
"במציאות ששיעור התחלואה בימים רגילים הוא גבוה מלכתחילה, הקורונה פוגעת יותר באוכלוסייה חלשה מבחינה כלכלית, חברתית ובריאותית. כאשר המערכת בלאו הכי נמצאת במצוקה והיא נדרשת להגיב למגפה בסדר גודל כזה, אז הפערים רק הולכים וגדלים".
"במציאות ששיעור התחלואה בימים רגילים הוא גבוה מלכתחילה, הקורונה פוגעת יותר באוכלוסייה חלשה מבחינה כלכלית, חברתית ובריאותית"
ומתברר שנשים המתגוררות בכפרים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב בעלות סיכוי גבוה יותר להידבק בקורונה. "על פי נתוני משרד הבריאות, שיעור תחלואת הקורונה בקרב הנשים הבדואיות בכפרים הבלתי מוכרים בנגב הוא גבוה יותר בהשוואה לשיעור התחלואה של נשים בחברה הכללית בשל היעדר תשתיות מים, חשמל וביוב, ובשל חוסר נגישות לשירותי בריאות", מציינת פרופ' דאוד.
למנוע את הסגר הבא
בחודשים האחרונים דובר רבות על ניהול משבר הקורונה, ופרופ' דאוד אינה חוסכת את שבט ביקורתה מאופן ניהול המשבר. "התחושה היא שהמשבר הזה נוהל יותר על ידי הפוליטיקאים ושההחלטות לא תמיד מתקבלות בעקבות המלצות הדרג המקצועי", היא מדגישה. "אין זה פלא שבחודשים האחרונים התפטרו גורמים בכירים במשרד הבריאות. במציאות שההחלטות מתקבלות שלא על רקע מקצועי זה מתסכל. נכון שמישהו צריך לקבל את ההחלטות לגבי ההגבלות וההקלות, זה מובן, אבל טוב היה לו היו מקבלים יותר את עמדות הגורמים המקצועיים".
מן הסתם משבר הקורונה מספק לך ולעמיתייך לא מעט תעסוקה.
"זה נכון. הקורונה היא אפידמיה עולמית שהחלה לפני כשנה בסין, התפשטה ברחבי העולם והגיעה אלינו לפני כתשעה חודשים. בינתיים אין טיפול למחלה הזו. רק לאחרונה הצליחו לפתח חיסונים לקורונה. יש כבר כ־200 חברות בעולם שעוסקות בפיתוח החיסון, אך רק מעט מאוד מהן כבר הגיעו לפיתוח מתקדם ולשלבי ניסוי מתקדמים עד כדי הגשת החיסון לאישור רשויות הבריאות בעולם. מבחינת בריאות הציבור אנחנו עדיין לא יודעים עד כמה החיסונים האלה הם בטוחים. צריך לחכות עד שכל אותם חיסונים יאושרו על ידי הרשויות המוסמכות לכך ואז להתחיל במבצע חיסונים".
את תמהרי להתחסן לכשיגיעו החיסונים?
"אני בהחלט דוגלת בחיסון. אין לי שום בעיה בסוגיה הזו. אם החיסונים שיגיעו לארץ יקבלו את כל האישורים הנדרשים מהרשויות המוסמכות לכך, אין לי ספק שאתחסן. כמובן שאתחסן רק לאחר שאותם חיסונים יאושרו. זה מהווה מבחינתי סוג של תעודת ביטוח".
בינתיים כבר מדברים על סגר שלישי.
"אף אחד לא אוהב שיש סגר. זה מביא לתחלואה של בריאות הנפש, לאלימות במשפחה ובחברה בכלל, חרדות ולמצוקה כלכלית. מה שיכול למנוע את הסגר הנוסף היא הקפדה מדוקדקת על ההנחיות. צריך להקפיד על חקירות אפידמיולוגיות, בידוד, ריחוק חברתי ומניעת התקהלויות".
עם זאת, פרופ' דאוד כבר מביטה אל עבר היום שאחרי הקורונה. "יש לקחת את הקורונה כהזדמנות ולצמצם פערים בין הנגב למרכז הארץ", היא מציינת. "אם נעשה את זה, אז נצא מהמשבר הזה יותר מחוזקים. צריך להסתכל קדימה. תושבי הנגב הם תושבים כמו כל אחד אחר בארץ ויש צורך בסגירת הפערים בכל הקשור לשירותי הבריאות בין אזור הנגב לשאר האזורים. צריך ללמוד לקח מהמציאות העכשווית".
כל העדכונים - חדשות באר שבע והנגב
פורסם לראשונה: 07:09, 06.12.20
