זה היה רגע מרגש במיוחד: מיר סגל (28) עמד על דוכן המנצחים, המדליה המוזהבת נתלתה על צווארו, והוא ידע שאחרי שנים של התמדה ונחישות הוא עשה את זה: מקום ראשון בתחרות שחייה במקצה ל־100 מטר חופשי באולימפיאדת ה'ספיישל אולימפיקס' בברלין, גרמניה. ולא רק סגל היה נרעש ונרגש. המשלחת הישראלית כולה נפעמה מגודל ההישג כשהמנון 'התקווה' התנגן ברקע.
סגל, שמתמודד עם אוטיזם ועובד כגנן בכפר השיקומי 'עדי נגב - נחלת ערן', נתן את כל הנשמה בדרך להגשמת חלומו האישי, שאותו סימן כשהחל להתאמן בשחייה. לאליפות הוא התכונן מסביב לשעון במשך ארבעה חודשים אינטנסיביים, ערך אימונים בדגש על סגנונות השחייה, השליחים והחילופים, והוסיף תרגולים תחת מיכאל בקלש, מאמן ה'ספיישל אולימפיקס' שמלווה אותו לאורך כל הדרך.
"על הפודיום הרגשתי שהעבודה הקשה סוף סוף השתלמה", הוא אומר. "ירדו הלחץ והמתח. חשבתי גם על חברים שלי מהארץ. עדיין הייתי נרגש מהסיטואציה. הצלחתי אפילו ליצור חיבור ראשוני עם המתחרים האחרים שזכו במדליות, למרות שמחסום השפה היה קצת מאתגר. ההורים שלי הרגישו גאווה גדולה והיו איתי גם במשחה".
המתנות שהטבע נתן
מיר (28) אובחן בגיל 3 עם תסמונת אספרגר שעל הרצף האוטיסטי, ומאז הספיק לנפץ לא מעט תקרות זכוכית. הוא קפץ מספר כיתות בזכות המוח החריף שלו במתמטיקה וידע לפתור בעיות מורכבות כבר בגיל צעיר. הוא למד בבית הספר 'אורים' לחינוך מיוחד בבאר שבע, ובסיום הלימודים עשה שירות לאומי בכפר השיקומי 'עדי נגב - נחלת ערן' ומאז נשאר לעבוד שם.
כמי שהתגבר על לא מעט מכשולים, לסגל יש מסר ברור: "אל תיתנו לקושי להשפיע עליכם, ותדעו שתמיד יהיה מי שיכיל אתכם. אם נרצה או לא - לכל אחד יש מגבלה כלשהי. לא צריך להתבייש. צריך להתגאות במגבלה וביתרונות שבאים איתה. אנשים עם אוטיזם לדוגמה חכמים יותר מהרגיל בחלק מהתחומים. אנחנו צריכים לקבל את המתנות שהטבע נתן לנו, לא להתבייש ולבקש עזרה כשצריך".
אימונים אינטנסיביים
סגל התחיל להתאמן לקראת ה'ספיישל אולימפיקס' לפני כ־10 שנים. הוא לא סימן את האליפות והזכייה כיעד מייד בהתחלה ושאף בעיקר לשפר את הכושר ואת סגנון השחייה, להכיר חברים ולהתמודד עם האתגרים שבאימון. לפני כ־4 שנים התחביב עלה כיתה והפך לחלום של ממש, כאשר נבחר להיות סגן בנבחרת לאליפות ה'ספיישל אולימפיקס' שנערכה בדובאי, אלא שלבסוף הנסיעה לא יצאה לפועל והוא נאלץ לחכות להזדמנות הבאה.
קראו גם:
לקראת הנסיעה לברלין השנה הקפיד סגל לערוך אימונים אינטנסיביים כדי להשתפר ככל האפשר ולהגיע מוכן לתחרות. גם בברלין הוא ערך 9 אימונים, שבמהלכם המשיך להשתפר. במשחה הגמר ב־100 מטר חזה הוא הגיע למקום הרביעי. לקראת משחה הגמר ב־100 מטר חופשי, ביום האחרון של התחרויות, סגל ידע שזאת ההזדמנות האחרונה שלו לזכות במדליה, לכן הוא הגיע מרוכז ונחוש לעשות ככל יכולתו כדי להשיג את התוצאה הטובה ביותר.
"זינקתי למים, ולמרות העצה של המאמן המיתולוגי שלי, אליהו לוי - 'אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט אתה מגביר' (רפרנס ל'מבצע סבתא'; ע"ח), פעלתי דווקא לפי עצת המאמן הנוכחי שלי, בקי, והתחלתי בקצב איטי, שמרתי כוחות לסיום, ורק לקראת סוף הבריכה השלישית, כאשר הייתי עוד במקום הרביעי, התחלתי את הפיניש ובשיא המהירות עברתי את כל יתר השחיינים. הגעתי במקום הראשון וזכיתי במדליית זהב".
אומנות הגננות
סגל, תושב קיבוץ ניר יצחק, מועסק ביומיום כגנן בכפר השיקומי 'עדי נגב - נחלת ערן', במסגרת פרויקט 'גננים ללא גבולות'. בפרויקט יש עשרות גננים שמתמודדים עם מוגבלויות שונות בעבודות החקלאות והגינון, בדרך להכשרה לקראת השתלבות במגזר העבודה הכללי והקניית אורח חיים יצרני. הוא נחשב לוותיק ביותר בקרב הצוות. "זה ממש מעניין. אני אוהב להיות גנן ולעסוק בחקלאות. יצא לי להכיר הרבה גננים ולהכיר מגבלות אחרות", הוא מספר.
האלוף הטרי חושף חלק מתחביביו: "אני אוהב לעסוק במוזיקה, שירה בעיקר. אני לומד פיתוח קול בימי רביעי בקונסרבטוריון של שער הנגב, אוהב לצפות בסדרה 'אווטאר' המצוירת ומאזין לפודקאסטים".
מנכ"ל 'עדי נגב - נחלת ערן', אבי וורצמן, סיפר בגאווה: "תמיד ידענו שמיר הוא אלוף. הפעם הוא אלוף עם מדליית זהב. מבחינתנו הוא תמיד מנצח".
