9 צפייה בגלריה
צוות המטפלים בנגב ZOO. מימין: רוני טלקר, שי מישייב, ספי חורש ואיתי טלסר. צילום: הרצל יוסף
לפני כשנתיים הגיעו הדישונה רוחמה ובתה הצעירה לנגב Zoo בבאר שבע כשהן סובלות מדלקות ריאות כרוניות. על אף המאמצים הרבים שהושקעו כדי להציל אותן ולייצב את מצבן, העגלה הקטנה לא הצליחה להתאושש מהמחלה ומתה. מותה של הדישונה הקטנה העציב מאוד את צוות העובדים שטיפל בהן במסירות, גם בגלל שדישונים מצויים בסכנת הכחדה ונותרו רק כמה מאות פריטים בטבע.
ואולם, לסיפור הזה יש סוף טוב, אחרי כמה זמן התגלה שרוחמה שוב בהריון והיא המליטה עגלה קטנה וחמודה שקיבלה את השם רונית. אף שתסמיני דלקת הריאות שוב צצו ואיימו על חייהן של רוחמה ובתה הטרייה, המטפלים, בראשות הווטרינר הראשי ד"ר אייל אברהם, הצליחו לייצב את מצבן. היום רונית הקטנה בת השנה ואמה רוחמה בריאות לחלוטין.
הישארו מעודכנים בכל הסיפורים המעניינים והחמים של באר שבע והנגב:
מאמצים אל הלב: רויטל ודודו עזריה יצאו למסע ארוך וחוצה יבשות כדי להקים משפחה
6 בני אדם יחיו כמו במאדים ליד מצפה רמון ב-2020
סוף העולם שמאלה, גרסת המציאות: לקחו בית ישן בירוחם והפכו אותו לפנינה תיירותית
פגשנו השבוע את צוות העובדים של גן החיות הגדול בנגב והופתענו מההתלהבות ומהמרץ שלהם. הם סיפרו לנו על מקום העבודה המיוחד שלהם, על העבודה היומיומית, ועל האהבה הגדולה שלהם לבעלי חיים. עבורם, עבודה עם בעלי חיים היא הרבה יותר מלהחתים כרטיס כשבאים וכשהולכים, זאת שליחות, וניכר שהצוות של נגב Zoo חי ונושם את התחום.
"העבודה היא לא שאתה בא בבוקר ומסיים בשעה ארבע אחר הצהריים", מסביר מנהל מחלקת החיות, שי מישייב. "אתה לוקח את העבודה איתך הביתה. אתה דואג אחרי זה מה עם הצבוע, אם קר לו או חם לו, אם הוא אכל ומרגיש טוב. אני מרגיש שהם הילדים שלי. זאת לא חנות בגדים שאני סוגר והולך".
בא מאהבה
"זה בא מתוך האהבה לתחום", מספר מנהל מחלקת הזוחלים, איתי טסלר, על העבודה שלו. "אנשים שלא אוהבים את זה לא יכולים לקום בבוקר וללכת ולנקות, סליחה על הביטוי, קקי של בעלי חיים, ולטפל במוגלות וכל מיני דברים נוראיים שיש לחיות לפעמים. אנשים שלא אוהבים את זה לא יצליחו לעמוד בזה. זו עבודה לא פשוטה".
טסלר (40), נשוי ואב לילד, מתגורר בבאר שבע. עוד כשהיה ילד הוא התנדב בגן החיות במסגרת פרויקט 'מחויבות אישית', זה עשור הוא עובד מן המניין.
האהבה לחיות התחילה עוד שהיה בגן. "כל עכביש, זבוב, פרפר, הייתי מתבונן ואוסף. כשאבא שלי היה בא לקחת אותי מהגן ושואל איפה איתי, הגננות היו משיבות 'איתי כרגיל בשיחים'".
טסלר מספר על בעלי החיים המיוחדים שהוא פוגש בעבודתו ושחלקם הגדול אינם יכולים לשוב לטבע. "הם פצועים ברמה כזו שחסרה להם כנף או רגל, ולכן הם בשיקום", הוא מסביר ומביא דוגמה של נחש תת־ארסי ממין תלום־קשקשים שהגיע אליו מרוסק.
"גודלו של הנחש היה שני מטרים ועשרה סנטימטר, שברו אותו עם טוריה והביאו לי אותו כולו חלקים. רצו להרוג אותו כי לא ידעו שזה נחש שלא מסכן בני אדם. קיבלנו אותו, טיפלנו בו, תפרנו אותו, נתנו לו אנטיביוטיקה ושמרנו אותו בתנאים מסוימים כדי שיוכל להחלים. בעצם, אין לו איך לחזור לטבע, כאן זה מקום שיקומי בשבילו".
כמו משפחה
כל אחד מהעובדים בגן החיות מתמחה במחלקה אחרת בעולם החי - יונקים, עופות, זוחלים, ונדרשים מהם הרבה ידע, ניסיון וכוחות נפשיים. "אם אתה לא מומחה בתחום שלך ואוהב את זה, לא תוכל להתמודד עם מקרים קשים וייחודיים למחלקה שלך. ברוך השם, פה בגן החיות יש בכל מחלקה את המומחה בתחום שלו ויש לנו פה וטרינר מצוין", אומר טסלר.
אתה יכול לספר על הקשר הרגשי שנוצר בין המטפלים לבעלי החיים?
"יש בעלי חיים שאנחנו קוראים להם בשמות, ואני יכול לומר לך שהרבה מהמטפלים מרגישים שהם כמו הילדים שלהם, כמו אחים שלהם, זה כמו משפחה. למשל כשחיה נפטרת או מתה מפציעה, אנחנו באבל. כואב לנו אישית על כל חיה וחיה, ואני חושב שכך צריך להיות. יבואו ויגידו לך שאתה צריך להיות קר, אבל זה נכנס לנשמה והטיפול באמת בא בהתאם. זאת סוג של שליחות".
אילו תגובות אתה מקבל?
"יש את החברים שאומרים 'אהה, איתי עם השיגעונות שלו, עם החיות שלו', ויש כאלה שפשוט התרגלו".
חלום שהתגשם
גם אצל מנהל מחלקת יונקים מישייב האהבה לבעלי החיים ניצתה עוד בילדות בזכות חיות המחמד שהיו לו בגן הילדים. הוא תמיד אהב חתולים, ציפורים ואפילו גידל תוכים. "תמיד היה לי בראש שכשאהיה גדול אעבוד עם בעלי חיים, אבל לא האמנתי שזה יתגשם באמת מתישהו", הוא אומר.
כשמישייב (29), רווק מבאר שבע, השתחרר מהשירות הצבאי, הוא חיפש עבודה, ויום אחד נודע לו שמחפשים מטפל בגן החיות. הוא קפץ על ההזדמנות שנקרתה בדרכו ומימש את חלומו, והיום הוא עובד כבר שמונה שנים בגן החיות ומנהל את מחלקת יונקים.
איך נראה סדר היום שלך?
"אני מגיע בבוקר לבדוק שכל בעלי החיים עברו את הלילה בשלום, שהם מרגישים טוב, שאף אחד חלילה לא מת, כי יש פה גם חיות מבוגרות. מזג האוויר עכשיו קר בלילה, אז צריך לבדוק שכולם שרדו, כלומר שהחימום עבד והכל תקין".
אחרי שמישייב בודק שהכל כשורה, שכל הכלובים תקינים וששום חיה לא ברחה, מתחיל סבב של ניקיון, טיפול והאכלת החיות. אחר כך מתחילה, מה שהוא מכנה "העשרה". "רוב היום החיות לא עושות יותר מדי פעילויות. העשרה זה לנסות לדמות כל מיני פעילויות שבעלי חיים עושים בטבע ולדמות אותם פה בשבי", הוא מסביר.
אתה יכול לתת דוגמה?
"למשל, לפזר זרעים לבבונים והם צריכים לחפש אותם כמו בטבע, או להקשות קצת על האוכל. זאת אומרת, לקחת איזה בקבוק, לעשות בו חורים ולהחביא בפנים חרקים, בדרך כלל זה לשועלים שצריכים להתאמץ כדי להגיע למזון".
קשר מיוחד
בסיורנו בגן החיות פגשנו חיות המצויות בסכנת הכחדה בדרגות שונות, לפי הגדרות הארגון הבינלאומי לשמירה על בעלי החיים. עם החיות האלה נמנה הראם הלבן השייך למשפחת הפריים. הוא מצויד בקרניים ארוכות וחדות המשמשות אותו אמצעי הגנה. הסיבה להתמעטות הראמים היא שבני האדם הרסו את סביבת הגידול הטבעית שלהם.
החיות שנמצאות בסכנת הכחדה זוכות לטיפול טוב יותר, לסוג של העדפה מתקנת?
מישייב: "כולם מקבלים פה טיפול שווה, אין פה חיה ששווה יותר. כן נדאג להרבות יותר חיות שנמצאות בסכנת הכחדה, לעומת חיות אחרות. אין אפליות, כולם שווים, מארנב, דרך צב ועד האריה שיגיע (וכבר בדרך, י.ל)".
מישייב, כמו כל חבריו לעבודה, נקשר מאוד לחיות, וגם כשהוא אינו נמצא בגן החיות, הראש והלב שלו שם.
"יש קשר מאוד עמוק בין המטפלים לבעלי החיים, מאוד מתחברים, גם החיות יודעות לזהות את המטפל הספציפי שלהן. יש לנו פה צבועה שקיבלנו אותה מאוד קטנה, מצאו אותה בטבע. היא עברה שיקום בבית חולים לחיות בר, אחרי זה הגיעה לפה והיתה צריכה מישהו שיהיה כמו אמא. אני הייתי האמא שלה והיא מאוד התחברה אליי, ועד היום יש בינינו קשר מאוד קרוב".
ואולם, לעבודה בגן החיות מתלווים גם לא מעט רגעי עצב. "היה פה נמר שמת בגיל מאוד מבוגר, אפשר לומר שהוא נפטר בשיבה טובה", מספר מישייב. "אני יכול להגיד לך ששבועיים אחרי זה הייתי חולה בבית, לא יכולתי להגיע לעבודה, פשוט הייתי חולה עם חום. החיבור הוא מאוד קרוב, זה משפיע נפשית".
מה אומרים בבית על העבודה שלך?
"בהתחלה אמרו 'רגע, מה הוא משוגע, מי בוכה בגלל איזה חיה שמתה', אבל כשהם באים לפה ורואים את החיבור ואיך החיות מגיבות אליי, אז הם מבינים את זה ואפילו תומכים בי".
איך העבודה הזאת תורמת לך?
"זה נותן לי סיפוק מטורף, בעיקר כשאני רואה חיה שטוב לה והיא מרגישה טוב ויש סיכוי בעתיד שנרבה ונשחרר לטבע. אם זו חיה בסכנת הכחדה, זה נותן סיפוק שהצלחתי להציל עוד מין, עוד חיה ולעשות טוב לעוד יצור חי. יש סיפוק אדיר בעבודה הזאת".
הכי גדול בנגב
נגב Zoo התחיל בשנת 1954 בתור פינת חי קטנה שפתחה מניה אוריאלי בבית הספר 'שורשים'. שני עשורים אחר כך קיבלה את פרס משרד החינוך על ניהול פינת החי. בשנת 1979 עבר הניהול לידי חיים סיוון.
בתחילת שנות התשעים של המאה שעברה, כשהחלו לבנות את שכונת נווה זאב, בנו גם את משכנו הנוכחי של גן החיות במערב העיר, בסמוך לבית הספר הטכני של חיל האוויר. גן החיות נחנך בשנת 1996. 15 שנים אחר כך, בשנת 2011, הוא עבר לניהולה של חברת 'כיוונים' בראשות המנכ"ל שלומי נומה.
נגב Zoo' המשתרע על שטח של חמישים דונם, הוא גן החיות הגדול בנגב. חיים בו כ־150 מינים של בעלי חיים, ובעוד כחודש יצטרף אליהם מלך החיות - האריה.
גן החיות ממלא שני תפקידים. בתחום הטיפולי הוא משמש חדר מיון קדמי, אכסניה שיקומית ובית מוגן לחיות חולות ופצועות, ובתחום החינוכי הוא מלמד את המבקרים, בעיקר תלמידי בתי ספר, לכבד ולאהוב חיות. בימים אלה גן החיות עובר שדרוג ופיתוח שיהפוך אותו בעתיד לגן חיות ייחודי בקנה מידה בינלאומי.
כאן כדי להישאר
רוני טלקר (25), רווקה ובמקור מרמלה, עברה לפני שנה לבאר שבע ומצאה עבודה בגן החיות. תחילה שימשה כקופאית, ובמקביל החלה להתנדב בכל בוקר בטיפול בחיות עד שהתפנתה משרה "וחטפתי אותה", כך לדבריה.
טלקר מטפלת ביונקים. "זה מדהים, אתה מתחבר למקום בשנייה וזה ממשיך איתך וזה לא משנה אם אתה נמצא ביום חופש", היא אומרת בהתלהבות.
עבורך זו עבודה מזדמנת או יותר מזה?
"זה בא מבפנים. בחיים לא חשבתי שאגיע למקום שאני כל כך אוהבת לעבוד בו. כאילו לפעמים אני מוצאת את עצמי עומדת מול חיה ואומרת לעצמי, אני לא מאמינה שאני כאן. תמיד יוצא לי לשאול את החברים: אתם מאמינים שאתם עובדים בעבודה הזאת?".
בזמן שהיא מטפלת ביונקים השונים, טלקר מספרת לנו שבכוונתה להמשיך לעבוד בתחום עוד שנים רבות. "אני רואה את עצמי בונה פה עתיד לא קטן", היא מציינת.
ניכר שטלקר מזדהה עם החיות ונהנית לטפל בהן.
"לאחרונה היה לנו שועל שהתחלתי לקרוא לו איציק", היא מספרת. "בגדול הוא חולה בסרטן ברגל, הוא מבוגר וקשה לו ללכת והוא נורא חלש. היה לו אבצס (פצע מוגלתי) שהתפוצץ לו בצוואר והיינו צריכים לטפל ולנקות, בגלל שהוא מאוד חלש ומאוד רגיל אלינו ומבין שאנחנו באים לעזור לו לא היינו צריכים לטשטש אותו כדי לקחת אותו למרפאה. הגענו למרפאה כשהוא היה מאוד רגוע, הוא מאוד סמך עלינו, הוא ידע לא להילחץ מזה. ההבנה שלהם מדהימה אותי ואני חושבת שזה אחד הדברים שמרגשים אותי".
איך המבקרים מתייחסים לחיות?
"זה הכל עניין של חינוך. אנחנו עושים פה המון סיורים חינוכיים לילדים ולהורים. יש הורים, סלח לי, פחות מבינים, אבל הערה פה, הערה שם, והם מבינים. הם לא אטומים".
קורה שאת חושבת על החיות גם אחרי שיום העבודה שלך מסתיים?
"אני אפילו לא יכולה לתאר איך אני מגיעה הביתה אם קורה משהו לא טוב בגן. אז אתה מגיע הביתה עם מועקה, מצב הרוח הוא בהתאם למצב החיות".
מסר חשוב
ספי חורש (32) מנהל הדרכה בנגב Zoo, נשוי וירושלמי במקור, עובד בגן החיות משנת 2014. יש לו תואר ראשון במדעי החיים ממכללת אחווה ותואר שני באקולוגיה מאוניברסיטת בן־גוריון.
כמו כל סטודנט חיפש חורש עבודה זמנית ועוד לפני שהתחיל לעבוד בגן החיות, עבד ברשות הטבע והגנים. "כשהגעתי לכאן וישבתי במשמרת בקופה, אחד העובדים הוותיקים כאן אמר לי 'ספי, אל תיתקע פה, אנשים נתקעים פה'. הוא נתקע פה שנים והוא לא הצליח לעזוב את המקום, כי זו מן אהבה שמתפתחת בך ואתה נשאב למקום הזה. הוא כאילו הזהיר אותי ומהר מאוד קרה לי אותו הדבר".
"כל משמרת שיכולתי לקחת על עצמי לקחתי. עבדתי בקיוסק, עבדתי בקופה, בתור מנהל תורן, מדריך, מטפל, עזרתי לטפל בקופים ולפעמים להאכיל את החיות, הייתי עוזר במרפאה. כמה שיכולתי להגיע לפה הגעתי יותר ויותר עד שיצא מכרז למנהל מחלקת הדרכה וזכיתי".
מחודש נובמבר 2016 ממלא חורש את תפקיד מנהל ההדרכה של גן החיות. חורש הוא מסוג האנשים שמקפידים על הפרטים הקטנים ומשקיע מאמץ וזמן כדי שהכל יתקתק ושלא יהיו תקלות. הוא ממתין לנו בפתח גן החיות ומשם מסיע אותנו בקלנועית למשימת הדרכה. בדרך הוא מספר שבעזרת בעלי החיים הם מחנכים לערכים של שוויון, חירות וכבוד ומלמדים את המבקרים לכבד ולאהוב את כלל בני האדם ולקבל את השונה.
אתה מדבר על שוויון וכבוד, אבל גן החיות הוא בעצם מקום שכולא בעלי חיים. כיצד עובדה זו מתיישבת עם ערכים אלה?
"בואו לא נתבלבל, מקומם של בעלי חיים הוא בטבע. אנחנו רוצים שהם יהיו בטבע. צריכה להיות הצדקה וסיבה לקיומו של נגב Zoo ואין שום סיבה להחזיק בבעלי החיים בשבי, אלא אם כן אנחנו מעבירים את המסר שלנו הלאה".
"אנחנו מחנכים לאהבה לבעלי החיים ולסביבה ושצריך להגן עליהם, כי בסופו של דבר המטרה של המקום הזה היא לחנך את הדור הזה ואת הדור הבא, שאנחנו בני האדם עשינו משהו לא בסדר עד עכשיו. האנושות התעללה בכדור הארץ וכל מה שאנחנו עושים משפיע על הסביבה ומשפיע על בעלי החיים. המטרה שלנו, של נגב Zoo, ושלי כמנהל הדרכה, היא להאיר את העיניים של האנשים להשפעות של בני האדם על הסביבה ועל חיות הבר בפרט, לכן אנחנו גם מקלט לבעלי חיים".
לפני שאנחנו נפרדים מצוות גן החיות שכל חבריו נרתמו במהלך הביקור שלנו להעביר מסר למען שמירה על בעלי החיים, אני שואל אותם שאלה קשה: עם מי הייתם מעדיפים לעבוד, עם בני אדם או עם חיות? תשובה לא קיבלנו, אבל הרבה צחקוקים וחיוכים היו, ואתם תבינו בעצמכם למה הם התכוונו.
>> רוצים עוד? עשו לייק למיינט באר שבע בפייסבוק
