גשם ניתך על המדבר כשחזרנו הביתה מטקס סיום הקורס של האחיינית בצבא. ולא ידעתי אם האיפור שלי מרוח מדמעות ההתרגשות מהמצטיינת הנחושה, עם המדים שעוד לא קיבלו צורה, או מהגשם.
ופתאום נזכרתי ואמרתי לו: "אוי, בכל הבלגן שכחנו, זה יום הנישואין שלנו".
אצלנו במשפחה די מקובל להתחתן בחורף. הוריי התחתנו בנר רביעי של חנוכה, ומאז מתעקשים על חגיגה בתאריך העברי, וגם אנחנו צעדנו לחופה בחודש הקר הזה, ומאז חנוכה וחורף וגשם הם התפאורה שלנו לאהבה.
רק אחותי הקטנה התחתנה בסתיו.
× × ×
ירדתי מהבמה, ואבא שלי חיבק אותי. לא ידעתי מי מאיתנו מתרגש יותר.
לא עשינו את זה עידן ועידנים, דייט רק הוא ואני. הוא בא להרצאה שלי. אני על הבמה, והוא בין המון נשים, מקשיב. ואני כל הזמן מנסה לנחש מה הוא חושב. ואני קצת מתרגשת, והקול שלי רועד, ואני שואלת את עצמי אם הוא מרגיש.
"אימא התרגשה שאני בא איתך", הוא אמר, "וגיהצה לי את החולצה כבר בבוקר".
כזו היא, דואגת לפרטים, ועדיין הכי לא האישה הקטנה, אלא דווקא גדולה מהחיים. ובעצם אולי כל אימא היא גדולה מהחיים.
והוא מנסה לחשב כמה שנים הם נשואים.
× × ×
"אתם מתכוונים להתגרש?", שאלתי אותם בחיוך לא מזמן כשהם שוב רבו על איזו שטות.
מעל 50 שנה הם יחד, וקערת מרק אחת לא במקום או לא בזמן יכולה להתחיל אצלם מלחמת עולם.
והם הסתכלו עליי בהלם ומיד פרצו בצחוק.
זה חלק ממי שהם, הוויכוחים, ההתרגשויות, הרגשות המתפרצים. ככה פועמת האהבה שלהם.
שלנו היא מאוד אחרת.
וכנראה שאין נכון ולא נכון באהבה.
"אז אולי תפסיקו לריב?", אמרתי.
אבל הם לא הפסיקו וכנראה גם לא יפסיקו. כי ככה הם כנראה אוהבים את האהבה שלהם.
סוערת כמו סופה של חורף.
× × ×
זוג המשתחררים הצעירים שלנו מצה"ל שולחים מאי שם תמונה שלהם מאוהבים. הם עם כפפות וכובעים, ורק האף שלהם מציץ, וגם הסומק בלחיים. והם מתחילים עכשיו את הדרך שלהם.
הדרך שבה זוגות מתחילים לבנות את המגדל הזה של הזוגיות. המגדל השברירי הזה. שבו כל שלב מהותי כדי שהכול יעבוד. וכדי לחבר שני לבבות צריך להיות כל כך עדינים.
× × ×
כל כך הרבה פעמים לכל כך הרבה אוהבים זה מתרסק. לא תמיד בגלל סיבה. לא תמיד בגלל שאין אהבה.
זה בגלל המגדל הזה שלא פשוט לבנות. וזה כל ההחלטות, כל הדברים שבכלל לא יודעים שמחליטים. הדברים שמתקבעים לאט לאט והופכים את האהבה לזוגיות, וממנה צומחת משפחה.
מי דואג לחשבונות, מי לקניות, מי קם לילדים ומתי, מי מכין בבוקר, מי מכבה אורות בערב, מי הקשוח ומי הרך, אל מי ירוצו הילדים כשיבכו.
מי יגיד להם את האמת כשהיא תהיה לא נעימה.
ומי יגיד להם תמיד שהם נפלאים.
× × ×
היא כותבת לי מכתב ארוך שבו היא מסבירה שזו הייתה אהבה, אבל בלתי אפשרית. הוא פגש את האחת, והיא את האחד, אבל התנאים לא מתאימים.
וכתבתי לה שזה טיפשי. אם זו אהבה, אז לא מוותרים עליה. נלחמים.
× × ×
אני קמה מוקדם בבוקר, והקור של החורף חודר לעצמות, ואני נזכרת איך כל הילדות אבא הביא לה קפה למיטה בבוקר, ולנו שוקו חם. אחר כך הם הלכו לעבודה, אבא ואימא, וגם אם חזרו רק בלילה, המתוק הזה של השוקו נשאר לי כל היום. והרגשתי שמישהו פינק אותי.
× × ×
הסוד של האהבה והסוד של המשפחה הם משהו שלא נצליח לפענח לעולם. מתי זה טוב ומתי זה לא. ולעולם לא נדע אם זה יהיה באמת לעולמים.
אבל עכשיו חורף, וקר בחוץ.
ככה אנחנו שזורים אלו באלו, זוגות זוגות בתיבת הנוח של החיים המודרניים. מתנדנדים על מים סוערים.
וגם אם אין מבול בחוץ, לפעמים ממש קר.
ובחורף כיף להתחבק.
× × ×
ולא מוותרים על אהבה כשמוצאים אותה.
סופגניות סבתא
סופגניות שהכי קל להכין, והן אמנם עקומות, אבל מופלאות.
כמו כל שנה, גם השנה נמשיך את המסורת.
מתכון להכנת סופגניות בלי שמרים, אבל עם יוגורט.
המתכון הזה מתאים להכנת סופגניות ביתיות. קצת קטנות ועקומות, אבל טעימות, מתוקות וממלאות את הבית בריח של חג.
מערבבים היטב בקערה: 3 כוסות קמח תופח, 4 כפות סוכר, 2 ביצים, 2 גביעי יוגורט (או לבן).
מחממים בסיר שמן לטיגון עמוק ואז מחלישים את האש (חשוב! כשהשמן חם מדי הן יישרפו מבחוץ).
ממלאים כף גדושה בתערובת ומכניסים לשמן. לא יותר מכף גדושה לסופגנייה. זו לא תערובת שמתאימה לסופגניות גדולות, כי אז הן לא יתבשלו מבפנים (וזכרו, הן עוד יתפחו קצת). מטגנים על האש הקטנה(!) עד שמשחים מבחוץ ומוציאים לנייר סופג (מומלץ לפתוח את הסופגנייה הראשונה ולבדוק שהיא התבשלה עד המרכז. לפי זה תוכלו לדעת כמה זמן טיגון הן צריכות). זורים אבקת סוכר ומגישים. אני מגישה אותן עם קערית אבקת סוכר וקערית ריבה בצד.
