גל הפשיעה והאלימות השוטף את באר־שבע בתקופה האחרונה וכולל גם תקיפות מיניות והתנכלויות לנשים העושות את דרכן ברחובות העיר, רק מחמיר את מצבה של מיכל טליה פרימן, צעירה באר־שבעית המתמודדת עם פוסט טראומה.
עוד טרם פרץ גל הפשיעה, העדיפה פרימן להיות ספונה בביתה ולהימנע ככל שאפשר מלצאת מביתה, למעט למקום עבודתה.
מאז שעברה לבאר־שבע לפני כחמש שנים כדי לעשות שירות לאומי, חוותה פרימן תקיפות מיניות, כולל מערכת יחסים אלימה - אירועים ששינו את חייה מהקצה אל הקצה. מאז היא מתמודדת מדי יום ביומו, 24 שעות ביממה, עם פוסט טראומה.
אחרי שניסתה לא מעט טיפולים, פרימן גילתה את הטיפול באמצעות כלבי שירות. ואולם, נכון לעכשיו, מדינת ישראל אינה מכירה בכלבי שירות כאמצעי לטיפול באנשים המתמודדים עם פוסט טראומה, למעט פרויקט ניסויי שנעשה עם מטופלים הלומי קרב.
שלא כמו עיוורים וכבדי ראייה הנזקקים לכלב נחייה, אדם פוסט טראומתי צריך לממן מכיסו כלב שירות ולהיפרד לשם כך מסכום של כ־100 אלף שקל. סכום זה מכסה את עלויות האילוף והטיפול של הכלב עד שהוא מגיע למטופל.
קראו עוד>>
בימים אלה פרימן מנסה לגייס באמצעות קמפיין גיוס המונים את סכום הכסף הדרוש לה כדי לקבל כלבת שירות שתחזיר לה את תחושת הביטחון במרחב הציבורי ותפחית ממנה את החרדה המלווה אותה מסביב לשעון.
פרימן משוכנעת שזהו הטיפול היעיל והטוב ביותר עבורה שיעזור לשפר את מצבה. עד כה הצליחה לגייס 67 אלף שקל, ונכון לכתיבת שורות אלה, כ־33 אלף שקל מפרידים בינה לבין כלבת השירות מוניקה שיכולה להפוך את חייה של פרימן לטובים יותר.
כידוע, קמפיינים לגיוס המונים קצובים בזמן, ומועד סיום הקמפיין של פרימן נקבע ל־31 באוקטובר הזה.
המשמעות היא שפרימן צריכה להשלים את גיוס הכסף הדרוש בשבועיים הקרובים. אם לא תצליח במשימה, כל הכסף שגויס עד כה יירד לטמיון והיא לא תקבל את כלבת השירות.
לא יוצאת מהבית
מיכל טליה פרימן (23) נולדה וגדלה בנתניה, בת אמצעית למשפחה של חמישה ילדים ויש לה עוד שני אחים ושתי אחיות. לבאר־שבע עברה לפני כחמש שנים במסגרת השירות הלאומי, אותו היא עשתה בבמשך שנה וחצי בגן ילדים לחינוך מיוחד, ולאחר מכן החליטה שלא לחזור למרכז הארץ ולהישאר בבירת הנגב.
4 צפייה בגלריה
מיכל טליה פרימן. צריכה לגייס עוד 30 אלף שקל עד סוף החודש כדי לקבל את מוניקה
(הרצל יוסף)
"אני אוהבת את המדבר, אוהבת את הנגב", היא מציינת, "פשוט התאהבתי בעיר הזאת. לחזור למרכז הארץ לא היה בתוכניות שלי, ולכן החלטתי להישאר כאן".
כבר בתחילת דרכה בבאר־שבע, כך היא מספרת בגילוי לב, הותקפה פרימן מינית, כולל, מערכת יחסים אלימה עם בן זוגה לשעבר. "המציאות הזו שנקלעתי אליה הובילה אותי לפוסט טראומה", היא מספרת.
"התקיפות שחוויתי היו במקומות בילוי וגם תוך כדי יציאה לסידורים שונים. החיים שלי השתנו. איכות החיים שלי נפגעה קשות. נקלעתי לצורת חיים מאוד קשה. כבר חמש שנים אני מתמודדת עם המציאות הזו".
כיצד זה בא לידי ביטוי?
"קודם כל, קשה מאוד להתמודד עם סיטואציה כזו. מה שהיה לי קל לעשות קודם, כמו קניות או יציאה לבילוי, הפך להיות קשה ומסובך יותר ויותר בעייתי מבעבר. יש לך תחושה שאתה פחות מוגן, וזה מלווה בהתקפי חרדה בכל זמן ובכל מקום.
"אתה מעדיף לצאת מהבית כמה שפחות, כשהבית בעצם מהווה עבורך את המקום הכי בטוח והכי מוגן בשבילך".
התלוננת במשטרה על אותן תקיפות?
"לגבי חלק מהמקרים התלוננתי, לגבי חלק אחר לא התלוננתי. תלונה אחת הבשילה לתיק שעדיין שוכב בפרקליטות וטרם ניתנה בו הכרעה. לגבי תלונות אחרות שהגשתי, נחקרתי במשטרה על אופי התקיפות, על הנסיבות שבהן הן בוצעו. הרגשתי שאני חוזרת שוב אל אותם מקרים קשים עבורי.
"אלה היו חקירות פולשניות ביותר, ובסופו של דבר התלונות האלה נסגרו. כאשר הבנתי שכך הם פני הדברים, העדפתי שלא להתלונן לגבי שאר המקרים. לא יכולתי לעמוד בזה, כשאני שוב ושוב צריכה לגולל בפני החוקרים את מה שעברתי".
מלחמה יומיומית
"החיים עם פוסט טראומה הם מלחמה", אומרת פרימן. "כל רגע ביום הוא מלחמה פנימית על הדברים הכי טריוויאליים. מהמלחמה של לצאת מהמיטה בבוקר עד למלחמות של הלילה. כל מה שבאמצע נראה על גבול הבלתי אפשרי".
על כך נוספים פלאשבקים הגורמים לפרימן לחוות את הטראומה בכל פעם מחדש. "אני חווה התקפי חרדה בכל מקום, וזה לא משנה איפה אני ומי נמצא בסביבתי", היא ממשיכה. "אני חיה במציאות של דריכות פיזית ומנטלית, כי שום מקום אינו בטוח, סיוטים בלילה וזה רק חלק מ'הכיף' של החיים עם פוסט טראומה.
"זה משהו שלא מדברים עליו מספיק. לא מדברים על החיים לאחר אותו מקרה שאת חווה. זה בעצם חוסר חיים. זה אירוע שקוטע חיים באמצע. זה הורג את הנפש באמצע החיים".
מציאות כמעט בלתי אפשרית.
"נכון. זה אומר שאתה דרוך 24 שעות ביממה לכל תרחיש ולמה שעלול לקרות סביבך. אני לא יוצאת מהבית אלא רק לעבודה.
"אני גם לא מרגישה בטוחה להסתובב בעיר. בימים האחרונים כשהפשיעה בעיר הולכת וגוברת, זה רק מחמיר מבחינתי את המצב. אני מרגישה פחד נוראי אם אני צריכה לצאת מהבית. שגרת החיים שלי מאוד נפגעת".
במה מתבטאת אותה פגיעה?
"אני כבר מזמן לא הולכת לסופר לערוך קניות. אני עושה הכל באופן מקוון דרך האינטרנט. אם בכל זאת אני צריכה לערוך קנייה דחופה ואין לי ברירה, אז אני מזעיקה חבר או חברה כדי שייצאו איתי לקניות. אני אף פעם לא לבד.
"זו תחושה שאתה מתפקד בחצי כוח. אתה חי במציאות של חוסר שינה ולומד איך לתפקד בלי הרבה שעות שינה. זה אתגר גדול. הגוף מסתגל ולומד איך לתפקד. זה לא אידיאלי בשום צורה. בכל פעם אני מריצה תסריטים שיכולים לקרות לי מחוץ לבית. זה מאוד מטריד אותי כל ההתעסקות במה שקורה בתוכי ובמה שקורה בחוץ".
חולמת בגדול
בשנתיים האחרונות ארגון "יוזמה דרך הלב" (ראו מסגרת) מלווה את פרימן, ובימים אלה היא עובדת כמדריכת שיקום של נפגעי נפש בני 24–70 המתגוררים בדיור מוגן.
כדי להפחית את תסמיני הפוסט טראומה, ניסתה פרימן במהלך השנים כמה וכמה סוגי טיפול. מקצתם, היא מציינת, סייעו לה רק לטווח קצר.
לפני כשנתיים התוודעה לטיפול בפוסט טראומה באמצעות כלבי שירות, סוג של טיפול שהוא, כאמור, חדש בארץ. כלב שירות כזה עובר אילוף במשך שנה עד שנתיים. אילופו של הכלב מתחיל למעשה מהרגע שהוא יוצא לאוויר העולם.
כבר אז נחשף הכלב לריחות המופרשים אצל בני אדם במצבים שונים כמו מצבי לחץ, מצבי חרדה או בהתקפי זעם. כך הכלב לומד לזהות את שעובר על המטופל שלו והוא יודע להחזיר את בעליו למציאות הנכונה עבורו.
"הכלבה שמיועדת לי כבר מזהה אותי", מספרת פרימן. "בהתקף חרדה היא מפעילה עליי לחץ בעזרת משקל גופה על מנת להוריד את מפלס החרדה והלחץ. היא גם מסיחה את דעתי עם ליקוקים ודורשת ממני לתת לה תשומת לב, מה שמסיח את דעתי. הכלבה גם משמשת מחסום פיזי במקומות הומי אדם".
הקשר בין פרימן לבין הכלבה מוניקה, כלבה מסוג לברדור בת שנה וחודשיים, נוצר לפני כחודשיים. בימים אלה מוניקה מאולפת במרכז לכלבנות מתקדמת דוג סקול במושב פתחיה שבמועצה האזורית גזר.
"קבלתה של הכלבה תלויה במימון פרטי שלי", מסבירה פרימן. "מדינת ישראל לא מכירה בינתיים בכלב שירות כטיפול בפוסט טראומתיים, למרות שזה הטיפול היעיל והמיטבי ביותר. לכן החלטתי לצאת עם גיוס המונים משלי כדי לקבל את הכלבה המיועדת לי.
"מדובר ביעד כספי לא מבוטל. אם לא אגיע ליעד הזה עד סוף החודש הזה, הכל יורד לטמיון. חסרים לי קצת יותר מ־30 אלף שקל כדי להגיע ליעד הנכסף ושמוניקה תהיה איתי".
את רוקמת חלומות למרות מצבך?
"יש לי חלומות גדולים, שאיפות ומטרות לעתיד. בפעם הראשונה בחיים שלי יש משהו שיכול לעזור לי להפוך את החלומות האלה למציאות, וזו הכלבה מוניקה שאותה אני מקווה להשיג בזכות הציבור וקמפיין המימון הזה.
"אני חולמת שיבוא יום ושכלב השירות יהיה משהו מובן מאליו, כפי שכלב נחייה הוא חלק בלתי נפרד מחייו של אדם עיוור. אני צריכה להחזיר את השליטה על החיים שלי כדי להצליח לעשות כל דבר בחיים.
"להחזיר לעצמי את הביטחון במרחב. האמת היא שאני קצת חוששת לחלום רחוק יותר. מעבר להצליח לחיות חיים נורמטיביים, החלום הגדול שלי הוא ללמוד עבודה סוציאלית. כרגע זה חלום רחוק".
יוצאים לדרך חדשה
ארגון "יוזמה דרך הלב" מסייע למתמודדי נפש להשתלב בשוק העבודה באמצעות מיזמים, תוכניות ייחודיות, תהליכי חדשנות ותהליכי שיקום
ארגון "יוזמה דרך הלב" המלווה את מיכל טליה פרימן בשנתיים האחרונות הוקם בשנת 2006 כדי להוביל לשינוי במעמדם הכלכלי והחברתי של אנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית.
הארגון מסייע למתמודדי נפש באמצעות מיזמים, תוכניות ייחודיות, תהליכי חדשנות ותהליכי שיקום בתחום התעסוקה ופועל לשילובם בשוק העבודה כמשתתפים פעילים, מתפרנסים, משפיעים ותורמים.
כ־30 אחוז מכמאה העובדים המועסקים בארגון מתמודדים בעצמם עם מגבלה נפשית וממלאים תפקידי מפתח בכל אחת מהתוכניות המרכזיות של הארגון.
"יש שני דברים חשובים בשיקום - תעסוקה ומשמעות", אומר רובי שמעי, היזם והבעלים שהקים את הארגון. "אנחנו בחרנו להתמקד בשני צירי תעסוקה חדשניים בתחום השיקום בבריאות הנפש: תוכנית 'יוזמה' המסייעת ומלווה את המתמודד בתהליך הקמת עסק עצמאי הטומנת בחובה עבור המתמודד משמעות אדירה.
"האפיק השני הוא תוכנית 'צרכנים נותני שירות' המעניקה שירות מומחה למתמודדים המעוניינים להפוך את הידע שצברו מניסיונם האישי בבריאות הנפש לכלי עזר לעבודתם כאנשי שיקום או טיפול".
שמעי מוסיף ומציין כי "אני רואה הן ביוזמות והן בעבודה עם ידע מניסיון הזדמנות למנף את כל הקשיים ולתעל אותם למשהו גדול יותר לכוחות נפש אדירים של יוזמה ושינוי.
"הדבר הכי חשוב בשיקום הוא האומץ. האומץ לקום בבוקר, לצאת מהמיטה, מאזור הנוחות, להילחם בכל הפחדים שלך ולצאת למסע לעבר ההגשמה העצמית שלך. תעסוקה עם משמעות ממלאת כל אדם בתחושת גאווה ומסוגלות, בשמחה ובכוחות נפש אדירים".
ארגון "יוזמה דרך הלב" פועל בשיתוף ובמימון מערך השיקום בקהילה, האגף לבריאות הנפש, משרד הבריאות, משרד הביטחון וקרנות הביטוח הלאומי.
לעדכונים: חדשות באר שבע
