כוחה של המוזיקה, כך מסתבר, הולך ומתגבר בשעות משבר. חמישה מוזיקאים מהנגב מספרים איך הם צולחים את תקופת הקורונה ולמה הזמן הפנוי עובד לטובתם.
הזמר והיוצר חנן־יה ישראל בוהדנה מאופקים לא ממהר לחזור לבמות ומנצל בינתיים את הזמן לכתיבה ונגינה.
"התחושה קשה עבור חבריי המוזיקאים", הוא מספר. "בימים אלה אני אומנם לא מתפרנס מהופעות, אבל כמי שחי עמוק בתעשיית המוזיקה הישראלית, גם אם לא תמיד בקדמת הבמה, זה ניכר על חבריי ומשפחתי. המצב עצוב מאוד".
כשהופסקו ההופעות התפנה לבוהדנה לא מעט זמן, אבל במקום לשקוע בעצבות הוא מצא את עצמו משקיע את זמנו בין השאר בדור העתיד. "לרוב, אני מחלק את הזמן שלי בין ניהול אומנים לבין כתיבה, כך שבקורונה היה לי יותר פנאי לעסוק בנגינה", הוא מספר. "שילבתי את הנגינה שלי עם שיעורי נגינה לבתי הלל שבהחלט התקדמה פלאים בזמן הזה".
מאז פרץ המשבר השתדלו בוהדנה וצוות הנגנים שהוא עובד איתו להיפגש מעט באולפן ההקלטות. בימי ההסגר חדר החזרות עבר ליישומון זום. "אנחנו משוחחים מרחוק ולא מפסיקים לעבוד לרגע. שולחים סקיצות אחד לשני, ממלאים את החסר ומדמיינים את היום שאחרי בתחושת התפוצצות והתרגשות גדולה", הוא מספר. "בשביל לשמור על כושר הופענו מדי פעם אחד מול השני ולאחר מכן ביקרנו זה את זה מוזיקלית כדי ללמוד".
את ההשראה לשיריו בוהדנה שואב מחייו. "אני לא שולט על מה שיוצא ממני בכתיבה עצמה", הוא מספר. "כל דבר בחיים משפיע ובא לידי ביטוי ביצירות כאלו ואחרות. כתבתי ספר ילדים ואני מתכנן בקרוב להוציא אחד נוסף. מעבר לכך בכל התקופה הזו כתבתי והלחנתי ואני מקווה מאוד שלקראת חנוכה אוציא את החומרים שכתבתי היום".
את השיר "שובי" כתב בוהדנה בהשראת הקורונה, "אבל ממקום קצת אחר", מדגיש בוהדנה. "כמעט כל אדם שאנחנו מדברים איתו רק מתפלל שהנגיף יילך מפה ואני לקחתי את זה למקום שאני פשוט רוצה ששגרת התרבות, וכמובן גם המוזיקה, יחזרו אלינו", הוא מסביר.
"חזרת עולם התרבות היא נקודה קשה ועצובה, אך עם כל השליליות שבסיטואציה יש תחושה שזה יכול לעשות סדר", הוא ממשיך, "יש הרבה מוזיקה בארץ שבעיניי היא לא טובה ואני מתכוון לתוכן הטקסט. לפעמים אני חושב שהתקופה הזו באה לעשות ניפוי - מה שפחות ערכי ייעלם. זה מה שאני מקווה שיקרה".
מה דעתך על המצב בארץ?
"אתה רואה את מה שקורה בארץ והתיאור המדויק ביותר שאני חושב עליו הוא תחושת המחנק שזה גורם לי. קשה מאוד להגיע למרחבים האישיים של היצירה במה שקורה בארץ. אני רק מקווה שבסופו של דבר האופטימיות שלנו, גם כעם וגם כאנשי תרבות, תשיב אלינו את החיים הקודמים שלנו".
בתקופה הקרובה בוהדנה מתכנן להתמקד בכמה פרויקטים, אבל ההופעות ייאלצו להמתין עוד קצת, בלי קשר לסגר. "לא מרגיש לי כרגע ריאלי לעלות על במה", הוא מדגיש. "המקורות התקציביים שלי צנועים והשמירה על הרשתות החברתיות פועלות יחד עם הופעות שגם לנו עולות כסף, ולכן זה נראה לי עוד רחוק. אני שומר על קשר עם הקהל, במידה שאני בטוח שכשנוכל לחזור לשגרה, הדברים יסתדרו. זה יגיע בעזרת השם".
מבשל שירים
אלדר ממו מבאר־שבע מוכר בעיקר בזכות המסעדה שבבעלותו, אבל משבר הקורונה הוביל אותו להגשים חלום ולהוציא שיר ראשון.
אם שמו של אלדר ממו נשמע לכם מוכר, נראה שאתם מחובבי הקוסקוס הטוניסאי. כעת גם חובבי המוזיקה מתחילים להכיר את שמו של ממו, מבעלי מסעדת 'ממוס', שבזכות משבר הקורונה חווה בימים אלה את הפריצה שלו בעולם המוזיקה.
לדבריו, מדובר היה בעניין של זמן. "מי שמכיר את אלדר שמחוץ לחיי המסעדה יודע שמוזיקה היא תחום שאני מאוד אוהב", הוא מספר על העיסוק הישן־חדש שלו. "הייתי מאלה שתמיד שרים בבית הספר, מנגנים ומופיעים. היום אני פשוט עושה את זה בצורה קצת יותר רשמית ומקצועית".
כמו בכל המסעדות ברחבי הארץ, גם במסעדת 'ממוס' היקף העבודה ירד מאוד בגלל משבר הקורונה וההגבלות. בתקופת ההסגר במקום סרוויסים מלאים, המסעדה עברה למתכונת של משלוחים בלבד. את הזמן הפנוי בלוח הזמנים ניצל ממו כדי לחזור לתחביבו הישן.
"בתקופה הזו שהיה לי באופן יחסי קצת יותר פנאי מבדרך כלל, חזרתי לנגן יותר, לכתוב וליצור כל מיני דברים. הרגשתי שזה הזמן הנכון מבחינתי לחזור לחלום הישן שלי", הוא מסביר ומוסיף, "אדם צריך להגשים את החלומות שלו ולא משנה מה עומד בדרך. בין שיעלה כסף ובין שלא, אתה חייב לעשות מה שאתה אוהב בשביל למלא את עצמך. מעבר לאהבה למטבח שידועה ומוכרת, גם למוזיקה יש מקום. מפתיע? הנה, עכשיו חובת ההוכחה עליי".
חלומו הישן של ממו מקבל ביטוי בשירו החדש "יש מי ששומר עליי" שכתב בתחילת הסגר בעקבות חוויה אישית. "יש משהו מאוד נעים בלשפוך את התחושות וההרגשות שלך על הנייר", מסביר ממו. "הכתיבה שלי מושפעת מחוויות אישיות שלי, מתקופות בחיים, וכמובן שגם המצב החברתי בא לידי ביטוי".
הוא אומנם עדיין בתחילת דרכו המוזיקלית, אבל יש לו שאיפות גדולות ליום שאחרי הנגיף. "האמת שאני מאוד רוצה להופיע. לעלות לבמה, להביא את החומרים שלי. אנרגיות של נגנים, תאורה וחיבוק מקהל זה משהו שמאוד קורץ לי", הוא אומר בהתרגשות. "אני מאוד מקווה שבורא עולם מביא בחשבון את הנקודה הזו בתכנון שלו עבורי".
"אתה חייב לעשות מה שאתה אוהב בשביל למלא את עצמך. מעבר לאהבה למטבח שידועה ומוכרת, גם למוזיקה יש מקום. מפתיע? הנה, עכשיו חובת ההוכחה עליי"
"קריאה לעזרה מתוך שמחה"
דווקא בתקופת הקורונה החליט המפיק והיוצר הבאר־שבעי אופיר אלחייני להוציא את השיר הקצבי "קורא לך" שנושא מסר עמוק. "זה שיר שכתבתי לפני כמה שנים ושכב אצלי במגירה, ודווקא בתקופת הסגר הוא מאוד התחבר לי", הוא מסביר. "אנחנו כל הזמן מצפים לטוב וחושבים שהכל יבוא לנו בקלות ובלי מכשולים ורק כשאנחנו עצובים אנחנו קוראים לעזרה. כאן בשיר זו גם קריאה לעזרה, אבל דווקא מתוך השמחה".
מה הכוונה?
"יש משפט של רבי נחמן שאומר 'עיקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדווה' ובהשראת המשפט הזה נכתב השיר. כל סיפור הקורונה גרם לנו פתאום להעריך כמה טוב היה לנו לפני כן".
אבל למטבע יש כידוע שני צדדים. "לטעמי, כל סיפור הקורונה יצא משליטה, ואני חושב שלא באמת היתה אחידות", הוא אומר. "הרי אם נקבע שאסורה התכנסות, אז לא יכול להיות שיש חריגים. למה מסעדות כן והופעות לא?", הוא תוהה, "כבר בימי השיא של הנגיף היה אפשר לעבור למתכונת של הופעות בקפסולות במקום לחכות עד עכשיו".
עד שיוכל לחזור לשגרת ההופעות, אלחייני חושב בעיקר בכובע שלו כמפיק ועסוק עד מעל הראש באולפן ההקלטות. "אני נמצא שם מהבוקר עד לשעות הקטנות של הלילה, גם עושה דברים לעצמי, וגם ובעיקר עובד עם זמרים אחרים", הוא מספר בהתלהבות. "כמעט בכל התקופה זו המוזיקה היחידה שאפשר לעשות היא באולפנים והרבה אומנים רוצים לשמור על עצמם בתודעה בצורה הזו, ולשמחתי, הכרתי גם אנשים טובים וגם אומנים מוכשרים שלולא הקורונה, אני לא יודע אם ומתי היינו נפגשים בכלל".
מה לגבי הופעות?
"אני מתגעגע מאוד להופעות. יצא לי להופיע בחופות ביתיות בתקופה הזו, ומרגיש כל כך מוזר לראות אנשים שבמקום חיוך והתרגשות אתה רואה מסכה. הופעה על הבמה זו הדרך שלי להגיד מה שאני רוצה ושאנשים יוכלו לשמוע".
אז איך מוזיקאים יכולים לצלוח תקופה זו בכל זאת?
"הרשתות החברתיות קיבלו כוח משמעותי בתקופה הזו. הייתי מעלה שידורי לייב אפילו בשעות לא שעות ואנשים נכנסים לראות. הבנתי שהפעילות ברשתות החברתיות חשובה מאוד, ובמקביל כמובן שגם להמשיך ולהוציא חומרים. זה זמן טוב להראות שאתה פעיל ולא מתכוון לעצור בעשייה שלך".
"לא להפסיק ליצור"
אחרי שיצא מההלם הראשוני החליט היוצר והמוזיקאי הבאר־שבעי טל לייבל להפיק את המיטב מהתקופה המאתגרת ולהיכנס לאולפן ההקלטות.
"בזמן שעם ישראל קנה ביצים ונייר טואלט והיה עסוק בלפחד על החיים שלו, אני הייתי עסוק בזה גם", אומר היוצר והמוזיקאי טל לייבל בחיוך. "לפני שאני מוזיקאי אני אבא לשני ילדים וחלק ממשהו גדול יותר, ככה שבהתחלה היובש בסצנת התרבות פחות העסיק אותי. כמו כולם דאגתי בעיקר לעבור את התקופה המשוגעת הזאת בשלום".
כשמפלס הלחץ ירד מעט והנגיף הפך להיות חלק משגרת החיים, לייבל מצא עצמו עסוק מאוד באולפן ההקלטות שלו. "הרגשתי שאני יוצר הרבה יותר באופן משמעותי. בין שמדובר ביצירת מוזיקה, בכתיבה או בנגינה", הוא מסביר. "יש משהו שמאוד ממקד אותך כשאתה עוסק ביצירה של משהו. מהר מאוד התאפסתי על עצמי והתחלתי להפיק מהזמן הזה את המיטב".
לייבל מעיד שהתקופה האחרונה גרמה לטקסטים שלו להיות חדים יותר. "באופן טבעי האווירה המתוחה יותר באה לידי ביטוי גם ביצירה", הוא אומר. "מורגש שיש סוג של מתח באוויר שמאוד משפיע על האזרחים, אז אצל האומנים זה בא לידי ביטוי גם ביצירות שלהם".
כידוע, עולם הבידור הוא מהענפים האחרונים שחוזרים לשגרה. הגעגוע להופעות הוא גדול, לדברי לייבל, אבל העקרונות המנחים אותו חזקים יותר. "המסר שלי הוא פשוט לא להפסיק אף פעם ליצור. כל הזמן לחשוב ולייצר תכנים כדי שלא לשקוע ולהתנוון. זאת הדרך היחידה לדעתי לשמור על קשר עם העולם", הוא אומר בהחלטיות.
מתי תחזור להופיע?
"כרגע אני לא מתכנן לחזור ולהופיע עד שהשגרה תחזור. אני לא רוצה להופיע עם מסכה או לראות מישהו בקהל עם מסיכה".
על שירו החדש "אור", לייבל אומר: "השיר עצמו, באופן די מובן, נכתב בהשראת תקופת הקורונה. בשגרה כל האלמנטים הרגילים הללו הפכו להיות בעינינו שקופים, ועכשיו שהם נעלמו, התחלנו להבין כמה רוטינת החיים הייתה ברורה מאליה. בפזמון אני מבקש 'תכניס בנו אור, תיתן לנו כוח' כדי שנוכל לעבור את התקופה הזו".
מפיקה את המיטב
"אני רואה בכל התקופה הזו השראה ליצירה", מספרת היוצרת והזמרת רון ריבק מבאר־שבע. "היה לי זמן לחשוב ולהתעמק במחשבות שלי. השתדלתי לנקות כל מיני תחושות רעות ולשפוך אותן אל הדף. בשגרה השוטפת שלנו אנחנו מדחיקים המון דברים כדי להספיק הכל במירוץ החיים, ודווקא ההאטה הזו שהקורונה יצרה, גרמה לי להעצים את הכתיבה וההלחנה שלי מתוך מחשבה עמוקה יותר".
בחודשים שלפני פרוץ המגפה החלה ריבק להופיע על במות במסגרת פרטית, אבל כל זה נגדע בגלל המשבר. "אומנם יצא לי להופיע גם בעבר במסגרת 'צעירי באר־שבע' וגם בלהקה הצבאית, אבל אני חושבת שדווקא כשאת מופיעה עם חומרים שלך באופן עצמאי, את לומדת להכיר את עצמך דרך הקהל", היא מסבירה. "הקשר בין זמר מבצע לקהל הוא קריטי. בשלב זה בקריירה אני רוצה לדעת אם אני עושה משהו טוב, והמדד האמיתי ביותר שיש לי לדעת אם מה שאני עושה הוא טוב הוא ההופעות. לייקים וצפיות אפשר לקנות. זה לא בהכרח מעיד על היכולות שלך".
אף שריבק כרגע אינה מופיעה, וגם אין לה תוכניות להופיע בקרוב, היא עדיין מוצאת דרכים לעסוק במוזיקה. "אני מכינה את הקרקע לעתיד, חוסכת המון ובקרוב אני מתחילה ללמוד ב'רימון'", היא אומרת בגאווה. "התעסקתי יותר ביצירה מאשר בשירה, שזה מה שאני יותר רוצה לעשות. אבל גם למדתי להתעסק באולפן כדי לדעת בצורה טובה יותר להפיק את החומרים שלי".
את השיר "לא יאומן כי יסופר" כתבה ריבק במחשבה עמוקה על המצב הביזארי שבו הריחוק החברתי הפך לנושא הרבה יותר חשוב מאשר האפשרות להפגין אהבה בדרכים מסורתיות אחרות. "בכל לילה שאני נכנסת למיטה המחשבות רצות. אין מצב שאני נותנת לזה לחמוק, אז אני מוציאה דף וכותבת. בכל סגר הסתגרתי באולפן, למדתי והשקעתי. הייתי קמה בבוקר בשעה סבירה, מתלבשת ויושבת לעבוד באולפן כדי שלא ליפול לקושי שלא מעט אנשים שאני מכירה נפלו אליו".
למרות העתיד הלא ידוע והמצב המורכב שכולנו מתמודדים איתו, ריבק מצליחה לשמור על אופטימיות. "בסופו של דבר אני מקווה מאוד שהכל יסתדר בצורה הטובה ביותר", היא אומרת. "אני חושבת שמאוד נכון אולי לנבור קצת יותר במחשבות שלנו בימים האלה שבהם גם ככה הדברים מורידים קצת מאליהם, וזו לא רק הזדמנות לחשבון נפש, אלא הזדמנות להתמקד גם בדברים שלא מצאת להם כל כך זמן בשגרה הרגילה שאליה אנחנו רגילים".
כל העדכונים - חדשות באר שבע
