צה"ל פרסם השבוע את התחקיר על מותם של החטופים: סמל רון שרמן, רב"ט ניק בייזר ואליה טולדנו, זכרם לברכה, שנחטפו לרצועת עזה בשבת השחורה בשבעה באוקטובר, וגופותיהם הושבו לישראל בחודש דצמבר.
"מממצאי התחקיר עולה הערכה כי בסבירות גבוהה השלושה, נהרגו מתוצר לוואי של תקיפה אווירית של הצבא במהלך חיסולו של בכיר חמאס אחמד רנדור ב־10 בנובמבר", כך על פי הצבא, אולם לצד זה גם הסתייגות: "אך לא ניתן לקבוע בוודאות את נסיבות מותם".
התחקיר שוב מעלה הרבה שאלות לגבי נסיבות מותם של השלושה ויש מעט מאוד תשובות, אם בכלל. קטיה בייזר מבאר־שבע, אמו של החייל ניק בייזר ז"ל, מספרת בראיון ל"מיינט באר שבע והנגב" על אותם תהיות ושאלות. "מתחילת הסיפור, מחודש ינואר, השאלה הראשונה שלי לנציגי צה"ל היתה האם יהיה תחקיר של האירוע? אני רוצה לדעת איך ומתי הבן שלי נהרג? ואז אמרו לי 'לא יהיה תחקיר'. כששאלתי למה? כי אני יודעת שכל אירוע שקורה בעזה, בצבא, כל אירוע מתוחקר, וכל אירוע נבדק, והורים תמיד מקבלים תשובות, למה במקרה שלי זה לא?".
מה התשובה שלהם היתה?
"אמרו שאין מה לבדוק, אין עדים, זה קרה במנהרה, ואף אחד לא יודע. גם דו"ח פתולוגי לא נותן יותר מדי מידע. ולפי התוצאות של הדו"ח הפתולוגי לא ניתן לקבוע את סיבת המוות והתאריך, אז כאילו אין כאן מה לבדוק".
הבשורה המרה
ניק בייזר, בן 19, בן לקטיה וסרגיי ואח לניקול, גדל בבירת הנגב, למד בבית הספר היסודי בשכונת נחל עשן והמשיך לאחר מכן בתיכון "רגר". אחרי שנתיים עבר ללמוד עיבוד שבבי בבית ספר מקצועי בקרייה למחקר גרעיני.
ב־30 באפריל שנה שעברה, כשמלאו לו 18, התגייס ניק לצה"ל, ולאחר שסיים את הטירונות, החל את שירותו הסדיר בבסיס של אוגדת עזה הממוקם בסמוך למעבר ארז.
בשבעה באוקטובר נחטף מהבסיס, ומאז משפחתו ניסתה לחפש כל מידע אודותיו, כאשר בכל אותה תקופה הם מביעים תקוות שבנם אהובם יחזור לחיק המשפחה. אולם בנובמבר קיבלו את הבשורה המרה כי גופתו של ניק הושבה לישראל, והוא נטמן בבית העלמין הצבאי בבאר־שבע.
שאלות רבות נותרו פתוחות באשר לנסיבות מותו של ניק, וכשהמשפחה לא קיבלה תשובות, החלה קטיה בייזר בעצמה לחקור ולבדוק מה באמת קרה, לאסוף מידע מכל מיני מקורות, כולל דו"ח פתולוגי.
קטיה: "נכנסתי למחקרים פתולוגיים, שם מתארים באיזה שלב אחרי המוות - מה קורה עם הגופה. אתה מבין מה עברתי? לקרוא את כל הדברים האלה ולהבין?".
חקירה פרטית
מכאן מתחילה קטיה בייזר להבין את השתלשלות העניינים מבחינת התאריכים ופעילות צה"ל באותה תקופה, ולקבל תמונה על מה שקרה. כאשר היא מצוידת במידע שליקטה, יזמה קטיה פגישה עם נציגי צה"ל ויידעה אותם כי כן אפשר לבדוק וכן אפשר להגיע לתוצאות.
"אז לא היתה ברירה והתחילו את התחקיר. לדעתי, מהתחלה פשוט לא רצו שנגיע למשהו", מספרת קטיה.
התחושה שלך היא שהצבא ניסה להסתיר?
"לא יודעת, יש לי תחושה מהרגע שניק נחטף שיש מידע שלא מגיע למשפחות. גם מידע שפה ושם מצאתי, ואז כשאני שאלתי, אז לא היתה להם ברירה וענו לי לשאלות, אבל היה מידע שלא קיבלתי מהתחלה".
צה"ל מפרסם את תחקיר מותם של החיילים. את מקבלת את זה?
"זה לא סוף פסוק מבחינתי, ממש לא. היו לי הרבה שאלות לצוות המודיעין שהציג לי את התחקיר, ואני ממתינה עוד לתשובות. למרות שאמרו 'כן, כשלנו, כן, טעינו, לא בדקנו, לא הצלחנו', אז אני רוצה לדעת למה לא הצליחו. לפי מה שהוסבר לי, על כל חטוף עבד צוות, וגם צוות שעבד על רנדור (בכיר החמאס שחוסל) כי הם בעצם הצביעו על המקום, שהמטרה לחסל את רנדור, אז כל הצוותים האלה ולא היה להם שום סימן או שום מידע שיכול להיות שיש חטופים לידו? גם העניין הזה לא ברור לי".
קראו גם:
מידע אמין
לקטיה מאוד חשוב לקבל מידע אמיתי מגורמים רשמיים, מה באמת קרה לבנה, ולא להיות ניזונים מרסיסי מידע ושמועות. "אני חושבת שברגע שאקבל עוד תשובות זה יכול לעזור לנו. אני חושבת שתוך כדי שאני דורשת את התשובות ודורשת את התחקירים, הלוואי ואני אוכל לעזור לאיזה חטוף אחד או לאיזשהו חייל, כדי למנוע את הטעויות שיכולים לגרום למוות של עוד מישהו, זה מה שעוזר לי מאוד".
כיצד את מתמודדת עם כל הסיפור הזה?
"האמת, קשה לי להסביר גם לעצמי איך אני מצליחה להתמודד כי לפני שניק התגייס, היו לנו שיחות איתו, ואמרתי לו תמיד 'שאם חס וחלילה קורה משהו, אני מתה באותו היום'. אני לא יודעת באמת איך אני מצליחה, אבל יכול להיות שבאמת מחזיק אותי משהו, שהמטרה של החיים של ניק זה היה לעזור לכולם, ולשמור על כולם, ולשמח את כולם. לגרום שכל אחד שנמצא בסביבתו ירגיש את עצמו בטוח. אז אני מרגישה שאני רוצה משהו שהוא היה רוצה, סוג של ממשיכה, שיכול להיות שכל מה שאני עושה יכול לעזור למישהו באמת לשמור על החיים שלו".
