לפני כשבועיים סומנה עוד אבן דרך בחיים הפוליטיים הסוערים באוניברסיטת בן גוריון. האוניברסיטה, שהקפידה שנים רבות להיות כמה שפחות מעורבת פוליטית, הפכה למוקד בעירה.
נראה שעכשיו גם האוניברסיטה התחילה להבין שקשה לעצור את השריפה שהתפשטה במהירות בשדה קוצים. אחרי שנים בהן תקנון האוניברסיטה אסר על קיום הפגנות בקמפוס ללא אישור של 14 ימים מראש, שינתה האוניברסיטה את התקנון כך שבמקרים דחופים ניתן יהיה לקיים הפגנה בהתראה של יום. התקנון עדיין מציב לא מעט קשיים ואישורים, אבל בכל זאת מדובר בפריצת דרך.
שינוי התקנון חל ככל הנראה בשל האירועים האחרונים בקמפוס, בעיקר ההפגנות שהתקיימו לאחר אירועי המשט בעקבותיהם הועמדו לדין משמעתי שלושה סטודנטים שנכחו בהפגנה ושלושה נוספים הוזמנו לוועדת משמעת נוספת.
רן צורף הוא אחד הסטודנטים שהועמדו לדין בעקבות הפגנה בה לקח חלק במהלך אירועי המשט לעזה. יחד עם שני סטודנטים נוספים תלה שלט מעל אחד המבנים המרכזיים באוניברסיטה. צורף נענש בנזיפה ובהרחקה על תנאי מכותלי האוניברסיטה. לדבריו, זה לא מה שימנע ממנו את המשך פעילותו הפוליטית.
מחאה מגיל צעיר ממבט ראשון צורף (25), סטודנט לפוליטיקה וממשל ולימודי מגדר, נראה כמו סטודנט טיפוסי. לאורך כל השיחה עם צורף מתקבל הרושם שהוא מודע מאוד לסביבתו, הוא לא שולף מהמותן וחושב כמה שניות לפני שהוא מתחיל לדבר.
רן צורף - עונש שהוא תקדים מפחיד (צילום: שי שמואלי)
צורף, שמגיע במקור מקיבוץ גזית בצפון, משתייך לשמאל הפוליטי בקמפוס. את האג'נדה הפוליטית גיבש עוד שהיה נער. "התחלתי לקרוא בגיל 16-15 דברים פוליטיים והתחלתי לחשוב על הצבא, מה אני הולך לעשות, מה צריך לעשות. לפני הצבא גרתי ביפו והתנדבתי חצי שנה ליד שכונת עג'מי. עבדנו במועדוניות חינוך לילדים צעירים, בהכנה לבגרות והשלמת 12 שנות לימוד, וזו פעם ראשונה שהייתי פעיל פוליטית. הכרתי אנשים בתקופה שהתחילו לבנות את גדר ההפרדה והתחילה המחאה נגד בניית הגדר".
פרופ' גורדון ואני לפני שלוש שנים, לאחר סיום שירותו הצבאי, הגיע צורף לאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע והפעילות הפוליטית שלו לא פסקה, בין כותלי האוניברסיטה ומחוצה לה. בקמפוס הוא מצא פרטנרים לאידיאולוגיה, פרטנרים למחשבה, לעשייה ולהשמעת ביקורת והשתתף בלא מעט הפגנות ומשמרות מחאה.
איך מארגנים הפגנות באוניברסיטה? "לכל פעילות פוליטית באוניברסיטה אתה צריך לבקש אישור ולא משנה מי מפגין. אם האנשים מרגישים שהם רוצים להפגין וחשוב להם אז נפגשים, מדברים ויוצאים להפגין. יושבים וחושבים מה הכי נכון לעשות. כל מקרה לגופו. אני מקווה שבעתיד הקרוב נתחיל להתאגד ולעזור אחד לשני לא להיות חלשים, לעבוד ביחד, אולי גם יהיה לנו כסף כמו שיש לארגונים מהצד השני. הרי כמה ארגוני שמאל יש כבר בנגב? מי ייתן לנו כסף?".
לצורף חשוב מאוד לנפץ את המיתוס, לטענתו, לפיו פרופ' ניב גורדון מהמחלקה לפוליטיקה וממשל הוא זה שמוביל את הסטודנטים להפגנות, והוא זה שיוזם ומוציא אותן אל הפועל. "זה פשוט לא נכון. אם יש הפגנה, חלק מהמרצים, ביניהם פרופ' גורדון, מצטרפים. אנחנו לא מזמינים מרצים. המיתוס על הקשר הישיר לא קיים. הוא ראש המחלקה, הוא מכיר אותנו, אבל אני לא מתקשר אליו ואומר לו שיש הפגנה".
איפה השוויון? צורף מצליח לנתק את הדעות הפוליטיות שלו בכל מה שקשור לסוגיות של חופש ביטוי. הנושא היחיד בו תמצאו הסכמה בינו לבין פעילי הימין הוא ברצון להפגין, רצון שווה לכולם, אלא שצורף מרגיש שלדעתו השוויון באוניברסיטה נשבר.
"כל אירוע של השמאל, כל הפגנה הכי קטנה נתקלת ישר במחלקת ביטחון שצילמו אותנו, הזמינו שוטרים סמויים, ופתאום אנחנו רואים הפגנה של 500 איש בלי אישור ולא קורה כלום. הביטחון הכריז שזו הפגנה לא חוקית, אבל לא פיזרו אותה. הם עברו על תקנון האוניברסיטה באופן החמור ביותר. אנחנו היינו שלושה אנשים שתלו שלט שלפי דעתי זו לא הפגנה, אבל אני מוכן לקבל את זה שזה אקט פוליטי ולקחת אחריות על זה אבל איך אפשר להשוות בין הדברים".
תיארת לעצמך שהפגנה כזו תעשה כל כך הרבה רעש? "תיארתי לעצמי שייתכן שהאוניברסיטה תגיב על זה באיזו צורה, אבל לא ידעתי למה לצפות, לא חשבתי שאני אקבל הרחקה על תנאי. הדיון היה מראש עם שלושה דיינים שנחשב דרגה חמורה ביותר. הרי לא העתקנו במבחן, כל מה שעשינו זה לתלות שלט, במיוחד שיום לפני זה היתה הפגנה ואף אחד לא הועמד לדין. בהפגנה הראשונה שעשינו מחוץ לאוניברסיטה הגיע איש ימין מתוך הקמפוס וירק עלינו, והוא לא קיבל ועדת משמעת וגם לא מחפשים אותו. זה רק מראה שזה לא עניין של ביטחון הסטודנטים, זה רק כדי לצמצם פעילות פוליטית למינימום".
מה דעתך על העונש? "חוץ מהרחקה זה העונש הכי חמור שיש. אני חושב שהוא חמור וזה מפחיד