לפני כשנתיים הוקם "מכון ריפמן" לזכרו של שמוליק ריפמן ז"ל, חבר קיבוץ רביבים, שהלך לעולמו לפני למעלה משש שנים, ששימש במשך 25 שנים, עד יום מותו, כראש המועצה האזורית רמת הנגב וכיהן גם במשך שנים כיו"ר הרשות לפיתוח הנגב וכיו"ר מרכז המועצות האזוריות (לימים - מרכז השלטון האזורי).
ספק רב אם יוזמי הקמתו של המכון, יהודים ובדואים, שיערו בחלומותיהם לקראת הקמתו של המכון הנושא את שמו של מי שכונה בזמנו "השריף של הנגב", כי כעבור שנתיים מאז קרמה יוזמתם עור וגידים, פעילותם תישא אופי אקטואלי ורלוונטי יותר מתמיד.
נושאים כמו משילות בנגב, פשיעה בנגב, פיתוח החברה הבדואית בנגב, הפכו מבחינת אנשי המכון ל"תפוחי אדמה לוהטים" עם כינונה של הממשלה החדשה לפני כשלושה חודשים.
הוועד המנהל של המכון מורכב מאנשי ציבור, אנשי עסקים וקציני צבא בכירים מהמגזר היהודי ומהמגזר הבדואי, שהגיעו למסקנה שפיתוח הנגב יתממש תוך קידום החברה הבדואית מתוך תפיסת עולם, ש"אי קידום החברה הבדואית הוא חסם לפיתוח הנגב כולו".
עסוקים בעשייה
השבוע כינסנו שלושה ממייסדי המיזם ומהמנועים המרכזיים שלו, און ריפמן, בנו של שמוליק ז"ל, יו"ר הוועד המנהל של המכון, חגי רזניק, ראש המכון ולשעבר מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון וחבר קיבוץ רביבים, ואיברהים אבו לקימה, רועה צאן שהפך לאיש עסקים מצליח מהיישוב הבדואי ביר הדאג', הסמוך לרביבים, לשיח אודות החלום לבנות אכן נגב חדש.
דווקא בימים שכאלה בהם נושא המשילות באזור בוער יותר מתמיד והפשיעה החקלאית, כמו גם האלימות בחברה הערבית, רק הולכת ומתגברת, והשסע בחברה הישראלית בעקבות המחאה נגד הרפורמה המשפטית רק הולך ומעמיק. שיחה לא קלה בימים בהם מדינת ישראל מציינת 75 שנים להקמתה.
"הרעיון להקמת המכון", מספר און ריפמן, בנו של שמוליק ז"ל, סגן אלוף במילואים ביחידה מובחרת וממייסדי ארגון "השומר החדש", "צמח בשנים האחרונות בעשרות שיחות שלי עם חגי רזניק, שותפי לעשייה ולדרך. היינו יושבים לילות ומדברים. מבינים שבנגב יש יותר משלוש מאות אלף בדואים, ושאי קידום החברה הבדואית הוא חסם מרכזי לפיתוח הנגב".
ברוח הימים האלה של שיח על פילוג, הפרות סדר וחוסר משילות, איזה קו מוביל המכון?
"מאז ומתמיד עתיד הציונות בארץ הזו, בדגש על עתיד הנגב, כלל את שגשוג החברה הבדואית, גם חגי וגם אני מאמינים גדולים בשלטון החוק. בכוח הזרוע ובאלימות צריך לטפל ביד קשה, אבל הבנו שיש כאן עוד דבר. הבנו שיש אוכלוסייה שלמה שצריכה לקבל שירותים מסודרים מצד המדינה, ובמקום שהמדינה לא תהיה, ייכנסו גורמים אחרים. יחד עם חגי רזניק כינסנו את המשפחה וביקשנו להקים מכון ע"ש אבא.
אני הצטרפתי לוועד המנהל ואחי אלול לראשות הוועדה המייעצת, והסמכנו את חגי להוביל על בסיס ניסיונו והחזון שהביא עמו יחד עם שי קסל, מנכ"ל המכון, שהשתחרר מסיירת מטכ"ל כקצין וישר הצטרף אליו במלוא הכוח. כמעט מהיום הראשון הצטרפו אלינו גם בדואים וגם יהודים רבים שהם מאמינים גדולים במדינה ובסמליה".
לא פשוט להוביל קו כזה בימים אלה
איברהים אבו לקימה: "אנחנו לא עוסקים במפלג, אלא עוסקים בעשייה. עשייה, בסופו של דבר, מחברת. אין ברירה. בהפרות סדר צריך לטפל על פי החוק וביד קשה, אבל צריך לזכור שיש קרוב למאה אלף איש שאין להם תשתיות בסיסיות של חשמל ומים, אין להם פינוי אשפה מסודר, שלא לדבר על חינוך ממלכתי, תעסוקה והכשרה מקצועית. גם במקומות היותר מוסדרים יש אתגרים ופערים של עשרות שנים של הזנחה".
חגי רזניק: "מכאן השתכלל מודל הפעילות של המכון והצוות התרחב. בנינו מודל ייחודי שבו איננו גורם מפעיל ישירות, אלא גורם שמחבר בין גורמים מפעילים כאשר אנחנו גורמים להם לייצר שותפות של ביצוע, וכך האימפקט שלנו הוא עצום, גם במרחב הנושאי וגם בהשפעה על הנגב כולו. באמת, זו שותפות שמשנה מציאות".
כיצד זה עובד בשטח?
"זה נכון ככל שמדובר בסיוע לרשויות מקומיות בייעוץ ארגוני, פתיחת חסמים ואפיון של ערוצי ביצוע ויצירת קואליציות ציבוריות ולנושאי ליבה דרך הקמת לובי עסקי, כאשר יחד חברנו שורה של הזדמנויות להכשרה מקצועית בתחום הטכנולוגיה, המרחב הציבורי, המלאכה והתעשייה. עם הזמן הפכנו לכתובת גם לכל עמותה או חברה שמעוניינת להשקיע בנגב בדגש על החברה הבדואית. צריך להבין שגוף ביצוע בלי מחקר מלווה לא מאפשר עבודה אסטרטגית והמשכיות, ולכן הקמנו גם זרוע מחקר, גם ברמה הנושאית וגם ברמה של מדיניות כוללת. חלק מהסעיפים אימצה המדינה, ולגבי חלק אחר של הסעיפים שהמדינה טרם אימצה, אנחנו לא נשקוט ולא ננוח עד שהמדינה תאמץ אותם. בהחלט אפשרי לעשות מהפך בנגב".
לגשר על פערים
במציאות העכשווית של השסע בחברה הישראלית על רקע המחאה בעקבות הרפורמה המשפטית ובמציאות של חוסר משילות בנגב, כשאנחנו שואלים לגבי חזונם לעתיד, יוזמי הקמתו של "מכון ריפמן" פוסקים כי "מה שאנחנו עושים גם מראה מודל שאפשר יחד. שאפשר לגשר על הרבה פערים בעשייה".
"צריך להבין", מציין חגי רזניק, "שהאתגרים שנמצאים בנגב לא נמצאים בכל מקום. סדר היום התקשורתי הלאומי הוא חשוב, אבל כאן בנגב יש עשרות אלפי בני אדם שחיים ומחפשים קיום משותף. לא דו־קיום, אלא קיום. פשוט להתקיים יחד. להם אנחנו רוצים לתת מענה, אבל לא נצליח לבד. בסוף זה תפקידה של המדינה, ולכן אנחנו יכולים לייצר עשרות שותפויות כפי שאנחנו עושים, שאכן משנות מציאות, אבל בלי שהמדינה תאמץ את מחקרי המדיניות שלנו ותבנה את המנגנונים הנכונים זה לא יעבוד מעצמו. יש ריבון והוא צריך לייצר חזון של עשייה. אנחנו כאן היזם שלצידו".
נראה שהריבון היום שואף לשנות מציאות, אבל לא כל כך בכיוון שלכם?
חגי רזניק: "לגבי נושא המשילות פרסמנו נייר מקיף על תפיסת הפעלה, שגיבש עברו המכון תנ"צ (בדימוס) מוטי אדרעי, לשעבר סגן מפקד המחוז הדרומי, על שיטור פדראלי לצד שיטור מקומי. מדובר באכיפה על בסיס השלמת הקמה למרחב ייעודי לבדואים, שיטור מקומי שיעסוק בעבירות קלות, מתן שירותים ובינוי קהילתי, כאשר את עיקר הסדר יעשה השיטור הפדרלי ואת בניית האמון והעבודה הקהילתית יעשה השיטור המקומי. מדובר בכוח דו־רובדי".
לבנות אמון
בעוד שב"מכון ריפמן" גיבשו נייר עמדה לגבי כוח שיטור מקומי בנגב, אישרו בממשלה את הצעתו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, להקים את המשמר הלאומי כמענה לסוגיית חוסר המשילות ולהגברת הביטחון האישי בקרב התושבים.
"המסמך שלנו", מציין און ריפמן, "גם מתייחס לנושא המשילות באופן ברור, והוא משלב את התפיסה של תנ"צ בדימוס, מוטי אדרעי, שהוא עמית במכון שלנו, של שיטור פדראלי ושיטור מקומי. ההבנה היא שנדרש שיטור דו־רובדי, מרחב אופרטיבי שאינו כפוף לתחנה ומטפל בכל הכוח בפשיעה לצד שיטור מקומי קהילתי שיידע גם לבנות אמון וליצור פעילות קהילתית. הצבענו על חוסר בסדר הכוחות של כ־1,500 שוטרים. אנחנו לא מבינים עד הסוף איך המשמר הלאומי שמקים השר בן גביר יעבוד. אם לא יהיה סנכרון מול גופים ביטחוניים מוכרים, זה רק ירבה שחקנים לא מסונכרנים. ישנם עוד הרבה סעיפים שאנחנו נעשה הכל כדי שהם יקבלו את ההתייחסות של המדינה. ההיכרות עם השר שיקלי היא ארוכת שנים, ואני יודע שהוא איש ביצוע".
מהם עיקרי התוכנית הלאומית שלכם כדי לטפל בנושא פיתוח משותף של הנגב? על אלו כלים המלצתם לממשלה?
"מעבר למחקרי הנושא שלנו שלוקחים כל תחום ועושים ניתוח עומק לצד המלצות נושא, פרסמנו והעברנו לממשלה הנבחרת תוכנית לאומית לכלי ניהול שהיא קריטית לניהול הנגב".
על מה מדובר?
"בראש ובראשונה, יש יותר מדי גורמים שעוסקים בבדואים, ולכן נדרשת ועדת שרים שתוקף החלטותיה יהיה כסוג של ממשלה ייעודית לנגב, כך שמשרדי הממשלה כולם יוכלו להסתנכרן סביב כל החלטה שמתקבלת ויהיה לה תוקף לביצוע".
התוכנית הזו כבר זכתה לאוזן קשבת בקרב מקבלי ההחלטות במדינה?
"את ההמלצה הזו כבר קיבל השר עמיחי שיקלי, הממונה על רשות הבדואים, ויחד עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הובאה החלטה בנושא לממשלה להקמת ועדת שרים. כעת יש לוודא שהיא פעילה ומבצעת את עבודת הסנכרון. בנוסף, יש להקים ועדת תכנון עצמאית בתוקף חוק. רשות הבדואים קמה בתוקף החלטת ממשלה, אך אין לה סמכויות בחוק וגם לא זרוע תכנון עצמאית. ועדת תכנון עצמאית לצד רשות רישוי עצמאית נדרשת להוצאת היתרים זמניים וכדי לייצר מצב של האצת ההסדרה והתמודדות עם סוגיות של תביעות בעלות על הקרקע".
שוויון בחינוך
תוכניתם של יוזמי הקמתו של "מכון ריפמן" גם כוללת גם את סוגיית חיזוק השלטון המקומי במגזר הבדואי. "בנושא הזה", מציין חגי רזניק, "הצגנו מודל של מנכ"ל ממונה כאפשרות לסייע לראש הרשות הנבחר. זהו מודל שפועל בחלק ממדינות ארצות הברית, במקומות בהם יש מצב פוליטי מורכב או במקומות שבהם התושבים לא מקבלים את מלוא השירותים. לגבי הפזורה הבדואית, שאיננה משויכת לשום רשות מקומית והיא כוללת כמאה אלף נפש, יש להעניק שירותים מוניציפליים מקומיים דרך האשכולות האזוריים, כאשר המקור התקציבי הוא אחוז מהכנסות קרקע מדינה. צריך להבין בעניין הזה, שבמקום בו מדינת ישראל הריבונית לא מעניקה שירותים, נכנסים גורמים קיצוניים שעוינים את המדינה".
אין זה סוד שמערכת החינוך במגזר הבדואי סובלת ממצוקות רבות, בין אם מדובר בחוסר מבנים מתאימים למוסדות החינוך במגזר, בין אם מדובר בשיעור נשירה גבוה ממערכת הלימודים, ובין אם זה השיעור הנמוך ביותר בזכאות לתעודת בגרות בהשוואה לשאר המגזרים.
"במדיניות שלנו", אומר איברהים אבו לקימה, "נכנסנו גם לנושא החינוך. מדובר בהשלמת רשות חינוך עצמאית, שתוקם ותיקח לעצמה חלק מהסמכויות ותוכל לייצר מצב של שוויון גדול יותר בתחום החינוך. חינוך הוא בסיס כמעט להכל. צריך גם להכניס תנופה של הכשרה מקצועית ועידוד אמיתי למשקיעים עסקיים שייצרו פיתוח משותף בנגב. אנחנו רואים פוטנציאל מדי יום".
לסיום, שאלנו, מה לדעת יוזמי ומקימי המכון היה אומר שמוליק ריפמן על המצב כיום בנגב. "שמוליק", מציינים און ריפמן וחגי רזניק, "תמיד אמר - אל תספרו לי מה עשיתם, אלא מה עוד לא עשיתם. הוא היה מנהיג. הוא היה איש של עשייה ופחות של דיבורים. לכן הוא לא היה מתייאש משום סיטואציה, אלא מחפש איך לגלות את הטוב בזכות עשייה אמיתית, מתמשכת וקשה. את הדרך הזו אנחנו מנסים להמשיך, אנחנו והרבים שהצטרפו אלינו לדרך של מכון ריפמן".
איברהים אבו לקימה הוסיף וציין כי "ריפמן היה אומר מה שהוא חושב לבדואים. מה החלק שלנו, אבל גם מה החלק של המדינה. הערכנו אותו מאוד".
בדרכו של שמוליק ריפמן ז"ל
מכון ריפמן הוקם לפני כשנתיים כמיזם לפיתוח משותף בנגב לזכרו של שמוליק ריפמן ז"ל, חבר קיבוץ רביבים, לשעבר ראש המועצה האזורית רמת הנגב, יו"ר הרשות לפיתוח הנגב, יו"ר מרכז המועצות האזוריות (לימים מרכז השלטון האזורי) ודירקטור וחבר ההנהלה המצומצמת במפעל הפיס, שהלך לעולמו בסוף חודש ינואר 2017, והוא בן 67 במותו.
חלק בלתי מבוטל של פרויקטים לאומיים הוקמו בנגב לא מעט בזכות פועלו של ריפמן, כדוגמת קריית ההדרכה של צה"ל (עיר הבה"דים) סמוך לצומת הנגב, הארכת כביש 6 דרומה והקמת פרויקט האנרגיה המתחדשת בנגב.
המכון הוקם מתוך האמונה של מייסדיו, כי שמוליק ריפמן ז"ל היווה דמות מופת לעשייה ולפיתוח הנגב. המכון פועל כמלווה רשויות מקומיות, מקיים לובי עסקי להעברת עסקים לאזור הנגב, מציג את פוטנציאל ההשקעה ליזמים עסקיים ומלווה ארגוני חברה אזרחית לקיים פעילות לפיתוח משותף בנגב.
קראו גם:
לצד הפעילות היישומית מפעיל המכון גם זרוע מחקר, שכוללת מחקרי נושא מגוונים החל בתשתיות לאומיות, דרך הגיוס לצבא ומעורבות בחברה הישראלית, הפעלת שיטור ומשילות ועד למנועים חקלאיים וכלכליים לפיתוח החברה הבדואית.
באחרונה הציג המכון לשר הממונה על רשות הבדואים, עמיחי שיקלי, נייר מדיניות באשר לתפיסה שעל המדינה להפעיל לגבי הנגב, החל מהטיפול בתביעות בעלות על הקרקע במגזר הבדואי, ועד היכולת לתכנן ולפתח את הנגב.
