לא מעט פגיעות מיניות בקטינים, ובעיקר בקטינות, אירעו באחרונה באזור הנגב, בין שמדובר באלימות מינית בתוך המשפחה ובין שמדובר בפגיעות מיניות מצד שכנים או עברייני מין שאין ביניהם לבין קורבנותיהם היכרות מוקדמת.
לפי נתוני מרכז ההגנה בית לין שמשרד הרווחה מפעיל זה 11 שנים בבאר־שבע, בשנת 2018 טופלו במקום 226 בנות, רובן בנות 5–14. כמו כן טופלו 132 בנים באותו טווח גילים שחוו פגיעה מינית כלשהי. המשמעות היא שכ־63 אחוז מהמקרים המטופלים במרכז ההגנה הבאר־שבעי מוגדרים פגיעות מיניות בקטינים.
סיכום הנתונים של שבעת החודשים הראשונים של שנת 2019 מצביע שהמצב החמיר. על פי הנתונים, טופלו עד כה 221 מקרים של פגיעה מינית בקטינים תושבי אזור הנגב, בהם 134 בנות ו־87 בנים. המשמעות היא שעוד בטרם הסתיימה שנת 2019, שיעור מקרי הפגיעות המיניות בקטינים מכלל המקרים המטופלים במרכז ההגנה עומד נכון לעכשיו על כ־74 אחוז.
לא כל המקרים של עבירות מין בקטינים נחשפים ברבים, וגם לא כל המקרים מגיעים לכדי הליך פלילי כלשהו. יש מקרים שבהם משפחותיהם של הקורבנות מעדיפות להסתפק בגביית עדויותיהם של הילדים שנפגעו ולהמשיך בהליך טיפולי ולא פלילי. למרבה הצער, גם לא כל המקרים מגיעים לפתחו של מרכז ההגנה, כך ששיעור הפגיעה המינית בקטינים גבוה עוד יותר מהנתונים הרשמיים.
פגיעה מתמשכת
מרכז ההגנה בית לין בבאר־שבע מעניק תמיכה ראשונית לילדים ובני נוער שנפגעו פגיעות מיניות, פיזיות או נפשיות. לפי הנתונים, מרבית המקרים המטופלים במרכז ההגנה הן פגיעות מיניות בקטינים.
אחת הקטינות שטופלה לאחרונה במקום בגלל פגיעה מינית היא רעות (שם בדוי) שסבלה פגיעה מינית קשה מצד אביה. "אבא מאוד אהב אותי. הרגשתי שאני הבת המועדפת עליו, כבת הבכורה מבין ארבעת הילדים במשפחה", סיפרה רעות בשעתו לצוות הטיפולי בבית לין. "אבא היה מאוד דומיננטי במשפחה, הוא הרעיף עליי ועל החברות שלי המון אהבה. אני מאוד מתגעגעת לאבא. כל דקה שאני לא עם אבא נראית כמו נצח".
רעות הדחיקה תחילה את הפגיעה המינית מצד אביה וכשהצוות הטיפולי שאל אותה על מקרה שבו אביה נגע באיבר מינה היא השיבה, "יתכן שזה קרה. אני משאירה את זה בספק אם זה קרה, עם סימן שאלה בסוף".
"קיבלנו בקשה מיחידת להב 433 של המשטרה לקלוט אצלנו נערה שיש לגביה חשד שהיא עברה פגיעה מינית מתמשכת על ידי אביה", מספרת מנהלת בית לין, עינב נגרי, עובדת סוציאלית במקצועה ותושבת ירוחם. "היא הוצאה מביתה על ידי שירותי הרווחה למסגרת חוץ ביתית באזור הנגב ועברה אצלנו חקירת ילדים במסגרת הטיפולית ששללה תחילה את הפגיעה המינית בה. המאפיינים של אותה פגיעה הצביעו על חשד לגילוי עריות מתמשך מצד אביה של הנערה, שגם תיעד את מעשיו המיניים כלפי בתו והפיץ את התיעוד ברשתות החברתיות". מעדותה של הנערה עלה שאביה ככל הנראה החל לבצע בה את מעשיו המיניים עוד בהיותה בת עשר, והם נמשכו, על פי החשד, כשנה.
עינב נגרי, מנהלת מרכז ההגנה בית לין: "בראש ובראשונה צריך לשוחח עם הילד בנושא הזה. ההורים צריכים להבין שהם צריכים יותר לראות את הילדים שמסתגרים בחדרים שלהם בלי בקרה. צריך לסנן אתרים"
החשד עלה אחרי שהתגלה במחשב של פדופיל מאוסטריה סרטון שבו נראתה רעות באקט מיני עם אדם מבוגר שפניו הוסתרו וקולו עוות. בדיקה שעשה אינטרפול גילתה שמדובר בסרטון בשפה העברית ולכן הוא הועבר למשטרת ישראל להמשך חקירה ובירור. חקירה ראשונית העלתה שמדובר באירועים מתמשכים עם אדם המוכר לרעות והחשדות התנקזו לאביה. בשלב זה הוחלט לחקור את רעות חקירה חסויה במסגרת הטיפולית שהיא שהתה בה. תחילה היא הכחישה כל פגיעה בה ואף שללה את העובדה שהיא זו שמופיעה בסרטון.
בארבעת הדיבובים שהעובדת הסוציאלית עשתה לרעות במרכז ההגנה נותרה רעות איתנה בעמדתה, כי גם אם היה קשר מיני בינה לבין אביה, לא מדובר לטעמה בפגיעה כלשהי, ולכן שמרה על כך בסוד. בסופו של דבר לא נדרשו גורמי החקירה להמשיך לגבות את עדותה של רעות, אחרי שבמהלך חקירתו של האב הוא קשר עצמו לפגיעה בבתו ונשלח לכלא ל־25 שנים.
עד כאן
במהלך חג הפסח לפני כשנתיים הופנתה לבית לין גלית (שם בדוי), נערה כבת 11, תושבת אזור הנגב, שלפי החשד סבה פגע בה מינית במהלך אירוע משפחתי.
"במהלך אותו אירוע משפחתי הסבא ביקש שנכדתו תתלווה אליו הביתה", משחזרת נגרי. "לא מדובר היה בליווי תמים. התברר שהסבא נגע בה באיבריה המוצנעים. בהדרגה, במהלך הטיפול, יצרנו שיח עם הילדה והיא לאט לאט נפתחת ומספרת את אשר חוותה".
רס"מ מאיה גל, חוקרת נוער מחוזית במשטרת ישראל: "זה סוג עבודה שלא מסתיים עם היציאה מהמשרד. אני נותנת מענה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע"
"סבא ביצע בי עבירות מין קשות", סיפרה אז גלית, "זה נמשך כשלוש שנים. הוא חשף אותי לפורנוגרפיה וביצע בי מעשים מיניים עד כדי אינוס כשסירבתי להיענות לדרישותיו. הייתי מדי פעם נשלחת על ידי אמא שלי לביתו של סבא כדי להפיג את השעמום שלו, כדי לסייע לו במטלות השונות בבית והוא ניצל את זה. הוא היה נכנס לחדר שבו שהיתי, ליטף אותי ונגע לי באיברים מוצנעים שלי. ככל שחלף הזמן זה הסלים והחריף עד כדי אינוס".
גלית החליטה לחשוף את סיפורה אחרי שביום אחד ביקש הסבא ממנה ומבת דודתה הצעירה ממנה להגיע לביתו. "הבנתי אז שלא מדובר בביקור תמים, כי אם כוונה של הסבא לפגוע גם בבת דודתי", סיפרה גלית בעדותה. "אמרתי לעצמי 'עד כאן'. רציתי למנוע את הפגיעה בבת דודתי. לא רציתי שהיא תהיה קורבן נוסף למעשיו של הסבא שלי".
זמינה מסביב לשעון
רס"מ מאיה גל, תושבת באר־שבע, חוקרת נוער מחוזית, גובה עדויות מהקטינים והקטינות שנפגעו פגיעה מינית ומגיעים לבית לין. לחדר שלה בקומה השנייה של בית לין אין כל סממן משטרתי. היא עצמה גם אינה לובשת מדי משטרה. הכל כדי לרכוש את אמונם של הנערות והנערים המספרים לה על שחוו. "כל השיחות שלי עם קורבנות עבירות מין הן בגדר תיק פלילי שנפתח", מסבירה רס"מ גל. "במסגרת מרכז ההגנה אנחנו כמשטרה נותנים את המעטפת הפלילית בכל מה שנוגע לפגיעות מיניות בקטינים".
רס"מ גל, נשואה ואמא לשני ילדים. "זו נקודה מאוד רגישה", היא אומרת. "כשאני, אמא לילדים, יושבת וגובה עדות מילד או ילדה שחוו פגיעה מינית יש קושי, אבל אני אוספת את עצמי וממוקדת בעבודה שלי".
את חוששת לפעמים שזה עלול לקרות גם לילדייך?
"תחושות כאלה תמיד מרחפות. זה גם הפך אותנו להיות הורים יותר זהירים. ברמה האישית זה מרחף אצלנו בחיי הבית כל הזמן".
את מאנשים שמביאים את העבודה הביתה?
"לצערי הרב זה קורה והרבה. זה סוג עבודה שלא מסתיים עם היציאה מהמשרד. אני נותנת מענה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע".
"אני מאוד מזדהה ברמה האישית וכואבת עם הילד שיושב מולי", אומרת רס"מ גל, "קשה מאוד להיות שוטר במרכז ההגנה. זה שוטר אחר. רוב הילדים שמגיעים לכאן, מגיעים מוכנים לתת עדות על מה שחוו, גם אם הם לא מעוניינים להגיש תלונה נגד מי שפגע בהם ומעדיפים את המסלול של הליך טיפולי".
רס"מ גל יודעת לספר על מקרה של נערה, תושבת אזור הנגב, שדיווחה שסבה פגע בה ובאחיותיה. "במקרה הזה, אחת האחיות שהייתה עדה לפגיעה באחותה, הייתה בעצם גם קורבן בכל הסיפור הזה", היא מספרת. "מדובר בסבא שביצע את מעשיו המיניים כלפי נכדותיו עוד כשהן היו בנות ארבע־חמש ונמשך לא מעט שנים עד שהנכדה הצעירה יותר חשפה את הסיפור בפנינו". הסבא, מתברר, לא הועמד לדין נוכח גילו המבוגר ובשל מצבו הבריאותי הרעוע שבגללו הוא הפך לסיעודי.
דברו איתם
לדברי נגרי ורס"מ גל, הפגיעות המיניות בקטינים חוצות מגזרים, בין שמדובר באנשי אקדמיה ורפואה, אנשי חינוך, אנשים מרקע סוציו־אקונומי נמוך, חילונים, דתיים, חרדים, יהודים ומוסלמים.
איך מתמודדים עם התופעה הזאת?
רס"מ גל: "אני תמיד ממליצה להורים להיות קשובים לילדים. הילדים שלנו חשופים כיום למדיה ועלינו לגלות עירנות למה שהילדים נחשפים. אם כבר גילינו שהילד נחשף לפגיעות מיניות, יש לפנות למוקד 105 של המשטרה שנותן את המענה הראשוני בנושא הזה. גם הטלפון החכם תורם את חלקו בעניין הזה. יש למנוע כמה שיותר כניסה לאתרים בעלי תכנים מיניים. גם במשחקים השונים בטלפון או במחשב האישי יש חשש לתכנים מיניים. צריך לפקח, להגביל ולהעלות בשיחה בבית את המודעות לסכנות הכרוכות בעניין הזה".
נגרי: "בראש ובראשונה צריך לשוחח עם הילד בנושא הזה. ההורים צריכים להבין שהם צריכים יותר לראות את הילדים שמסתגרים בחדרים שלהם בלי בקרה. צריך לסנן אתרים. יש אינספור אמצעים כדי להגן על הילד שלך. יש גם לשים לב לנורות אזהרה מצד הילד, כמו סימני מצוקה שהוא משדר, התנהגות חריגה, הפנמת יתר. פשוט צריך לראות את הילד ולא להתעלם ממנו".
סביבה תומכת
"כשקורה אירוע של תקיפה מינית או פיזית לקטין, אז כולם נפגעים", מציינת חוה לוי, עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער במשרד העבודה והרווחה, "הקורבן שנפגע, משפחתו וסביבתו הקרובה. הצעד הראשוני שהמשפחות עושות, בעיקר כשמדובר בקטינים, הוא לפנות למשטרה, שם הקטין נמצא במקום הומה מלא שוטרים. הוא נבהל מעצם המקום שהוא נמצא בו ואנחנו מפעילים את מרכז ההגנה שמספק מסגרת ידידותית ונעימה היוצרת סביבה תומכת ומאפשרת לנפגעים הקטינים ולבני משפחותיהם לקבל סיוע בתנאים אופטימליים. מי שילדו נפגע באיזושהי צורה יכול לפנות למוקד החירום שלנו 118 מכל טלפון, שפועל 24 שעות, שבעה ימים בשבוע לקבלת הפנייה למרכז להגנה ולקבל טיפול מיידי חינם".
