חובבי המוזיקה האלקטרונית ודאי שמו לב ליוצר בשם Brainheart שנחשב לאחד השמות החמים בסצנה וזוכה למחמאות מגדולי התחום.
2 צפייה בגלריה
"הרבה יוצרים בארץ הציעו לי שיתופי פעולה אחרי ההחתמה של השיר אצל הארדוול, אבל כרגע אני מתמקד בפרויקטים אחרים"
(הרצל יוסף)
היוצר שעומד מאחורי השם המבריק "לב־מוח" הוא רועי זוהר, בחור צעיר בן 20 מבאר־שבע. "השם הוא שילוב של שני הכוחות שמניעים אותנו לכל פעולה בחיים: הלב שאחראי על הרגש והמוח שאחראי על השכל", הוא מסביר השבוע. "כשאתה עושה מוזיקה אתה חייב לשלב בין הרגש ביצירה שלך לבין השכל. כלומר ההבנה של איך ליצור את הדברים בצורה נכונה".
ועד כמה הדרך שהוא בונה לעצמו נכונה? בחודשיים האחרונים הספיק זוהר לרשום שני הישגים שהם חלומם הרטוב של לא מעט יוצרים מוזיקליים, כשחתם על חוזי השמעה עם שתי חברות מוזיקה של אומנים שהוא רואה בהם מקור השראה.
"בסופו של דבר אם אתה מאמין בדרך שלך אין משהו חזק מזה בכל העולם. אסור לשבת ולחכות שההצלחה תדפוק לך בדלת כי זה לא יקרה"
הפרט האירוני בסיפור הזה הוא שאת הטראקים שלו הוא יוצר באולפן קטן עם ציוד צנוע למדי הממוקם בחדר השינה שלו. כן, מתברר, שפחות מצעד מפריד בין המקום שבו הוא חולם בלילה לבין המקום שבו הוא מגשים את החלומות שלו.
בית מוזיקלי
מגיל צעיר זוהר חלם לעסוק במוזיקה. "ההורים שלנו השמיעו לי ולאחותי הגדולה טל כל הזמן מוזיקה עם המון כלי נגינה. פסנתר, כינורות, נבל, גיטרות. אלה צלילי הילדות שאני זוכר", הוא מספר ומוסיף, "וכמובן שאבא, שמאוד אוהב את להקת 'קולדפליי', דאג להעביר אלינו את האהבה למוזיקת רוק".
כשהיה בן 13 נחשף לראשונה למוזיקה אלקטרונית. "התחלתי לשמוע את כל המוזיקה הממוחשבת, הרבה טראנס ואלקטרונית, וכל הזמן תהיתי איך מפיקים את הצלילים הללו", הוא מספר. "כשאתה רואה כלי נגינה של ממש, אתה מבין שהדברים בנויים על צורת הכלי, מיתרים, תהודה, ועוד משתנים כאלה ואחרים, אבל כאן מדובר על צלילי מחשב. התחלתי לקרוא, הורדתי תוכנות וחקרתי איך המוזיקה הזו נוצרת. שם היה המפגש הראשוני שלי עם אומני המוזיקה האלקטרונית בפרט, ועם פסטיבל טומורולנד, בכלל".
הוא מגדיר את עצמו פרפקציוניסט בכל מה שקשור לעיסוק שלו. לעיתים אפילו יותר מדי. "בגיל 15 כבר ידעתי שמוזיקה זה מה שאני רוצה לעשות, וזה הייעוד שלי בחיים", הוא מספר. "למדתי במקיף ו' במגמת תיאטרון וביולוגיה, אבל הרגשתי שכל מה שמלמדים אותנו בבית הספר זה שטויות. הייתי ממש נגד משרד החינוך, שלא באמת מקנים לנו לימודים שתורמים משהו. מה תעזור לי פרבולה בחיים? רציתי לנשור, אבל בסופו של דבר בשביל לרצות את ההורים שלי נשארתי במסגרת לימודית וסיימתי עם בגרות".
זוהר תכנן להתגייס לשירות קרבי בצה"ל, אבל פציעה שינתה את הכל. שבועיים לפני מועד גיוסו זוהר נפצע במהלך משחק כדורגל עם חבריו וקרע את הרצועה ברך. הוא נאלץ לעבור ניתוח ושיקום אחריו, וקיבל פטור רפואי משירות צבאי. "רציתי להתגייס לקרבי וזה המסלול שרציתי ללכת בו. קרה שהדברים התגלגלו בצורה כזו שלא אצטרך לעשות צבא, אז אני מתמקד במוזיקה שלי".
ושירות לאומי?
"כרגע זה לא משהו שנמצא על הפרק מבחינתי".
הישג מרשים
כמו בכל סיפור סינדרלה קלאסי, גם במקרה שלו, התמיכה מהסביבה הקרובה לא מיהרה לבוא. "מבחינת השקעה כספית בתוכנות ובחלומות שלי, ההורים שלי הם מספר אחת", הוא אומר. "הם לא חוסכים ממני כלום בקטע הזה ומאפשרים לי להגשים את החלומות שלי. אבל אם לומר את האמת, הם בהחלט היו רוצים שאלך על מקצוע רציני יותר, ואת העיסוק במוזיקה אשאיר כתחביב".
בתקופה זו אנחנו רואים לא מעט אומנים שמתרסקים. השיקול של הוריך נראה הגיוני בסך הכל.
"זה נשמע קלישאתי, אבל חיים פעם אחת. כמו שאמרתי קודם, אני אדם מאוד פרפקציוניסט בעיסוק שלי ומאוד טוטאלי. אם החלטתי שאני עושה משהו מסוים, אני הולך אחריו עד הסוף. אולי בהמשך אלך ללמוד מקצוע נוסף, אבל כרגע אני נמצא בגרף עלייה ומתמקד בזה".
ואכן, לא מדובר בדמיונות של ילד בן 20. המוזיקה שזוהר יצר זיכתה אותו בגושפנקה ממי שהוא רואה בהם מודל חיקוי. "לפני כחודשיים יצרתי לחן מסוים וחיפשתי יוצר שיכתוב מילים ויבצע את השיר. זה משהו שמקובל בסצנה הזו", הוא מסביר. "הגעתי דרך יוטיוב לקאבר של בחור אמריקאי בשם בן שאברין שמאוד אהבתי את הקול שלו. שלחתי לו את השיר וקצת רקע עליי, והוא כתב מילים ושר. קראנו לשיר Younger Than I've Ever Been והתחלנו להפיץ אותו לכל מיני חברות מוזיקה".
כעבור זמן מה קיבל זוהר פנייה מפתיעה. "יום אחד במהלך אימון כושר אני יושב עם אוזניות ומקבל התראה על מייל בטלפון. במייל אני רואה שמדובר בחברת המוזיקה של לא פחות מאשר היוצר המוזיקלי ההולנדי הארדוול שאהבה את השיר ושלחו לנו חוזה לחתימה על כך שהם רוצים את הזכויות לשיר", הוא מספר וחיוך גדול על פניו. "חתימה על חוזה כזה אומרת מצד אחד, שהשיר טוב ויש לו פוטנציאל לייצר רווח, אבל החלטתי לוותר על הרווח כדי לקבל את החשיפה שהארדוול יכול לתת למוזיקה שלי", הוא מספר. "הוא מנגן את השיר בתוכנית הרדיו שלו, השיר נמצא אצלם במאגרים, וזה בהחלט הישג מרשים ביחס לילד בן 20 שעושה שירים מחדר השינה שלו".
איך הסביבה קיבלה את זה?
"היו כמה אנשים קרובים אליי שבשנים האחרונות ידעו שאני מתעסק במוזיקה ודי זלזלו בחלומות שלי. לי הם אמרו שזה יפה, אבל מאחורי הגב הם לא ממש תמכו. אני לא מצליח להבין את זה - למה לא לפרגן? למה לא לתמוך בחבר שיש לו חלום? אין לי בעיה שלא תאהב את מה שאני עושה, אבל אם אתה לא תומך, אני מעדיף שתגיד לי את זה בפנים ואל תלך ללכלך עליי מאחורי הגב שלי. כמובן שאחרי הסיפור עם הארדוול פתאום כולם נזכרו שהם חברים שלי ותמכו בי מהרגע הראשון".
רמיקס מנצח
החוזה שעליו חתם עם חברת ההפקות של הארדוול פתח לזוהר את התיאבון. בימים הקרובים צפוי לצאת רמיקס של זוהר לאחד הלהיטים של התקופה האחרונה "In my Soul" של היוצרים טום סטאר ואווירה והזמרת דיאנה מירו.
חברת המוזיקה Armada שבבעלותו של היוצר המוזיקלי האגדי ארמין ואן ביורן השיקה באחרונה תחרות רמיקסים שבמסגרתו התבקשו יוצרים לעשות עיבוד לשיר הפופולרי. "אלה תחרויות שנרשמים אליהן בערך אלף יוצרים מרחבי העולם", מספר זוהר. "לתחרות הספציפית הזו נרשמו קרוב ל־800 יוצרים, ואני ביניהם. השתתפתי בעבר בכמה תחרויות כאלה, אבל זה גם בשביל האתגר, התעסוקה, ואולי כדי לקבל פידבק אם עשיתי משהו טוב או פחות טוב. אם אפשר לקבל ביקורת מאנשי מוזיקה סופר איכותיים כמו בחברת 'ארמדה', אני בטוח אשמח", מסביר זוהר.
כשבוע ימים עבד זוהר על הגרסה שלו לשיר, וכשסיים שלח אותה לתחרות. "גם כשאתה פרפקציוניסט במה שאתה עושה, צריך לדעת מתי לשחרר", הוא אומר בנימה של ביקורת עצמית. "לפעמים זה גם לא טוב לנבור יותר מדי. יש רגעים שפשוט צריך להבין שמבחינתך זה המקסימום של הדברים, ואם אתה אוהב את זה מספיק, אז זו האינדיקציה הטובה ביותר".
"הרבה יוצרים בארץ הציעו לי שיתופי פעולה אחרי ההחתמה של השיר אצל הארדוול, אבל כרגע אני מתמקד בפרויקטים אחרים"
גם הפעם ההודעה הגיעה לתיבת המייל של זוהר במהלך אימון כושר. "התאמנתי בפארק הציבורי ושוב אותו סיפור של אוזניות ומייל", הוא צוחק. "אני לוקח אוויר ורואה מייל מחברת 'ארמדה' עם התוצאות של התחרות ורואה שהעיבוד שלי Brainheart זכה במקום הראשון והם כותבים שיצרו איתי קשר. התחלתי לקפוץ מהתרגשות באמצע הפארק. רצתי הביתה והייתי כל כך גאה בהישג שלי. לקבל בתוך חודשיים שני חוזים כאלה? מי היה מאמין בכלל. זה לגמרי הגשמת חלום שאומרת שהדרך שאני עושה היא נכונה".
איך הפעם קיבלו את זה ההצלחה שלך?
"אני בטוח שהם היו מופתעים. אמרו כל הכבוד וממש התרשמו. לדעתי זה נתן להם סוג של הבנה שהדרך שבחרתי בה אולי כן מתאימה למידותיי. אנשים שלא שמעתי מהם המון זמן שלחו לי הודעות. הרבה יוצרים בארץ הציעו לי שיתופי פעולה אחרי ההחתמה של השיר אצל הארדוול, אבל כרגע אני מתמקד בפרויקטים אחרים".
אמנם הוא זוכה להכרה ולתמיכה וגם כמות העוקבים ברשתות החברתיות גדלה באופן משמעותי, אבל כרגע מדובר רק בהכרה ולא ברווח כלכלי.
הזמנים השתנו
המאפיין הבולט ביותר של זוהר הוא שהוא אינו מחכה להזדמנויות אלא יוצר אותן. "בסופו של דבר, אם אתה מאמין בדרך שלך, אין משהו חזק מזה בכל העולם. אסור לשבת ולחכות שההצלחה תדפוק לך בדלת כי זה לא יקרה. אני שולח בכל יום עשרות מיילים לאומנים, לחברות, למפיקים וליוצרים ומקווה שזה יתפוס".
מי הם המודלים לחיקוי שלך?
"בארץ אני מאוד אוהב את נטע ברזילי ודניס לויד (שם הבמה של הזמר ניר טיבור - ד.כ.). שניהם יוצרים שמעבר ליצירות הגאוניות שלהם הם גם זמרים בחסד עליון שמביאים משהו חדש למוזיקה. בעולם כמובן שארמין ואן ביורן הוא אגדה מבחינתי, וזה עוד יותר מעצים את התחושה שהם אהבו את המוזיקה שלי. יש גם את היוצר היהודי־גרמני האנס צימר (Zimmer) שמוכר לעולם כאיש שכתב פסקולים זכורים במיוחד כמו לסרטים 'שודדי הקאריביים', 'פרל הארבור', 'משימה בלתי אפשרית', ועוד רבים אחרים. להתעלות על עצמך פעם אחרי פעם, יצירה אחרי יצירה ועם השנים רק להשתבח זה באמת מודל לחיקוי. יחידי סגולה מצליחים לעשות את זה".
אתה רואה בבאר־שבע עיר שאפשר להתפתח בה בתחום המוזיקה האלקטרונית?
"לצערי, בבאר־שבע בפרט, ובנגב, בכלל, אין מישהו שמלמד להתעסק בתוכנת מוזיקה במסגרת מסודרת. יש מכללות במרכז שעושות את זה, אבל כדי להתחיל בגיל צעיר כשאתה כאן זה בהחלט חיסרון בולט. אתה תלוי מאוד בכוח הרצון וברמת המסוגלות לשבת שעות ארוכות, לקרוא מדריכים ביוטיוב, לחקור את התוכנה מכל הכיוונים, ורק אז להתחיל באמת ליצור. היו שלבים שהפסקתי כי לא הצלחתי להכיל את כל כמות המידע שנמצאת שם".
זוהר מיצר על העובדה שאין בבירת הנגב בית ספר למוזיקה שבו אפשר ללמוד את רזי המוזיקה האלקטרונית. "חבל שאין פה בית ספר למוזיקה שייתן את הכלים והידע הנדרשים. נכון שיש את הקונסרבטוריון העירוני ששם לומדים נגינה, אבל העולם גם פתוח לדברים אחרים. לדעתי, מה שעבד לפני 40 שנה כבר לא עובד עכשיו. אנשים משתנים והמוזיקה משתנה, ולדעתי, כך גם הלמידה צריכה להשתנות", הוא אומר. "אני מקווה שיום יבוא ויהיה פה בית ספר למוזיקה שיילמד הפקה ויצירה, כתיבה והלחנה כמו שצריך. אני מכיר לא מעט מתושבי העיר שממש צמאים לידע הזה".
