כאשר החליט שחף אלמוג, חקלאי צעיר ממושב מבטחים שבמועצה האזורית אשכול, לגדל זן חדש של עגבניות, הוא לא ציפה לכך שבמקביל הוא גם יעבור תקופה כל כך מטלטלת של מלחמה, שבתחילתה היא היתה קרובה לביתו. וגם כיום, שמונה חודשים לאחר השביעי באוקטובר, הדי המלחמה עדיין נשמעים השכם והערב באזור מגוריו.
מדובר בזן של עגבניות העונה לשם "סופי", שלגבי מוצאו הקדום טוענים לכתר גם הספרדים, גם האיטלקים וגם הצרפתים. הזן הזה, ששמו נבחר על ידי השף אייל שני על שמה של כוכבת הקולנוע האגדית סופיה לורן, הוא למעשה מכלוא של זני עגבנייה שפותח על ידי חברת "זרעי ג'ומרס", חברה העוסקת בטיפוח ירקות מכלוא וממוקמת בקיבוץ סעד.
לפני כשנה רכשה חברת "אדמה־מכתשים" את פיתוח הזרעים של אותו זן של עגבנייה, והיא זו שגם אחראית על שיווק הזרעים לחקלאים ברחבי הארץ ובעולם. אחד מאותם חקלאים הוא שחף אלמוג (29), תושב מושב מבטחים, דור שלישי לחקלאים, ומבחינתו, "זה אך טבעי שאמשיך את השושלת המשפחתית".
"בילדותי", הוא מספר, "עבדתי במשק החקלאי של סבא שלי, חנניה עשור, ממייסדי המושב, עד שהתגייסתי לצבא. שירתתי ביחידת 'אגוז', גרתי לאחר השירות הצבאי במשך שנתיים בתל־אביב והחלטתי לחזור הביתה ולהקים חממות לגידול עגבניות. רציתי לעשות את מה שעשיתי בילדותי כשעבדתי בגידול עגבניות במשק של סבא שלי".
לפני כחמש שנים חזר שחף אלמוג למושב ילדותו והקים חממה אחת לגידול עגבניות, וכיום כבר צמח המשק שלו לכדי שלוש חממות שמשתרעות על שטח של כ־60 דונם.
איך אתה מתחבר לזן העגבנייה החדש "סופי"?
"החלטתי לגדל את הזן הזה מתוך רצון להביא לצרכן הישראלי משהו חדש ומיוחד. מדובר בעגבנייה מיוחדת וטעימה. זו למעשה הכלאה של שני זנים. זו עגבנייה מצולעת והטעם שלה הוא טעם של פעם. אני מאמין בעגבנייה הזו. זו עגבנייה אדומה וקשה, ויש לה טעם איכותי והיא שונה לגמרי מהעגבנייה הרגילה. בימים אלה נקטף היבול הראשון, שהועבר לשווקים".
אותה שבת שחורה של 7 באוקטובר "תפסה" את שחף אלמוג בביתו שבמושב, כשהוא נימנה עם כיתת הכוננות של היישוב. "האווירה היתה מאוד קשה", הוא נזכר, "היינו ללא נשקים, נשארתי בבית ללא ממ"ד. הרבש"צ שלנו וחבר כיתת הכוננות שלנו נהרגו בקרב מול המחבלים, ועמם נהרגו שלושה תושבי מושב ישע השכן לנו".
קראו גם:
כיצד כחקלאי אתה מתמודד עם המציאות המלחמתית?
"זו התמודדות קשה לחקלאים. נשארתי כאן כדי להילחם על המשק שלי, על היבולים הקיימים. עבדנו תחת אש ותוך סיכון גבוה. העובדים הזרים עזבו אותנו ונשארנו תלויים במתנדבים שהצילו אותנו. לא קיבלנו תמיכה מאף גורם ממשלתי בהתמודדות הזו. פשוט מציאות הזויה. כרגע, אנחנו מנסים לשקם את מה שנפגע. העגבניות שנשתלו באוקטובר נפגעו באורח אנוש, ועכשיו שותלים הכל מחדש בהילוך נמוך נוכח המציאות הביטחונית בעוטף וגם בגלל מחסור בידיים עובדות".
איך מציינים את חג השבועות, שבימים כתיקונם הוא חגם של החקלאים?
"השנה, חג השבועות הוא לא בדיוק שעתה היפה של החקלאות הישראלית. בדרך כלל, חג השבועות מתקשר לאסיף היבולים ותנובת השדה. השנה זה חג עם צביון שונה לחלוטין, לצערנו הרב. השנה אין שמחה והדי המלחמה עדיין מהדהדים אצלנו. אבל, חקלאי נשאר תמיד חקלאי, ואנחנו עם היד על הדופק בתקווה לימים טובים יותר".
