כמעט חודשיים עברו מאז הסתיים מבצע "שומר החומות" והתמונות הקשות של עימותים בין יהודים וערבים עדיין צרובות בזיכרון. ואולם, לצד היחסים המעורערים והזיכרונות הלא פשוטים, יש עדיין תקווה שהדו־קיום ישוב לאזור.
1 צפייה בגלריה
המשפחות ב"גן החלומות". מותאם לצרכים החינוכיים והשיקומיים של ילדים חולי סרטן
המשפחות ב"גן החלומות". מותאם לצרכים החינוכיים והשיקומיים של ילדים חולי סרטן
המשפחות ב"גן החלומות". מותאם לצרכים החינוכיים והשיקומיים של ילדים חולי סרטן
(הרצל יוסף)
הוכחה לכך היא "בית שלומית" - גן החלומות של עמותת "גדולים מהחיים" שנחנך השבוע בבאר־שבע.
עמותת "גדולים מהחיים" חנכה השבוע את הגן ע"ש ד"ר שולמית כצמן ז"ל. מדובר במרכז חינוכי השני מסוגו שנפתח בישראל, והגן הדו־לשוני הראשון בעולם עבור ילדים המחלימים מסרטן. הוא נבנה בשיתוף עיריית באר־שבע ובפיקוח מלא של משרד החינוך ומשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים ויהיה בעל נגישות מלאה למרכז הרפואי "סורוקה" בעיר.
מדובר במסגרת חינוכית־שיקומית המותאמת לצורכיהם הייחודיים של ילדים המחלימים מסרטן מכל אזור הדרום. הגן הדו־לשוני נותן מענה לילדים הן מהחברה היהודית והן מהחברה הערבית, בלי הבדלי דת, גזע, מין ולאום, ובעיקר, הוא מעיד על שותפות הגורל של שתי החברות, בלי קשר לפוליטיקה.

בשורה חשובה

"בחיים לא עשיתי הבדל בין ערבי לבין יהודי, אנחנו כולנו בני אדם", אומר פואד בחירי (47), נשוי ואב ל־13 ילדים מרהט, שבנו מחמוד (5) חלה בסרטן וילמד במסגרת השיקומית החדשה.
קראו עוד>>>
מחמוד חלה בסרטן לפני שלוש שנים, כשהיה רק בן שנתיים. הכל התחיל כשהוריו הבחינו בבלוטה מעל מצחו. "זה היה כמו ג'ולה קטנה, לחצתי והיה כמו מים בפנים", משחזר האב. ההורים המודאגים לקחו את מחמוד מיד למרפאה.
"תחילה סברו שהנפיחות במצח נגרמה מנפילה, ואולם, כשהכאבים התגברו והנפיחות לא נעלמה, ניגש האב עם בנו לחדר המיון בבית החולים. אחרי סדרת בדיקות, כולל בדיקת ביופסיה, גילו שמחמוד חלה בסרטן. מחמוד נותח והחל לקבל טיפולים, ובימים אלה הוא ממתין לתרומת כבד ולניתוח השתלה.
בשל מצבו הבריאותי, מחמוד לא למד עד כה בשום מסגרת חינוכית, ופתיחת גן החלומות הוא בשורה חשובה למחמוד ולילדים כמוהו שסוף סוף זוכים למסגרת חינוכית מתאימה.
"זה דבר טוב מאוד, כל הכבוד לאנשים שחשבו על דבר כזה ועל ילדים האלה", אומר בחירי, "יש ילדים כמו הילד שלי שבגלל המחלה לא יכולים להיכנס לשום מסגרת חינוכית, לא יכולים להתערבב עם ילדים או להתערבב עם כל אדם אחר. אז במסגרת כזו הם יכולים להיות ביחד, יכולים ללמוד ולהתקדם".
בחירי מוסיף ואומר, "כל אדם שיש לו ילד חולה במצב של הבן שלי, לא חשוב לו אם זה יהודי או ערבי. בחיים לא הסתכלתי על דברים כאלה. הטיפול שהערבי מקבל והיהודי מקבל הוא אותו טיפול, אין הבדל בין ערבי ליהודי".
בחירי מספר שבתקופה שבנו היה מאושפז בבית החולים, אנשים מכל הארץ התעניינו בשלומו. "פגשתי הרבה יהודים מאילת, מהצפון וגם מבאר־שבע, ועד עכשיו אנחנו בקשר. אני מתקשר אליהם, שואל מה שלום הילדים שלהם, הם מתקשרים אליי ושואלים לשלומו של בני".
מה אתה חושב על העימותים שהיו במבצע "שומר החומות"?
"כל הבלגן שהיה הוא עניין פוליטי, זה לא עניין אנושי ואני לא מתעסק בפוליטיקה בכלל. אני מסתכל על האדם, אנחנו יכולים להסתדר לעוד מיליון שנים".
ומה הבן שלך אומר על המסגרת החדשה?
"הוא כבר שואל מה עם הגן. הוא כבר רוצה ללכת לשם. הוא כל הזמן בבית כי לילד כמו הבן שלי אי אפשר לתת לו לצאת מהבית. אנחנו לא יכולים לתת לו לשחק עם כל אחד, ובגן הזה אני מקווה שתהיה לו מסגרת טובה. אני מקווה בשביל כל הילדים".

כולנו חברים

"המחלה הזאת לא מבחינה בין רקע, גזע ומוצא. בסופו של דבר מדובר בילדים ולא משנה מאיזה רקע הם באים", אומר אילן אוחיון (36), נשוי ואב לשלושה ילדים מהיישוב כרמית. בנו האמצעי עומר (כמעט בן 4) חלה לפני כמה חודשים בלוקמיה ויצטרף גם הוא לגן החלומות. "עומר הוא ילד פעיל ושמח, אבל הייתה תקופה שחש עייף כל הזמן וכאבו לו הרגליים", מספר האב.
"תחילה הביקורים אצל הרופאים לא העלו דבר, ואז בגיל שלוש וחודש התברר בבדיקות שהוא חולה בלוקמיה. משם התחילו טיפולים וכימותרפיה וטיפולים ביולוגיים. היום הוא מרגיש הרבה יותר טוב. עדיין לטיפולים יש השפעות משלהם, אבל הוא הרבה יותר טוב ממה שהוא היה".
לפני שהוקם גן החלומות עומר לא היה בשום מסגרת. "הוא לא יכול להיכנס למסגרת, וזו המסגרת הראשונה שהוא יכול להיות בה".
מה אתה חושב על היותו של הגן דו־לשוני?
"האמת, אני רואה בזה משהו מבורך. גם בעניין של השקפה שהלוואי שהיינו חיים בדו־קיום. עומר קטן מדי בשביל להבדיל בין מישהו מהמגזר לבין מישהו שלא. הוא לומד להכיר ילדים, ואני מסביר לו שיש שם ילדים שלא דוברי עברית ושהם לומדים בשפה אחרת, וככה בגן ילמד להכיר חברים חדשים".
כמו בחירי, גם אוחיון סבור שהדבר הכי חשוב הוא בריאות הילדים, בלי כל קשר לפוליטיקה. "בסופו של דבר מי שמטפל בילדים במחלקה הם רופאים יהודים ורופאים ערבים. הצוות הסיעודי מונה מספר אחיות מהמגזר ואחיות לא מהמגזר, כולם מטפלים בך. גם בתקופה הרגישה הגענו לביקורת, לבדיקות ולטיפולים, וטיפל בנו רופא מהמגזר.
"לא היה מתח או משהו, ההיפך, צחקנו, והכל היה כרגיל. לא הרגשנו במשהו מיוחד באותה תקופה", מספר אוחיון ומוסיף, "בסופו של דבר אלה ילדים, לא משנה מאיזה רקע הם באים. פשוט ילדים שגדלים למציאות לא פשוטה, וזה הרבה יותר גדול מאיתנו.
"אין ספק שהעמותה הזאת באמת גדולה מהחיים, כי הם עושים הכל למען הילדים, לא משנה מאיפה הם. זה דבר מדהים שיש פה אהבת חינם. הדו־קיום הוא דבר מאוד חשוב".

מבנה מונגש

יצוין כי כל הכיתות במבנה הגן נבנו באותן טכנולוגיות כמו חדרי בידוד בבתי החולים. המבנה בעל מערכות מיזוג וסינון אוויר בלחץ גבוהה, הצללה מלאה בחלונות הכיתות ובחצרות המשחקים, היעדר צמחים וחול, רמת ניקיון והיגיינה גבוהה, צבעים מחומרים טבעיים בלבד, וחדרי טיפולים ומנוחה פרטניים לילדים.
כמו כן המבנה והכיתות מונגשים הנגשה מלאה, כל זה כדי לאפשר לילדים לחוות חיי גן נורמטיביים.
לעדכונים: חדשות באר שבע