האורחים והעובדים הנכנסים ובאים מדי יום לפארק ההיי־טק בעומר לא יכולים להתעלם מהפודטראק הכסוף, סטייל המערב הפרוע של עמותת "יחדיו", אשר ניצב בכניסה לפארק ומציע לעוברים ולשבים שפע של סלטים וכריכים משביעים למיטיבי הלסת.
תמיד מלא כאן בלקוחות, בין אם מדובר בעובדי חברות ההיי־טק בפארק, ובין אם מדובר בתלמידי בית הספר התיכון הממוקם בסמוך.
הפודטראק הזה, הנושא באופן טבעי את השם "יחדיו", כשם העמותה המטפלת באוכלוסיות מוחלשות בחברה, מתייחד לא רק בסלטים ובכריכים שבו, אלא בעיקר במי שעומד מאחורי הדלפק בעגלת המזון, שהוא למעשה סיפור בפני עצמו. רק חדי עין או בעלי ידע מוקדם יבחינו שלא מדובר כאן בשף רגיל ובמזנון אוכל שגרתי.
יוני אפרת, חניך העמותה מזה 20 שנה, המתגורר באחד ההוסטלים של עמותת "יחדיו" בבאר שבע מאז שעזב את בית הוריו באחד מקיבוצי הדרום, הוא הרוח החיה מאחורי הפודטראק המדובר.
ילד פנימיות
יוני אפרת (39) נולד באחד מקיבוצי הנגב, ועד גיל 18 הוא עשה את ילדותו ונעוריו במספר פנימיות. "בהיותי בן שמונה אמי נפטרה", הוא מספר בין הכנת כריך וסלט, "הייתי ילד היפראקטיבי ושלחו אותי לפנימייה. ככה התגלגלתי במספר פנימיות לאחר שלא הסתדרתי, והוחלט כל פעם להעביר לפנימייה אחרת. בשלב מסוים, לאחר שסיימתי לימודים תיכוניים בכיתה רגילה בבית ספר תיכון בחולון, עברתי בהמלצת העובדת הסוציאלית בקיבוץ לעמותת 'יחדיו' בבאר־שבע".
כיצד אתה מתחבר דווקא לתחום הקולינריה?
"הייתי מחליף מדי פעם כל מיני עבודות. במסגרת הניסיון לסייע לי בתעסוקה הולמת, גילתה אחת המנהלות כי יש לי חולשה לבישול, ואפילו לאפיית עוגות. האמת היא, שכל אותה תקופה, כשהגעתי לבאר־שבע, לא החזקתי מעמד באף מקום עבודה. תחום הבישול והאפייה סיקרן אותי עוד מילדות, והרגשתי שהגיע הזמן ללמוד את התחום ולהתנסות בו".
בעמותה הוחלט לתת ליוני צ'אנס והוא נשלח לקורס בשלוחת בית הספר לבישול "תדמור" בערד, כאשר במשך שנה תמימה הוא היה עושה את דרכו מדי יום מההוסטל בו הוא התגורר לבית הספר לבישול כדי ללמוד טבחות.
בהמשך, הוא למד קונדיטוריה ב"מכללת השף" בבאר־שבע. בהזדמנות הראשונה הוא החל לעבוד במטבח של פרויקט "אשלים" בשכונת נווה נוי בבאר־שבע, שהופעל בשעתו על ידי עמותת "יחדיו" עבור משרד הביטחון.
יוני אפרת ואנשי הצוות שעבדו עימו דאגו אז ליישם את האימרה המפורסמת ש"הצבא צועד על קיבתו", ומאות חיילים וחיילות סעדו אז במסגרת אותו פרויקט. בסופו של דבר שימש אפרת כשף של המטבח במשך כשש שנים, כשהוא מפקח ואחראי על צוות של 20 עובדים.
מיזם חברתי
הרזומה הקולינרי של יוני אפרת כולל גם שנת התנדבות במטבח של עמותת "באר־שובע" בבאר שבע וכן כקונדיטור בקונדיטוריית "מרטין" בעיר, תוך התמחות באפיית עוגות ולחמים, וגם שנה של עבודה כטבח באחד מבתי המלון באילת.
ועם רזומה קולינרי כזה, מה מביא אותך להפעיל ולנהל פודטראק?
"לפני כשנתיים, במהלך פגישה עם מנכ"ל העמותה, יאיר באר, הבעתי את רצוני לנהל פודטראק ולהציע את כשרוני בתחום לקהל הרחב. רציתי שנקים מיזם חברתי כזה של העמותה, כשבמסגרת הזו אני אכין ואמכור אוכל לציבור הרחב וההכנסות יהיו קודש לעמותה".
בעמותה, כך מתברר, 'זרמו' עם רצונו של יוני. תוך זמן קצר לאחר אותה פגישה נרכשה עגלת המזון הכסופה והיא הוצבה בכניסה לפארק ההיי־טק בעומר, שם גם ממוקמים משרדי העמותה. יוני התמנה לשמש כשף האחראי, ומזה שנתיים הוא עובד מדי יום מהשעה שמונה וחצי בבוקר ועד השעה שתיים בצהריים, כדי לספק ארוחות קלות, כריכים וסלטים מגוונים, לעוברים ולשבים וללקוחות המזדמנים למקום.
את התמיכה הלוגיסטית במיזם המיוחד הזה זוכה אפרת לקבל משירלי רימון, מנהלת פיתוח עסקי בעמותת "יחדיו", שלדבריה, "הכוונה בהפעלת מיזם כזה, כמו גם מיזמים אחרים, היא לפתוח עסקים חברתיים ללא מטרות רווח. במסגרת מיזם הפודטראק, יוני הוא זה שבקשר עם הלקוחות, הוא מנהל את הקופה, גובה כספים ואנחנו נותנים לו את הגיבוי הלוגיסטי".
תפריט מגוון
למרות שאין הנחתום מעיד על עיסתו, יוני דווקא מוכן לספר בגאווה רבה על התפריט של הפודטראק. "כל יום שלישי וחמישי אני מגיש פה קוסקוס עם קציצות, בימי רביעי קציצות דגים ובשאר הימים יש מבחר של שקשוקה, סלט טונה, סלט ביצים, טוסטים ומבחר גדול של סלטים".
כיצד מתפקדים במציאות המלחמתית? איך זה משפיע על העסק?
"במהלך החודש הראשון של המלחמה היינו מושבתים. אין לנו מרחב מוגן. עבדתי במתכונת של הכנת ארוחות ללקוחות. אני בעצם הייתי מופקד על הכנת הארוחות ושירלי, שהעניקה לי את התמיכה הלוגיסטית, היתה זו שהובילה את הארוחות המוכנות ללקוחות באזור באר־שבע ועומר. חודש לאחר פרוץ המלחמה כבר חזרנו לאט לשיגרה. בכלל, אני רואה במיזם הזה סוג של אתגר. זו הפעם הראשונה שאני בעצם הרוח החיה מאחורי העסק הזה. חוץ מהפעילות השוטפת בעגלת המזון, אני גם מכין מגשי אירוח על תקן של קייטרינג לאירועים. מטעמי כשרות, הפודטראק הוא על טהרת מאכלים חלביים. הכי כייף זה שיש לקוחות שחוזרים לכאן כדי לאכול לאחר שהם כבר היו כאן בעבר. זה מאוד משמח אותי".
איזה מאכל הוא הפייבוריט, מבחינתך?
"ללא עוררין, מאכל הבית זה כריך עם טונה או קוסקוס. זה כולל סלט טונה, ממרחים וירקות. המאכל הזה נחשב אצלנו כלהיט".
קראו גם:
האתגר שלי
אפרת, כך הוא מציין בפנינו, שמח לספר לכל סועד סקרן על עצמו ועל האתגר שלו, כמי שחי בהוסטל לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. "במיוחד", הוא מציין, "אני שמח לספר להם על העמותה ועל פעילותה לטובת התושבים בבאר־שבע, ובדרום, בכלל".
בשעת צהריים אנחנו פוגשים את שירן וליאל, שתי צעירות העובדות כפקידות באחד המשרדים הסמוכים. הן מודות בכך שהן פוקדות את הפודטראק של יוני מדי יום. רק שבחים יש להן לומר עליו.
"כיף לקנות אצל יוני בפודטראק", הן מציינות, "קודם כל, כי האוכל טרי וטעים והכל פה נקי, ממש כמו בבית מרקחת. חוץ מזה, השירות של יוני הוא משהו אחר. הוא תמיד מנומס ותמיד עוזר, וגם מוסיף רטבים או צ'יפס או כדורי פלאפל ביד רחבה".
יוני אפרת אוהב וגאה ב"בייבי" שלו - הפודטראק, אך במקביל הוא כבר רוקם חלומות לעתיד, כמובן בעולם הקולינריה. הוא לא מכוון ל"מאסטר שף" בשלב זה, גם לא לתוכניות בישול טלוויזיוניות אחרות.
"יש לי חלום", הוא אומר, "ללמוד ולהחכים בתחום הקולינריה. יש לי חלום לפתוח מסעדה יוקרתית, קצת יותר גדולה מהפודטראק. בכל מקרה, יש לי קשר חם מאוד לעגלת המזון שלי".
