לפני 38 שנים הגיעה ליטל טורג'מן־כהן בת השנתיים יחד עם אמה לבריכה העירונית בדימונה ושכשכה במימי הבריכה המיועדת לפעוטים. לפתע היא טבעה ואיבדה את הכרתה. המתרחצים שהיו אז במקום משו את הילדה הטובעת מהמים, והמציל במקום החל לבצע בה פעולות החייאה.
בינתיים, הגיע למקום רופא מתחנת מד"א הקרובה, בדק את הדופק של הילדה הפעוטה וקבע את מותה. המציל לא השלים עם קביעתו של הרופא והמשיך בהחייאה עד אשר הגיע אמבולנס עם צוות של פראמדיקים, שפינה אותה לבית החולים "סורוקה".
במקביל לפינויה של הילדה הוזעק אביה, שהיה אז נהג "אגד" בקו באר־שבע - דימונה, להגיע בדחיפות לבית החולים, שם הוא התבשר כי בתו טבעה בבריכה, ריאותיה נפגעו מבליעת מים וכי היא סובלת מפגיעה מוחית קשה ביותר.
קראו גם:
הרופאים העריכו אז כי סיכוייה של הילדה לשרוד בחיים עומדים על חמישה אחוז בלבד וגם אם היא תשרוד, היא תסבול מפגיעה מוחית. במשך למעלה מיממה היתה הילדה מונשמת וחייה היו תלויים על חוט השערה, ואז קרה הנס. בניגוד לכל הערכות הרופאים, פקחה הילדה את עיניה והחלה לדבר. הרופאים היו בהלם ולא עיכלו את הנס הרפואי הזה. לאחר סדרת בדיקות קבעו הרופאים כי ההחייאה שביצע המציל הצעיר בבריכה היא זו שככל הנראה הצילה את חייה.
נס גלוי
38 שנים אחרי, בסוף השבוע שעבר נפגשו אותה ילדה, ליטל טורג'מן־כהן (40), כיום נשואה ואם לשלושה ילדים ומתגוררת בעמק הסיליקון שבקליפורניה ארצות הברית, והמציל דאז בבריכה, שהוא לא אחר מאשר ראש עיריית דימונה, בני ביטון, שלאחר שחרורו מהשירות הצבאי עבד לפרנסתו כמציל בבריכה העירונית בדימונה.
המפגש המרגש ויוצא הדופן הזה, שהתקיים בלשכתו של ראש עיריית דימונה, החזיר את גיבורי אותו אירוע דרמטי כמעט ארבעה עשורים לאחור.
בהיותה בת 13 עזבה ליטל עם משפחתה את דימונה ועברה להתגורר בזכרון יעקב. עם שחרורה מהצבא ולקראת טיסתה לארצות הברית, בהיותה בת 22, היא גילתה מסמכים רפואיים, לפיהם בהיותה בת שנתיים היא טבעה בבריכה העירונית בדימונה וניצלה אך בנס.
ליטל, שבינתיים נישאה ונולדו לה שלושה ילדים, ניסתה במשך שני עשורים לדלות כל פיסת מידע לגבי אותו מציל שבזכותו ניצלו חייה, אך הוריה לא חשפו בפניה את הסיפור.
לפני זמן לא רב שוב פנתה ליטל לאביה וביקשה ממנו לסייע לה לאתר את אותו מציל. האב לא יכול היה לעמוד יותר בפני בקשתה של בתו וגילה לה שאותו מציל צעיר הוא לא אחר מאשר ראש עיריית דימונה, בני ביטון. או אז החליטה ליטל לעשות את הדרך מארצות הברית לדימונה כדי לפגוש את מי שהציל את חייה.
ביום שישי האחרון הגיעה ליטל טורג'מן־כהן יחד עם אביה ועם שלושת ילדיה לדימונה ונפגשה עם בני ביטון, כשהם משחזרים את אותו אירוע דרמטי מלפני 38 שנים.
"הייתי אז בעבודה כנהג אוטובוס", סיפר הרצל טורג'מן, אביה של ליטל, "ובדרכי חזרה מבאר־שבע לדימונה, כשהגעתי לתחנת ההורדה בדימונה, ביקשו ממני מנהל הסניף ופקח התנועה לרדת מהאוטובוס ומספרים לי שהבת הקטנה שלי נפלה וקיבלה מכה, ושפינו אותה לבית החולים. הם לקחו אותי לבית החולים ובדרך סיפרו לי שהבת שלי טבעה וכי מצבה לא ידוע. הגעתי לבית החולים וראיתי את ליטל בטיפול נמרץ מחוברת לכל מיני מכשירים.
"הרופא לקח אותי לחדרו וסיפר לי שהבת שלי טבעה, המוח שלה ספוג במים, הריאות שלה ספוגות במים, היא הגיעה לכאן בלי דופק ובלי נשימה. הרופא גם ציין, כי מדובר בנזק בלתי הפיך, וכי 95 אחוז ממקרים כאלה לא יוצאים מזה ויש לה רק חמישה אחוז לשרוד. לא ידעתי מה אני עושה עם המידע הזה. אמרתי לעצמי - מה עדיף לי, 95 אחוז או חמישה אחוז? יממה אחרי והילדה מתעוררת לפנות בוקר, מסתכלת עליי ומבקשת לצחצח שיניים. יש נס יותר גלוי מזה? אף אחד לא האמין. הילדה התאוששה כאילו לא קרה כלום כמה שעות קודם לכן".
"לא התייאשתי"
"עד גיל 22", סיפרה השבוע ל"מיינט באר שבע והנגב" ליטל טורג'מן־כהן בהתרגשות, "לא סיפרו לי שום דבר על האירוע הזה כשטבעתי בבריכה. כל אותן שנים היו לי רק רסיסי מידע. אני זוכרת שבבית הספר היסודי הגיעה יום אחד האחות כדי להזריק לנו זריקות חיסון והמורה סיפרה לאחות שאני ילדה גיבורה, שבעבר ניצלתי מטביעה בבריכה. חזרתי אז הביתה ושאלתי את ההורים שלי לפשר הסיפור הזה. אמא שלי הכחישה את הסיפור, ואילו אבא שלי שתק ולא אמר מילה בנושא.
"יום אחד מצאתי בין המסמכים הישנים שההורים שלי שמרו מסמכים רפואיים שהיה רשום בהם על כך שטבעתי ושהייתי בלי הכרה עם ריאות מנופחות. כל הזמן היתה הכחשה לגבי הסיפור הזה. יום אחד הייתי אצל סבתא שלי בבאר־שבע והיא החלה לספר לי מה קרה באותו אירוע, ואז גם אמא שלי סיפרה לי, כשכל הזמן ההורים דיברו על המציל הצעיר שהציל את חיי. לא הופתעתי, כשנודע לי שהאיש שהציל אותי הוא כיום ראש עיר. אדם שהוא נחוש כל כך, טוטאלי כל כך שנלחם על חיי יכול להיות או ראש עיר או אפילו יותר מזה. אני חבה את חיי לבני ביטון, וגם העובדה שאני עוסקת בעזרה לזולת היא בזכותו. אני זוכרת לו את זה לכל החיים".
טורג'מן־כהן מרצה כיום בחברות וארגונים גדולים בתחום התקשורת האפקטיבית והשגת מטרות אישיות ומקצועיות. "בני ביטון הוא הגיבור שלי לכל החיים", היא מודה. "הוא שינה לי את החיים, ואני עכשיו משנה את החיים לאנשים אחרים".
"האירוע הזה צרוב במוחי עד היום", סיפר ל"מיינט באר שבע והנגב" ראש עיריית דימונה, בני ביטון, "הייתי אז מציל זוטר שזה לא מכבר השתחרר מהצבא. חזרתי משהות בת שנה מארצות הברית היישר לתפקיד של מציל בבריכה העירונית, והיה זה המקרה הראשון של טביעה בו נתקלתי. אני זוכר את המקרה כאילו זה היה היום. אני זוכר שאז צעקו לי 'מציל, מציל, יש פה ילדה שטבעה, שצפה על המים'.
"הגעתי אליה, בדקתי דופק ונשימה. לא היה כלום. המשכתי להנשים אותה עד שהגיעו צוותי מד"א. לא התייאשתי עד שהיא טופלה, למרות שהרופא כבר קבע את מותה. אני לא ויתרתי. נסעתי איתה באמבולנס לבית החולים וסמוך לנבטים חזרו לה הדופק והנשימה. בבית החולים נפגשתי עם אחד הרופאים, שאמר לי שהודות לטיפול הראשוני שלי בילדה היא ניצלה. נס רפואי לכל דבר. מאז לא פגשתי את ליטל. המקרה הזה חקוק לי בראש. אירוע כזה לא שוכחים".
כל העדכונים - חדשות באר שבע והנגב
