אין ספק ששנת 2020 היתה שנה מאתגרת ששיתקה את חיינו. אבל עם זאת, אי אפשר להתעלם מ-20 אנשים שהפכו עולמות והשאירו את חותמם על אזור הנגב. הנה הם:
החולם והמגשים
השפעתו של ראש עיריית באר¯שבע, רוביק דנילוביץ', ניכרת כמעט בכל פינה בבירת הנגב."רק החולמים מגשימים", נוהג ראש עיריית באר־שבע לומר.
דנילוביץ' (49) חלם בכלל להיות כדורגלן בהפועל באר־שבע, אבל גלגל החיים הוליך אותו לפוליטיקה, ומחודש נובמבר 2008 הוא משמש ראש העירייה של בירת הנגב.
השפעתו של דנילוביץ' ניכרת לאורך השנים, הן בתנופת הבנייה, חידוש פרויקט רגר ברחובה הראשי של העיר, הקמת אצטדיון טרנר ואולם הקונכייה, בניית המזרקות ברחבי העיר, ועוד פרויקטים כמו האמפיתיאטרון, פארק קרסו למדע, פארק הילדים והסקייטפארק.
כמו כן הוקם ונחנך בעת כהונתו פארק "גב ים נגב" לתעשיות היי־טק סמוך לאוניברסיטת בן־גוריון. נוסף על אלה חתום דנילוביץ' על הסכם גג עם הממשלה להקמת 20,000 דירות בעיר בתוך עשר שנים, והוא יזם גם את הקמתו של רובע החדשנות הראשון והיחיד בישראל המשלב בין השכונות הוותיקות ג' ו־ד' לבין האוניברסיטה, המרכז הרפואי 'סורוקה' ופארק ההיי־טק.
דנילוביץ', ראש העירייה הראשון שנולד בבאר־שבע, ציין לא אחת כי "אדם שנבחר לתפקיד צריך לראות בזה מפעל חיים. אני לא הולך לפוליטיקה ארצית. אהיה כאן כל עוד תושבי העיר רוצים אותי".
האימפריה מכה שלישית
הבמאי והיוצר מאור זגורי הביא את באר¯שבע למסך הקטן עם הסדרה "זגורי אימפריה". בשנת 2014 פרצה לתודעתנו הסדרה "זגורי אימפריה" שיצר הבאר־שבעי מאור זגורי (39). הסדרה שעסקה בסיפורה של משפחת זגורי מבאר־שבע זכתה לשתי עונות והייתה הסנונית הראשונה ליצירה בהשראת בירת הנגב. בפעם הראשונה כנראה עמדה בירת הנגב בקידמת הבמה בסדרת מיינסטרים, ועוררה שיח בנושא תרבותיות פריפריאלית.
זגורי, שהביא את הבאר־שבעיות שלו לקידמת הבמה, פתח את השער ליוצרים מקומיים אחרים שהצהירו בגאווה "אני מבאר־שבע", ומזכירים בכל ראיון את המקום שממנו באו וצמחו. בין היוצרים והיוצרות האלה תוכלו למצוא את בת־חן סבג עם "מטומטמת", ציון רובין שיצר את "תאג"ד", ועוד סדרות איכות שיוקרנו בקרוב.
למי שדואג, אפשר לספר שלפי זגורי, הסדרה תחזור במהלך השנה לעונה שלישית שתעסוק בהתמודדות המשפחה עם משבר הקורונה. מתכון מנצח לא מחליפים.
בונים עליו
יו"ר ארגון קבלני הנגב ומנכ"ל חברת 'משה אביסרור ובניו', אלי אביסרור, עשה רבות כדי לקדם את ענף הבנייה בנגב. חברת 'משה אביסרור ובניו' הוקמה לפני 42 שנים ונחשבת לחברה מובילה שהטביעה את חותמה על ענף הבנייה בנגב, בפרט, ובישראל, בכלל. הרוח החיה של החברה הוא אלי אביסרור (65), המשמש גם יו"ר ארגון קבלני הנגב וממלא מקום נשיא התאחדות 'בוני הארץ'. בתפקידיו הציבוריים בארגון שמאגד כ־200 קבלנים רשומים השפעתו ניכרת בכל הקשור לחיזוק מעמדם של הקבלנים ושל הנגב בכלל.
דוגמה מוחשית להשפעתו של אביסרור היא המאבק למען שיתוף קבלני הנגב במכרזי מעבר בסיסי צה"ל לנגב שהוא הוביל. המאבק הוליד את התחייבות משרד הביטחון שקבלנים מקומיים יבצעו חמישה אחוזים מכלל העבודות במכרזים, החלטה שמשמעותה השארת מיליוני שקלים בנגב, ותרומה לפיתוח ושגשוג כלכלי של האזור. כמו כן מנצל אביסרור את קשריו בשלטון כדי לקדם פרויקטים גדולים בתחום ההתחדשות העירונית התורמים לחיזוקו של האזור כולו.
הלילה הוא שלו
רן שקד הוא אחד מחלוצי סצנת הבילויים הסטודנטיאלית בעיר, והשנה פתח, למרות התזמון, את פרויקט חייו - 'זאפה' באר¯שבע שאמור לשנות את פני התרבות בנגב. כבר עשרות שנים הסטודנטים הם חלק מהנוף הבאר־שבעי. ואולם, אין ספק שחיי הלילה התוססים בעיר הם אחת הסיבות המרכזיות שבגללה רבים מעדיפים ללמוד באחד ממוסדות הלימוד הפועלים בעיר, ובראשם אוניברסיטת בן־גוריון.
אחד ממובילי המהפכה הסטודנטיאלית בעיר הוא רן שקד (38). שקד, שבשנת 2008 עשה את טבילת האש העסקית שלו כשפתח את פאב 'איינשטיין', שבר את מוסכמות הבילוי שהיו נהוגות עד אז. מאז עברו תחת ידיו מסעדות, פאבים, מסיבות רחוב, ועוד פרויקטים, אבל פרויקט חייו של היזם המקומי הוא בלי ספק זאפה באר־שבע שנפתח השנה.
אף שמשבר הקורונה משהה נכון לעכשיו את הפעילות בבית המופעים החדש במתחם 'סינמה סיטי', שקד עדיין נתפס בעיני רבים מודל לחיקוי ופורץ דרך בתחום חיי הלילה הסטודנטיאליים בעיר. בעקבותיו החלו להיפתח מקומות בילוי רבים עבור האוכלוסייה שבאה ללמוד כאן. מה יעלה בגורלו של זאפה באר־שבע ומתי יחזור לפעילות? ימים יגידו.
אנחנו על המפה
כפיר ארזי החזיר את הכדורסל הבאר¯שבעי לליגת העל כשהקים מחדש את הפועל באר¯שבע. באר־שבע תמיד הייתה עיר של כדורגל. ענף הכדורסל מעולם לא היה פופולרי, קבוצה מקומית לא הצליחה לעלות לליגה הבכירה, וכל הקבוצות דשדשו בליגות הנמוכות.
בשנת 2011 ארזי (59), הבעלים של מוקד האבטחה 'ארזי' ושחקן כדורסל בעברו, הבין שלבן שלו אין קבוצת בוגרים שהוא יכול לשאוף לשחק בה ושהוא יצטרך לנדוד למרכז הארץ. ארזי החליט להרים את הכפפה והקים מחדש את הפועל באר־שבע בליגה ב'. בתוך כמה שנים הוא דילג עד לליגה הלאומית, ובשנת 2018 הוא עשה היסטוריה והעלה את הקבוצה לליגת העל.
במקביל, הוא הגדיל מאוד את מחלקת הנוער, גייס ספונסרים מקומיים וארציים, והצליח להחדיר לתודעת חובבי הספורט בעיר שאת מכבי תל־אביב והפועל ירושלים כבר לא צריך לראות רק בטלוויזיה.
מורה לחיים
יותר מחמישה עשורים חינכה גילה בלאיש (71) דורות של תלמידים בנגב.52 שנים מילאה בלאיש (71) מגוון של תפקידים במערכת החינוך באזור הנגב, רובם ככולם בבאר־שבע. הבכיר והחשוב בהם היה תפקיד מנהלת בית הספר התיכון מקיף א' בעיר. בלאיש חינכה דורות של תלמידים והפכה לאחת הדמויות הבולטות במערכת החינוך המקומית.
את דרכה הפדגוגית החלה בתור מורה חיילת בירוחם, שם לימדה שנתיים ואחריהן עברה לבאר־שבע, לימדה 11 שנים בבית הספר היסודי 'נירים' (לימים בית הספר 'אלומות') ועד לפני שנה עבדה בבית הספר התיכון מקיף א' בשכונה ג' בבאר־שבע, תחילה הייתה מורה לחינוך גופני, ובהמשך מורה לספרות עד שמונתה למנהלת בית הספר, תפקיד שמילאה שבע שנים עד שפרשה לגמלאות.
בראיון ל"ידיעות הנגב" סיפרה בלאיש בשעתו, "העשייה החינוכית זה האדרנלין שלי. זה לא שוחק. נכון שיש את מטבע הלשון 'מורה לכל החיים'. אני מורה לכל החיים. זו בחירה שלי".
למען צדק
בשנת 2003 הפכה ויקי קנפו ממצפה רמון לסמל המאבק של האזרח הקטן במוסדות השלטון. בתחילת חודש יולי בשנת 2003 התקבצו כלי התקשורת במצפה רמון ותיעדו את קנפו (60), אם חד־הורית שהחליטה לצאת לצעדת מחאה ממקום מגוריה למשרד האוצר בירושלים. צעדת המחאה נולדה בעקבות החלטתו של שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, לקצץ קצבאות למגזרים חלשים, בהן הבטחת הכנסה לאימהות חד־הוריות, כדי להפחית את ההוצאות הממשלתיות בתחום הרווחה.
מאהל מחאה מול משכנו של שר האוצר הוקם עוד קודם לכן, אבל השיח סביבו עלה לראש סדר היום בעקבות מסעה של קנפו שארך שבוע שלם. אלפי בני אדם מרחבי הארץ, בהם משפחות חד־הוריות, נציגי הקשישים והנכים, ועוד אוכלוסיות מוחלשות, הצטרפו לצעדת 250 הקילומטרים של קנפו.
בתום כחודשיים וחצי של מאבק חזרה קנפו, שהפכה לסמל המאבק של האזרח הקטן במוסדות השלטון, לביתה במצפה רמון רק כדי לגלות שפוטרה מעבודתה. מאז קנפו הפכה ל אישה שמסמלת את מאבק האנשים החלשים, בעיקר בפריפריה, למען שוויון הזדמנויות ושיפור התנאים.
מטפח את הדור הבא
כבר 15 שנה מנכ"ל תיאטרון באר¯שבע, שמוליק יפרח, מוביל את המהפכה התרבותית בנגב. לפני 15 שנה הטביע יפרח (57) את חותמו על עולם התרבות בבאר־שבע כשהקים את בית הספר למשחק "גודמן" בבאר־שבע. בית הספר הוא היום חממה שמגדלת את דור השחקנים הבא של עולם התיאטרון. חמש שנים אחר כך מונה יפרח למנכ"ל ולמנהל האומנותי של תיאטרון באר־שבע, כשהוא מחליף בתפקיד את נתן דטנר.
בתקופת כהונתו גדל חוג המנויים של התיאטרון, גם מספר ההצגות שנמכרו גדל וגם תקציבו של התיאטרון. אחרי שבע שנים בתפקידו עזב את תיאטרון באר־שבע ומונה למנכ"ל התיאטרון הקאמרי, ואולם כעבור שנה התפטר מתפקידו. לפני כשנתיים חזר אל עולם התיאטרון הבאר־שבעי וחזר לנהל את בית הספר למשחק "גודמן". שבועות אחדים לאחר מכן הוא חזר לשמש מנכ"ל תיאטרון באר־שבע.
יפרח נחשב לאחד ממובילי המהפכה התרבותית בבירת הנגב, ובאזור כולו, ולמי שהצעיד את התיאטרון להישגים שהתבטאו בין השאר בקבלת פרסי תיאטרון.
"התיאטרון מהווה חלק בלתי נפרד מהחמצן של התרבות בעיר", אמר יפרח כששב לנהל את תיאטרון באר־שבע. "אני חש שליחות, מחויבות ואחראיות אישית לשמור על הנכס התרבותי המהווה גאווה עבור תושבי הדרום, בכלל, ובאר־שבע, בפרט".
גברתי הנשיאה
בשנים שהייתה נשיאת אוניברסיטת בן־גוריון, נאבקה פרופ' רבקה כרמי (72) למען חופש הביטוי האקדמי.
פרופ' כרמי שהייתה 13 שנה נשיאת אוניברסיטת בן־גוריון, עשתה היסטוריה כשהייתה האישה הראשונה שמונתה בישראל לעמוד בראש אוניברסיטה.
ברזומה של כרמי, פרופסור לרפואה ולגנטיקה, לא רק מחקרים יוצאי דופן בתחום הגנטיקה ומניעת מחלות תורשתיות בקרב האוכלוסייה הבדואית, אלא גם מאבקים לשמירה על חופש הביטוי האקדמי. כשהמועצה להשכלה גבוהה המליצה בשעתו לסגור את המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן־גוריון, הייתה זו נשיאת האוניברסיטה שהצליחה לגבש הסכמות שמנעו את סגירת המחלקה.
כשהוטחו באוניברסיטה טענות שמדובר במוסד אקדמי בעל נטיות שמאלניות מובהקות, ציינה פרופ' כרמי כי "במשך השנים נצבענו כאוניברסיטה שמאלנית ללא הצדקה. הצלחנו להתנהל בתוך המציאות הזו. האוניברסיטה היא המקום להביע עמדות, ככל שמדובר במדינה דמוקרטית".
במשך השנים פרופ' כרמי פעלה לקדם נשים באקדמיה, בכלל, וברפואה, בפרט, וגם שימשה יו"ר הוועדה לקידום וייצוג נשים במוסדות להשכלה גבוהה.
אפשר לבנות עליה
טל אוחנה (36), ראש המועצה המקומית ירוחם, הביאה לעיירה המדברית משב רוח רענן. זה שנתיים משמשת אוחנה ראש המועצה המקומית. בשנות פעילותה המוניציפלית היא הטביעה את חותמה על העיירה הדרומית, הן בתנופת הבנייה והן בהבאת פרויקטים חדשים ליישוב שהיה בעל תדמית של "סוף העולם שמאלה".
אנשי נדל"ן מציינים כי לא מעט בזכותה של אוחנה ירוחם הופכת לדבר הבא בענף הנדל"ן. במקביל, היא גם דחפה ופעלה להקים בעיירה את מיזם החממות לגידול וייצור קנאביס רפואי במקום מפעלי תעשייה שנסגרו כדי לספק תעסוקה לתושבי ירוחם.
כמו כן היא הוכיחה השנה את מנהיגותה כשהצליחה לקטוע את שרשרת ההדבקה בקורונה בעיצומו של הגל השני, והפכה את ירוחם מעיר אדומה לעיר ירוקה. אף שמרבית תושבי היישוב נוהגים לפקוד בחגים את בתי הכנסת, החליטה אוחנה להותיר אותם נעולים וגם סגרה את בתי הספר ושלחה מאות תלמידים ומורים לבתיהם מחשש להדבקה המונית בנגיף קורונה.
רואה אדום
שלוש אליפויות, גביע מדינה והשתתפות בליגות האירופיות. אין ספק שאלונה ברקת הפיחה רוח חדשה בהפועל באר¯שבע. אוהדי הפועל באר־שבע כבר היו על סף ייאוש. המחאות נגד היו"ר אלי זינו לא פסקו, שחקנים לא רצו להצטרף לקבוצה, היציעים של אצטדיון וסרמיל נשארו ריקים במשחקי הבית, וכולם חיפשו רק דבר אחד - רוכש חדש למועדון. אלי אלאלוף, שניהל בזמנו את קרן רש"י והיה בקשר עם פילנתרופים רבים, שמע על אישה אחת, אלונה ברקת, שרוצה לרכוש קבוצת כדורגל.
החיבור בין ברקת (51) וראש העירייה דאז, יעקב טרנר, היה מהיר, וקבוצת הספורט הבכירה בנגב החליפה בעלים, והשאר היסטוריה. שלוש אליפויות, גביע מדינה והשתתפות קבועה במפעלים האירופיים. ברקת העניקה בעיקר תקווה לאוהדים ולתושבי העיר שאפשר לתת פייט לקבוצות מהמרכז, וגם הובילה פרויקטים חברתיים רבים במועדון.
על הדרך היא הצליחה גם לעשות מהפך בקרב קהל האוהדים האדום שסבל מתדמית שלילית שנחשב היום לאחד הקהלים התומכים והחיוביים בליגה.
בחזית המלחמה בסרטן
פרופ' יצחק אביטל (55) חזר לארץ כדי להקים ולנהל את המרכז החדש לטיפול וחקר הסרטן בסורוקה
לפני שנתיים נחנך במרכז הרפואי 'סורוקה' מרכז 'לגסי הריטג'', מרכז חדש לחקר וטיפול כוללני של מחלת הסרטן שבהקמתו הושקעו כ־200 מיליון שקל. המרכז החדש הוא מהפכה בכל הקשור לטיפול במחלת הסרטן, בכלל, ובאזור הנגב, בפרט. מי שעומד מאחורי אותה מהפכה רפואית הוא פרופ' אביטל, יליד באר־שבע, בעל שם עולמי בתחום הרפואה האונקולוגית, שחזר לעיר הולדתו אחרי שלושה עשורים שבמהלכם הקים וניהל מרכזי סרטן בארצות הברית.
"לטפל בסרטן זה קשה מאוד, לפעמים מדכא", ציין בשעתו פרופ' אביטל בראיון ל"ידיעות הנגב". "חולים מתים, זה חלק מהיומיום".
הציונות ותחושת השליחות גרמו לו לעזוב את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ולחזור לבאר־שבע, העיר שנולד בה, כדי להוביל את המרכז הייעודי לחקר וטיפול בסרטן. "סיימתי להשקיע בעצמי, הגשמתי את כל השאיפות שלי", הוא נימק את צעדו, "עכשיו הגיע הזמן לעשות קצת בשביל אחרים".
מפריח את דימונה
בני ביטון המשמש בשבע השנים האחרונות ראש עיריית דימונה, תרם רבות לעירו, בפרט, ולנגב המזרחי, בכלל. לפני חודש התבשר ראש עיריית דימונה, בני ביטון, על זכייתו באות בן־גוריון. הנימוק להענקת האות היוקרתי מתמצת את תרומתו המכריעה של ביטון לעיר בפרט, ולנגב, בכלל.
"מנהיג בעל חזון שבמשך שלושה עשורים ממלא תפקיד מכריע בחיזוק תחומי התעסוקה, החינוך, התכנון והבנייה בעירו, ואשר בזכות נחישותו ומסירתו מותיר חותם בל יימחה על פיתוחה, בין השאר בזכות יכולתו לרתום את ממשלת ישראל להשקעות אדירות לפיתוח הנגב".
ביטון נבחר לראשונה לראשות העירייה בבחירות ב־2013 והפך עד מהרה לדמות המרכזית והבולטת בנגב המזרחי ולמייצג שלה. נוסף על היותו ראש עיריית דימונה, הוא משמש יו"ר פורום ערי הפיתוח, יו"ר אשכול נגב מזרחי, יו"ר הרשות לפיתוח הנגב, וסגן יו"ר המרכז לשלטון מקומי, ויש לו קשרים ענפים בממשלה שהביאו להזרמת תקציבים גדולים, שבלי ספק היו נדבך מרכזי בשינויים שחלו בעיר ובאזור.
במקביל פעל ביטון להגדיל את ההכנסות של עירו בזכות הסכמים לקבלת נתח ארנונה מהקריה למחקר גרעיני נגב (קמ"ג), בסיס נבטים ומפעל מישור רותם.
שובו של הנסיך
בקיץ 2013 אליניב ברדה חזר לקבוצת נעוריו, שלוש שנים אחר כך הפועל באר¯שבע זכתה באליפות אחרי 40 שנה. קיץ 2013. הפועל באר־שבע שוב ניצלה מירידה במחזור האחרון, ולצד אנחת הרווחה שנשמעה במועדון, כולם רצו כבר לקצור את פירות ההצלחה.
באותו קיץ ברדה (39), "נסיך לב אדום" כפי שהוא מכונה בקרב האוהדים, שגדל במועדון ושיחק שש שנים בהצלחה גדולה בגנק הבלגית, כבר רצה לחזור הביתה. היו לו הצעות להצטרף לכל הקבוצות הגדולות בישראל, אבל הצעה אחת קרצה לו במיוחד, זו מקבוצת נעוריו והוא באמת האמין שאחרי שנים של כישלונות זה סוף סוף יקרה. "כשהכנסתי לחוזה שלי מענק אליפות, אנשים צחקו עליי", הוא אמר אז.
עקב בצד אגודל הפכה באר־שבע לקבוצת צמרת לגיטימית, ושלוש שנים לאחר מכן גם חגגה אליפות היסטורית ראשונה אחרי 40 שנה.
ברדה הוא מסוג האנשים שמשמשים מודל לחיקוי בקרב הדור הצעיר, ילדים שחולמים ללכת בעקבותיו ורואים בו סמל להצלחה.
על מפת הבילוי העולמית
יוסי שוורץ, מבעליו של מועדון הפורום, הקים את המותג הבולט בתרבות הבילוי הישראלית. רק בחודש שעבר חגגו במועדון הפורום 32 שנות פעילות, ומשנה לשנה מתברר יותר ויותר שמקום הבילוי הבולט בנגב הוא המותג הבכיר בתרבות הבילוי הישראלית.
שוורץ, מבעלי המועדון, עשה ועושה כל שביכולתו כדי להעמיד את מועדון הפורום בסטנדרטים חסרי תקדים בסצנת חיי הלילה.
עם הישגיו הבולטים של שוורץ בעשרים השנים האחרונות נמנים המעבר לאולם החדש, הבאת אומנים בינלאומיים שניגנו במסיבות ענק, וחדשנות דיגיטלית שבאה לידי ביטוי בדמות אפליקציה עדכנית ופיצ'ר היכרות מהפכני. כל אלה הופכים את מועדון פורום למקום פורץ דרך ברמה עולמית.
טרם פרץ משבר הקורונה פקדו את המועדון בכל סוף שבוע עשרות אלפי בליינים מכל רחבי הארץ, ורמת הניהול שהציבו בהנהלת הקבוצה הפכה לחלום של כל איש חיי לילה שעושה את צעדיו הראשונים בתחום. שוורץ יחד עם צוותו וקבוצתו גם מהווים אחד ממוקדי התעסוקה הגדולים בנגב, והוא מפרנס מאות אנשים שעובדים בשלוחות השונות.
אירופה זה כאן
יזם הנדל"ן עודד שריקי (46) מנתיבות, אחד האנשים הססגוניים באזור, בונה אלפי דירות
בנגב ומביא חדשנות וניחוח אירופאי לעיר הדרומית בדמות מבנים אייקוניים כמו מגדל אייפל
שריקי מנתיבות מקבל השראה מטיוליו הרבים בחו"ל, ובעיקר בביקורים שלו במערב אירופה. כך למשל אפשר למצוא בפרויקטים שלו העתקים של מגדל אייפל ופסל החירות.
שריקי, מבעלי חברת הבנייה 'ארזי הנגב', הוא דמות ססגונית ואיש של חידושים ויצירה לא שגרתית, הצועד יד ביד עם הזמן, מצליח להפתיע בכל פעם מחדש. הוא אינו מהסס לאפשר לאנשים מבחוץ להציץ אל חיי הפאר באחוזה שהקים למשפחתו בנתיבות בהשקעה של 20 מיליון שקל, כולל צי מכוניות היוקרה החונה מול ביתו רחב הידיים.
אלפי הדירות שהחברה של שריקי בונה בנתיבות, בבאר־שבע ובשאר רחבי הארץ, הן ביטוי להשפעתו הרבה על שוק הדיור, ולרצונו העז להגשים את חזונו ולחזק את חבל ארץ זה.
"אני מאוד אוהב להביא את החדשנות של פריז לעומת העיצוב שבה", אמר שריקי בראיון ל"ידיעות הנגב", והוסיף, "יש בעיר הזו משהו שמשרה בי תשוקה ליצור ולעשות, זה משהו שנוגע בי בנפש".
מנצח ביד רמה
יחיאל זוהר שמכהן מזה כשלושה עשורים כראש עיריית נתיבות, הפך את העיר הדרומית למוקד משיכה ולמבוקשת מבחינה נדל"נית. זוהר (64), נחשב לאחד מראשי הרשויות הוותיקים, ששומר על מעמדו ומתחזק ממערכת בחירות אחת לשנייה מזה כשלושה עשורים. למרות זהותה של העיר עם אוכלוסייה דתית וחרדית, הוא הצליח לגשר על הקצוות ולשמור על עיר מאוחדת.
הסכמי הגג עשו טוב לנתיבות, עם השקעות ממשלתיות של למעלה מארבעה מיליארד שקלים, העיר נמצאת בתנופת פיתוח שלא ידעה מאז היווסדה, כל זאת בניצוחו של ראש זוהר.
השכונות החדשות נווה שרון, נתיבות מערב, רמות מאיר, רמות יורם, הן רק חלק מאלפי יחידות דיור שנבנו ומשמשות מוקד משיכה לצעירים מהאזור ולמשפרי דיור מקומיים.
המהפך של השנים האחרונות חל כשיחיאל זוהר זיהה הזדמנויות בלתי חוזרות למנף את העיר ולהפוך אותה לעיר מרכזית בנגב המערבי: קירוב העיר למרכז באמצעות תחבורה משודרגת, כולל הקמת תחנת רכבת, בניית יחידות דיור בסטנדרט גבוהה ופיתוח תשתיות, הקמת מוסדות חינוך, בדגש על עידוד המצוינות, והקמת מוקדי תרבות ובילוי. כשנתיבות מככבת כשיאנית מכירת הדירות בישראל בין 2018 ל־2019, זה מצביע על השינוי הדרסטי שהעיר עברה, הן פיזית והן תדמיתית, ומלמד על מגמה מתמשכת לשנים הבאות כשכבר העיר מתקרבת ל־40 אלף תושבים.
באה לעשות שלום
הפעילה החברתית האני גדיר (43) פועלת כבר עשרים שנה למען שלום, דו־קיום ושוויון מגדרי
מאז עזבה לפני עשרים שנה את עכו ועברה לנגב, הפכה גדיר לאחת הפעילות הבולטות בארגוני הנשים באזור. תוכלו למצוא אותה כמעט בכל הפגנה ובכל מחאה של ארגונים למען שלום, דו־קיום ושיוון בין המגדרים.
גדיר היא אחת ממייסדות פרויקט ואדי עתיר, פרויקט בר־קיימא המשלב קיימות, אקולוגיה וסביבה, ועוסק בחיבורים ומפגשים בין מגוון של אוכלוסיות. כמו כן היא פעילה בעמותת הגר - קהילת בית הספר הדו־לשוני בבאר־שבע. עוד פורום שהיא חברה בו הוא היוזמה הבין־דתית בנגב.
בראיון ל"ידיעות הנגב" לפני כשנתיים, אמרה האני גדיר, "אני חושבת שהדת מאוד מחברת בין אנשים, אפילו אנשים לא דתיים".
כפעילה חברתית גדיר פועלת רבות למען נשים וצדק חברתי, ומקדישה את עצמה למען קירוב וחיזוק הדו־קיום בין יהודים לעברים. את הכל היא עושה בנועם הליכות ובאהבה וכבוד לזולת. רבים רואים בה מועמדת להדליק משואה ביום העצמאות, ובעיני רבים מחבריה וחברותיה בארגונים שהיא פעילה, היא נחשבת למודל לחיקוי וסמל אמיתי לדו־קיום.
מכתיב את טעים העיר
אלון אלבז, מנכ"ל קבוצת קמפאי, שינה את האופן שבו תושבי האזור אוכלים ומבלים והשפיע על הרגלי הצריכה הקולינרית בנגב.
שנת 2008 הייתה שנת הבשורה בענף המסעדנות המקומי. אחרי שנים רבות שהסתפקו בבאר־שבע ב
מסעדות קלאסיות או בדוכני רחוב, החלה להתפתח בעיר סצנה מעניינת ששינתה את תרבות הבילוי. מסעדת קמפאי האסיאתית הייתה הסנונית הראשונה שבישרה על תרבות בילוי המשלבת אוכל והנאה.
בראש קבוצת קמפאי, המונה כיום תשע מסעדות, עומד אלבז, איש עסקים מקומי, מסעדן בעצמו וממובילי מאבק "מסעדנים חזקים ביחד".
בעשור האחרון הפכה הקבוצה לדבר הכי חם בסצנת האוכל המקומית. נוסף על הגיוון הקולינרי שכל אחת ממסעדות הקבוצה מציעה, החדשנות והיצירתיות של אלבז ושותפיו הצליחו לתת מענה לרעב של תושבי העיר לסגנון בילוי שעד אז היה קיים רק במרכז. בשנים האחרונות הרחיב אלבז את עסקיו גם למרכז הארץ.
דאגה לזולת
כשנבחר בשנת 2011 למנכ"ל עמותת 'באר־שובע', ארז נגאוקר (42) לא שיער לעצמו את עוצמת המצוקות של האוכלוסיות החלשות, ואת חוסר הביטחון התזונתי שרבים מהם סובלים. בראיון ל"ידיעות הנגב" ו"מיינט באר־שבע" הביע נגאוקר לא פעם את תחושותיו. "החשיפה לאוכלוסיות מוחלשות מכניסה אותי לפרופורציות, מצד אחד, מצער לדעת שבישראל במאה ה־ 21 יש אנשים ללא ביטחון תזונתי בעיקר קשישים וניצולי שואה, ומצד שני, אתה רואה את הערבות ההדדית בקהילה שזה ממש מחמם את הלב".
ארז נגאוקר, בעל תואר ראשון בניהול משאבי אנוש, תואר שני בניהול מוסדות ללא כוונות רווח (מלכ"רים) ולומד לעוד תואר שני במינהל עסקים במסלול מחקרי, כולם באוניברסיטת בן־גוריון, רואה בניהול עמותת 'באר־שובע' שליחות שמשלבת ערכים ודאגה לזולת. עמותת 'באר־שובע' שמחזיקה את המסעדה הקהילתית ומפעל חלוקת המצרכים הגדול בנגב, הוקמה בשנת 1999 על ידי קבוצת תושבי באר־שבע, שהחליטו לפעול לאחר שהיו עדים למראות קשים של תושבי העיר המחטטים בפחי האשפה כדי למצוא אוכל.
"המוטו שלי ואהבת לרעך כמוך", נוהג לומר נגאוקר, ותמיד נוהג לשבח את מאות המתנדבים שפועלים ופעלו בעמותה מתוך רצון לתרום את חלקם למען החברה.
לעדכונים - חדשות באר שבע
