הערב נסב לשולחן ליל הסדר, נקרא בהגדה, נספר על יציאת מצרים ולא נפסח גם על סיפור עשר המכות. אז נכון שחלף זמנם של מכות כמו דם, כינים, ערוב ושחין וגם עם מגפת הקורונה למדנו לחיות, אבל במחוזותינו בהחלט סובלים ממכות, שאומנם אינן מופיעות בהגדה, אבל בהחלט הופכות את חיי התושבים לבלתי נסבלים.
מרביתן של אותן מכות לא צצו פתאום, ובכל זאת - פתרונן אינו נראה באופק. אם עשר המכות מתקופת יציאת מצרים כבר מאחורינו זה אלפי שנים, הרי המכות העכשוויות, נוסח 2022, ממתינות להסרתן - ויפה שעה אחת קודם.
פחד ברחובות
מאז מבצע "שומר החומות" בחודש מאי שעבר מציאות ביטחון הפנים בבירת הנגב ובנגב כולו רק הולכת ומדרדרת. זה התחיל במהומות ביישובים הבדואים ונמשך בחסימות כבישים, הבערת צמיגים בדרכים, תקיפת נהגים וידויי אבנים על כלי רכב פרטים ואוטובוסים, גילויי אלימות והטרדות של עוברי אורח.
לפני כשלושה שבועות נרשמה עוד החמרה כשארבעה אזרחים נרצחו באכזריות בפיגוע במתחם "מבנה" בבאר־שבע.
בשנה האחרונה תחושת הביטחון האישי של תושבי העיר והאזור כמעט שאינה קיימת. המשטרה אומנם עושה מגוון של פעילויות ואף הקימה יחידת יס"מ למאבק בפשיעה ובבריונות בעיר, אך אין בכך די. נכון לעכשיו, גם היוזמה להקים סיירת של יוצאי יחידות קרביות שתהיה מכפיל כוח למשטרה ומקבלת תמיכה מרשויות בנגב, זכתה לכתף קרה מצד המשטרה ותחושת חוסר הביטחון האישי רק מתגברת.
קראו גם:
החיים בזבל
למרות אינספור קמפיינים הקוראים לשמור על הניקיון ופעילויות אכיפת, לא נראה שכולם הפנימו את המסר. מראות לא מלבבים כלל נראים בכל מיני מקומות בעיר, בהם מכולות אשפה שעולות על גדותיהן, פסולת בשולי המדרכות ושקיות אשפה המונחות ליד פחי האשפה מחוץ לבתי המגורים. לא פעם אלמונים קורעים את שקיות הזבל האלה כדי לחטט בזבל בתקווה למצוא מציאות והאשפה גולשת החוצה.
העירייה אומנם עושה כמיטב יכולתה כדי לאסוף את האשפה, אבל עד שהאשפה נאספת, מדובר במפגע סביבתי ותברואתי שראוי היה להסירו. גם לתושבים יש חלק בזה עד שיפנימו שאין להשליך אשפה ברשות הרבים.
זינוק בעלייה
באר־שבע, אחת הערים הגדולות בארץ, אומנם עדיין נחשבת לעיר שבה מחירי הדירות וגם גובה השכירות הם הנמוכים ביותר. עם זאת, לאט לאט ועם עליית מחירי הדיור בכל הארץ, גם בבאר־שבע צצים ניצנים של עליית מחירים, בין שמדובר בדירות חדשות ובין שמדובר בדירות שכורות.
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על עלייה בשיעור של כתשעה אחוזים במחירי הדירות החדשות בסוף השנה האחרונה בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.
גורמים מענף הנדל"ן מעריכים שלא מן הנמנע שמגמה זו לא תיבלם בקרוב. ולראיה, דירה בשכונת הפארק בבאר־שבע שנמכרה אשתקד ב־1.3 מיליון שקל נמכרת כיום תמורת 1.4 מיליון שקל.
הביקוש הגובר לדירות בבאר־שבע והעלייה במדד תשומות הבנייה תורמים גם הם לעלייה במחירי הדירות ובארגון הקבלנים בנגב צופים עלייה בשיעור של 20 אחוז במחירי הדירות בשל העלייה במחירי הקרקעות.
עיר בלי חנייה
זה שנים יש בבירת הנגב מצוקת חנייה. בעבר המחסור במקומות חנייה היה בעיקר נחלת העיר העתיקה, ואולם היום, וככל שהעיר הולכת וגדלה, הקושי למצוא חנייה הולך וגובר גם בשאר חלקי העיר.
מדי פעם העירייה מכשירה שטח כזה או אחר לטובת מגרש חנייה ציבורי המציע חנייה בחינם לנהגים ולנהגות. עם זאת, מספר מקומות החנייה ברחבי העיר אינו מדביק את קצב גידול המשתמשים ברכב, בין שמדובר בתושבי העיר ובין שמדובר במי שפוקדים את העיר לצורכי עסקים, קניות ובילוי. לא תענוג גדול להסתובב ולחפש במשך דקות ארוכות מקום חנייה.
משלמים את המחיר
מכת גביית דמי החסות (פרוטקשן) אינה פוסקת. כמעט מדי יום קבלנים ובעלי עסקים בבאר־שבע נופלים קורבן לגובי דמי חסות. למרות ניסיונות המשטרה למגר את התופעה או לפחות לצמצם אותה, היא עדיין מתרחשת כמעט מדי יום.
לא כל פרשת פרוטקשן זוכה לחשיפה באמצעי התקשורת, ולתחושתם של רבים מקבלני הבניין ובעלי העסקים שנופלים קורבן לגובי דמי החסות, עדיף שלא להיחשף ולא להזדהות מחשש שהם ובני משפחותיהם ייפגעו.
לא מעט בעלי מוסכים ובעלי עסקים, שלא נענו לדרישת הפרוטקשן, כמו גם קבלנים שציוד רב נגנב מאתרי הבנייה שלהם, כבר "זכו" לתגובות מאיימות ואף ליותר מזה.
משהו מסריח
ריחות הצחנה העולים מדי פעם מערוץ נחל באר־שבע מהווים מפגע סביבתי ובריאותי שנמשך זה שנים ארוכות. מקור הריחות הרעים נעוץ במי השפכים המגיעים מאזור חברון, מקצתם שפכים תעשייתיים ומסרטנים שמקורם במפעלי השיש באזור חברון. בשעתו הוקמו בסמוך למעבר מיתר וצומת שוקת מתקנים לקליטת השפכים ולטיפול בהם, אך עם השנים התברר שכמות השפכים הנשפכת אל הנחל רבה יותר מהקיבולת של המתקנים.
גם פניות שהוגשו לערכאות משפטיות בדרישה מהמדינה לפעול לסילוק המפגעים לא נשאו פרי עד כה. התוצאה היא ששפכים גולמיים ממשיכים לזרום בנחל באר־שבע וריחות הצחנה מטרידים את תושבי השכונות הסמוכות לערוץ הנחל וגם את המבקרים בפארק נחל באר־שבע.
דרושה בריכה ציבורית
מאז ימי הבריכה הציבורית בשכונה ג', שנסגרה לפני שנים, לא זוכים תושבי באר־שבע להשתכשך במימיה של בריכה ציבורית, אלא רק בבריכות של גורמים מוסדיים. כך למשל, פועלות בריכות שחייה במרכז הספורט של אוניברסיטת בן־גוריון, בקאנטרי קלאב, בבית החייל, במלון "לאונרדו" וב"בית יציב".
המחסור בבריכות שחייה בעיר אינו חדש. בשעתו אף גובשה תוכנית לבנות בריכת שחייה בקריית הספורט מאחורי אצטדיון טרנר, אך בסופו של דבר, ובגלל תנאי השטח, התוכנית ירדה מהפרק. לבסוף הוחלט בעירייה להקים שתי בריכות שחייה באמצעות יזמים פרטיים בשיטת BOT (בנה, הפעל, העבר), האחת בדרום העיר בסמוך לנחל באר־שבע והשנייה במערב העיר בין שכונת כלניות לשכונת רקפות. על פי התוכנית, בריכות אלה אמורות להיבנות בשנה הקרובה.
נוסף על כך, מתוכננת הקמתן של בריכה בשכונת נווה זאב ובריכה במרכז הטניס. עד אז ייאלצו התושבים להסתפק בבריכות הקיימות.
לא הכל ירוק
יער לון היה בעבר פינת חמד שתושבי באר־שבע והסביבה באו אליו כדי לערוך פיקניקים ולנפוש בשטח. ואולם, עם השנים שטח היער הצטמצם לטובת בניית שכונת נאות לון והפך לחורשת עצים.
במקום מרבדי ירק ופריחה עונתית שאפיינו את המקום בעבר, כעת שטחים רבים בין העצים מכוסים במצבורי אשפה של פסולת בניין ופסולת ביתית.
בעירייה מכירים את התופעה וגם עושים פעולות כדי לסלק את האשפה ולנקות את המקום, אבל במקרה זה האחריות לשמירה על החורשה נופלת גם על המבקרים.
למרבה הצער, חלק מהמבקרים בחורשה פוגעים בסביבה בעת שהם מבעירים במקום אש, משאירים בו שיירי מזון ואריזות ואף משחיתים את העצים.
עומדים במקום
עומסי תנועה, צירים חסומים ותשתיות כבישים הזקוקות לשדרוג ושיפוץ הפכו לחלק בלתי נפרד מההוויה התחבורתית בבירת הנגב וסביבותיה. לא אחת נאלצים הנהגים "לבלות" דקות ארוכות בפקקי התנועה ההולכים ומתארכים גם בבאר־שבע וגם מחוצה לה.
גם במקרה זה הסיבה היא גידול מרשים במספר כלי הרכב הנעים בכבישים וגם בתשתיות תחבורתיות שאינן מדביקות את קצב גידול מספר המשתמשים בתחבורה פרטית או ציבורית.
קחו למשל את צומת עמק שרה הפקוק כמעט בכל שעות היום, מהבוקר עד הערב, או את צומת הקאנטרי קלאב שניכר בו עומס תנועה כבד בשעות הבוקר ובשעות אחר הצהריים והערב.
לא רק בעיר עצמה יש עומסי תנועה כבדים. תשאלו את הנהגים שתקועים דקות ארוכות בפקקי התנועה בסמוך לצומת גילת ולצומת הנשיא (צומת משמר הנגב) בשעות הבוקר ולפנות ערב, ותבינו איזו מכה זו.
רק בריאות
כולם מדברים על פיתוח הנגב והפרחת השממה ועל הפיכת באר־שבע לעיר מטרופולין גדולה ומתפתחת, אבל כלל לא בטוח שקברניטי המדינה דואגים לבריאותם של תושבי בירת הנגב וסביבותיה. עובדה היא שתוחלת החיים הנמוכה ביותר בהשוואה לערים הגדולות בארץ נרשמת בבאר־שבע.
עוד עובדה היא שאת כל האזור הזה, המונה יותר ממיליון נפש, משרת רק בית חולים אחד - המרכז הרפואי "סורוקה". בשל כך שירותי הרפואה הניתנים לתושבי האזור פחותים בהרבה מאלה שמקבלים תושבי המרכז, וזה נוסף על מחסור חריף ברופאות ורופאים מומחים ותורים שרק הולכים ומתארכים.
על פי החלטת ממשלה, אמור להיבנות בשנים הקרובות עוד בית חולים בבאר־שבע, ואף הוגשה עתירה לבג"צ בנושא קידום הפרויקט, אבל עד אז נגזר עלינו לשמור על הבריאות ולהתאפק עד שייחנך אותו בית חולים.
כל העדכונים - חדשות באר שבע והנגב
