שני עשורים חלפו מאז נורתה רקטת הקסאם הראשונה לעבר יישובי עוטף עזה. עם השנים ארגוני הטרור ברצועת עזה שיפרו את אמצעי הלחימה שברשותם וטווח האש חצה כבר מזמן את הרף שקבעה בשעתו, הממשלה, שלפיו רק יישובים הממוקמים עד מרחק של שבעה קילומטרים מגדר המערכת יהיו זכאים למיגון במימון המדינה.
עם השנים נכנסו לטווח האש לא רק יישובי עוטף עזה, אלא גם יישובים מרוחקים יותר כמו באר־שבע, אופקים, ואפילו דימונה שבסביבתה היו כמה נפילות של טילים.
לציון 20 שנה לנפילת רקטת הקסאם הראשונה בעוטף עזה, ראשי רשויות בנגב ישתתפו בפאנל מיוחד שייערך בוועידת "דרום עולה" של "ידיעות אחרונות", "ידיעות תקשורת"
ו־ynet, וידברו על ניהול הרשות בצל הקאסמים.
צריך להגן עליהם
אחרי מפגש מקרי עם הגננת שלו לשעבר, שמצאה מיסתור מתחת לשולחן מפני הירי, ראש המועצה האזורית שדות נגב, תמיר עידאן, החל לפעול למיגון האוכלוסייה הוותיקה.
"המועצה האזורית שדות נגב ממוקמת בעוטף עזה ובמהלך מבצע 'צוק איתן' בשנת 2014, נורו לעבר יישובי המועצה מאות רקטות. במסגרת הערכות המצב והסיורים שאנחנו עושים ביישובי המועצה כדי לחוש את השטח, לדבר עם התושבים ולאמוד את הנזקים בעקבות הירי, זכור לי סיור שערכתי באחד היישובים בזמן הירי עם קב"ט המועצה רפי בביאן.
"השעה שמונה בבוקר, לאחר עוד לילה של ירי בלתי פוסק המלווה באינספור אזעקות. אנחנו מגיעים לאחד הבתים, דופקים בדלת, איש אינו פותח. דופקים שוב, מצלצלים בפעמון ואיש אינו מגיע לפתוח לנו את הדלת.
"בהחלטה של רגע החלטנו לנסות ולפתוח את דלת הכניסה. הדלת הייתה פתוחה. אני וקב"ט המועצה נכנסים, שואלים אם יש מישהו בבית, מנסים לבדוק בסלון ובחדרים, ופתאום אנחנו שומעים קול מהמטבח.
"כאשר התקרבנו, התגלה לנגד עיננו מחזה מדהים שנחקק בזיכרוני עד היום. זוג תושבים רועדים ומפוחדים, מוותיקי היישוב כבני 80, יושבים מתחת לשולחן ומסתתרים מירי הרקטות והאזעקות שנשמעו. כאשר שאלתי לפשר הימצאותם מתחת לשולחן, הם ענו שזה מה שנאמר והוסבר להם לעשות בעת אזעקה וירי כדי לשמור על חייהם ולהינצל מפגיעה חלילה אם הטיל יחדור לביתם.
"הושטתי יד לעבר האישה המבוגרת כדי להוציאה מתחת לשולחן. כאשר היא עמדה מולי, היא הביטה בי כולה רועדת ואמרה לעברי משפט נרגש בקול רועד: 'תמיר, תעזור לנו, אין לנו כסף לבניית הממ"ד.
"הייתי הגננת שלך, אל תשכח אותי'. לא הצלחתי להשתחרר מהמשפט שהיא אמרה לי. מדובר בסיטואציה שבה אדם בן 80 מבקש ממני לפעול כדי לשמור ולהציל את חייו.
קראו עוד>>>>
"בשעות שלאחר מכן ובימים הבאים חשבתי איזה פתרון אני יכול להעניק לתושבים הוותיקים שגרים ביישובים שאינם בקו שבעת הקילומטרים ומתגוררים בבתים ישנים שנבנו בשנות ה־50 וה־60 ואין להם חדר מוגן לרוץ אליו ולשהות בו בעת אזעקה.
"כמה ימים לאחר אותו מפגש ביקשתי משר האוצר דאז, יאיר לפיד, להגיע למועצה ויחד יצאנו לביקור ביישובים. בשיחה בינינו סיפרתי לו את הסיפור, ומתוך רצון למצוא פתרון לסוגיית הממ"דים בבתי הוותיקים, גיבשנו נייר עבודה, קיימנו מספר דיונים עם השר לפיד, וגיבשנו מתווה שלפיו המדינה תממן את בניית הממ"דים בבתי הוותיקים.
"זאת תוך מתן הלוואה בערבות המדינה, פטור ממע"מ והחזר נמוך שאותו התושב הוותיק ישלם בכל חודש.
שר האוצר לפיד קידם את הנושא וכבר היה נדמה שאנחנו בדרך למציאת פתרון, אך לצערי, בדומה למה שיש היום מבחינת היציבות הפוליטית, הממשלה לא הצליחה לשרוד. יאיר לפיד עזב את משרד האוצר, וכך גם היה גורלה של היוזמה שירדה מסדר היום.
שר האוצר הנוכחי, ישראל כץ, מראה נכונות ורצון לפתור את הסוגייה, ואני מציף את הנושא בכל פגישה עם גוף או ארגון שנוגע לביטחון התושבים בעוטף, וזאת כדי שנדע שעשינו הכל והגנו על חייהם של התושבים הוותיקים".
דרוש מיגון
יו"ר מרכז השלטון האזורי וראש המועצה האזורית מרחבים, שי חג'ג', מזהיר מפני המחסור באמצעי מיגון וקורא לממשלה לפעול יותר בנושא.
"אינני יודע אם יש עוד מדינה אחת בעולם המציינת, כמו שאנחנו עושים, 20 שנה לקסאם הראשון. מעין יום זיכרון למשהו שלא שכחנו ושכנראה גם לא נשכח. צר לי לקבוע, אבל לא הרבה השתנה בפרק הזמן הזה.
"אומנם מאז הקסאם ההוא, הראשון, פיתחה ישראל את כיפת ברזל שגם הוכיחה את יעילותה, אבל גם עכשיו אנחנו מי שנגררים מסבב שיגורים למשנהו לפי לוח הזמנים של החמאס.
"אז אומנם מערכת כיפת ברזל מפליאה ליירט, אבל באותה שעה מיגון התושבים נותר רעוע. ברבים מבתי התושבים אין חדרי ביטחון, לא בכל מקום יש מקלטים ציבוריים, ורבים מהמקלטים הקיימים ישנים מאוד, אינם עומדים בתקנים ובכלל מרוחקים ואינם זמינים.
"במועצת מרחבים, למשל, עומד זמן ההתרעה מתחילת צבע אדום ועד נפילת הרקטה על 30 שניות. הרשו לי לגלות לכם שאי אפשר להגיע למקלט ציבורי בזמן הזה. קשישים, ילדים קטנים ואנשים עם מוגבלויות סובלים ממחסור במיגון ראוי כי עבורם גם מקלט ציבורי בקצה הרחוב אינו פתרון.
"המחסור המשווע באמצעי מיגון איננו חדש ובכל זאת לא הרבה נעשה כדי למצוא לו פתרון. בעבר הצענו לממשלה להעמיד הלוואות לתושבים הנזקקים למימון לצורך בניית ממ"דים, הלוואות שיוחזרו בעתיד, אולם דבר לא נעשה.
"אז הנה, כעת, לרגל יום השנה ה־20 לקסאם הראשון אולי תעניק הממשלה לתושבי הדרום שי - אמצעי מיגון יעילים, בטוחים ובעיקר זמינים".
מטרגדיה לאסטרטגיה
ראש המועצה האזורית אשכול, גדי ירקוני, סבור שהדרך לשנות את המציאות המקוממת בעוטף עזה ובדרום היא פיתוח כלכלי ושיתופי פעולה אזוריים.
"תושבי עוטף עזה עברו בימים האחרונים שוב לילות ללא שינה עקב ירי מרצועת עזה וקיבלו תזכורת כואבת למציאות הביטחונית השברירית באזור. מציאות מקוממת שנמשכת 20 שנה ברציפות ללא אסטרטגיה ונחישות מדינית לשנותה.
"מצד אחד, המדינה משקיעה משאבים אדירים בפיתוח וחיזוק אמצעי ההגנה בגבול. מצד שני, גם הצד השני ממשיך לפתח ולשכלל את אמצעיו. כך אנו בדרך ללא מוצא כבר 20 שנה.
"ב־26 באוגוסט 2014, ביום האחרון של מבצע 'צוק איתן', נפצעתי קשה מפגיעה ישירה של רקטה בקיבוץ נירים. ימים ארוכים הייתי תלוי בין חיים ומוות, כשהרופאים נלחמו והצילו את חיי. הרגע שזכור לי במיוחד הוא רגע החזרה הביתה מבית החולים אחרי חצי שנה של אשפוז במחלקת השיקום.
"ביקשתי ללכת לפני הכל לשדות החקלאיים של נירים מול הרצועה. זה היה רגע של ניצחון עבורי. היה לי ברור שכאן זה ביתי ושמכאן אני לא הולך לשום מקום.
"כאן נולדתי וגידלתי את ילדיי וכאן גם ארצה שילדיי וחברי ילדותם יבנו את ביתם. זה היה רגע שבו התחדדה בי ההבנה שהמציאות האזורית חייבת להשתנות, ושעלינו לקבל אחריות כדי לשנותה.
"בלב השדות החקלאיים, אחרי הפציעה, ניצת בי הרצון להתמודד על ראשות מועצת אשכול במטרה להילחם על הבית ולהפוך את חיינו כאן לטובים יותר.
"המציאות בעזה לא תשתנה אם לא נפעל לשנותה. שנים שאנחנו מנסים לפתור את הבעיה עם אותו המפתח, ללא הצלחה. השינוי נעוץ בפיתוח כלכלי באמצעות שיתופי פעולה אזוריים במעורבות בינלאומית שיביאו לשיפור באיכות חיי התושבים בשני צדי הגבול.
"כשהאזרחים בצד השני ייהנו מרווחה כלכלית, כבר יהיה להם מה להפסיד והם יפנו גבם לטרור. בכך נייצר אופק ותקווה בשני צידיו של הגבול".
באופק אין שום פתרון
ראש עיריית דימונה, בני ביטון, נזכר ברקטה הראשונה שנפלה בפאתי עירו במבצע 'צוק איתן'.
"ב־9 ביולי 2014, כשבוע וחצי אחרי פתיחת 'מבצע צוק' איתן ו־13 שנה אחרי הקסאם הראשון שנורה לישראל מכיוון עזה, '"זכתה' בירת הנגב המזרחי אף היא בקסאם שנפל בשטח פתוח בפאתי דימונה, הרג את עודה אל וודג' בן ה־32 ופצע עוד ארבעה.
"הייתי אז חצי שנה בלבד בתפקידי כראש עיריית דימונה. חדש בתפקיד, אבל עם ניסיון מוניציפלי רב שהכשיר אותי למצבים כאלה. אני זוכר שברגע נפילת הקסאם הגעתי לשטח המוכה וחילקתי הוראות לצוותי החירום של העירייה. מזה ביקשתי להביא גנרטור, ומאחר ביקשתי לדאוג למכלית מים, וכן הלאה.
"התלוויתי אז לשר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', בביקור אצל הפצועים ב'סורוקה'. בדרך שוחחנו על המצב, על מה יהיה עם הקסאמים המשוגרים מעזה ועל החיים בצל הפחד. גם השר דאז וגם אני האמנו כי מבצע 'צוק איתן', שקדמו לו 'עופרת יצוקה' ו'עמוד ענן', יביא את הפתרון לבעיית הקסאמים.
"סברתי אז כי מתפקידו של הצבא לגונן על אוכלוסייה אזרחית, ואם יש צורך בכך להיכנס לעזה ולמוטט את שלטון החמאס, אז זה מה שצריך לעשות.
"לצערי, מאז חלפו עוד שבע שנות קסאמים. שבע שנים של פגיעה בנפש וברכוש של תושבי העוטף בפרט, ותושבי הדרום, בכלל, ובאופק עדיין אין פתרון. לא צבאי ולא מדיני. לא צבאי, כי הממשלה נמנעת מלהורות לצה"ל לעשות את העבודה בשטח כדי שלא נפגע חלילה בחפים מפשע ולא נסלים את המצב של שני הצדדים. לא מדיני, כי בצד השני אין פרטנר למשא ומתן.
"אז מה אני מציע? קטונתי. לכן אני מסתפק בתפילה לקדוש ברוך הוא שישמור את עמו ישראל ויכניס בינה באויב, כדי שיבין ויפנים ששום קסאם ושום טיל ושום גראד לא יוכלו לנו, ושככל שהם ינסו להרע לנו, כך יורע מצבם אלף מונים".
"מאז חלפו עוד שבע שנות קסאמים. שבע שנים של פגיעה בנפש וברכוש של תושבי העוטף בפרט, ותושבי הדרום, בכלל, ובאופק עדיין אין פתרון. לא צבאי ולא מדיני".
משילות וריבונות, עכשיו
ראש עיריית באר־שבע, רוביק דנילוביץ', סבור שההססנות שאפיינה את התגובה לקסאם הראשון חלחלה עמוק משדמיינו.
"לפני 20 שנה נורה הקסאם הראשון מרצועת עזה לעבר הנגב. לימים אותו קסאם יצר מציאות חיים חדשה באזור הנגב שהובילה לכרסום בהרתעה, ולצערנו, חילקה את מדינת ישראל לאזורים שבהם התגובה שלנו כמדינה ריבונית סלקטיבית.
"נשים את הדברים על השולחן - המדינה מזמן לא רועשת כשיורים קסאמים על עוטף עזה, שדרות ויישובי הדרום. לצערנו, עם כוח ההתרעה איבדנו במערכות והסבבים את מיטב אנשינו. אחרים נפצעו, רבים חיים עדיין תחת טראומות ופצעים שלא יגלידו.
"ארגוני הטרור הבינו שבמדינת ישראל יש תג מחיר שונה לכל אזור, ובכך הרשו לעצמם להפוך את חייהם של תושבי הדרום לבלתי אפשריים. מאז המרגמות והקסאמים הפכו לגראדים וטילים בסבבי לחימה בלתי נגמרים, והעורף מזמן הפך לחזית.
"כאן אולי טמונה השגיאה האסטרטגית הגדולה שלנו מלפני 20 שנה. אחרי אותו קסאם נורו אלפי טילים ורקטות, רובם ליישובי הדרום, שרק הרחיבו את טווח הפגיעה והכניסו יישובים נוספים למעגל הירי.
"בשנת 2009, כשבועיים לאחר כניסתי לתפקיד ראש העירייה, נורה הגראד הראשון לעבר העיר באר־שבע, אז עדיין ללא כיפת ברזל. הזדעזענו אז, היום אנחנו רגילים. ההססנות של התגובה בקסאם הראשון חלחלה עמוק יותר משדמיינו קברניטי המדינה. כשאין ריבונות מהדהדת, החולשה וההססנות זולגים למקומות אחרים, ממש כמו אפקט דומינו מדאיג.
"תושבי הנגב הם חלוצים, אנשים שבאו ליישב חבל ארץ אסטרטגי וחשוב מאין כמותו לעתידה של מדינת ישראל.
"אנו מזהים היום, כמו אז בקסאם הראשון לפני 20 שנה, את ההבלגה נוכח האלימות הגואה בתוככי ישראל, בכללם מצד פורעי חוק מהמגזר הבדואי שהופכים חיי יהודים ובדואים לחסרי בטחון, הברחות בגבול מצרים, סחר באמצעי לחימה, חיסולים וקרבות ירי לאור היום בצפון, התפרעויות ביפו ובירושלים.
"כעת נדרשת תגובה הפוכה להבלגה של לפני 20 שנה שביקעה את ההרתעה של מדינת ישראל בגבול הדרום. להחזיר את הריבונות לידיים של הריבון, מדינת ישראל, להכות בפשע בעוצמה, בכל סוגי הפשע, להצר צעדי פורעי החוק, ולהכות בהם בכל האמצעים. ולצד זה לעודד שיתוף פעולה והסדרה עם החברה הבדואים.
"דווקא בעשור של מציאות ביטחונית מורכבת ומאיימת, באר־שבע, יחד עם יישובים אחרים בנגב, בתנופת פיתוח וצמיחה חסרת תקדים. הקמנו פארק היי־טק, שכונות מגורים חדשות, פארקים ירוקים, מוסדות חינוך, תרבות ופנאי. בתקופה של איום ביטחוני הפגנו עוצמה.
"משילות וריבונות מתחילות כמו במודל החלונות השבורים של רודולף ג'וליאני, לשעבר ראש עיריית ניו־יורק - תגובה עוצמתית לאירוע ההפרה הכי קטן, ממש כמו אותו קסאם לפני 20 שנה.
"זוהי איננה נחלתם של באר־שבע או הנגב, זוהי משימה לאומית של ממשלת ישראל: החזרת המשילות, השליטה והריבונות בנגב, במשולש, ביפו או בירושלים. הממשלה נדרשת לטפל בזה עכשיו. ריבונות ומשילות עכשיו".
לעדכונים: חדשות באר שבע
