פנינה צדיקריו, ספורטאית שמתחרה בריצות למרחקים ארוכים מאוד, תעמוד הערב (מוצאי השבת) בפני אתגר חדש: השתתפות בתחרות ריצה ברומניה למרחק של 120 ק"מ. התחרות מהווה הכנה לספרטתלון המפורסם, שייערך בסוף חודש ספטמבר ביוון.
צדיקריו, תושבת ערד, טסה אתמול לרומניה כדי לקחת חלק בתחרות הקשה והלא שגרתית. על פי התוכניות היא תרוץ כ־12 שעות ברציפות על מסלול מעגלי שאורכו 842 מטרים. נשמע בלתי נתפס, אבל היא נחושה לסיים את הריצה.
קראו גם:
"המטרה שלי היא לעשות את 80 הקילומטרים הראשונים בתשע שעות", היא אמרה בתחילת השבוע. "זה יהיה משהו כמו חזרה גנרלית וטסט בשבילי כדי לראות באיזה כושר אני נמצאת לקראת התחרות יוון".
צדיקריו אומרת שהתחרות ברומניה תעזור לה להבין על מה היא צריכה עוד לעבוד, ומה לשפר לקראת המירוץ ביוון.
"מעבר לאימון פיזי, המסלול ברומניה מהווה סוג של אימון מנטלי כי קשה מאוד לרוץ במעגל במשך כ־12 שעות", היא אומרת. "זה נשמע בלתי אפשרי, אבל אני חזקה בראש ומוכנה לאתגר הזה".
צדיקריו המריאה לרומניה יחד עם בעלה אליהו (אליקו), שעומד לצדה, תומך ומלווה מאז שהחלה לרוץ לפני כשבע שנים.
"אליקו בעלי הוא הכוח שלי", היא אומרת בגאווה. "העוגן להצלחתי במסע המופלא לחלום הבא. שש שנים הוא מלווה ותומך במסירות ובאהבה גדולה".
הגשימה חלום
צדיקריו (49), ילידת ערד, מעידה על עצמה שהיא ספורטאית מלידה, ושפעילות גופנית טבועה בנשמתה.
את הצעד ראשון בדרך לכניסה לעולם הריצה שנראה כלפי חוץ כבלתי אפשרי ולא שכיח בעליל, עשתה צדיקריו לפני כשש שנים. היא החליטה להגשים חלום ישן: להשתתף בתחרויות לריצות למרחקים ארוכים, שנקראים בשפה המקצועית "אולטרה מרתון".
אחרי שאשת החינוך הגיעה לתבונות כי שלושת ילדיה כבר גדולים, ושהיא יכולה להרשות לעצמה לפתח תחביבים ולקדם אותם בזמנה הפנוי. צדיקריו בחרה לחזור לאהבה הישנה: ריצות במרחבים הפתוחים, ועדיף כמה שיותר.
"הריצה תורמת לי לנפש, ומעניקה כוח ואנרגיה למשך כל היום", היא אומרת. "ביום שאני לא רצה, אני מרגישה עייפות וריקנות".
הצעד הראשון שלה בעולם הריצה היה מירוץ עומר במסלול של 10 ק"מ, ומאז עברה כברת דרך ארוכה, תרתי משמע. בשנתיים האחרונות היא משתתפת במירוצים ארוכי טווח שנמשכים למעלה מעשר שעות, ושדורשים כושר גופני גבוה, יכולת אתלטית לצד מנטליות חזקה וחוסן נפשי.
בכל כמה חודשים משתתפת צדיקריו בתחרות ריצה בין אם בארץ או בחו"ל. בחודש אוגוסט 2022 היא השתתפה במירוץ ברלין ל־100 מייל (164 ק"מ), שהוקדש לקורבנות שניסו לחצות את חומת ברלין לפני איחוד גרמניה. בניגוד לכל הסיכויים וחרף הקשיים הגדולים שבדרך עמדה צדיקריו במטרה. היא גמעה בהצלחה את המסלול, שעבר ביערות ושדות מסביב ברלין, כשהיא רצה בחושך ובסביבה לא מוכרת.
צדיקרו סיימה את התחרות במקום השלישי אחרי 21 שעות ריצה, והניפה בגאווה את דגל ישראל על אדמת גרמניה רגע לפני שעלתה על הפודיום וקיבלה מדליה.
בספרטניון שנערך בינואר בתל־אביב רצה צדיקריו 24 שעות במסלול מעגלי שאורכו 1,460 מטר. היא הקיפה את המסלול 126 פעמים, ובסך הכל רצה למרחק של כ־184 ק"מ.
צדיקריו סיימה את המירוץ במקום השני בקטגוריית הנשים וחמישי בדירוג הכללי שכלל גברים ונשים. שש נשים השתתפו במקצה כאשר האצנית מערד הייתה הישראלית היחידה.
"אלה היו 24 שעות של תשוקה, טירוף חושים, אדרנלין ועוצמה פיזית ומנטלית", אמרה צדיקריו אחרי המירוץ בתל־אביב. "הרגשתי גאווה גדולה. בשבילי זה היה ניצחון מנטאלי ופיזי עם תחושות של סיפוק ועוצמה".
36 שעות ריצה
התחרות ברומניה מהווה הכנה לאירוע השיא בעולם הריצות הארוכות: הספרתטלון ביוון, שיוזנק בסוף ספטמבר. מדובר במסלול שנחשב לארוך והקשה בעולם בתחום מירוצי האולטרה מרתון. המסלול עובר בכביש ובשטח למרחק כולל של 246 ק"מ וצפוי להימשך כ־36 שעות ברציפות. נקודת הזינוק היא אתונה וקו הסיום בספרטה.
לאורך המסלול פזורות 75 תחנות שכל אחת מהן מוגדרת "קאט־אוף". המשמעות: רץ שלא הגיע לתחנה בזמן שנקבע מראש נפסל בו במקום.
מירוץ הספרטתלון מבוסס על הריצה ההיסטורית של פידיפידס בשנת 480 לפני הספירה. פידיפידס, שהיה שליח באתונה העתיקה, רץ מאתונה לספרטה במשך יום וחצי ברציפות כדי להזעיק תגבורת נגד הפרסים בקרב מרתון.
המסלול ברומניה עליו תעלה צדיקריו מחר בערב הוא לא אופטימלי מבחינתה. יש הבדל גדול בין ריצה על כביש ושטח עפר לאורך 246 ק"מ לבין ריצה על מסלול מעגלי שאורכו 842 מטרים ושאותו היא אמורה להקיף במשך כ־12 שעות.
"יש הבדלים גדולים בין ריצה בטבע לבין ריצה במסלול מעגלי. בכל מקום רצים בהתאם לאופי המסלול", היא אומרת. "המטרה שלי היא לרוץ את 80 הקילומטרים הראשונים בזמן של תשע שעות. אם אעמוד בזה, אדע שאני בכושר לקראת הספרטתלון. זה היעד שקבעתי לעצמי. אם אצליח להגיע לאחד משלושת המקומות הראשונים ברומניה, אז זו בכלל תהיה הצלחה גדולה".