לפני כחודשיים וחצי השתנו חייה של משפחת שיף מערד מקצה אל קצה כשאב המשפחה אריה שיף ירה למוות במוחמד אלטראש שניסה לגנוב את רכבו.
באותו יום, עינת כהן, בתו של שיף המתגוררת עם משפחתה בגואטמלה, חזרה עם בנותיה מביקור בחווה של בעלה. לכאורה עוד יום שגרתי ורגוע. ואולם, השלווה הופרה כשבזמן הנסיעה כהן קיבלה שיחת טלפון מאמה בישראל. עוד לפני שענתה לשיחה ידעה כהן שקרה משהו רע בגלל השעה המאוחרת - אחר חצות בישראל. חששותיה התאמתו כשאמה הודיעה לה ש"אבא שלך במעצר".
קראו עוד >>
"לקח לי כמה שניות לקשר בין המילים, צמד מילים שלא הסתדר לי בשום צורה שהיא", מספרת השבוע כהן בראיון מביתה בגואטמלה. לכהן לקח זמן לעכל את שאירע. בחלומותיה הפרועים ביותר לא חשבה שתיאלץ להתמודד עם סיטואציה כזאת.
זעקה של כאב
בלילה התקשתה להירדם ולמחרת בבוקר כבר ראתה את הסרטונים שפורסמו, ואט אט הבינה את המצב שאביה נקלע אליו. אחד הרגעים הקשים בחודשיים וחצי שחלפו מאז מעצרו של אביה היה כשראתה אותו מובל לבית המשפט כשהוא אזוק ברגליים.
"זה שבר אותי לגמרי", היא מספרת. "אמרתי לבעלי שאני לא מסוגלת להישאר, שאני חייבת לנסוע הביתה לארץ. הייתי חייבת להגיע לראות את אמא, לראות מה קורה שם".
"יש כאן שני מסרים: מצד אחד, המדינה אומרת אני לא עוצרת את העבריינים, אני לא מטפלת בהם כמו שצריך ואני לא שומרת עליכם. ומצד שני, היא אומרת שאם החלטת לשמור על עצמך, אז אתה עבריין ואני אטפל בך כמו אחד העבריינים"
בפוסט שפרסמה לפני כמה ימים כהן הביעה את כעסה על מה שקרה והשמיעה זעקה של כאב. "כבר חודשיים שאני מסתובבת עם הכעס הזה שעולה ומבעבע ומקומם אותי ומרתיח אותי. אבא שלי, פנסיונר בן 70 שהגיע למנוחתו ולנחלתו, צריך לסחוב ולשאת על גבו את דגל המרד", כתבה.
כתבת מדם ליבך
"בהחלט כן. אני מאוד כועסת. ברגעים הראשונים דאגתי בעיקר לראות איך אבא מתמודד עם זה. לאבא יש רשיון לנשק הרבה מאוד שנים, הוא איש צבא ואיש משטרה, אבל מעולם הוא לא ירה באף אחד. אבא הוא מטפל הוליסטי ומסאז'יסט, במהות שלו הוא נותן ומסייע ורואה כל אדם בגובה העיניים, כך שידעתי שההתמודדות הנפשית שלו אחרי התוצאה היא מאוד קשה".
היא ממשיכה ומתארת את מה שעברה. "אבל ככל שהזמן עבר הבנתי שאת אותה התמודדות אפשר היה למנוע אם מלכתחילה אותו עבריין מוחמד אלאטרש היה במקום שהיה צריך להיות בו, שזה במעצר. הוא זה שהיה צריך להיות בכלא, הוא עבריין חוזר שמערכת החוק והמשפט בישראל לא עצרה אחרי כל אותם תיקים משפטיים שהיו נגדו, ואף שהיו ידיעות על היתכנותו באותו לילה להגיע לערד. זה פשוט מחדל".
נפש של ילד
עינת כהן (43), נשואה ואמא לשלוש בנות, מתגוררת זה שבע שנים בגואטמלה. יש לה אח, אחות והורים שמתגוררים בערד. אחיה הבכור נהרג לפני 24 שנים בתאונת דרכים.
היא למדה בערד וסיימה את תיכון אורט. לאחר מכן התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל האוויר, יצאה לקצונה והשתחררה בדרגת סגן. כהן התגוררה תקופה בבאר־שבע ולמדה באוניברסיטת בן גוריון. היא המשיכה את לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים והשלימה תואר ראשון בבלשנות.
מאז השתחרר מצבא הקבע ניהל אביה אריה שיף תחנות דלק באזור דימונה ובאר־שבע. לאחר מכן למד רפלקסולוגיה ומצא בתחום זה את ייעודו. הוא נסע לתאילנד כדי ללמוד עיסוי תאילנדי, וטיפל במשך שנים באורחים בבתי מלון בים המלח.
"יש בו שקט ויכולת הקשבה אדירה ואנשים מוצאים בו את השקט שלהם", מספרת כהן. "הוא יודע לטפל באנשים לא רק פיזית אלא גם נפשית, והוא יודע להתחבר לאנשים מכל המגזרים ומכל הקשתות. התמיכה שאנחנו מקבלים בחודשים האחרונים רק מוכיחה שהוא נגע נפשית באנשים ושהם התחברו אליו, לא משנה מאיזה מצב סוציו־אקונומי הם הגיעו. הם מצאו בו איש קשב ואיש שיח.
""הוא עזר לכל כך הרבה אנשים, גם פיזית, אם זה ההתנדבות שלו ביד שרה, ההתנדבות שלו בעמותת 'ידידים' בחילוץ כלי רכב, אם זה במתן סיוע בחלוקת מזון. אבא שלי אומן".
איך הגיבו הבנות שלך כשנודע להן שסבא שלהן במעצר?
"הבנות שלי מאוד מחוברות לסבא שלהן. מדי שנה ההורים היו מגיעים אליי לחודש־חודש וחצי, וזה הזמן שלהן להיות עם סבא, לצייר איתו, לאסוף איתו קרשים כדי לפסל איתם, לקטוף פרחים, לדבר, לשחק. לאבא שלי יש נפש של ילד, הוא לא מתעייף, הוא לא מתעצבן, דמות מאוד רגועה, מאוד אוהבת, מאוד מקבלת".
את מרגישה שהמדינה הפקירה את אביך?
"יש כאן שני מסרים: מצד אחד, המדינה אומרת אני לא נמצאת שם, אני לא עוצרת את העבריינים, אני לא מטפלת בהם כמו שצריך ואני לא שומרת עליכם. ומצד שני, היא אומרת שאם החלטת לשמור על עצמך, אז אתה עבריין ואני אטפל בך כמו אחד העבריינים. זאת הפקרות כפולה ומכופלת. אתה לא מקבל הגנה ואתה גם לא יכול להגן על עצמך, וזה מצב בלתי אפשרי. אתה נשאר בעצם חסר אונים אל מול עבריינים אמיתיים, ואתה לא מסוגל לעשות כלום".
פריצה בחצות
על פי עובדות כתב האישום שהוגש נגד אריה שיף, בלילה שבין 28 ל־29 בנובמבר 2020 הגיעו שלושה אנשים ברכבם לרחוב שבו מתגורר שיף כדי לפרוץ אל רכבו ולגנוב אותו. בין הפורצים היה גם מוחמד אלאטרש.
אלאטרש, שהיה רעול פנים, שבר את חלון הנהג של הרכב באמצעות מפתח צינורות ופרץ אליו כדי לגנוב אותו. פורץ נוסף הצטרף ועמד לצידו של אלאטרש מחוץ לרכב. מכתב האישום עולה ששיף, שהתנדב בעברו שנים רבות במשטרת ישראל, החזיק ברשיון באקדח חצי אוטומטי בקוטר 9 מ"מ.
בליל האירוע, סמוך לחצות, ישנו שיף ואשתו בקרוואן שחנה מאחורי הרכב והיה מנותק ממנו. אשתו של שיף התעוררה מהרעש שעשו הפורצים והעירה אותו. שיף לקח את האקדח שהיה מתחת לכרית שלו, יצא מהקרוואן והתקרב אל הרכב בזמן שהוא צועק כמה פעמים "עצור".
הוא התקרב לדלת הנוסע הקדמית, הסתכל לתוך הרכב וראה את אלאטרש יושב בכיסא הנהג. שיף צעד שני צעדים לאחור, וכשהוא במרחק של כשלושה מטרים מאלאטרש, הניף את נשקו, דרך אותו ופתח את נצרת האקדח.
במקביל, סגר אלאטרש את דלת הנהג והרכב התחיל להידרדר בכביש בלי שהוא מונע. בשלב זה צעד שיף צעד לפנים, הרים את האקדח וירה כדור אחד לעבר הרכב לאזור שאלאטרש ישב בו. הקליע חדר דרך חלקה העליון של שמשת חלון הדלת הקדמית של הרכב ופגע בצידו הימני של מצחו של אלאטרש.
מכתב האישום עולה שאחרי הירי התקשר שיף אל מוקד החירום של המשטרה, דיווח על האירוע וביקש סיוע משטרתי ורפואי. הוא המתין במקום עד שכוחות ההצלה והמשטרה באו ושיתף איתם פעולה.
אירוע מטלטל
אף שהיא מתארת את אביה כאדם רגוע ושקט, כהן חוששת מההשפעות הפרשה עליו. "אני מאוד חצויה כי מצד אחד, אני מאוד חוששת לבריאותו הנפשית של אבא שלי שהוא אדם חזק נפשית ופיזית, אבל עדיין בן 70, ואני יודעת שהתהליכים האלה מאוד ארוכים.
"אני מאוד חוששת לו ולאמא שלי ולבריאות הנפשית שלהם, ולאן זה עומד לקחת אותם, הנטל הזה. המסע הזה עומד לפגוע בהם. מצד שני, אני אופטימית כי יש לנו גב מאוד חזק מאלפי אנשים שמאמינים כמונו שחוק ההגנה העצמית צריך להשתנות.
"פתאום אחרי המקרה של אבא שלי אני שומעת על עוד הרבה מקרים, ואני רואה את זה כסוג של שלט עצום שרק הולך וגדל ומוכיח שחייב להתבצע פה איזשהו מעשה"
"המקרה של שי דרומי מאוד מחזק אותנו. שי דרומי לא הואשם בהריגה, ואני מאוד מאמינה שהמקרה של אבא שלי יכול להגיע לאותו מצב. יש אופטימיות מאוד זהירה. לצערי, אנחנו נמצאים בתקופה של לפני בחירות ולכן אני מאמינה שייקח זמן".
כהן מדברת עם אביה כמעט מדי יום, ולדבריה, הפרשה משפיעה עליו, ובעיקר על שנתו. "רעשים שבעבר לא הפריעו לו היום מפריעים לו", היא מספרת. "הוא יודע שזה תהליך ארוך ולא פשוט. את האופטימיות שלי ירשתי מאבא, ללא ספק. הוא מאוד אופטימי, התמיכה מסביב מאוד מעודדת אותו, אבל בהחלט יש חששות".
מה הכי מטריד את אביך?
"הדבר שהכי מטריד את מנוחתו של אבא שלי הוא באמת שהוא הרג אדם, אב לילדים. זה הדבר שבאמת הכי מקשה עלינו, בעיקר כי לא ביקשנו את זה. אבא לא ביקש את זה בשום צורה כלשהי, מנקרת בו כל הזמן המחשבה שמדובר באבא לילדים".
איזה מסר היית רוצה להעביר למקבלי ההחלטות?
"הייתי אומרת להם קחו אחריות על התפקיד שלכם - להגן על האזרחים. זה בסדר גמור לבוא ולהגיד 'כאן אני לא יכול להגן עליכם, תגנו על עצמכם'.
"פתאום אחרי המקרה של אבא שלי אני שומעת על עוד הרבה מקרים, ואני רואה את זה כסוג של שלט עצום שרק הולך וגדל ומוכיח שחייב להתבצע פה איזשהו מעשה, כי אחד הדברים שמאוד הדאיגו אותנו הוא שהמקרה של אבא שלי יכול להיות הפוך. כלומר, אבא שלי היה יכול באותו לילה לסיים את חייו כי אותם עברייני רכוש היו בקלות יכולים להפוך לעברייני גוף".
נלחמים למען אריה
אלפי תומכים הצטרפו עד כה לקמפיין גיוס ההמונים למען אריה שיף ומספרם הולך וגדל מדי יום. את הקמפיין יזמה המשפחה כדי לגייס תמיכה ציבורית ותרומות למימון ההוצאות המשפטיות. עד כה נאספו יותר מ־856 אלף שקל מתוך 1.2 מיליון שקלים שהוגדרו יעד הקמפיין.
"עוצרים את הטירוף, לא מפקירים את אריה", היא הכותרת המלווה את קמפיין גיוס ההמונים של משפחת שיף ואזרחים רבים, רובם תושבי יישובי וערי הנגב, כבר תרמו והצטרפו למאבק המשפחה. מטרת המאבק שצפוי להיות ממושך היא להפעיל לחץ על רשויות האכיפה ועל נציגי הציבור בממשלה ובכנסת כדי שאלה יפעלו לשחרר את שיף לאלתר בטענה שפעל מתוך הגנה עצמית.
לעידכונים: חדשות באר שבע
