לפני כשלושה שבועות שב איתן יעקובוב מטיול ארוך שעשה בוויטנאם ובתאילנד, לאחר שהשתחרר משירותו הצבאי לפני כשבעה חודשים. הוא היה אמור להיות אורח הכבוד באירוע היובל של עמותת "סאמיט", המגייסת משפחות אומנה, שיתקיים בשבוע הבא בירושלים. אבל זה לא קרה, בפיתול אכזר של הגורל.
ביום שישי האחרון נגדעו כל חלומותיו ותכניותיו של איתן יעקובוב ז"ל לאחר שנהרג בתאונת דרכים קטלנית בעת שרכב על אופנועו והתנגש ברכב פרטי. סמוך לשעת חצות ביום שישי, הוא נפגע מרכב בעת שרכב על אופנועו ברחוב דוד המלך בבאר-שבע. צוות חובשים ופראמדיקים של מד"א פינו אותו במצב אנוש לבית החולים "סורוקה" כשהוא מחוסר הכרה וסובל מחבלה רב מערכתית קשה. מאוחר יותר נקבע בבית החולים מותו של איתן ז"ל, רק בן 25 במותו.
סיפור חייו המטלטל של איתן יעקובוב ז"ל נחשף ב'מיינט באר-שבע והנגב' בחודש ספטמבר לפני כשנתיים וחצי. כשהוא היה בן שלוש, הוצא איתן בצו בית משפט מבית הוריו בבאר-שבע והועבר למשפחת אומנה. לאורך כל השנים הוא הקפיד לשמור על קשר רציף עם משפחתו הביולוגית וכאשר הוא סיים קורס קצינים הוא סיפר לנו עד כמה הוא גאה בשתי המשפחות שלו, זו הביולוגית וזו האומנת. "הם גיבורים לכל דבר", הוא ציין.
הוא שירת כמפקד צוות ולוחם ביחידת "רוכב שמיים" של חיל התותחנים, וביום העצמאות לפני שלוש שנים הוענק לו אות מצטיין נשיא המדינה על ידי הנשיא דאז, ראובן (רובי) ריבלין.
איתן נולד בבאר-שבע, כילד הקטן משלושת ילדי המשפחה. הוא גדל בשכונה ד' בבאר-שבע וכאמור כבר בהיותו בן שלוש הוא הוצא בצו בית משפט מבית הוריו והועבר לבית מעבר שבו נקלטים ילדים בטרם הם מועברים לאימוץ או לאומנה. בגיל ארבע הועבר איתן הקטן לאומנה אצל איילה וצפריר אושפיז, שהתגוררו אז בלהבים וכיום הם גרים בגבעת שמואל. במקביל שמר איתן במשך כל השנים על קשר עם הוריו הביולוגיים שנשארו להתגורר בבאר-שבע.
"הקשר נשמר בצורה שבועית", סיפר אז איתן באותה כתבה, "אחת לשבוע הייתי נפגש עם ההורים הביולוגיים שלי במרכז קשר בבאר-שבע. ההורים האומנים היו לוקחים אותי מדי שבוע למפגש הזה. כמו שילדים היו הולכים לחוג כלשהו, כך אני הייתי הולך לראות את ההורים הביולוגיים שלי. הורי האומנה שלי השקיעו בזה לא מעט כדי שאשמור על קשר עם המשפחה הביולוגית שלי".
את לימודיו היסודיים עשה איתן בבית הספר קורצ'אק בבאר-שבע הדוגל בחינוך האנתרופוסופי ואת לימודיו התיכוניים עשה במגמה האנתרופוסופית בתיכון 'אשל הנשיא'. כאשר מלאו לו 18, עוד בטרם התגייס לצה"ל, הסתיימה עבורו תקופת האומנה והוא בחר להמשיך ולהתגורר בית משפחתו האומנת. "היה לי ברור", הוא ציין אז בראיון איתו, "שהם המשפחה שלי. הם העניקו לי חיים והיה לי מזל גדול לחיות את החיים האלה".
"באר שבע אבלה"
"איתן", סיפרה מירה ורקר, מגייסת משפחות אומנה מטעם מכון 'סאמיט' במחוז הדרום, "כמו שנהג בחייו, נהג גם הפעם בזהירות ובשיקול דעת והוא נהרג בגלל נהג חסר אחריות שפגע בו. איתן לקח חלק פעיל מאוד בגיוס משפחות אומנה של 'סאמיט' בדרום. הוא השתתף בכנסים של משפחות שהתעניינו בנושא האומנה. הוא היה אמור לנסוע איתנו לניו יורק לגיוס תרומות בחודש נובמבר האחרון, אך בגלל המלחמה בוטלה אותה נסיעה. איתן תמיד אמר שכשיהיה גדול הוא יהיה משפחת אומנה. היה לו חשוב לטפל בנוער בסיכון. הוא ראה בזה שליחות. מותו באותה תאונה קטלנית היה מוות מיותר לגמרי. זו אבידה גדולה לכולנו".
קראו גם:
"בצער רב ובכאב", ספד לאיתן יעקובוב ז"ל ראש עיריית באר-שבע, רוביק דנילוביץ', "נפרדנו בסוף השבוע האחרון מאיתן יעקובוב ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים ביום שישי. איתן, תושב העיר, עבד כראש משמרת בסיירת הביטחון העירונית. איתן היה מלח הארץ. הוא שירת בעבר כקצין בצה"ל וקיבל הצטיינות מנשיא המדינה על שירותו המקצועי. איתן היה חם, איכפתי, בעל ערכים ומסירות רבה. העיר באר-שבע אבלה וכואבת ומשתתפת בצער משפחתו".
כאשר נשאל איתן יעקובוב באותו ראיון מלפני שנתיים וחצי מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול, הוא השיב לנו, כי "אני רוצה להיות מאושר, שיהיה טוב לי ולסובבים אותי. אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה ואולי אף לעסוק בתחום הזה. אני גם מתכנן להתחתן בעתיד ואז גם אקח ילד אומנה. רק אני יודע מה ילד כזה מרגיש וצריך. אני רוצה לפתוח את הלב לילד שמחפש אהבה ועוגן בחיים".
כל אותן תכניות וחלומות נגדעו, כאמור, ביום שישי האחרון, בשעת לילה מאוחרת. אתמול (יום א') הובא איתן יעקובוב ז"ל למנוחות בבית העלמין החדש בבאר-שבע, כשקהל רב מלווה אותו בדרכו האחרונה.
