בדיוק שבועיים לפני מועד חתונתם קיבלו מיכאל ואביגיל את הבשורה העצובה שהם ייאלצו לדחות את אירוע המשמח, והם לא היחידים. בימים אלה שנגיף קורונה הולך ומתפשט, מצב זה הוא מנת חלקם של לא מעט חתנים וכלות.
הזוגות המאוכזבים שנאלצים לדחות את חתונת חלומותיהם הם לא הנפגעים היחידים. גם הספקים הרבים שנשכרו כדי להפוך את החתונה לבלתי נשכחת סופגים הפסדים מכל דחייה או ביטול של אירוע. החל באולם האירועים, הצלם, שירותי הבר, הקייטרינג והדי.ג'יי וכלה במאפרת, מעצב השיעור וסידורי הפרחים - בכל אירוע יש עשרות ספקים וכולם נפגעים כלכלית מהמצב החדש שנכפה עליהם.
ענף האירועים שונה מענפים אחרים שנפגעו ממשבר הקורונה. עד לפני כמה ימים החורף הישראלי, הנחשב לעונה פחות פופולרית לקיום אירועים, נתן את אותותיו. תשאלו כל ספק ממוצע מתי נגמרת תרדמת החורף שלו והוא יענה שחודש מרץ נחשב לחבל הצלה שבין עונת החורף החלשה לבין פסח וימי ספירת העומר. אבל בגלל התפרצות הנגיף - אירועי מרץ בוטלו כמעט לחלוטין.
עידו דיין: "אני מנסה לקחת את הדברים באווירה טובה ולנצל את הזמן לדברים שדחיתי"
בתחילת השבוע כינסנו מפגש פסגה של כמה מהאנשים הבולטים והמוכרים בתחום האירועים בבאר־שבע והנגב כדי לדון בסוגייה הקשה שמטרידה בימים אלה את כולם. אחרי שלחצו מרפקים, כנהוג בימים אלה, השתעשעו כולם בציניות ובחיוך עגום שהם ממהרים כי הם באמצע יום פגישות עמוס ובערב יש להם אירוע.
יצאנו בתחושות מעורבות מהמפגש. החדשות הרעות הן שיש מספר לא מבוטל של בעלי עסקים שאם לא יקבלו סיוע, לא בטוח שיצליח לשרוד את המשבר הזה. החדשות הטובות הן שגם הפעם, כמו אינספור פעמים בעבר, הנכונות של הספקים בנגב לעזור זה לזה היא משהו שלא קיים בשום מקום אחר בארץ.
שרון אקרמן: "אירועי מרץ הם מבחינת רבים מאיתנו הדובדבן שבקצפת, אחרי תקופת החורף שגם ככה רדומה"
הגיעו לשוחח על המצב הדי.ג'ייז ליאור, שרון אקרמן ואלדד בן סימון, צלמי האירועים אבשלום זהר ואושר בן שטרית, וספקי האטרקציות אליאור עמר ועידו דיין. לתפקיד המבוגר האחראי לוהק זאב עמר, מבעלי אולמי 'הינומה' בעיר ובנו של חנניה עמר ז"ל המיתולוגי, ששנים רבות ליווה אלפי אירועים בנגב.
באותה סירה
את הדיון פותח זאב עמר (62). "לפני שניכנס לעובי הדברים, חשוב להבהיר שאזרחי ישראל בכל התחומים ובכל הכובעים נמצאים באותה הסירה. הסיפור הזה של נגיף הקורונה לא פוסח על אף אחד מאיתנו וכולנו בראש ובראשונה מאחלים רפואה שלמה לכל החולים", הוא אומר והשאר מהנהנים בהסכמה.
"אני לא חושב שמישהו מהחברים כאן זוכר תקופה כל כך קשה מבחינת האירועים", מציין הצלם אבשלום זהר (31), תושב אופקים. זהר, שבימים כתיקונם עובד כמעט בכל יום עם זוג אחר, אינו רגיל לשבת זמן רב כל כך בבית. "אני מצלם מגיל 15 וזה משהו שאני עושה בכל יום לא מעט שעות. גם לעשות דברים אחרים שקשורים לצילום אי אפשר כי כל דבר כזה עולה לא מעט כסף, וכסף זה לא משהו שאני יכול להרשות לעצמי לבזבז כרגע בלי התחשבות", הוא אומר.
אליאור עמר: "במצב הביטחוני כאן אתה עוד יכול להעריך מה יהיה. שבוע, שבועיים, או חודש. אוקיי, נתמודד עם זה, אבל כפי שכבר כולם מבינים, התקופה הזו היא בלתי מוגבלת בזמן"
"אני חושב שכולנו שותפים לתחושות של אבשלום", אומר די.ג'יי שרון אקרמן (34) שהקים עם אחיו הגדול ליאור (36) את קבוצת 'אקרמן מיוזיק' המספקת מוזיקה, ושירותי הגברה ותאורה לאירועים בלא מעט אולמות אירועים בבירת הנגב. "תחזוקה של ציוד תאורה והגברה זה משהו שאי אפשר להפסיק בגלל הקורונה", הוא מסביר. "כל הזמן צריך לדאוג לניקיון ולתקינות של הדברים. האחזקה היא משהו שאוטומטית עולה לך סכום כסף לא מבוטל. ברגע שאין לך תזרים זה מכניס אותך לבור".
חוץ מהדאגה להכנסה, הספקים חוששים גם להידבק בנגיף. "כשאתה נמצא באינטראקציה כל כך קרובה עם כמות כל כך גדולה של אנשים, אתה לא יכול שלא לחשוש מהסיפור הזה", אומר אליאור עמר (34) המוכר לרבים מיציעי הפועל באר־שבע והוא הבעלים של חברת 'בלו בר' המספקת שירותי אלכוהול לאירועים. "בגלל שאנחנו נמצאים ברחבה עם האורחים, יש הרבה פעמים חיכוכים בין אנשים. אני מעריך ומכבד את כולם, אבל אני יכול לדעת איפה אנשים היו לפני כן? אני יכול לקחת סיכון ולהביא את הנגיף הזה אליי הביתה? נכון שזה לא פשוט בכלל, אבל זאת המציאות לצערי".
ליאור אקרמן: "אני שומע זוגות שמתקשרים למשרד לברר איתנו פרטים, אנחנו מנסים לעזור, אבל גם לנו אין פתרונות לתת"
"אני אתן לך דילמה שקורית לבעל עסק כמעט בימים הללו", אומר זהר כדי לחזק את דבריו של עמר. "אנשים מקיימים חתונה מצומצמת ומזמינים אותך לתת להם שירות. אתה הולך או לא? מצד אחד, אתה אומר לעצמך 'אני עלול להידבק ולהביא את הנגיף אליי הביתה', ומצד שני, אתה לא יכול לוותר על אירוע כי אתה יודע שמדובר באוכל שאתה אמור להביא הביתה".
איך אתם מנתחים את המצב שנוצר?
זאב עמר: "המסקנה שלי היא פשוטה מאוד. הרגולציה במדינת ישראל וההליכים הבירוקרטיים הנלווים לכל צעד שאנחנו עושים עולים כספים רבים, לא רק בענף האירועים. לא מעט עסקים נשארו בלי רשת ביטחון לימים כאלה, כסף שהיה אמור לעזור לנו להמשיך לעמוד על הרגליים. נכון שאף אחד לא יכול היה לצפות את הקורונה, אבל האוויר לנשימה יכול היה להספיק לזמן רב יותר ולא לכמה ימים. החוסן הכלכלי הוא חלש מאוד ולא מאפשר לאנשים להתקיים יותר מכמה ימים בלי הכנסה שוטפת. אני חושב שהמדינה היתה כבר צריכה לגבש איזו תוכנית שכאשר משבר הקורונה יסתיים העסקים יוכלו לחיות ולעמוד על הרגליים. נכון לרגע השיחה שלנו הדברים הללו עדיין לא מתבצעים בכלל".
כמו פסיכולוגים
הצלמת אושר בן שטרית (30) מספרת שמאז פרוץ המשבר היא נאלצת להילחם בשתי חזיתות. "בניגוד לאנשים שעבדו כשכירים ואז פתחו עסק, אני עם העסק שלי מהיום הראשון ועדיין בונה את השם שלי בכל יום. זאת מלחמה לא פשוטה", היא אומרת. "נכון שאני עושה את מה שאני אוהבת, אבל כמו שזאב אמר קודם, יש עוד הליכים שמתבצעים והם החלק הפחות נעים בעבודה כעצמאי. אני נלחמת בשתי חזיתות: גם לשרוד את תקופת הקורונה וגם להכיר את השוק תוך כדי בשביל לייצר לעצמי עבודה אחרי שהדברים יסתדרו".
מי ששומר על המורל בשולחן הוא עידו דיין (27), הבעלים של חברת 'מאנקי דג'מבה' המספקת לאירועים מתופפים ובובות קופים הרוקדות ברחבה על קביים. "אני מנסה לקחת את הדברים באווירה טובה ולנצל את הזמן לדברים שדחיתי", הוא מספר. "הציוד שלי לא דורש תחזוקה יומית ובדרך כלל ימי ספירת העומר הם התקופה שלי לשיפוץ ותחזוקה. אז נכון לעכשיו זה מה שאני עושה. אני אנסה לנצל את התקופה הזו לעוד דברים".
אליאור עמר מוסיף, "במצב הביטחוני כאן אתה עוד יכול להעריך מה יהיה. שבוע, שבועיים, או חודש. אוקיי, נתמודד עם זה. אבל כפי שכבר כולם מבינים התקופה הזו היא בלתי מוגבלת בזמן", הוא אומר.
"אירועי מרץ הם מבחינת רבים מאיתנו הדובדבן שבקצפת, אחרי תקופת החורף שגם ככה רדומה", מסביר שרון אקרמן. "ממש עוד כמה שבועות אנחנו נכנסים לפסח ולימי ספירת העומר ואז זה עוד 40 ימים שאין עבודה. אחר כך יש את ימי בין המצרים שגם בהם לא עובדים".
ואלדד בן סימון (37), גם הוא די.ג'יי, מסכם, "בהערכה גסה אנחנו מדברים על בערך חצי שנה של עבודה לא מסודרת".
איך מתמודדים עם הזוגות שנאלצו לבטל או לדחות את האירוע שלהם?
בן שטרית: "בימים רגילים אנחנו והדי.ג'ייז נמצאים בקשר רציף עם הזוגות. ביום החתונה אתה מלווה אותם מהבוקר בהתארגנות הראשונית ועד לרגע שהם הולכים הביתה. אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי ממש פסיכולוגית. בימים האלה זה בטוח מתעצם".
ליאור אקרמן: "אני שומע זוגות שמתקשרים למשרד לברר איתנו פרטים ואתה ממש מרגיש את טון הדיבור הלחוץ ואת חוסר הוודאות שלהם לגבי מה יהיה עם האירוע. אנחנו מנסים לעזור, אבל גם לנו אין פתרונות לתת".
זאב עמר: "החוסן הכלכלי הוא חלש מאוד ולא מאפשר לאנשים להתקיים יותר מכמה ימים בלי הכנסה שוטפת"
שרון אקרמן: "היה אירוע שאמור היה להתקיים בחודש מאי והכלה נמצאת בחודש רביעי להריון. זה אומר שהמשעות של כל דחייה של האירוע היא שהיא תהיה כבר בחודשים מתקדמים יותר של ההריון, אז הם החליטו בסוף לא לקיים אירוע. זה מצב שהוא סבוך וצריך למצוא לו פתרון בחוק ולא להסתמך על טוב הלב של אף אחד מהצדדים".
מי דואג לעצמאים?
אחת הסוגיות המעניינות שעולות בדיון הוא נושא המקדמות. המקדמות משמשות את הספקים כדי לקנות ציוד הדרוש להם כדי לתת שירות והן גם רשת ביטחון המשמשת את הספקים כדי לתשלומים השוטפים בעסק ובבית. "אני מבין לליבם של הזוגות שמבקשים את המקדמות ששילמו לנו", אומר ליאור אקרמן. "אנחנו מנסים כמובן קודם כל להגיע איתם להסדר שהם יוכלו לסגור איתנו בתאריך אחר שמתאים להם ולנו, ואנחנו עומדים בערך על 50 אחוז מהזוגות נכון לשלב הזה. יש גם מקרים שבהם זה יותר מסובך כמו במקרים שאני צריך להזמין אלמנטים פירוטכניים לאירוע ממפעל, והמפעל הזה מחייב אותי באותו רגע. כאן זה נושא סבוך יותר ואנחנו מנסים להגיע לעמק השווה עם כל הלקוחות שלנו".
כמו שהזכרנו קודם, יש סולידריות רבה בין בעלי העסקים בנגב והיא מתבטאת גם ביחסים שבין בעלי העסקים ללקוחות. "אני מסתכל על האלמנט הרגשי של הזוגות", מסביר אליאור עמר, "הם שילמו סכומים גדולים בשביל לקיים את האירוע שלהם, ועכשיו כשהכל נדחה איזה פרצוף יש לי לא להחזיר להם את הכסף ששילמו לי?".
אבשלום זהר: "אין לי שום דרך לקבל דמי אבטלה מהמדינה. אני לא זכאי לכלום כעצמאי"
זהר מדגיש עוד היבט של המשבר ואומר, "אני חושב שהתסכול העיקרי הוא שמצד אחד, אנחנו רוצים להיות בסדר גמור עם הלקוחות שלנו והאנושיות חשובה לנו, אבל מצד שני, מי ידאג לנו ויהיה בסדר גמור איתנו? כשקיבלו את ההחלטה על סגירה כמעט הרמטית של המשק אני לא חושב שמישהו חשב על פתרון לאותם אנשים שלא בטוח שישרדו את המשבר. כעצמאי, אין לי שום דרך לקבל דמי אבטלה מהמדינה. אני לא זכאי לכלום כעצמאי".
עושים מהלימון לימונדה
המדינה טרם קבעה מנגנון פיצוי לבעלי עסקים, ונכון לכתיבת שורות אלה הפתרון היחידי שהוצע לבעלי עסקים שמוצאים עצמם בן לילה בלי הכנסה הוא דחיית תשלומים כמו מע"מ, ארנונה ואגרת שילוט. "רואה החשבון שלי אמר לי שמע"מ אפשרו לעכב את התשלום וככה גם שמעתי על מיסי העירייה", מספרת בן שטרית. "אבל אני לא חושבת שזה הפתרון שאנחנו מצפים לו. הרי בסופו של דבר אנחנו נצטרך לשלם סכום גדול יותר בעוד חודשיים־שלושה שיכלול בתוכו גם את החודשים הללו. אני רוצה לתת טיפ גם לחברים בעלי עסקים אחרים: אל תתפתו לדחות תשלומים ואל תמהרו לקחת הלוואות. ביום שנחזור לעבוד נצטרך להחזיר פשוט עוד כספים".
אלדד בן סימון: "בימים שהיה מותר להתכנס עד מאה אנשים הצעתי לעשות חופות לזוגות שהאירועים שלהם הצטמצמו ללא עלות"
אליאור עמר מנסה להסביר את המצב הסבוך שספקים בתחום האירועים נקלעו אליו. "בניגוד לענפים אחרים, אצלנו ההכנסה מוגבלת לאירוע אחד בערב. זה לא שאם אעבוד קשה יותר אוכל להרוויח יותר. הרי גם אם אבנה עוד חמישה ברים ואעבוד איתם בכל ערב - מישהו צריך לשלם על הבנייה הזו", הוא מציין ומוסיף, "יש בי עדיין תקווה שתגיע בשורה שיבטלו לכל מי שלא עובד את המיסוי לחודש לפחות. קצת להקל על האנשים ולתת להם תחושה שהמדינה באה לקראתם".
איך אתם מעבירים את הימים?
שרון אקרמן: "אני מזמין מי שירצה ללמוד להיות די.ג'יי לבוא לשיעורים. אין לי עדיין מחיר שקבעתי, אבל אני אעשה את זה בסכום סמלי. זה באמת בשביל לשמור על שפיות וכושר עבודה. אני עדיין מגבש את זה כרעיון, אבל זה משהו שמסקרן אותי לעשות בלי קשר. עכשיו זה פשוט זמן טוב"
בן סימון: "בימים שהיה מותר להתכנס עד מאה אנשים הצעתי לעשות חופות לזוגות שהאירועים שלהם הצטמצמו ללא עלות. באמת שזה היה בשביל ההרגשה הטובה שלהם, וזה הכי בכיף ובאהבה גדולה. גם מבחינתי זה אומר לשמור על השפיות בימים המטלטלים הללו".
בן שטרית: "אני לקחתי על עצמי לנסות ולהתקדם בתחום, אבל בצורה קצת אחרת. התחלתי עכשיו ללמוד לערוך סרטוני וידאו וזה מאוד מעסיק אותי בימים שהמצלמה מונחת בצד. הביטוי 'לעשות מהלימון לימונדה' חזר להיות רלוונטי בימים כאלה, אז אני עכשיו מנסה לייצר לימונדה".
אליאור עמר: "אני כבר מטפס על הקירות בבית. נראה לי ששברתי כל שיא אפשרי בפיפ"א בסוני פלייסטיישן. אני מחפש עכשיו טניס שולחן לאתגר את עצמי במשהו חדש".
אושר בן שטרית: "אני נלחמת בשתי חזיתות: גם לשרוד את תקופת הקורונה וגם להכיר את השוק תוך כדי בשביל לייצר לעצמי עבודה אחרי שהדברים יסתדרו"
"אני באמצע בנייה של בית באופקים", משתף דיין. "עכשיו קצת עצרנו עם הבנייה בגלל כל הסיפור הזה. נראה לי שבקצב הזה אתחיל לבנות בעצמי. ראיתי מה הם עושים וזה לא נראה לי כזה מסובך".
שיעור חשוב
רגע לפני שאנחנו נפרדים, אנחנו מבקשים מהם להעביר מסר מרגיע גם לספקים וגם לזוגות שנאלצו לבטל את האירוע שלהם.
"אני חושב שכל הסיפור הזה מלמד אותנו, הספקים העצמאים, שיעור חשוב", אומר ליאור אקרמן. "למרות כל הקושי שזאב מדבר עליו, עדיין צריך למצוא דרך לסדר קצת חסכונות לימים כאלה. זה לא שאנחנו חיים במדינה ובאזור פסטורלי. הרי כולנו יודעים שתיאורטית אחרי הקורונה יכולה להיות הסלמה בדרום, ואז עוד איזה חודש בלי אירועים. זה הדבר החיובי שאני יכול לקחת מכאן".
ובן סימון מוסיף, "כולנו נמצאים בעסקים שלנו לא מעט שנים ומכירים גם ברמה האישית אחד את השני. אני חושב שהסיפור הזה מכניס לפרופורציות כיוון שבלי קשר לקורונה, כל ענף האירועים נמצא בדעיכה מסוימת. זה גורם לך לחשוב על מה יהיה ביום שאחרי האירועים".
"אני דווקא רוצה לפנות לזוגות שלנו", אומר שרון אקרמן. "אנחנו יודעים שיש לא מעט חופות שמתקיימות במניינים מצומצמים בבתי כנסת. אני קורא מכאן גם להם וגם לספקים, שהם גם חברים שלנו, שאם אפשר לסייע בשירים ומוזיקה מתאימה, הטלפון תמיד זמין ויותר מנשמח לעזור".
הכל לטובה
"היינו אמורים להתחתן בשבוע האחרון באולמי 'אודיסאה', אבל בעקבות האיסור על הכינוס נאלצנו לדחות את האירוע", מספר דביר דלויה (23) מבאר־שבע. "אני אדם מאמין מאוד וככזה לקחתי את הדברים באהבה והבנה עד כמה שאפשר. אני מאמין שבורא עולם לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. הייתה אמורה להיות לנו חתונה גדולה עם קרוב ל־1,000 מוזמנים ועמלנו על ההכנות זמן רב".
הכלה נעם וקנין התקשתה קצת יותר להתמודד עם הידיעה שחתונתם תידחה. "כשהתבשרנו על כך נעם ממש לקחה את זה בצורה קשה ובבכי, אבל חיזקנו אחד את השנייה והבנו שהכל לטובה", אומר דלויה.
החתונה צפויה להתקיים בהמשך השנה, ואת החופה המצומצמת ערכו בני הזוג בביתו של דלויה ביום רביעי שעבר. "כל הספקים היו מדהימים ונדיבים והרגשנו שהם ממש רוצים לבוא לקראתנו", מספר החתן. "אנחנו נעשה את הכל כמובן לקבוע תאריך חדש שכולם יוכלו לעבוד בו ולהתפרנס בצורה מכובדת".
הכי בבית
"החתונה שלנו היתה אמורה להתקיים באולמי 'נרניה' בבאר־שבע ב־22 ביוני, אבל ביום רביעי לפני כשבועיים יצאה ההנחיה של איסור ההתכנסות עד מאה אנשים", מספרים מיכאל אזולאי ואביגיל אור־חי שהתחתנו בחתונה ביתית בתחילת השבוע. "חשבנו שצוחקים עלינו, אבל למחרת התקשרו מהאולם ואמרו שצריך לדחות. בגלל שלשנינו יש משפחות גדולות והספקים והעובדים הם מאה אנשים, ניסינו לחשוב על פתרון יצירתי. כמה יצירתי? אמרנו שנחלק את 'נרניה' למאה גברים באולם אחד ומאה נשים באולם השני", מספר אזולאי.
השניים החלו להתארגן לחתונה המצומצמת, אבל בסופו של דבר במוצאי השבת הכף הוכרעה וההנחיה האוסרת על התכנסות של יותר מעשרה אנשים הביאה את הזוג לדחות את החתונה למועד אחר.
רגע לפני שהתייאשו לגמרי, נסעו השניים לירושלים להתייעץ עם הרב חיים קנייבסקי, ותשובתו הפתיעה אותם. "ביום ראשון מוקדם בבוקר קיבלנו טלפון מהעוזר של הרב שאמר לנו שהרב אומר 'זריזים מקדימים למצוות' ועלינו להתחתן כמה שיותר מהר. התארגנו מהר והכנו את הגינה בבית ההורים של אביגיל, ושם לבסוף גם התחתנו".
יהיה שמח
"החתונה שלנו מראש היתה אמורה להיות משהו מיוחד ופחות שגרתי", מספרת תהילה מקייס (32) מלהבים. "ויקטור מספרד והמשפחה שלו משם. בשביל ששני הצדדים יוכלו ליהנות איתנו תכננו לקיים שני אירועים: אירוע אחד לצד של ויקטור בספרד שהתקיים בחודש דצמבר, ובארץ תכננו אירוע ב־26 במרץ באולם 'אורימא' כאן בעיר".
6 צפייה בגלריה
ויקטור אנדראו בלקז ותהילה מקייס. החתונה נדחתה ליוני
(צילום: lumiere studio fotografia)
לדברי מקייס, החששות של שניהם החלו להתגבר כשניתנה הנחיה שאין טיסות מספרד לישראל. "ההורים של ויקטור הודיעו שלא יוכלו להגיע לחתונה והידיעה התקבלה אצלנו קשה. חשבנו אם לבטל את האירוע כי הם לא מגיעים או לקיים אותו כרגיל וכל החלטה שהיתה מתקבלת היתה לא שלמה במאת האחוזים".
בסופו של דבר ההחלטה נפלה ברגע שנאסר כינוס של עד מאה אנשים ובני המשפחה והחברים לא יוכלו להגיע. "כרגע אנחנו מתכננים להתחתן באזור יוני. גם האולם, גם הצלמת וגם הדי.ג'יי יבואו לאירוע. הכי חשוב לנו שיהיה שמח וכיף".
