זה שמונה שנים יש לציפורה חלפון, תושבת באר שבע, מנהג קבוע בימי שישי. לאחר כל ההכנות לשבת היא פוקדת את קבריהם של נפטרים אלמונים בשני בתי העלמין הישנים של העיר, מדליקה נרות זיכרון ומתייחדת לדקות אחדות עם זכרם ושבה לביתה.
חלפון, פעילה חברתית המשמשת יו"ר אגודת המתנדבים של הוועד למען החייל בבאר שבע, רואה בכך לא רק מעשה מצווה, אלא מעשה משמעותי שעושה לה, לדבריה, "טוב על הנפש".
ואולם, התחושה הטובה הזו הופכת עד מהרה לתחושה של עצב, תסכול וכעס כשהיא מגיעה אל אותם קברים שאיש אינו פוקד אותם זה עשרות שנים, אם לא יותר מזה. על רובם כלל אין מצבה, ובמקרה הטוב מונח על הקבר רק לוח אבן ללא כל כיתוב המפרט את שם הנפטר ותאריך לכתו מן העולם.
מי קבור כאן?
כבר בכניסה לבית העלמין הישן-נושן של באר שבע, שטמונים בו נפטרים עוד מתקופת ראשית השלטון הבריטי בארץ ישראל, אנחנו נחשפים לקברים של נפטרים אלמונים.
לוחות אבן מונחים על הקברים, רחוקים מלהזכיר מצבה. אין כיתוב ואין כל זכר לזהותו של מי שטמון באותם קברים. חלקן של המצבות מנותצות. עשבייה מכסה הכל ומסתירה את הקברים. מדובר בעשרות קברים שכאלה.
"אלה קברים של אנשים שנפטרו לפני שנים רבות", מציינת חלפון בזמן שאנחנו פוסעים בין הקברים, "איש אינו מטפל בהם, איש אינו עולה ואומר קדיש לזכרם. איש אינו מדליק נר לזכרם וגם לא אומרים פרק תהילים לעילוי נשמתם. מצבות ללא שמות, אפילו אין כיתוב של 'אלמוני', כלום. כאילו איש לא נקבר כאן".
חלפון החליטה לעשות מעשה. כשהיא עולה לקבריהם של הנפטרים האלמוניים, היא מצטיידת בצבע ומשחזרת את הכיתוב במצבות שבהן יש כזה, אבל בלוחות אבן חסרי כיתוב קצרה ידה מלהושיע.
"אחרי שאני מסיימת את ההכנות לשבת", היא מטעימה, "אני מרשה לעצמי בימי שישי לשטוף שתיים-שלוש מצבות ולהדליק נר על קבר של נפטר אלמוני. זה כואב לי ומעציב אותי שאנשים ככה הלכו לעולמם ונעלמו מהזיכרון. זה מתסכל ומכעיס, כשבבתי עלמין אחרים בארץ התמונה היא שונה".
חלפון מתכוונת לכך שבבית העלמין בקריית גת, שבו קבורים אביה ודודה, שופצו עשרות מצבות של נפטרים שהוגדרו אלמונים ובמקרים אחרים אף הוצבו מצבות חדשות על קבריהם.
"להבדיל אלף אלפי הבדלות שם, בקריית גת, המועצה הדתית לקחה על עצמה את הנושא הזה כפרויקט. הם חידשו את המצבות בצורה מכובדת, חרטו את הכיתוב 'אלמוני' והתקינו מקום מיוחד ליד הקברים שבו ניתן להדליק נרות זיכרון".
"זה חייב להיעשות גם כאן. אם לא המועצה הדתית ולא הרבנות, אז לפחות שהתושבים יקומו ויעשו משהו בנושא הזה. כאן צריך לבוא לידי ביטוי ערך הנתינה. מדובר כאן באנשים שהלכו לעולמם ולא השאירו אחריהם אף אחד בעולם שיפקוד את מקום מנוחתם האחרונה. אם אנחנו לא נעשה את זה, כשאנחנו בחיים, אז זה חבל", היא אומרת.
מציאות נוראית
מעבר לכביש ממוקם בית העלמין "הפחות ישן", כהגדרת תושבי העיר. גם כאן התמונה אינה מלבבת, בלשון המעטה. בסמוך לכניסה נמצאת חלקה שקבורים בה ילדים שנפטרו באיבם. על חלק לא מבוטל של הקברים הקטנים כלל לא מצאנו מצבות.
על חלק מהקברים מונח לוח אבן שחוק שעליו נחרט, ככל הנראה בכלי חד, שמו של הילד המנוח. על חלק מהקברים מצאנו רק שברי אבנים בלי כל ציון שמו של מי שקבור תחתיהן.
"זו מציאות נוראית", אומרת חלפון, נשואה ואם לשניים. "אנשים, מבוגרים וילדים כאחד קבורים כאן ואיש אינו יודע כלל את זהותם. ניסיתי במהלך השנים לברר במועצה הדתית, אך ללא תוצאות. אני מגיעה לכאן, מדליקה נר זיכרון, אומרת תהילים, אבל אין לי כל מושג לזכר מי אני עושה את זה".
חלפון מדגישה שהיא לא עושה זאת ממניעים דתיים, אף שהתחנכה בשעתו באולפנה. "אני עושה זאת ממניעים אנושיים", היא מדגישה, "ומתוך אמונה שזה המינימום שאנחנו יכולים לעשות לזכרם של אותם נפטרים. תושבי העיר צריכים לקחת את זה כפרויקט. זה לא צריך להיות פרויקט אישי שלי. אם בכל יום שישי כל תושב יפקוד קבר של אלמוני, זה יהיה מעשה מצווה".
גם בחלקת הילדים ההזנחה זועקת לשמיים. חלק מהקברים שקעו באדמה וגם כאן העשבייה נוגסת בכל פיסת אדמה. לוחות האבן המונחים על הקברים לא משאירים מקום לטעות - כאן קבורים ילדים בני יומם ועוללים שלאחר מותם איש אינו פוקד את קבריהם.
שלא כמו הקברים בבית העלמין הישן-נושן, שבו קבורים אנשים שנפטרו לפני עשרות שנים, כאן, בחלקת הילדים, קבורים ילדים שהלכו לעולמם לפני כ- 30 שנה ולא ברור כיצד איש לא הציב מצבה על קבריהם.
מתכוונים לשפץ
הממונה על המועצה הדתית בבאר שבע, יהושע (שוקי) דמרי, מכיר את המציאות הקשה הזו. "מדובר בקברים מלפני עשרות שנים", הוא מציין, "קברים מהתקופה שבה לא נעשו כאן רישומים במועצה הדתית, ואין לנו כל אפשרות לאתר את זהותו של מי שקבור שם".
אין כאן משום בזיון המת?
"אנחנו משפצים מצבות על קברותיהם של נפטרים עריריים שאין להם כל קרובי משפחה על חשבון המועצה הדתית. בשנה האחרונה שיפצנו קרוב ל־ 100 מצבות ונמשיך לעשות זאת".
מה באשר לקברים של נפטרים אלמונים?
"גם לגביהם נבנה ונשפץ את המצבות. על אותם קברי אלמונים נעשה יציקת בטון מסודרת בכל הכבוד הראוי עם הכיתוב 'אלמוני'. נתקין גם מצבות בקברי אותם נפטרים שיש לגביהם רישום, אך אין מי שייטפל בהתקנת מצבה על הקבר. לאחר בדיקה שלנו, המועצה תעשה זאת על חשבונה".
"בבית העלמין הישן-נושן", אומר מזכיר המועצה הדתית ומנהל החברה קדישא של באר שבע, שלמה אוחיון, “קבורים נפטרים מתקופת המנדט הבריטי שאנחנו לא יודעים את זהותם. לגבי מי שאנחנו כן יודעים את זהותו, חידשנו את המצבה על קברו. יש לא מעט קברים שאנחנו לא יודעים מי קבור בהם".
בכל זאת, כבוד המת לא מחייב הצבת מצבה ראויה?
"סידרנו מצבות למי שידענו את זהותו. בתקופה הקרובה אנחנו מתכננים לצאת למבצע להתקנת מצבות על קבריהם של אותם נפטרים אלמונים. נטפל בכל הקברים ובמהלך הזמן נשלים את המשימה הזו בכל החלקות. נעשה זאת לשם שמיים. זה בעדיפות ראשונה מבחינתנו".
מעיריית באר שבע נמסר בתגובה: "הטיפול ואחזקת בתי העלמין ברחבי הארץ נמצא באחריות משרד הדתות והמועצה הדתית המקומית. אנו תקווה שגופים אלה יפעלו וייטפלו באותם קברים לכבודם וזכרם של נפטרים".
