לשמור על פרופורציות. האליפות הראשונה של הפועל באר שבע מתוך שלוש האחרונות היתה מרגשת, בשנייה היו עוצמה ואיכות, דומיננטיות בליגה לצד הופעות מרשימות באירופה. האליפות השלישית היתה הרואית, אפרורית בחלקה ולא תמיד מלהיבה, אבל עיקשת, נחושה, עם התעלות בחלקה האחרון של העונה ועם מאמן שידע להוציא את המיטב מהקבוצה.
דווקא עכשיו, לקול הרטינות והטרוניות, כאשר האליפות הרביעית לא נראית באופק הקרוב, כדאי לזכור ולהזכיר את שלוש העונות הללו. אין כדורגל בלי רגש, וכעס ותסכול הם חלק מהתנודות הרגשיות אצל האוהדים, אבל בעונות כאלה כדאי גם להצטייד בצניעות ופרופורציה.
שלוש עונות של אליפות לא מוחקות עונות מייאשות שנגמרו עוד לפני שהתחילו, במגרשים עלובים, עם שחקנים שבאו והלכו, וכדורגל משמים. אהבה גדולה ומנות גדושות של אופטימיות נדרשו אז ממי שהגיעו למגרש, ולא תמיד היו רבים כאלה.
אין חיי נצח לקבוצות כדורגל מצליחות, הרבה פחות בדרך כלל. יריבות ישנות וחדשות או תחלופה טבעית או לא של שחקנים מחייבות אותן להמציא את עצמן מחדש, פעמים רבות תוך כדי תנועה, ולעיתים זה חורק ונתקע. פתיחת העונה הגרועה של הפועל באר שבע באירופה הכניסה אותה לסחרור, שחקנים הלכו ובאו, שוער יווני הגיע ונעלם במהירות, מערכים חדשים נוסו וחלק גדול מהרכב הקבוצה בדצמבר כלל לא היה מתוכנן להיות כאן ביולי האחרון.
התוצאות מאכזבות עד כה, אבל כאן נדרשת הצניעות והפרופורציה. צניעות, מכיוון שאליפות רביעית איננה מובנת מאליה ומכיוון שהצוות המקצועי של הקבוצה ראוי ליותר קרדיט. פרופורציות, מכיוון שהעונה טרם הסתיימה, וזו שאחריה טרם החלה וחשוב לא רק כיצד הקבוצה תסיים את העונה, אלא איזו קבוצה תגיע לעונה הבאה.
חלק מההסברים הרווחים ביציעים וברשתות החברתיות, וקוצר הרוח הנובע מהם, מייחסים את התוצאות המאכזבות לשובע או מוטיבציה נמוכה של המאמן והשחקנים. נוח אולי לחשוב שאם רק השחקנים היו רצים מהר יותר או שמאמן אחר היה יודע לדרבן אותם, השערים היו נכבשים בצד הנכון של המגרש.
הפועל באר שבע בשלוש השנים האחרונות היתה בראש ובראשונה קבוצה של מאמן, עם טביעת יד ודרך ברורה והיא צריכה לחזור להיות כזאת. בכדורגל הישראלי פיטורי מאמנים בתקופה קשה הם הנורמה, אין צורך לאמץ אותה. אחרי שלוש אליפויות, ובעיקר אחרי האחרונה, אפשר וצריך לתת אמון בברק בכר. פרופורציות, כבר אמרנו.
הכותב הוא אוהד ותיק של הפועל באר־שבע וראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון.
הטור מתפרסם בגיליון סוף השבוע של "ידיעות הנגב".
