מכבי נתיבות לא עוצרת. עם 11 ניצחונות ושני תוצאות תיקו ב־13 משחקים בליגה ב' הקבוצה בהדרכתו של אהוד כחילה מכוונת גבוה.
בראיון מיוחד מדבר כחילה (53) על הכול. הוא מספר מה הסוד לריצה של קבוצתו, מתאר את הקושי התקציבי עמו מכבי נתיבות, מסביר מדוע טרם אימן בליגות הגבוהות, וגם מתייחס למה שקורה אצל הקבוצה האהובה שלו: בית"ר ירושלים.
קראו גם:
גם כחילה נפל לשרשרת ההדבקות בגל הקורונה הנוכחי. ממיטתו הוא קורה להתחסן, ויפה שעה אחת קודם.
"האמת שהיו לי שלושה ימים קשים מאוד, עם חום גבוה, כאבים בגב כאבי בטן איומים וכאבי שרירים", מתאר כחילה את התקופה הקשה שהוא עובר. "אני קורא מכאן לכולם להתחסן. חייב לשמור על הבריאות. רק ככה נעבור את זה".
"בדרך שלי"
אם תשאלו את כחילה, הסוד לריצה של קבוצתו טמון בשיטה שהטמיע. שיטה לה הוא קורא "ייחודית במחוזותינו". הוא גם שם דגש על הזהות שחזרה לנתיבות תחת הדרכתו, ומעבר לכך מאפיינות אותו כמאמן תכונות כמו נחישות וההקרבה, שהיו אבן הדרך שלו כשחקן.
"בכל מקום שאני מאמן הולכים בדרך שלי, ואני אף פעם לא משנה אותה", אומר כחילה. "הפקנו לקחים מכל מה שהיה בעונה שעברה, ומצאנו שהבעיה העיקרית הייתה שספגנו הרבה מאוד שערים. בעונה שעברה התחלתי לבנות את הקבוצה מלמעלה, אבל העונה התחלתי מלמטה. קודם צירפנו שוער, ואחר כך מגן שמאלי, ואז שני בלמים עם ניסיון".
כחילה אומר שהתהליך הזה מוכיח את עצמו עד עכשיו, ומבטא את זה במספרים: ב־13 משחקים הקבוצה ספגה חמישה שערים בלבד, כאשר שניים מהם בפנדלים.
"אני חושב שאף קבוצה לא משחקת בשיטה שלנו", מוסיף כחילה. "אנחנו משחקים 3:4:3 עם שלושה חלוצים באמצע, ולא שלושה חלוצים בצד, שאת זה משחקות הרבה קבוצות. צ'לסי למשל משחקת עם שלושה חלוצים: שניים על הקווים ואחד באמצע, ובשבילי זה מודל לחיקוי".
כחילה מספר שביסס בקבוצה את המערך במיוחד בשביל החלוץ אביאל אפנג'ר. "הוא שחקן ברמה מאוד מאוד גבוהה", מסביר כחילה. "כשהוא שיחק בעונות הקודמות על הקו בהתקפה, ממוצע שערים שלו לאורך השנים היה 4-5. העונה הוא משחק באמצע וכבר הבקיע 12 שערים ב־13 משחקים".
סוד ההצלחה מבחינת כחילה טמון בעובדה שהקבוצה החזירה בקיץ לשורותיה שחקנים שגדלו במועדון.
"הבאנו את ירין אבוקסיס, החזרתי את אור לוי שהוא שחקן שגדל בנתיבות וגר בעיר", אומר כחילה. "השארתי את כל השחקנים שהם מנתיבות. יש לנו היום זהות, ויש לנו תלכיד מצוין של חברים. חדר הלבשה יוצא מן הכלל, יש מלחמה על ההרכב, ומבחינתי עד עכשיו הכל מושלם".
אתם תעלו ליגה?
"אני בן אדם שלא אוהב להנמיך ציפיות ולא מפחד להגיד מה אני חושב. כשהגעתי לנתיבות בקיץ 2020, היו"ר ישראל שריקי אמר לי שהוא רק רוצה להישאר בליגה. אפשר להבין אותו. התקציב של נתיבות הוא בין הנמוכים בליגה. אני תמיד אומר לשחקנים שלי שכסף לא משחק על המגרש אלא הלב והנשמה, ושזה הדבר הכי חשוב בכדורגל".
נתיבות העונה יצאה לדרך בקיץ עם מעט ציפיות, אבל פתיחה פנטסטית הביאה לחישוב מסלול מחדש.
"התחלנו את העונה יוצא מן הכלל, ואז אמרנו שאנחנו רוצים רק להגיע לפלייאוף", מגלה כחילה. "הבטחנו את המקום בפלייאוף כבר בסוף הסיבוב הראשון, אבל אנחנו ממשיכים לשמור על דריכות. אנחנו במקום הראשון, ואני מקווה מאוד שנמשיך ככה. להגיד לך אם נעלה ליגה או לא? ברגע שהגענו לפלייאוף, אז ברור שהמטרה היא לעלות ליגה".
"מאמין בשחקנים"
כחילה קצת חושש מהשיטה. לפלייאוף יגיעו שלוש הקבוצות שיסיימו במקומות 1-3 בשני הבתים במחוז דרום ב'. הנקודות שנצברו בליגה הסדירה נמחקות ושש הקבוצות שהעפילו לפלייאוף מתחילות מאפס. בסך הכל צפויים לכל קבוצה 10 משחקים, כאשר בסיומן הקבוצה שתסיים במקום הראשון תעפיל לליגה א' וקבוצות שיגיעו למקומות 2-3 יתמודדו במשחקי מבחן על העלייה.
"אני חושב שזה דבר הזוי", אומר כחילה בתסכול על השיטה. "מילא היו נותנים לי לעשות פלייאוף עם הנקודות שצברתי, אבל זה לא ככה. זה ממש להגיע לליגה חדשה עם עשרה משחקים שאתה לא יודע איך הדברים יתפתחו. לדעתי מי שתעלה ליגה בסופו של דבר היא הקבוצה שיהיה לה את המומנטום הכי טוב. ברור שאם הגענו לפלייאוף אז המטרה שלי היא להחזיר את נתיבות לליגה שהיא ראויה להיות בה: ליגה א'".
כחילה שב ומדגיש לכל אורך הראיון כי הציפיות מהקבוצה בקיץ היו נמוכות, אבל עם האוכל בא התיאבון, ועליית ליגה היא לא מילה גסה מבחינת המועדון.
"אם נהיה כנים ונהיה אמיתיים", אומר כחילה, "השלד של הקבוצה לא נבנה כדי לעלות ליגה. להרבה קבוצות יש תקציבי עתק ביחס לליגה ב', אבל לשמחתי, אנחנו מצליחים לתת להן פייט. אני מרוצה ממה שיש לי, ומאמין בשחקנים שיש לי משתי בחינות: מקצועית ואנושית".
סוד ההצלחה, כך על פי כחילה, הוא צורת הניהול, ולמשנתו המועדון מנוהל ברמה מקצוענית לכל דבר.
"ישראל שריקי דואג לכל דבר", מחמיא המאמן ליו"ר הקבוצה. "אנחנו מקבלים משכורת בזמן, ויש לנו תנאים של קבוצה בליגה הלאומית. יש מגרש טוב, ציוד ברמה הכי גבוהה ואני יכול להגיד בפה מלא שלא חסר לנו שום דבר".
כחילה מעיד על עצמו שאינו מאמן קל. "כל שחקן שהחתמתי אמר לי שאני חולה נפש לאחר שהצגתי בפניו את הדרישות שלי", הוא אומר בגאווה. "אני שמח שזו התשובה שקיבלתי. ככה השחקנים עובדים קשה ונותנים את הנשמה. בכל משחק ואימון הם נותנים 400 אחוז, ולא מורידים את הרגל מהגז".
כאשר כחילה הגיע לקבוצה בקיץ 2020, הוא התבקש רק להשאיר את נתיבות בליגה ב'. "אני אמרתי", נזכר כחילה, "שנתיבות לא צריכה כל שנה להתמודד נגד ירידה. נתיבות צריכה להיות קבוצת צמרת. שריקי אמר לי שבעונה הראשונה שלי נבנה את הקבוצה לאט לאט ונישאר בליגה, ועונה לאחר מכן נתחיל לחשוב על מרכז טבלה ומעלה. לשמחתי זה מה שקרה, ואפילו מעבר לכך. אנחנו במקום הראשון ומראים לכל הליגה שכסף לא משחק על המגרש, אלא נחישות ועבודה קשה. זה אפיין אותי בתור שחקן, ואת זה אני מביא בתור מאמן".
בעיני כחילה לקבוצה יש בהחלט בסיס טוב של שחקנים ותשתית כדי לשחק בליגה א'. "יש לנו שחקנים שיכולים בהחלט לשחק בליגה א'", הוא אומר. "אבל קודם כל שבעזרת השם נגיע לשם. אני יכול להתחייב שאם הקבוצה הזאת תעלה, 80-90 אחוז מהסגל יישאר. אבל קודם שנעלה ליגה. לא נרתום את העגלה לפני הסוסים".
אוי בית"ר ירושלים
כחילה שיחק במשך 14 עונות בבית"ר ירושלים, והוא מזוהה כאחד מסמליה הגדולים בשנות ה־90. באופן טבעי, כואב לו מאוד על מה שמתרחש בימים אלה במועדון ששימש לו כבית.
"לצערי, מהרגע שמשה חוגג לקח את הקבוצה, ידעתי שאין עתיד", הוא אומר. "ברגע שהחלו בשחרור שחקני בית הבנתי שזה לא יילך. לי כבית"רי, כאחד ששיחק 14 שנה בבית"ר ולקח אליפויות וכל כך מזוהה עם בית"ר ועם הקהל המדהים והאדיר הזה, באמת חבל על הקבוצה הזאת. כשאתה הולך ופועל עקום, לא הולך בדרך מסודרת בכדורגל, ושם פלסטר על פלסטר - אז שום דבר טוב לא יקרה. אני מקווה שבית"ר ירושלים תשרוד את העונה הזאת. אני מאוד מקווה שעם קצת מזל ומעט יכולת בית"ר תישאר".
כחילה סבור שחוגג לא היה צריך בכלל לרכוש את בית"ר. ויש לו הסבר מעמיק: "חוגג הוא לא אוהד של בית"ר. הוא אוהד של הפועל באר־שבע. הוא הגיע לבית"ר כי היא קבוצה עם המון חשיפה ותקשורת, ויש אנשים שאוהבים את זה. בית"ר היא קבוצה מדהימה עם קהל גדול, עם מורשת וסמל. זו לא עוד קבוצה בליגה. זו אולי הקבוצה היחידה שמסמלת את ערכי בית"ר האמיתיים, והרבה אנשים לא יודעים מה זה בכלל. אסור שקבוצה כזו תתפרק".
מה קורה עם הבן שלך טל. איך משחקן של בית"ר והנבחרת הוא הגיע לליגה הלאומית?
"אני לא מאמין במזל בכדורגל, אלא ביכולת והתמדה, אבל מסתבר שתמיד צריך את טיפת המזל הזו. אם לא הייתה את הקורונה, אני חושב שטל היה משחק עכשיו בקבוצת צמרת ביוון ומרוויח 600-700 אלף יורו בעונה. כשהוא הגיע ליוון הוא נתן שלושה חודשים מדהימים. אפילו אני לא האמנתי שזה הבן שלי במשחקים שראיתי. פתאום באה הקורונה והושיבה אותו בבית".
כחילה מספר כי עם פרוץ הקורונה ביוון נאלץ בנו לשהות במשך כחמישה חודשים בבית עם אפשרות לצאת לשעה פעם בשלושה ימים.
"היה לו קשה מאוד, וזה פירק אותו לגורמים", מספר כחילה. "לצערי, אחרי שהוא חזר להתאמן הקפיאו את כל הליגה, ואז חזרו לשחק, ואז פרץ הגל השני של הקורונה. הוא נשבר וחזר לארץ להפועל חדרה. בקיץ האחרון היו לו כמה הצעות, אבל לפעמים צריך לרדת כדי לעלות חזרה למקום שאליו אתה שייך, ולכן הוא בחר לשחק בנס־ציונה. לדעתי, הוא היה אחד הבלמים הכי טובים בארץ, ואני מקווה מאוד שהוא עוד יחזור להיות כזה".
שמח בחלקו
למרות היותו שחקן עבר בקליבר גבוה ולמרות ניסיון עשיר, כחילה לא הצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהגיע לליגות הבכירות. כבר 15 שנה שהוא מאמן בליגות א' ו־ב'. איפשהו זה מפריע לו, אבל מצד שני, הוא גם מסופק ממה שהוא עושה ושמח בחלקו.
"אני חושב שלפעמים חשוב יותר הקשרים מאשר הכישורים", הוא אומר. "אני רואה הרבה מאמנים שנכשלים ונכשלים, אבל ממשיכים לקבל קבוצות בליגה לאומית או בליגת העל. זה רק בגלל דבר אחד: הם מקושרים במקומות הנכונים. האמת שהייתה לי הזדמנות להתקדם, ואני לא מצטער שלא לקחתי אותה".
ההזדמנות עליה מדבר כחילה התרחשה בקיץ 2017, עת נערך לעונה שלישית ברציפות עם מ.ס דימונה.
"סגרתי עם ראש עיריית דימונה, בני ביטון, שאני ממשיך עוד עונה", משחזר כחילה, "ואז הגיעה הצעה מבית"ר ירושלים להיות עוזר מאמן בבוגרים ולנהל את מחלקת הנוער. כיבדתי את ההסכם הג'נטלמני שהיה לי עם בני ביטון, כי ככה חונכתי. נשארתי בדימונה ואני לא מצטער על זה. דימונה הייתה לי בית חם. אני אוהב את המועדון הזה ואת ראש העירייה, שמשקיע כל כך הרבה כסף, זמן ואנרגיות בהצלחת הספורט בדימונה".
כחילה מרגיש טוב באותן קבוצות קטנות יחסית שהוא אימן ב־15 השנים האחרונות, והוא אוהב לעבוד במועדונים עם דרך ומטרה.
"אני לא מצטער שאני נמצא היכן שאני נמצא", הוא מוסיף. "אני לא צריך לא חשיפה ולא תקשורת. בסך הכול כיף לי בליגות שאני מאמן בהן. כיף לי עם השחקנים האותנטיים האלה, שבאים ועובדים קשה מאוד כדי להצליח. כיף לי כל פעם לבנות דבר חדש מהשורש. לקחתי את דימונה אחרי ארבע עונות שבמהלכן הקבוצה תמיד נאבקה על הירידה מליגה ב', ובנינו קבוצה שהגיעה לליגה א'. אותו דבר היה בנתיבות בתחילת הדרך שלי, ועכשיו זה קורה עוד הפעם. כיף לי לקחת פרויקטים כאלה ולקדם אותם. אם יום אחד תגיע הצעה מליגה בכירה אני אשמח, אבל זה כמובן בתנאי שאני לא אהיה מקושר למועדון כזה או אחר".
