"קודם כל, האיום הוא אמיתי. במקום בו אנחנו תלויים ברופאים, לבטח כשמדובר במקצועיים והמובילים שבהם, כל רופא שעוזב הוא אבדה מאוד משמעותית". כך מאבחן מנהל המרכז הרפואי "סורוקה", ד"ר שלומי קודש, את המציאות העכשווית האופפת באחרונה את המערכת הרפואית, בכלל, ואת "סורוקה", בפרט, כנגזרת מהמחאה נגד הרפורמה המשפטית, מציאות שבה המושג "רילוקיישן" בקרב הרופאים הולך וצובר תאוצה יותר ויותר, שיש מי מביניהם שלא פוסל למצוא את פרנסתו מעבר לים.
"דיברנו לאחרונה עם הרופאים שלנו שנמצאים בחו"ל", ממשיך קודש," הם מתכננים לחזור, אבל ה'באזז' שנוצר ותחושת האיום, בין אם היא מוצדקת או לא מוצדקת, עלולים לגרום למיטב בנינו שלא לחזור. כל אחד כזה זה לא רופא שנבלע בין מאות הרופאים כאן בבית החולים. יש רופאים בתחומים שבבית החולים יש שניים כאלה. אחד שמחליט לעזוב, זה איום מאוד גדול".
מי יחזור?
"רוב הרופאים הכי טובים שלנו למדו בחוץ לארץ", מציין ד"ר קודש בראיון מיוחד ל"מיינט באר שבע והנגב", "הם למדו במקומות מובילים כמו ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, ולרוב הרופאים שנוסעים להתמחות על בחו"ל מציעים להישאר. עד עכשיו, רוב הרופאים חזרו".
קראו גם:
עד כמה תופעת ה"רילוקיישן" מחלחלת למסדרונות המרכז הרפואי "סורוקה"?
"אני יודע כרגע על רופאה אחת שלנו שהיגרה מהארץ. יש לנו כרגע עשרה רופאים שנמצאים בחו"ל, כאשר אף אחד מהם לא אותת לנו שהוא לא מתכוון לחזור. הם נמצאים שם בהשתלמות על. הם האנשים הכי חשובים לי, ולמיטב ידיעתי, הם מתכוונים לחזור, נכון לעכשיו, אבל זה דבר מאוד נזיל. יש רופא נוסף שהיגר מהארץ ממנה הוא הגיע, אבל הוא עשה את זה לפני פרוץ הרפורמה. צריך להבין, שזה לא משחק של מספרים. גם שלושה רופאים שעוזבים זה יכול להיות מאוד משמעותי לגבינו. יש תחומים, שבהם רופא שעוזב, זה בגדר של אובדן רפואה לתושבי הנגב. האיום הוא אמיתי וצריך להתמודד איתו".
באחרונה גם פורסם כי משרד הבריאות ביקש ממנהלי בתי החולים בארץ להעביר לו רשימות של רופאים שבכוונתם לעזוב את בתי החולים ולהגר לחו"ל או כאלה שנמצאים בחו"ל ואין בכוונתם לחזור. גם אליך הגיעה כזו פנייה?
"בקשה כזו הגיעה לכל מנהלי בתי החולים, גם אלינו. כרגע, אין לנו מישהו ספציפי, מעבר למי שכבר עזב, כשמדובר באותה רופאה שהיגרה ואותם עשרה רופאים שאנחנו לא יודעים לגבי החלטתם. אנחנו יודעים שכל אחד מהם זה איום. צריך לזכור, שהרופא הישראלי הממוצע שנמצא בחו"ל מקבל הצעה להישאר שם. הם אנשים טובים, אבל אין לנו אינדיקציה מי מהם יחזור".
באחרונה גם פורסם על תשעה רופאים בכירים ב"סורוקה" שפרשו מעבודתם בבית החולים לטובת מקומות עבודה אחרים. זה צירוף מקרים או יש סיבה לכך?
"אני מכיר את הפרסום הזה. הוא לא לגמרי מדוייק. מתוך תשעת הרופאים, שניים היגרו מהארץ, שניים קודמו לתפקידים בכירים ב'שירותי בריאות כללית', שלושה אחרים עברו לקהילה ומטפלים בילדי הנגב. שניים נוספים עזבו משיקולים שלהם. במקביל לתשעה הרופאים שעזבו, הצטרפו עשרות רופאים, כולל ברפואת ילדים. אני מצטער על כל אחד שיצא ולא נשאר במערכת הציבורית".
מחסור ברופאים
לפני כשנתיים התריע ד"ר קודש על כך שיותר מ-־90 אחוז מבוגרי בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן־גוריון הם תושבי המרכז וצפון הארץ וכי הם שבים בתום לימודיהם לאזורי מגוריהם, ובכך רק מחריף המחסור ברופאים באזור הנגב.
שנתיים אחרי, מנהל "סורוקה" מדגיש כי "יש שיפור בנושא הזה. יש תוכנית ממשלתית, תוכנית 'אילנות' שבמסגרתה 30 סטודנטים לרפואה מתוך 150 סטודנטים שלומדים מחוייבים להישאר בדרום ולהמשיך לעבוד כאן בתום לימודיהם. זו תוכנית, ששנים הטפנו לה ואני שמח שמצאנו שותפים גם במשרד הבריאות וגם בממשלה לכך שהתוכנית הזו מיושמת. זו תוכנית לטווח ארוך, שאת פירותיה נראה רק בעוד שבע שנים, אבל אם אתה לא זורע עכשיו, לא תראה פירות אף פעם. זו מהפכה. אנחנו, בראייה אסטרטגית שלנו, יצאנו ממגדל השן שלנו ומתחומי הקמפוס ועובדים אוניברסיטת בן־גוריון ועם משרד הבריאות לגיבוש תוכניות להביא לכאן רופאים".
השאלה היא אם כל אותם נתונים שאתה מציג לגבי תוספת רופאים בנגב בעקבות אותן תוכניות אכן משנים את תמונת המצב של מחסור ברופאים באזור הזה?
"כשמדובר בעוד שבע שנים, התשובה היא חיובית. זה לא מספיק, אבל יותר טוב ממה שהיה. יש מחסור ברופאים ברמה הארצית. באזור הנגב המחסור הוא חריף יותר. אותם נתונים שהיו לפני שנתיים נכונים גם כיום. לימודי רפואה נמשכים שבע שנים. אין דרך שתוך שנתיים התמונה תשתפר. סטטיסטית זה לא יכול להשתנות".
"הרפורמה טובה"
"אנחנו לוקחים את גורלנו בידינו", אומר ד"ר קודש, "אנחנו מכשירים סטודנטים, תושבי הנגב, שלומדים בחו"ל, יש לנו תוכניות למתמחים מצטיינים, יש לנו רצף של פעילויות שמטרתן לא להיות תלויים באחרים. כל התוכניות האלה מביאות אותנו למצב יותר טוב. האם זה מספיק? חד משמעית - לא. את השיפור נראה בעוד שבע שנים. אשרי המאמין".
בזמנו גם התרעת על רפורמת "יציב" של משרד הבריאות, לפיה לא יאושר לבוגרי אוניברסיטאות מסוימות בחו"ל לגשת למבחני רישוי ברפואה בארץ, מה שעשוי להוסיף למצוקת המחסור ברופאים. מה השתנה מאז?
"לא התרעתי על הרפורמה בפני עצמה. הרפורמה היא טובה. התרעתי מפני ההשלכות שלה. 60 אחוז מהאנשים שקיבלו רשיון לעסוק ברפואה בדרום הארץ הם בוגרי לימודי רפואה במדינות שנפסלו החל משנת 2026. מדובר במדינות כמו ארמניה, מולדובה, גיאורגיה. לימודי הרפואה באותן מדינות לא יוכרו בארץ החל מעוד שלוש שנים. המשמעות היא מחסור עתידי ברופאים. היציאה שלהם מהמערכת תחייב כניסה של רופאים חדשים אחרים. זו כמות לא קטנה של רופאים".
איך מתמודדים עם המציאות הקשה הזו?
"זה הדבר העיקרי שאני עוסק בו. ביום יום שלי אני לא עוסק בגיוס תרומות, גם לא בבניית בניינים, כי אם בגיוס כוח אדם לבית החולים. זה האיום הקיומי והאסטרטגי על מערכת הבריאות שלנו. בתור באר־שבעי מגיל חמש, זה מה שמעניין אותי. יש תוכניות שונות להכשרת רופאים ומתמחים. הסיסמה שלנו היא - 'אם אין אני לי, מי לי'. אנחנו מתגייסים למשימה הזו מתוך הבנה שבלי זה אין עתיד. המטרה היא תוספת של 30 רופאים כל שנה. זה לא דבר של מה בכך. אני רוצה את החבר'ה הדרומיים האלה, בין אם הם למדו פה ובין אם הם למדו בחוץ לארץ, כי מרכז החיים שלהם הוא פה. אני צריך אנשים שהם טובים, מסורים למקום ויש להם אופק להרבה זמן".
מודאג מההגירה
ד"ר שלומי קודש (56), תושב מיתר, נשוי לאיריס, רופאת ילדים ואב לשלושה ילדים, נולד בארצות הברית, ובהיותו בן חמש משפחתו עלתה ארצה והשתקעה בבאר־שבע. הוא בוגר תיכון מקיף ה' ולימודי רפואה באוניברסיטת בן־גוריון.
בין השנים 2004-2006 הוא עשה פוסט דוקטורט באוניברסיטת ייל שבארצות הברית, ולאחר מכן הוא שימש במשך שבע שנים כסגן מנהל בית החולים "סורוקה". במשך שלוש שנים, עד שהתמנה למנהל בית החולים הוא שימש כמנהל הרפואי של מחוז דרום ב"כללית".
ד"ר שלומי קודש משתדל להימנע מלהתייחס להיבט הפוליטי שקושר בין המחאה נגד הרפורמה המשפטית לבין מחאת הרופאים ותופעת ה"רילוקיישן".
"יש בארץ אנשים שמודאגים מעתידה של המדינה", מציין ד"ר קודש, "בין אם הם צודקים ובין אם לא. רופאים הם עם מבוקש בעולם. יותר קל להם לממש את הפחד הזה מאשר מקצועות אחרים. יש מקצועות שהם ספציפיים לארץ המגורים, אבל הרפואה היא גלובלית. יותר קל לרופא להגר מאשר לבעל מקצוע אחר. רופא ישראלי הוא בגדר של 'סחורה טובה'. זה מה שמדאיג אותי. ככל שהשיח הזה יעמיק, אני אהיה יותר מודאג".
אתה יכול להבין את אותם רופאים שאומרים 'עד כאן' ולא פוסלים מעבר לארץ אחרת?
"אישית, לא. זה הבית שלנו ויש סיבה שאנחנו גרים כאן. למה אני חזרתי ארצה מתקופת ההתמחות שלי? כי צריך לטפח את הנגב ואת המדינה. זו המהות שלנו כעם. אני אישית נשאר פה. אני אזרח ארצות הברית, עשיתי התמחות בארצות הברית. תיאורטית, יכולתי להגיע לארצות הברית. אשתי רופאת ילדים. אנחנו לא מעלים על דעתנו לעזוב. כל אחד ומערכת השיקולים שלו".
"יש אתגרים"
דו"חות מבקר המדינה בשנים האחרונות לא היטיבו עם בית החולים "סורוקה". מבקר המדינה התריע באותם דו"חות על צפיפות יתר של מאושפזים במחלקות, על זמני המתנה ממושכים לניתוחים ולטיפולים שונים, כמו גם על כך שבית חולים אחד משרת אוכלוסייה של כמיליון נפש וחולש על אזור כל כך גדול.
"קודם כל", מציין ד"ר קודש, "יש לנו בית חולים נוסף בנגב. זה נקרא 'סורוקה אחרי ארבע'. מדובר בחדרי ניתוח, אם.אר, איי, כל הדברים שאנשים מחכים להם. הרחבנו משמעותית את השירותים הרפואיים שלנו לאחר השעה 16:00. המדינה מתקצבת רק את משמרות הבוקר ו'הכללית' שמה כאן הרבה כסף כדי להפעיל את בית החולים לאחר השעה 16:00. כתוצאה מזה התקצרו תורים לניתוחים שונים, חלקם באופן דרמטי".
אבל הדו"חות מציגים משהו אחר.
"הדו"חות הללו הם מלפני שנתיים והם מתייחסים לנתונים שנאספו שנתיים קודם לכן. מאז כבר חל שיפור מאוד משמעותי. כל דבר דחוף נעשה כאן. טיפולים דחופים מתבצעים על חשבון טיפולים שסובלים דיחוי. עדיין יש אתגרים. זה גם תלוי בתקציבים".
ממצאי דו"ח מבקר המדינה על "סורוקה"
• זמני המתנה לניתוחי כפתורים באוזניים לילדים - 26 שבועות.
• זמני המתנה לניתוחי בקע לילדים - 24 שבועות.
• זמני המתנה לניתוחי כריתת שקדים לילדים - 12 שבועות.
• אין רופא מומחה ברפואה דחופה או ברפואת ילדים במשמרת לילה.
• התפוסה במחלקות הילדים ב'סורוקה' - 87 אחוז, שהיא גבוהה ב־11 אחוז מממוצע התפוסה במדינות ה־oecd.
מקור: נתוני דו"ח מבקר המדינה, מאי 2023, על אשפוז ילדים
מתחרה ל"סורוקה"
ואיך אפשר שלא להתייחס לסוגיית הקמתו של בית חולים שני בנגב, או ליתר דיוק בבאר־שבע. לפני תשע שנים החליטה הממשלה על הקמתו של בית החולים שיישא את שמו של נשיא המדינה המנוח, שמעון פרס, שאמור להיבנות באזור עמק שרה בבאר־שבע.
נכון לעכשיו, טרם הוחל בתכנונו, קל וחומר שלא לדבר על תחילת העבודות בשטח. מה שכן, כבר נשמעו באחרונה קולות מכיוונם של משרדי האוצר והבריאות לגבי הפעלתו של בית החולים החדש על ידי גוף ממשלתי ולאו דווקא על ידי מי מבין קופות החולים.
במשך שנים לא התלהבו, אם לנקוט לשון המעטה, מנהלי "סורוקה" מהאפשרות שיוקם בנגב בית חולים נוסף כמתחרה ל"סורוקה", וגרסו כי יש לחזק את בית החולים הוותיק על פני הקמתו של בית חולים נוסף.
"ברור שעל ציר הזמן", אומר ד"ר קודש, "צריך בית חולים נוסף באזור הדרום. זו לא שאלה מה דעתו של אדם כזה או אחר. מה שנשאר זה לתכנן את כוח האדם שיעבוד שם ולעשות את זה בצורה חכמה. אני טוען ש'כללית' צריכה להפעיל את בית החולים החדש כי יש לנו כבר כוח אדם פה, וזה ימנע את התחרות הפרועה על כוח האדם שיפעיל את בית החולים הנוסף. האיום של מחסור בכוח אדם רפואי כיום הוא גם שאין מי שיעבוד בבית החולים הנוסף. אף אחד לא יבוא ממרכז הארץ לעבוד באותו בית חולים. אם הרופאים היו רוצים לעבוד כאן, הם כבר מזמן היו באים לפה. הדרום לא ייבנה על ייבוא מאסיבי של אנשים מבחוץ. בית החולים החדש צריך לקום תוך תכנון הגיוני. צריך לתכנן את כוח האדם בצורה כזו שלא ייצר סחרור של גניבת רופאים ושל שכר. אם אותם אנשים שעובדים במערכת הרפואית כיום יתחלקו לשני בתי חולים, המטופלים לא ירוויחו כלום. הם ירוויחו רק אם תהיה כאן כמות כפולה של צוותים רפואיים".
מדברים דווקא על עמדת משרדי האוצר והבריאות המעדיפה את הפעלת בית החולים השני על ידי גורם ממשלתי. גם נשמעו באחרונה קולות של הוצאת מכרז בנושא הזה?
"לא שמעתי שום עמדה רשמית בנושא. עוד לא ראיתי את המכרז הזה מתבצע בפועל. בשורה התחתונה, כל עוד יש מענה נכון איך מפעילים את בית החולים החדש מבלי לפגוע בכוח האדם ב'סורוקה', יהיו עוד שירותי רפואה בנגב וזה מבורך".
בערב ההתרמה השנתי לבית החולים "סורוקה" התבטא ראש עיריית באר־שבע, רוביק דנילוביץ', כי הוא יעמוד על כך שיקום כאן בית חולים נוסף ושהוא גם יהיה ממשלתי, וכי הוא לא מתכוון לוותר בנושא הזה. כיצד אתה מתייחס לדברים?
"ההתייחסות שלי כאן לא משנה. צריך להוסיף שירותי בריאות ולעשות את זה נכון. אני מאוד מעריך את רוביק. מה יש לי לחלוק עליו. זו דעתו וזה בסדר. הוא מכיר את האתגרים לא פחות טוב ממני".
מצוקת אשפוז
בין לבין, ד"ר שלומי קודש לוקח אותנו, תוך כדי השיחה עמו, להשקיף מבעד לחלון לשכתו לעבר הבניין הכירורגי שבמתחם בית החולים. "שים לב", מצביע ד"ר קודש לעבר שתי קומות באותו בניין שטרם הסתיימה בנייתן, "שהבניין הזה נבנה לפני 20 שנים ותוכנן אז לבנות שתי קומות נוספות שיכילו 144 מיטות אשפוז נוספות. חלפו שנים ושתי הקומות הללו לא נבנו. כל חולה ששוכב בפרוזדור ב'סורוקה', שוכב בפרוזדור כי הממשלה לא בנתה את שתי הקומות האלה. לפני שמדברים איתי על בית חולים נוסף או על תשתיות, שישלימו את בניית שתי הקומות, ובכך נקל על מצוקת האשפוז, להוציא את החולים מהפרוזדור ולשפר יותר את השירות הרפואי שמגיע לתושבי הנגב".
ד"ר שלומי קודש מכהן כבר זה למעלה מחמש שנים כמנהל המרכז הרפואי "סורוקה". תקופה לא פשוטה, שלא לומר אפילו סוערת, של התמודדות בית החולים עם מגפת הקורונה, מספר מקרים של רופאים ששמו קץ לחייהם, ומקרים אחדים של חשד להטרדות מיניות מצד רופאים בבית החולים, כמו גם גילויי אלימות של מטופלים כלפי צוותים רפואיים.
לשאלתנו הבלתי נמנעת - מה הלאה, לאן פנינו? ד"ר קודש משיב ללא היסוס כי "בכוונתי להמשיך ולנהל את 'סורוקה'. זה תפקיד החלומות במערכת הבריאות".
סורוקה במספרים
מספר מיטות אשפוז - 1,173
מספר רופאים מועסקים - 900
מספר אחיות בסורוקה - 1,750
מספר ניתוחים בשנה - 32,000
מספר לידות בשנה - 17,400
מספר פניות בשנה לחדר המיון - 266,000
