דרישותיו של יו"ר מפלגת רע"מ, ח"כ מנסור עבאס, במסגרת המשא ומתן הקואליציוני להכיר בכפרים הבלתי מוכרים בנגב ולבטל או להקפיא את חוק קמיניץ בדבר עבירות בנייה והריסת מבנים לא חוקיים, החזירה לסדר היום הציבורי את סוגיית התיישבותם של הבדואים בנגב.
10 צפייה בגלריה
מראה כללי של בנייה בפזורה הבדואית. "אנחנו אזרחי המדינה ואין כאן שום מכירה של הנגב"
(הרצל יוסף)
בצד הימני של המפה הפוליטית דרישותיו של ח"כ עבאס עוררו סערה רבה, והיו אף מי שטענו שהיענות לדרישות אלה פירושה "מכירת אדמות הנגב".
מאחר שההסכמים הקואליציוניים של ממשלת לפיד־בנט טרם פורסמו עד למועד סגירת הגיליון, עדיין לא ידוע לגמרי אילו סיכומים הושגו בין מפלגת רע"מ לבין שאר מרכיבי הממשלה החדשה.
בכל מקרה, ההערכה היא שהדרישה להכיר הכרה גורפת בכפרים הבלתי מוכרים תסתכם בסופו של דבר במספר מצומצם של יישובים שיזכו להכרה מטעם רשויות המדינה.
מציאות חדשה
"הדברים עדיין לא נסגרו", אומר השבוע ל"ידיעות הנגב" ח"כ סעיד אלחרומי (רע"מ), תושב שגב שלום. "בימים הקרובים צפוי המשך המשא ומתן בנושא הזה. המטרה היא ליצור מציאות חדשה של הפסקת הריסת הבתים ושל מתן פתרונות מגורים לזוגות הצעירים.
10 צפייה בגלריה
ח"כ סעיד אלחרומי (רע"מ): "אם היו משאירים את הסוגייה הזו לאנשי המקצוע ולאנשי הנגב, הסיפור הזה היה נפתר כבר מזמן"
(פרטי)
"אנחנו רוצים לאפשר אווירה של עבודה משותפת למען תושבי הנגב. נקווה שנגיע להסכמות".
הדרישה שלכם להכיר בכל הכפרים הבלתי מוכרים היא תנאי בל יעבור?
"מבחינתנו, צריך להפסיק את הריסת הבתים בכפרים הללו ולגבש מתווה להכרה ביישובים הלא מוכרים. אנחנו מדברים על כל הכפרים, אבל ברור לנו שההכרה בכפרים צריכה להיות בהדרגה, לפי הצורך. יש כבר כמה יישובים שנמצאים זה שנים בתהליך של הכרה, אבל מבחינה מעשית בשטח שום דבר לא קורה. אנחנו מקווים שעכשיו זה ישתנה".
סוגיית ההכרה בכפרים הבלתי מוכרים עוררה טענות שלפיהן מדובר ב"מכירת הנגב". מהי תגובתך לאמירות אלה?
"הנגב הוא לא נושא לוויכוח פוליטי. אם היו משאירים את הסוגייה הזו לאנשי המקצוע ולאנשי הנגב, הסיפור הזה היה נפתר כבר מזמן. הנגב הוא בגדר של קונצנזוס לכולם. לא צריך להתנגח מבחינה פוליטית. אנחנו לא שם".
ערים חדשות
מנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, יאיר מעיין, אומר כי "כבר הרבה שנים אנחנו מתכננים את הסדרת התיישבות הבדואים בנגב. יש לנו תוכנית להקמתם של עשרה יישובים חדשים והרחבתם של יישובים קיימים".
קראו עוד>>>>
על פי התוכנית, מסביר מעיין, "מדובר בעצם בהכרה ממשלתית של עשרה כפרים שעד היום מוגדרים בלתי מוכרים ועם הכרתם ימנה כל יישוב 500 משפחות. כיום כל יישוב לא מוכר יושב על שטח של כ־15 אלף דונם והכוונה היא שעם יישום התוכנית ישתרע כל יישוב כזה לאחר שיוכר על שטח של 1,500-2,000 דונם והוא יקלוט לתוכו את תושבי הפזורה".
10 צפייה בגלריה
יאיר מעיין, מנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב: "זו הזדמנות אדירה לנגב"
(רשות הבדואים)
בשיחה עם "ידיעות הנגב" חושף השבוע מעיין שלפי אחת התוכניות המתגבשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, יוקמו באזור שתי ערים חדשות המיועדות לאוכלוסייה הבדואית. האחת, היא העיר כסיף בסמוך לצומת ערד, שלפי התכנון המקורי הייתה מיועדת להיבנות עבור האוכלוסייה החרדית.
בסופו של דבר היא עוברת שינוי ייעוד ותאכלס כ־20 אלף תושבי הפזורה שבמזרח הנגב. "הקמתה של העיר הזו תפתור את בעיית המגורים של כל תושבי הפזורה במזרח הנגב, בהם אזור כסייפה, מרעית ואל־פורעה", מדגיש מעיין.
בחודש אוגוסט 2019 נערכה פגישה של מטה הדיור הלאומי עם נציגי מינהל התכנון, משרד האנרגיה, משרד הכלכלה ומשרד ראש הממשלה והרשות להסדרת התיישבות בנגב
בנושא הסדרת התיישבות הפזורה הבדואית באזור שדה בריר המיועד לכרייה וחציבה של פוספטים. מסיכום הישיבה שהגיע לידי "ידיעות הנגב" עולה שמינהל התכנון הציע באותה פגישה לשקול לייעד את חלופת קדמת נגב (צפונית לבסיס נבטים) לאוכלוסייה החרדית ולהסב את העיר כסיף ליישוב בדואי עבור תושבי הפזורה.
באותה ישיבה, עולה עוד מהמסמך, ציינה מנכ"לית מינהל התכנון, דלית זילבר, שאפשר לספק את מלוא יחידות הדיור הנדרשות לאוכלוסייה החרדית גם בלי להקים את כסיף. עוד צוין בישיבה שעמדת המועצה הלאומית לכלכלה היא שהעיר כסיף נדרשת להציע פתרון לאוכלוסייה הבדואית.
העיר השנייה מתוכננת לקום צפונית ללקיה והיא תתוכנן, כך לדברי מעיין, בסגנון של בנייה רוויה ובניית יחידות דיור צמודות קרקע.
מדובר בעיר מודרנית שבשלב זה ממתינים לתקציב לתכנון הקמתה. בכל מקרה, הקמתן של שתי הערים האלה טעונה עדיין את אישורה של הממשלה.
איך בעצם מתיישבות התוכניות שלכם עם הדרישות של רע"מ?
"הדרישות אכן מתיישבות עם התוכניות שלנו. מן הסתם ההסכמים בין הצדדים יביאו תקציבים ויזרזו את הקמתם ושדרוגם של היישובים הכלולים בתוכניות שלנו. זו הזדמנות אדירה לנגב.
"יש כיום מאות ריכוזי התיישבות בדואית בנגב. גם ועדת גולדברג וגם מתווה בגין־פראוור קבעו מינימום של 500 משפחות לכל יישוב, כך שיישוב שימנה פחות משפחות מהמספר הזה, לא יוכר. לא תהיה ברירה אלא של מעבר תושבים מיישוב לא מוכר אל אותם יישובים שיוכרו".
על פי ההערכות, כ־30–40 אלף תושבי הפזורה הבדואית יצטרכו לעבור ממקום מושבם הנוכחי לריכוזים ההתיישבותיים לפי הדרשות התכנוניות.
בהקשר לדרישת רע"מ לבטל או להקפיא את חוק קמיניץ ואת האכיפה המינהלית של בנייה בלתי חוקית, מציין מעיין, "לחוק קמיניץ אין משמעות לגבי הנגב כי הוא חל על בנייה ישנה. בנגב הורסים בנייה לא חוקית חדשה ואין לה קשר לחוק קמיניץ. ההריסות בנגב יימשכו לגבי הבנייה הבלתי חוקית".
עבודה בעיניים
בתנועת "רגבים" רואים את תמונת ההתיישבות הבדואית העתידית באופן שונה לחלוטין. "מפלגת רע"מ דורשת להקים עוד ועוד יישובים לבדואים בנגב כדי לתמוך בהקמת הממשלה", אומר מנכ"ל תנועת "רגבים'" מאיר דויטש. "כששומעים על הקמת יישוב חדש מדמיינים אדריכלים שיושבים ומאשרים תוכניות, טרקטורים שעובדים. בנגב העסק עובד אחרת.
"בנגב יש כ־80 אלף מבנים בלתי חוקיים שנבנו על פני שטח עצום של כ־650 אלף דונם. לוקחים בעצם תאי שטח עצומים שיש עליהם פזורה לא חוקית עם מאות ואלפי בתים ומציירים מסביבם קו כחול דמיוני, ומעכשיו הרי לכם יישוב חוקי. האם זה יפתור את בעיות המים, בעיות החשמל והבנייה? האם זה ניצול נכון של הקרקע? ברור שלא.
"האם זה יחזיר את הקרקע שהמדינה איבדה בגלל הפזורה הבלתי חוקית? לא. בדיוק ההפך. המשמעות היא שנאבד עוד ועוד שטחים בנגב לטובת 'יישובים' בדואים. דרישות רע"מ הן גזר דין מוות לנגב. כבר לא מדובר בנושאים של ימין ושמאל. מדובר בנושא של ציונות מול סכנה לקיומה של מדינת ישראל. אסור להיכנע לדרישות המסוכנות של רע"מ".
דויטש מציין עוד כי "מדינת ישראל הקצתה עד היום כ־60 אלף דונם המיועדים אך ורק לאוכלוסייה הבדואית בנגב. זו אמורה להיות אפליה מתקנת, אבל היא לא מתקנת אלא מקלקלת. במקום להקים יישובים חדשים כמו שמדמיינים, עובדים עלינו בעיניים.
"קוראים לזה ישראבלוף או ליתר דיוק - רע"מבלוף. במקום לפתור את בעיות הפזורה, הקמת היישובים החדשים בשיטת הבלוף רק תנציח את אותן בעיות. הדרישה של רע"מ להקמת עוד ועוד יישובים היא לא הפתרון. זו הבעיה. זה אובדן מוחלט של אדמות הנגב".
לדידו של דויטש, "יש צורך בהקמת יישובים חדשים בנגב, אבל הדרך לעשות זאת זה לקחת תא שטח ריק שאין בו בעיות משפטיות, לתכנן אותו לפי אמות מידה מודרניות, ורק לאחר מכן לפתח את המגרשים עם התשתיות הנדרשות ולהכניס את הפזורה פנימה.
"את אותו שטח שעליו מתכננים את היישוב החדש יש לגרוע מאותם יישובים דמיוניים שרע"מ דורשת להקים. קבלת הדרישות של מנסור עבאס זאת מכת רע"מ לנגב".
עדיין על הנייר
ראש המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים, עטייה אלאעסם, דוחה את טענותיו של דויטש. "הנושא הזה מלווה אותנו עשרות שנים", הוא מציין השבוע. "הדרישה היא לזכות בהכרה של הכפרים הבלתי מוכרים כדי שעשרות אלפי התושבים בהם יוכלו לחיות כמו כל אזרח במדינה, ללא הריסות של בתים וללא מצב שהמשטרה מסתובבת בכפרים ומחלקת צווי הריסה.
10 צפייה בגלריה
עטייה אלאעסם, ראש המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים: "אני מקווה שהממשלה אכן תממש את ההסכם עם רע"מ"
(הרצל יוסף)
"עכשיו יש הזדמנות לכך שיכירו באותם כפרים. אני מקווה שהממשלה אכן תממש את ההסכם עם רע"מ ושנצא לדרך חדשה שתביא לפיתוח ושגשוג של הנגב כולו. אם היו מכירים בכל 45 הכפרים הבלתי מוכרים בנגב הכל היה נראה אחרת".
כלומר?
"היו יכולים לחסוך הרבה צרות ולהביא לפיתוח ולביטחון לכל תושבי הנגב. העניין הוא שבעבר כבר הכירו רשויות התכנון במספר כפרים בלתי מוכרים, אך עדיין אין החלטת ממשלה בנושא, ובלי החלטה רשמית של הממשלה, אז הכל על הנייר. כל הסיפור הזה הוא מאוד שברירי וגם תלוי בהרכב הלא טבעי של הממשלה החדשה".
יש סיכוי שהדרישה של ח"כ מנסור עבאס כלל לא תיושם?
"הממשלה הזו מורכבת מאנשי שמאל, מרכז וימין, כשלכל צד יש את האג'נדה שלו. אנחנו לא יודעים מה יהיה. הכל עומד על חודו של מנדט אחד לכאן או לכאן. המדינה כבר הכירה ב־13 יישובים במגזר הבדואי, אבל לא פעלה לפיתוחם, לא לתכנונם וגם לא בהקמת תשתיות בהם.
"אין תכנון, אין תשתיות, אבל יש צווי הריסה. הכרה רשמית, בהחלטת ממשלה, בכפרים הלא מוכרים, יכולה להביא לעידן חדש בנגב".
מה לגבי הטענה שקבלת דרישתה של רע"מ היא למעשה "מכירת הנגב"?
"זו טענה גזענית. אנחנו אזרחי המדינה ואין כאן שום מכירה של הנגב. כל טענה שכאילו הכרה ביישובים הלא מוכרים זו מכירת הנגב, המשמעות שלה היא שאנחנו לא אזרחי המדינה. אין סיבה לאפליה הזו".
דרושה הסכמה רחבה
ראש המועצה האזורית רמת הנגב, ערן דורון, סבור שהסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב היא אינטרס של כלל תושבי המרחב. "מדיניות עצימת העיניים של מדינת ישראל בסוגייה הבדואית הובילה להשתלטות הפזורה על שטחים נרחבים ולאובדן משילות", הוא אומר.
10 צפייה בגלריה
ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת הנגב: "חיזוק ההתיישבות היהודית והסדרת ההתיישבות הבדואית אינם באים אחד על חשבון השני"
(פרטי)
"המשך התעלמות הממשלה מהבעיה לא תפתור אותה אלא תחריף אותה, כפי שאנו עדים לכך כיום. כמובן שלא ניתן לתת הכרה גורפת לכל פזורה שהתיישבה באופן לא חוקי ויש לבחון כל מקרה לגופו ולנסות להגיע להסכמות רחבות ביותר מכלל הנוגעים בדבר".
שלושה כפרים בלתי מוכרים בפזורה הבדואית נמצאים בתהליך מתמשך לקראת הכרה ממשלתית בהם, אך נכון להיום הם עדיין לא הוכרו באופן רשמי בהחלטת ממשלה. מדובר בכפרים עבדה הממוקם דרומית למדרשת בן־גוריון שבשדה בוקר, בכפר רחמה בסמוך לירוחם ובכפר חאשם זנה ליד נבטים.
"היישוב עבדה נמצא מספר שנים בתהליכי הסדרה", מציין דורון, "כיום הפזורה מורכבת מ־250 משפחות המפוזרות על פני 13 ריכוזי התיישבות. על פי התוכנית, היישוב יוקם בריכוז ההתיישבות הגדול ביותר שאליו יתפנו שאר תושבי הפזורה. התהליך נעשה בהובלת המדינה ובשיתוף המועצה האזורית רמת הנגב ותושבי הפזורה.
"בתום התהליך יוקם יישוב חוקי ובעל גבולות שתושביו ייהנו משירותים ועלייה באיכות החיים. לצד הסדרת ההתיישבות הבדואית יש לחזק ולהרחיב את ההתיישבות היהודית בנגב. חיזוק ההתיישבות היהודית והסדרת ההתיישבות הבדואית אינם באים אחד על חשבון השני, אלא אחד לצד השני לטובת שיפור איכות החיים של כלל תושבי המרחב ולמען מדינת ישראל ומימוש חזון בן־גוריון".
הסיפור שאינו נגמר
סוגיית ההכרה בכפרים הבלתי מוכרים בנגב מעסיקה כבר עשרות שנים את התושבים ואת מקבלי ההחלטות
בשעתו הוגדרו 45 כפרים שמתגוררים בהם כ־140 אלף בני אדם כפרים בלתי מוכרים. ברבות השנים פחת מספרם של אותם כפרים כשב־11 מהם החלו הליכי הסדרה. מקצתם עדיין נמצאים בהליך הכרה שטרם זכה לאישור ממשלה.
בשלהי שנת 2008 קבעה הוועדה להסדרת התיישבות הבדואים בנגב בראשותו של שופט בית המשפט העליון (בדימוס), אליעזר גולדברג, כי "הכרה בחלק מהכפרים תמנע את הנצחת המצב הבלתי נסבל השורר בהם כיום. מדי שנה נוספים יותר מ־1,500 מבנים והכרה בחלקם תקל על המדינה בעבודת האכיפה. הבדואים בנגב אינם שוהים בלתי חוקיים. הם אזרחי המדינה וככאלה יש להם זכויות וגם חובות".
עם הגשת מסקנותיה של הוועדה, ציין אז השופט גולדברג, כי "הזמן הולך ואוזל ודחייה נוספת במציאת הסדר להתיישבות הבדואים בנגב עלולה להיות בכייה לדורות".
השופט גולדברג הדגיש עוד שלמרות פסיקת בית המשפט העליון שלבדואים אין זכות בעלות על הקרקעות, אלא רק מכוח אחיזתם בקרקע שנים רבות, הוועדה בראשותו מציעה להכיר ב"זכות זכאות בשיעור מסוים" הנובעת מהתחשבות בזיקה ההיסטורית של הבדואים לקרקע.
חמש שנים מאוחר יותר עלה נושא הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב שוב לסדר היום במסגרת הצעת חוק של השר לשעבר ח"כ בני בגין שזכתה לשם מתווה בגין־פראוור. בבסיס המתווה עמדה הסדרה תכנונית ופיצוי כספי במקרים של תביעות לבעלות על הקרקע. בסופו של דבר הצעת החוק וגם המתווה המוצע ירדו מסדר היום ולא ייושמו.
"הסכם הרסני"
יו"ר הוועד להצלת הנגב, אלמוג כהן המתגורר באופקים: "ההסכם המסתמן בין רע"מ למפלגות הקואליציה הוא הרסני ודורסני. מדינת ישראל הכריזה שהיא מוותרת דה פקטו על הנגב. היא לא מוכרת את הנגב, היא פשוט מוסרת אותו לתנועות רדיקליות.
"משיחות שקיימתי עם מזרחנים שונים, נאמר לי שבעולם הערבי החלו כבר לקיים חגיגות 'תאקיה' - הונאה בשפה הערבית. הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית מבצע, מבחינתו, את תפקידו כראוי כשהוא חודר לחללים של הזנחה, חוסר משילות ואנרכיה.
כהן מוסיף כי "ההסכם עם רע"מ מנציח את ההזנחה, חוסר המשילות והאנרכיה, ותושבי הנגב יוצאים למלחמה על הבית. המדינה כשלה ביישום תוכניותיה לשלב את החברה הבדואית בחברה הישראלית וההשלכה של ההסכם המסתמן הן יצירת רצף טריטוריאלי מלבנון ועד אילת.
"תושבי הנגב צריכים לדעת, שבעקבות ההסכם הזה תפורק יחידת 'יואב' הפועלת נגד תופעת הבנייה הבלתי חוקית, יחידה שאני הייתי בין מקימיה, ולמעשה, הכוח האסטרטגי החזק ביותר בנגב ייעלם ממחוזותינו. כבר עכשיו אנחנו חיים בחוסר ביטחון.
"הכרה ביישובים נוספים רק תגביר את חוסר הביטחון הזה ותחמיר את חוסר המשילות של המדינה בנגב. חשוב מאוד שמקבלי ההחלטות במדינה יפנימו את הסוגיה הזו", אומר כהן.
"שבענו הבטחות"
מעיגל אל־הוואשלה, רכז השטח במועצת הכפרים הבלתי מוכרים, תושב הכפר אלע'רה: "הכפרים הבלתי מוכרים, לפחות חלקם הגדול, נמצאים על הקרקע עוד שנים רבות לפני קום המדינה. הבדואים יושבים על הקרקעות הללו הרבה שנים, ועד היום לא זכו להכרה מטעם המדינה. נכון להיום, יש 37 כפרים לא מוכרים בהם מתגוררים כ־120 אלף תושבים.
"יש אצלנו כפרים שמונים 3,000 נפש וגם כפר ואדי אל נעם שמונה כ־13 אלף נפש והמדינה לא מכירה בהם. לפני כ־15 שנה החליטה הממשלה להכיר בכפר אל־פורעה, שמונה כ־8,000 נפש, אבל בגלל סמיכותו לשטח בו מתוכנן לקום מכרה הפוספטים בשדה בריר ליד ערד, הופסקו הליכי ההכרה בכפר. איך זה יכול להיות?
אל־הוואשלה מוסיף כי "אנחנו מרגישים כאזרחים סוג ב'. אנחנו גם בני אדם ואין כל בסיס לטענות שכאילו השתלטנו על קרקעות הנגב. שטח הנגב הוא כ־13 מיליון דונם והבדואים יושבים על שלושה אחוז בלבד מהשטח הזה. לא השתלטנו על קרקע של אף אחד, לא השתלטנו על אדמות הנגב כפי שתוקפים אותנו בשבועות האחרונים.
"אנחנו נאלצים לבנות באופן לא חוקי מאחר והמדינה לא נותנת לנו חלופה אחרת. בינתיים לא ראינו הסכם כתוב בנושא ההכרה בכפרים הבלתי מוכרים. אם אכן יוכרו הכפרים, אנחנו כמובן נברך על זה. כבר שבענו הבטחות במשך השנים.
"הרבה תוכניות להכרה בכפרים לא מומשו, ועכשיו נותר לנו לקוות שאכן ההסכם המסתמן יביא לשינוי. נמשיך להיאבק עד שיכירו בנו ויגיע השינוי המיוחל. אנחנו רוצים פתרון שייתן לנו תקווה, לנו ולדורות הבאים".
לעדכונים: חדשות באר שבע
