כל כך הרבה זיכרונות, שנות הילדות המשותפות, סודות וגעגועים. ארבעה תושבים מהנגב כותבים מכתב לחבר שאיבדו במהלך השירות הצבאי.
החיים בלעדיך
סתיו פרץ , תושב באר־שבע, כותב לחברו סמ"ר נעם רוזנטל ז"ל, תושב מיתר, שנפל ב-31 ביולי 2014 במבצע 'צוק איתן', והוא בן 20 בנופלו:
"רוזה, מהרגע הראשון שביקשו שאכתוב לך מכתב נפלו עליי עצבות וקושי. לא הצלחתי להבין למה. הרי אתה במחשבות שלי כל הזמן, ואני כבר התרגלתי לדבר אליך בלי לשמוע תשובות. העניין הרשמי שבמכתב כנראה גורם לזה.
"יש לי כל כך הרבה זיכרונות שלנו ביחד, מהיום שהכרנו, דרך הטיול בצפון בפסח של כיתה י"א עד להתגנבות לשטחי האש של המחלקה שלך רק כדי לשבת איתך לדבר קצת ובכלל. כמעט את כל השירות הצבאי עברנו ביחד. אבל בשביל לכתוב על כל אלה, כנראה שאצטרך את כל העיתון.
"במקום זה אנסה להתמקד יותר בחיים שאחרי האירוע בלעדיך.
"היום, כבר כמעט שבע שנים אחרי, הגעגוע נשאר, אבל כאב הלב כבר כמעט עזב לגמרי. אני נזכר בך המון. בכל יום יש משהו שמזכיר לי אותך. לפעמים זה שיר, לפעמים קטע מסדרה. תמיד זה צובט את הלב לרגע או לכמה רגעים. פעם כשזה היה קורה זה היה מלווה בדמעות. היום, תתפלא, זה מלווה בחיוך קטן. אני נהנה להיזכר בך ובדברים שעשינו ביחד. נוסף על כל זה החיים דוהרים קדימה.
קראו עוד>>>
"החיים תמיד אומרים צפונה", כמו שתמיד אמרת והזמן לא עוצר לרגע. אני כבר התחתנתי עם אישה מדהימה ואנחנו מצפים לילד ראשון. חלק מהחברים עברו לגור בחוץ לארץ, חלק סיימו את הלימודים, והאחרים עוד רגע מסיימים.
"כולנו כבר הספקנו לטייל ולחזור ולהגשים עוד כמה יעדים בדרך. עם הזמן למדנו לאהוב את החיים ולהתמסר אליהם כמו שאתה אהבת לחיות. למדנו לשמוח גם אם קצת קשה, כמו שאתה מעולם לא הרמת ידיים.
"נעם, אני מדמיין חיים איתך וזה נראה לי הדבר הכי כיף בעולם. אני מדמיין את הישיבות הרגילות עם החבר'ה ואת אותן יציאות רגילות שלנו. אני מדמיין טיולים בארץ ובחו"ל ביחד וזה נראה כמו הדבר הכי כיף בעולם. חבל שאתה לא כאן כדי ליהנות איתי. אני בטוח שדווקא בתקופה של שגרה חונקת היית יודע להוציא את המיטב.
"אני מתגעגע אליך המון ובלי הפסקה. אוהב אותך עוד יותר. אתה תמיד תהיה בלב שלי, אח יקר".
"אדם ערכי"
ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת הנגב, כותב לסגן אודי אלגרבלי ז"ל שנהרג בדרכו למוצב ריחן בלבנון ב־ 6 ביולי 1994 והוא בן 22 בנופלו:
"אודי, לפעמים כשאני קורא את ההתכתבויות של הצוות שלך (אוגוסט 91') בוואטסאפ (בעצם, אתה לא יודע מה זה), אני חושב עליך ואם היית שומר על קשר עם החבורה הזו ששומרת על קשר בדיוק 30 שנה מאז התגייסתם לצנחנים.
"זו קבוצה עם הומור שחור, בדיחות קרש, גסויות, כינויי חיבה אוויליים, אבל קבוצה עם לב ענק, נטייה לוויסקי וסקי, עם קרחות גדלות והרבה ילדים ותכל'ס הכי חשוב - צוות שממשיך לתת כבוד למפקד שלו.
"חוץ מזה, הצוות שלך הוא חבורה מצחיקה שדי הצליחה בחיים. איכשהו כולם בתחום הבנייה, ולא פלא שמחירי הדיור בשמיים. חבורה שנראית כמו מעמד הביניים הישראלי שהצליח לייצר לו חיים לא רעים וסוחב את המדינה הזו על הגב. מקטר אבל מבסוט.
"אני מצטער אודי, אבל אני לא מצליח לראות אותך בתצורה של 2021 עם כל החבורה. נותר רק לדמיין. בטח היית איש חינוך, ראש מכינה, מורה, מנהל בית ספר, אולי חבר כנסת כמו אביך, אולי משפטן בפרקליטות. כל כך ברור לי מה הייתה עמדתך הערכית לגבי נבחר ציבור שמואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים.
"אודי, היית סמן ימני בערכיותך, אבל עם רצון כן לאחדות וחיבור ישראלי עם חבריך מהצוות שהגיעו מכל כנפות הארץ - מהגולן, מבית שאן, מגבול לבנון, מנתניה, אשקלון, פרדס חנה, כרמיאל ומכל רחבי הארץ. לא ויתרת על ערכיך ועקרונותיך, אבל את אלה עשית בנועם ובשקט שכל כך חסרים בשיח הציבורי היום.
"אודי, אין לי ספק שאתה, כמו רבים מהציונות הדתית, היית הופך להיות גורם משמעותי בחברה הישראלית, לשם הוכוונת, לזה חונכת וכך פעלת כילד, כמדריך בבני עקיבא, במכינה הקדם צבאית, במסלול וגם כשהמשכת לקצונה. תמיד בשביל אחרים.
"אודי יקר, קשה לדבר על געגוע לזיכרון שלא היה. אני זוכר שפגשתי אותך במקרה בתחנה המרכזית בירושלים, אתה כבר היית קצין וניהלנו לאיזה חצי שעה שיחה על ידיעת הארץ, על זה שהדרכתי טיולים וקבוצות של נוער יהודי מחו"ל, ודיברנו על חשיבות של חינוך לאהבת הארץ ברגליים.
"אני יכול לדמיין איך יכולנו לנהל עוד ויכוחים ושיחות על דת, מדינה, פוליטיקה, ארכיאולוגיה ונשים. לימים, הכרתי את חניכתך מבני עקיבא שהפכה להיות אשת תקשורת מובילה, והיא סיפרה לי כמה העריצו אותך בבני עקיבא.
"נתת לי כטירון ספר תהילים קטן ואמרת לי - 'המפקד ערן, זה לא יזיק'. מאוחר יותר, אי שם בקולומביה, לאחר טרק שהסתבך וכמעט נגמר רע מאוד, הגעתי למקום שנקרא אספרנצה (תקווה) ושם החזקתי את ספר התהילים וקראתי כמה פסוקים, ויכולתי להרגיש אולי לראשונה את כוחה של הודיה בתפילה. אחרי שנהרגת, החזרתי את התהילים להוריך, שם היה מקומם.
"קראתי את שכתבת לחניכיך בבני עקיבא, ואני יודע שלכך התכוונת, וכך היית עושה. הכל למען עם ישראל והחברה הישראלית. כתבת אז, "אני מקווה שבעתיד תוכלו להיות כולכם שבט אחד יחיד ומיוחד והכי חשוב - מאוחד. תזכרו שכל נר בנפרד מאיר לעצמו, אך כולם ביחד יוצרים שלהבת גדולה".
תמיד בזיכרון
משה ג'ורג', תושב באר־שבע, כותב לחברו רב־סמל נדב גולדמכר ז"ל, תושב באר־שבע, שנפל ב־21 ביולי 2014 במבצע 'צוק איתן', והוא בן 23 בנופלו:
"חבר יקר, אני עדיין לא מעכל שאתה לא כאן איתנו. עדיין מנסה לחשוב שוב ושוב שאולי משהו פה לא נכון,
שמדובר בטעות, אבל לצערי מדובר במציאות מרה.
"נדב, אח וחבר יקר, לא אשכח את החוויות שלנו מתקופת הצבא. מהיום הראשון שקלטנו אותך אלינו ליחידה במת"ק עזה לא הפסקת לדבר על זה שלא משנה מה, את השירות שלך אתה לא תעביר כנהג יחידה אלא כלוחם. לא משנה מה עמד לפניך, נלחמת, דיברת ועשית הכל כדי שיבינו שמדובר בחייל מן השורה שגאה לשרת את המדינה שלו.
"אני שמח שזכיתי להכיר אדם מקסים שכמוך. אדם שתמיד אהב לעזור, להקשיב ולתת מעצמו מעל ומעבר, לא משנה מה. אתה היית לי אחד החברים החשובים ביותר בשירות הצבאי וגם בחיים.
"נדב היקר, המכתב שכתבתי לך לראשונה היה כשלושה ימים לאחר שנפרדנו ממך. לקח לי שנתיים עד שהגעתי לבקר אותך בבית העלמין. מודה, היה לי קשה. זו הפעם הראשונה שהתמודדתי עם אובדן מהסוג הזה. אבל כן, היה חשוב לי להנציח אותך בכל הזדמנות, ובשנה האחרונה יחד עם אחיך פז. בכל פעם שהתקרב התאריך המדובר, הייתי שם לי את השיר של עברי לידר 'הייתי כאן' שכל כך מזכיר לי את הגעגועים אליך.
"אני נפרד ממך חבר יקר, אבל לא משנה מה - תמיד תישאר אצלי בזיכרון, כי אדם כמוך אי אפשר לשכוח לעולם.
"שלך, משה"
צעיר לנצח
עודד בר־מאיר, כתב "מיינט" באר שבע, כותב על חברו טוראי יעקב (יעבי) ליפשיץ ז"ל שנפל ב־27 באפריל 1970 בעת הפגזה מצרית על מוצבי קו בר־לב שבתעלת סואץ במהלך מלחמת ההתשה והוא בן 21 בנופלו:
"יעבי היקר, כבר 51 שנים מאז נפלת בשלהי מלחמת ההתשה. בשביעי של פסח תש"ל, אפריל 1970, הפגיזו המצרים את כוחותינו שאיישו את קו המוצבים על גדת תעלת סואץ. הייתה זו הרעשה כבדה שבמהלכה חדר פגז אויב למוצב שבו שירתת, פגז שקטע את חייך ואת חלומותיך שרקמת לקראת השחרור המיוחל מספר חודשים לאחר מכן. בן 21 היית, יעבי היקר, בנופלך. צעיר לנצח.
9 צפייה בגלריה
טוראי יעקב (יעבי) ליפשיץ ז"ל. "גם בחלוף 51 השנים, אי אפשר לשכוח אותך"
(צילום מאלבום אישי)
"51 שנים מאז ליווינו אותך בדרכך האחרונה לחלקה 6 בחלקת חללי מלחמת ההתשה שבבית העלמין הצבאי בקריית שאול, וכאילו לא חלף יותר מיובל שנים מאז אותו יום נוראי שבו התבשרתי על נפילתך.
"בתעודת הזהות היה רשום שמך הרשמי יעקב ליפשיץ, אך אנחנו הכרנו אותך בשמות יעבי או פֶץ. חבר ילדות היית לי. יחד גדלנו בתל־אביב של אותם ימים, יחד למדנו בבית החינוך לילדי עובדים על שם א.ד. גורדון, יחד היינו בעדת עמית שבקן צפון של הנוער העובד והלומד, ויחד יצאנו לגרעין הנח"ל כדי להגשים בקיבוץ צאלים שבנגב.
"גם בחלוף 51 השנים, אי אפשר לשכוח אותך. היית הרוח החיה והתוססת בחבורה, החל בתקופת הלימודים המשותפת, דרך הפעולות בתנועת הנוער, וכלה בהליכה המשותפת להגשמה בקיבוץ.
"עד היום אני מריץ בזיכרוני את היותך רקדן מעולה, וכשרקדת ריקודי עם, עשית לכולנו בית ספר. מה זה בית ספר? זה היה סטודיו למחול. כל הבנות רצו לרקוד איתך. שקעת אז בעולם של צלילים ומחולות כששילבת את אהבתך לריקודי עם שירה בעיניים עצומות, ובדבקות של להיטי להקת הנח"ל של אז.
"יעבי היקר, בחודשים האחרונים לחייך חלקנו חדר משותף בקיבוץ. היינו אז נחל"אים צעירים שעושים ציונות ומעשה חלוצי להפריח את השממה בנגב. רוח אחרת נשבה אז בארץ. זו הייתה תקופה אחרת בהשוואה למה שקורה כאן היום.
"נותר לנו רק להתגעגע לאותם ימים יפים שחווינו ביחד. מי היה מאמין אז שיציאתך לתעסוקה המבצעית בקו בר־לב שעל גדת תעלת סואץ תסתיים בחלקת חללי מלחמת ההתשה בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.
"ארבעה חודשים לאחר נפילתך פסקה האש על גדות התעלה. השלום עם מצרים הגיע תשע שנים לאחר מכן. עבורך, יעבי, זה כבר היה מאוחר מדי.
"אנחנו, שנולדנו בשלהי מלחמת העצמאות, היינו תמימים לחשוב שמלחמת ההתשה תהיה המלחמה האחרונה, ובסתר ליבנו קיווינו שאתה תהיה הקורבן האחרון במלחמה על קיומנו בארץ הזאת. התבדינו, יעבי. למשפחת השכול נוספו מאז נפילתך חללי מלחמת יום הכיפורים, מלחמות לבנון הראשונה והשנייה, שתי אינתיפאדות ומבצעים כמו חומת מגן, עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן.
"יעבי היקר, גם אם חלפו יותר מ־50 שנה מאז נפילתך וארצנו, כמאמר השיר, שינתה את פניה, הזמן לא מקהה את הזיכרונות וגם לא את הדרך המשותפת שהלכנו בה יחד. אנחנו, בני מחזורך, כבר חצינו את העשור השביעי לחיינו, הקמנו משפחות ואתה נשארת צעיר לנצח והותרת אותנו עם הזיכרונות ועם התמונות שבאלבום. חבר, אתה חסר".
לעדכונים: חדשות באר שבע
