על אחד השלטים התלויים על קיר חדרו של הפסיכולוג החינוכי המומחה איברהים אלעטאונה כתוב באותיות בולטות "אהבה זה כל הסיפור". כשבוע וחצי אחרי מבצע "שומר החומות" והמהומות בין יהודים לערבים שפרצו במקביל בערים רבות בישראל שערערו מאוד את הדו־קיום, המשפט הזה נראה לקוח מעולם אחר.
קראו גם:
"אין ספק שהמתח קיים, פוגע ומעיק", משיב אלעטאונה לשאלה אם הוא מרגיש את המתח בהיותו פסיכולוג המטפל בילדים יהודים וערבים בצל ההסלמה בדרום ומרקם היחסים העדין באזור שהולך ונשחק תחת המתח, הלחץ והמהומות האחרונות בכבישי הנגב.
איזה תגובות אתה שומע בימים אלה בחדר הטיפול?
"ילדים מגיעים עם חרדות ופחדים, באופן בלתי תלוי במוצא. אני מאוד מאמין באופן הבלתי תלוי הזה, במי שאני, ברקע שלי ומה שהכי נותן לי כוח בעבודה בתקופה הזאת הוא דווקא הגלימה המקצועית שלי שנותנת לי לראות את בני האדם באנושיות שלהם, בכאב שלהם, בפחדים שלהם, בתחושת החרדה הקיומית. זה מכנה משותף, וכשיש קונפליקטים בין קבוצות, אנחנו מפספסים את זה".
לחשב מסלול מחדש
איברהים אלעטאונה (35), תושב היישוב חורה, נשוי ואב לארבעה ילדים ששניים מהם לומדים בבית הספר הדו־לשוני "דגניה" בבאר־שבע, הוא פסיכולוג חינוכי מומחה בשירות הפסיכולוגי העירוני בבירת הנגב. כמו כן, מנהל אלעטאונה את היחידה הקלינית במרכז חוסן בשדרות שז"ר בעיר. הוא בעל תואר ראשון ושני מאוניברסיטת בן גוריון.
בימים אלה, כשמראות העימותים בין יהודים לערבים מוקרנים שוב ושוב על המסכים, אלעטאונה, פסיכולוג חינוכי מומחה מהמגזר הבדואי, מוצא עצמו לא פעם בעמדה מורכבת. "העמדה שדורשת ממני לראות את הצרכים שלי, את העמדות שלי ואת הרגשות שלי, וגם לראות את האחר היא עמדה קשה", הוא אומר. "אתה מחזיק בשני דברים במקביל, וזה גובה ממני אנרגיות".
עם זאת, הוא מוסיף, "לשמחתי העבודה שלי היא תמיד להיות בשביל ולהרשות לעצמי להיות במקום הזה של האדם שנמצא מולי באופן בלתי תלוי בעמדות שלו, במה שהוא חושב, ואם זה נכון או לא נכון".
זה דומה לרופא שיש לו מחויבות למטופל?
"יש דומה ושונה. אולי לרופא יותר קל להתנתק רגשית. כפסיכולוג אתה עובד עם עצמך, עם הרגשות שלך ועם המחשבות שלך. אתה פוגש את האדם בסיטואציה אינטימית. אני רואה את הדמיון בינינו לבין הרופאים, וזה מה שמחזיק אותי, זה מה שמשמח אותי, וזה מה שגורם לתת שירות לכולם ולהיות שם בשביל כל מי שצריך. זה מקצוע מאוד אנושי".
שואלים אותך לפעמים למה אתה מטפל ביהודים?
"אני פחות שומע את זה מופנה אליי באופן אישי. אף פעם לא נאמר לי באופן אישי למה אתה מטפל במגזר כזה או אחר. אני חושב שמרקם היחסים, צריכת השירותים באופן הדדי, יהודים וערבים, קיימת במדינה. יש ייחודיות במקצוע שלי כי אין הרבה פסיכולוגים ערבים ובדואים. התדמית והאב טיפוס של פסיכולוג בדרך כלל רחוקים מהאב טיפוס של הבדואים. את האי־נחת אני פוגש לפעמים, אבל זאת אי־נחת שמתפוגגת מהר. בגלל איך שאני נראה אי אפשר לפספס, גם בגלל הצבע והמבטא, אבל זה מתפוגג".
היו מי שסירבו להיות מטופלים שלך?
"לשמחתי, אף פעם לא נאמרה לי אמירה באופן ישיר שלא רוצים אותי בגלל המוצא שלי. אני חושב שזה קשור למקצוע וקשור למפגש, כי יש משהו במפגש בין פסיכולוג למטופל. המטופל בא בדרך כלל כשהוא במצוקה, ואם הוא מזהה שיש מישהו שנמצא בשבילו, מקשיב ומנסה לעזור ולדבר מלב אל לב, השאר לא מעניין".
אילו מטופלים פגשת במהלך המבצע ואחריו?
"הגיעו גם ילדים בדואים וגם ילדים יהודים, וגם הורים. הם באו עם תחושות של חרדה, אפילו לפעמים חרדה קיומית שהעולם הזה לא בטוח. גם אני כפסיכולוג הרגשתי שהכל מתפורר, משהו בביטחון נפגע, מתערער, וזה לא צד אחד. נכון שיש צד שמתקומם ויש צד שסובל מההתקוממות, אבל יש המון אזרחים משני הצדדים שקשה להם רגשית ונפשית".
מנקודת מבטך, איך אתה רואה את המצב?
"אני חושב שדווקא מהשפל שאליו הגענו יש הרבה תקווה כי מתחילה לחלחל איזושהי אמונה שאין לנו ברירה אחרת. באר־שבע נראתה מאוד ריקה והיה מפחיד לראות אותה כך. היו בדואים שפחדו להגיע, זה פגע בחיים השוטפים, במרקם השוטף. לי יש תקווה, ואני חושב שהיא מבוססת עם האמונה שלי, שהשפל הזה גרם לאיזושהי בהלה ולטלטלה של המערכת שתגרום לכל צד לחשב מסלול מחדש".
חרדה גדולה
כ־70 פסיכולוגים ופסיכולוגיות עובדים בשירות הפסיכולוגי החינוכי העירוני. מאז החל מבצע "שומר החומות" השירות פעיל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. בשיתוף בית הספר להורים נערכו מפגשי הדרכה בזום להורים בכמה שפות. הפסיכולוגים שמרו על קשר הדוק עם המסגרות החינוכיות, וקיבלו מהן מידע לגבי תלמידים מעוררי דאגה.
"רוב הפניות עוסקות בתופעות של חרדה", מספר מנהלת השירות הפסיכולוגי, ד"ר אורית אלפי, "מרבית התופעות נחשבות לתגובות נורמליות למצב, ובמקרים החריגים, לרוב התערבויות פשוטות וממוקדות יכולות להביא לעזר רב".
כל העדכונים - חדשות באר שבע והנגב
