כתבה: אלינור לוגסי.
איך הכתיבה נכנסה לחייך? ומה המשקל שלה בחייך?
שורשי הכתיבה שלי היו ברכות לאירועים משפחתיים וחברתיים - ימי הולדת, פרישה מעבודה וכד'. ראיתי שהברכות היו ברמה מאוד מיוחדת, עם הרבה דמיון והקשרים אסוציאטיביים והחלטתי לשמור אצלי העתק מכל ברכה. לאחר כמה שנים, לקראת יום הולדת עגול שלי, קיבצתי את הברכות בחוברת, תחת השם "רעי בראי הברכות" והוצאתי בכמה עותקים למשפחה.
שירים ממש התחלתי לכתוב בסוף שנות ה-90, בודדים.
בשנים 2001 – 2013 עבדתי מחוץ לבית, בירושלים (בלמ"ס). חלק מהערבים הפנויים ניצלתי להשתתפות בסדנאות כתיבה, במשך כעשר שנים. במהלך הסדנאות קיבלתי עידוד ותובנה, מהמנחים ומהמשתתפים, ששירי ראויים להיחשף לקהל הרחב.
אני אוהב לכתוב. אוהב לקחת יש מאין - קטעי מחשבות, עוברי רעיונות - ללוש אותם, לעצבם, להעמידם על רגליהם, להלביש אותם במחלצות מילים ולפתע למצוא בידי ישות שירית.
מאידך, אינני מרבה לקרוא שירים של משוררים אחרים, לדאבוני, ואף אינני עוסק בהערכה ובעריכה של שירים של אחרים.
פעם, בנערותי, אהבתי לשחק שחמט. אהבתי גם לפתור תשבצים ובמיוחד לחבר בעצמי תשבצים. כתיבת השירים כיום מחליפה את כל אלו – כאשר היא שולפת אותי ממחבואי הפנימי אל במת הסביבה שלי. בסך הכל כתיבת השירים והעיסוק סביבם תופסים חלק גדול מסדר היום שלי.
האם השירים שכתבת נכתבו לאורך השנים?
השירים נכתבו לאורך 20-25 השנים האחרונות, כלומר, רק לאחר שחציתי את גיל היובל. כתקופות כתיבה אינטנסיביות יותר ניתן לציין את מלחמת לבנון השנייה (קיץ 2006) ותקופה בת 2.5 שנים בה לקחתי לי אתגר לפרסם מידי שבוע שיר בשבועון "הצבי" של ערד.
בתקופה האחרונה, משבר הקורונה והמשבר הפוליטי רוחשים ענני השראה כבדים.
מאין הגיעה ההשראה?
בשביל לכתוב שיר אני זקוק לשני דברים בלבד: נושא ומועד. כאשר יש לי נושא ויש מועד מוגדר אז יהיה שיר. זה התחיל בברכות לבני המשפחה ולחברים, עבר לסדנאות הכתיבה ועד אל השירים השוטפים לשבועון המקומי.
הבעיה מתחילה כאשר אין נושא מוגדר ואז עלי לנשום עמוק ולקלוט נושא מהאוויר סביבי. לעתים, התרוצצות הרעיונות בראש, כמו כדורי מפעל הפיס בעת ההגרלה, מקפיצה החוצה רעיון גרעיני שכבר אני חש שיש בו בסיס ממשי לשיר, שרק צריך להרכיבו. מאידך, לעתים אני מתחיל לגבש ולנסח נקודות ורק לקראת הסוף אני מקבל אישור שאכן יש כאן שיר, או לפעמים אין.
האם נתקלת באתגרים במהלך הכתיבה?
כתיבת השירים כולה היא אתגר גדול. אפשר לפרק אותו למספר שלבים.
איתור הנושא: כאשר אין לי הגדרה חיצונית אני נעזר בחוויות שאני עובר ובנקודת התצפית הייחודית שלי על העולם.
נקודות להעלאה בשיר: כאן אני נעזר בסיעור מוחות כאשר אני משחרר את הדמיון להתרוצץ חופשי ולצוד נקודות.
הכנסת הנקודות לחליפות מלים: זהו אתגר חמוד מול השפה העברית העשירה והמופלאה.
ארגון זרימת השיר: מה ראשון ומה אחריו ומה אחרון.
סיומת השיר: השאיפה שלי היא שסיומת השיר תעשה שבירת כיוון ותשנה את ההסתכלות על השיר כולו.
שם השיר: התאמת שם אשר ירמוז בתמצית על נושא השיר אך לא יחשוף את מהלכיו.
לאיזה שיר אתה הכי מתחבר ולמה?
השיר שאני הכי מתחבר אליו הוא "בגרות יודומטיקה". השיר ייחודי בתוכנו הקשה – נקודות טראומה בגורל העם היהודי - ייחודי במבנהו – דמוי בחינת בגרות (עם הצגת עובדות רקע ובעקבותיהן שאלות ניתוח), ייחודי בשילוב תחומיו – היסטוריה ומתמטיקה וייחודי בסגנונו (גוף שני) ובחידתיות (מלשון חידה) שלו. כמו כן, שם השיר מורכב ממושג כלאיים מומצא :"יודומטיקה" ומאירוע מומצא.
איפה פגשו אותך השירים?
השירים שלי באים מתוכי, ממה שמציק לי, שכואב לי, שחבל לי שהוא נעשה כך.
השירים באים מתוך אהבה לערכי הטוב, היפה והאמיץ.
השירים באים מהנאיביות, מתפיסת העולם הפשטנית והסרגלית שלי.
השירים באים מתוך הזדהות אתי. הם עומדים מאחורי ואני עומד מאחריהם.
מה המסר של הספר?
ניתן למצוא בספר מספר מסרים. מסר אחד הוא הצגת עולמו של צבר מתבונן ורגיש, אשר נולד לתוך מדינה יהודית ואשר שנותיו קרובות לשנותיה. הצגה זו כוללת את התפיסה היהודית שלו – למשל ב"מחזור לימי סגולה", את התפיסה הלאומית שלו כמו בשירים "ארץ זבה", "ולא ישא חרב", "לו נפסיק לשיר" ועוד, את ההסתכלות החברתית שלו כמו ב"צדק צדק תרדוף", "אזרח פשוט" ו"מיומנו של מפגין" ואת מעורבותו בחיי עירו בשער "עיר מדבר". בשער האחרון של הספר ישנה הצצה משלימה אל עולמו האישי של המשורר, כולל על נושאי אהבה, חיים ומוות (בשירים "הפסקות" ו"אחרֵי").
מסר אחר בספר הוא ביקורת לאומית וחברתית תוך הצעה לקורא לא להסתכל על האירועים כאילו הם תורה מסיני. למעשה, חלק מהשירים תוהים-רומזים שהדברים ניתנים, אולי, להיעשות בצורה הגיונית יותר והוגנת יותר.
