למעלה מחודש וחצי מאז התבשרו סיגלית והרב ירון חברוני מדימונה על מות בנם יהונתן ז"ל באסון בהר מירון, הם מתקשים להבין מדוע איש לא נחקר וגם לא הוקמה שום ועדת חקירה שתבדוק מה הוביל למחדל שגבה את חייהם של 45 בני אדם.
4 צפייה בגלריה
סיגלית והרב ירון חברוני."אנחנו יודעים שיהונתן נמצא במקום הכי טוב שיכול להיות"
(באדיבות המשפחה)
"בתחילת השבוע שעבר צוינו 45 יום לקרות האסון, כמניין ההרוגים באותו אירוע נורא. 45 יום וכלום לא קורה", אומרת האם סיגלית חברוני בכאב.
"מעבר לאבל הפרטי והכאב העצום של משפחות הנספים, לצערנו שום דבר לא קורה", היא ממשיכה, "איש לא נחקר בקשר לאסון הזה, גם לא הוא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, גם לא הוקם עד היום שום גוף שיירכז את הטיפול מול המשפחות השכולות.
"אנחנו למשל לא קיבלנו ולו שיחת טלפון אחת מאף גורם רשמי שיתעניין מה קורה איתנו, מה אנחנו צריכים, מה הקשיים שלנו, איך ממשיכים מכאן והלאה. יש כאן מחדל בתוך מחדל".
בלי הודעה רשמית
בני הזוג חברוני, סיגלית והרב ירון, גרים בדימונה. שניהם אנשי חינוך. הרב ירון חברוני מחנך בבית הספר "נועם חיים" בדימונה, וסיגלית מחנכת בבית הספר "קול יעקב" בירוחם.
"שנינו חזרנו לעבודה", מספרת סיגלית, "אם כי אני לא חזרתי באופן מלא. החזרה לעבודה היא קשה ביותר. לעיתים אני מוצאת את עצמי בוכה באמצע היום, מדמיינת ומתגעגעת ליהונתן. אני למשל מדברת איתו במחשבות שלי במשך היום. אני עומדת מול תלמידים בכיתה וזה דורש ממני הרבה כוחות. זה בכלל לא פשוט".
"גם לי מאוד קשה", אומר הרב ירון חברוני. "הקושי הוא בגעגועים ליהונתן. געגועים עזים, מחשבות, זיכרונות שעולים וצפים עם הזמן. אנחנו אנשים מאמינים ומקבלים הכל באהבה. כשאני יוצא לעבודה, אני גם מתפלל ומתחזק באמונה שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו להתמודד עם האסון הזה. הנחמה היא שיהונתן השאיר אחריו משפחה ענפה שתמשיך את דרכו".
יהונתן ז"ל, בן 27 במותו, היה הבן השני מבין תשעת ילדי המשפחה. הוא היה נשוי ואב לשלוש בנות וגר עם משפחתו בגבעת שמואל.
"תלינו תקוות"
יותר מחודש וחצי מאז נהרג יהונתן ז"ל בהילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, הוריו משחזרים את הרגע שהתבשרו שאיבדו את היקר להם מכל. "אף אחד לא הודיע לנו על האסון", מספרת סיגלית חברוני, "היינו צריכים לגלות זאת לבד.
קראו גם>>>>
"באותו לילה קיבלנו שיחת טלפון ממישהו שמצא באתר במירון את הטלפון הנייד של יהונתן שבו היה מספר הטלפון שלנו והוא התקשר אלינו. דבריו נשמעו מאוד מבולבלים והבנו שעלינו לחפש את הבן שלנו. חיפשנו אותו בבתי חולים והוא לא היה כלול ברשימת הפצועים.
"תלינו תקווה שאולי הוא נמצא בין הפצועים האנונימיים שטרם זוהו. למחרת בבוקר התקשרו אלינו מבית החולים זיו בצפת ואמרו לנו שמאושפז אצלם פצוע מורדם ומונשם שעונה על התיאור שלנו וביקשו שנשלח להם תמונה. שלחנו תמונה של יהונתן ולא חזרו אלינו".
איך הרגשתם ברגעים האלה?
"בדיעבד הבנו שיהונתן כבר לא היה בין החיים. אחד הבנים שלנו הגיע לבית החולים 'זיו' ושם אמרו לו לנסוע למכון לרפואה משפטית באבו כביר כדי לזהות את אחיו. כבר הבנו לאן זה הולך. אף אחד לא טרח לשלוח אלינו עובד סוציאלי או מי שיודיע לנו באופן רשמי על מותו של יהונתן.
"בסופו של דבר מצאנו את יהונתן באבו כביר, למרות שמותו נקבע 12 שעות קודם לכן".
אתם יכולים לדמיין מה עבר על יהונתן ז"ל ברגעיו האחרונים?
"אנחנו לא מדמיינים. יש לנו שתי עדויות מה עבר עליו ברגעיו האחרונים. עדות אחת קיבלנו מאדם שסיפר לנו כי יהונתן הציל אותו, לאחר שלדבריו יהונתן חסם בגופו את האנשים מלהיכנס למסדרון המוות, אותו מעבר שבו מצאו עשרות אנשים את מותם.
"במקביל, הגיע אלינו מישהו מגורמי ההצלה שבעצם טיפל ביהונתן ברגעיו האחרונים. לדברי אותו גורם, יהונתן לא הספיק לסבול ברגעיו האחרונים. זו הנחמה שלנו".
איך נראה היום שאחרי?
"ככל שעובר הזמן אתה מנסה לעכל את האסון. העיכול הולך ונעשה יותר ויותר קשה. קשה להתרגל למציאות שנקלעת אליה. הפצע הוא גדול וחסרונו של יהונתן הוא גדול. השבר הוא נחלת כולנו, לכל המשפחה, לנו כהורים, לאשתו, לשלוש בנותיו הקטנות, לאחיו, לאחיותיו ולכלות שלנו. זה משפיע על כולנו".
למלא את החלל
"קודם כל", מדגיש הרב ירון חברוני, "אנחנו אנשים מאוד מאמינים. לא שואלים 'למה?'. אנחנו מקבלים את הדין באהבה. אנחנו יודעים שיהונתן נמצא במקום הכי טוב שיכול להיות.
"הקושי הוא אצלנו. את החלל הזה אנחנו משתדלים למלא בכך שאנחנו ממשיכים את מורשתו של יהונתן, זיכרונו לברכה. זה אומר להאיר פנים לכל אחד, לאהוב כל אחד, לקיים מעשי חסד ולאהוב את התורה".
איך מתמודדים עם השבר הזה?
"אי אפשר להתעלם מכך שאשתי שבורה לרסיסים ואנחנו חייבים לתמוך בה ולחזק אותה. האמונה היא שמחזקת אותנו ומעודדת אותנו שהכל לטובה, גם אם אנחנו לא מבינים שזה לטובה".
"יהונתן היה ילד מיוחד שהצטיין בכיבוד הוריו", ממשיך הרב ירון חברוני. "הוא היה מכבד ומוקיר תודה בצורה מאוד מרשימה. בשבתות הוא היה הולך איתי לאמירת תהילים וללימוד של אבות ובנים. תמיד הקפיד לכבד אותי ואף פעם לא סירב למה שביקשתי".
האם סיגלית מספרת על בנה המנוח, "בזמן ההריון ביקשתי והתפללתי שהלידה של יהונתן תיתן לי מעין פיצוי על הלידה הקשה של הבן הראשון. יהונתן נולד מתוך רצון לעשות לנו נחת רוח. הוא היה ילד שובב עם המון קסם אישי. לא הייתי מסוגלת להגיד לו 'לא', גם כשידעתי שזה מה שאני צריכה לעשות. היה בו משהו כובש, מלא שמחת חיים, תמיד נכון לעזור".
אוספים את השברים
לבני משפחת חברוני לא קל לחזור לשגרה אחרי האסון הכבד שנפל עליהם, ואולם, הם זוכים לתמיכה רבה מהקהילה בעירם. "ברוך השם, התברכנו בקהילה מדהימה בדימונה, עוטפים אותנו ומסייעים לנו", אומרת סיגלית. "למעלה מחודש וחצי אחרי האסון ועדיין לא חזרתי לבשל, לאפות ולארגן את הבית. זה מאוד מורכב".
איך מתבטאת המורכבות הזו?
"מצד אחד, את רוצה לתת לילדים שלך תחושה של בית, ומצד שני, יש סוג של חוסר תפקוד בבית. אנחנו משתדלים לתת תמיכה רגשית לבני הבית ולדבר כמה שיותר. בעלי ירון מצליח בזה יותר. לי זה מאוד קשה להיכנס למטבח ולאפות כמו בעבר את החלות לשבת.
4 צפייה בגלריה
האסון במירון. "תלינו תקווה שאולי הוא נמצא בין הפצועים האנונימיים שטרם זוהו"
(גיל נחושתן)
"אפילו פעולות בסיסיות כמו ניקיון הבית שואבות ממני המון כוחות. יש חוסר ריכוז בביצוע משימות בסיסיות. המזל הוא שבשני מקומות העבודה שלנו, שלי ושל בעלי, מסייעים לנו ומבינים אותנו ובאים לקראתנו".
באשר לתמיכה המקומית מציין הרב ירון חברוני, "גם הקהילה בדימונה וגם הקהילה בגבעת שמואל שבה התגורר יהונתן עם אשתו ושלוש בנותיהם עטפו אותנו ותמכו בנו, וגם היום הם תומכים ועוטפים אותנו. כשחזרנו לדימונה לאחר ימי השבעה על מותו של יהונתן ז"ל, דאגו לנו אנשי הקהילה בדימונה לארוחות ולניקיון הבית.
"קיבלנו ואנחנו עדיין מקבלים המון תמיכה. זה מקל עלינו להתמודד עם האסון ולחזור לשגרה בצורה הדרגתית".
דורשים ועדת חקירה
סוגיית הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את האסון בהר מירון, האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, עדיין נמצאת על סדר היום הציבורי. בסוף השבוע שעבר נרשמה התקדמות בנושא כשנודע שהקמתה של ועדת חקירה ממלכתית נכללת בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו לקראת כינונה של ממשלת בנט־לפיד.
"בנושא הזה אני חייבת לפרגן לשר הביטחון, בני גנץ, על זה שהוא עמד על כך שנושא הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית לאסון במירון ייכלל בהסכם הקואליציוני לקראת הקמתה של הממשלה החדשה", אומרת סיגלית.
איך אתם מסבירים את עמדת המפלגות החרדיות, שאמורות לייצג את הציבור החרדי־דתי, המתנגדות להקמת ועדה חקירה ממלכתית?
"היה רעיון של חברי הכנסת החרדים להקים ועדת חקירה פרלמנטרית פנימית לחקר נסיבות האסון. כולנו, כל המשפחות, מתנגדות להקמת ועדה כזו. הם לא יכולים לבדוק את עצמם. זה פשוט לא הגיוני. לכן באה הדרישה להקמת ועדה ממלכתית ובלתי תלויה, בלי נגיעות אישיות, כדי לבדוק את הדברים לעומק. מה שקרה שם זה מחדל נוראי.
"המטרה שלנו היא לא עריפת ראשים. עריפת ראשים לא תחזיר לנו את יהונתן הביתה וגם לא את 44 הנספים הנוספים באסון הזה. המטרה שלנו היא למנוע את האסון הבא, בין שמדובר באתר שבהר מירון ובין שמדובר באתרים אחרים".
את יכולה להבין את ההיגיון שמאחורי עמדת המפלגות החרדיות?
"אני לא יכולה להבין את ההיגיון שלהם. אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים. מבחינתנו הנושא הזה עומד עכשיו לפתחה של הממשלה החדשה".
יותר מחודש וחצי אחרי האסון בהר מירון והוריו של יהונתן חברוני ז"ל מנסים לאסוף את השברים. "אנחנו נחייה את יהונתן בצד הזיכרון", אומרים הרב ירון וסיגלית חברוני, "אי אפשר לשכוח אותו. לכולם הוא חסר. החיוך שלו, האכפתיות שלו, הארת הפנים שלו. יהונתן הקרין על כל כך הרבה מעגלים. כך נזכור אותו".
לעדכונים: חדשות באר שבע
