מעגל נוסף נסגר באחרונה במשפחתו של שופט הכדורגל בדימוס, מאיר לוי. כ־21 שנה לאחר ששפט לראשונה משחק רשמי במסגרת התאחדות הכדורגל האירופית, הגיע תורו של הבן שלו שניר לנהל משחק במעמד זהה.
מאיר ושניר הפכו למעשה לצמד הישראלי השני של אב ובנו שמשמשים שופטים בינלאומיים. הצמד הראשון היה אברהם קליין, שזכה לקריירה בינלאומית ענפה עם הופעה בשלושה מונדיאלים, ובנו עמית, שאמנם הייתה לו קריירה בינלאומית צנועה יותר, אבל גם שפט במפעלים אירופיים שונים.
קראו גם:
אם מסתכלים על הקריירה של מאיר ושניר, נראה כאילו הם הולכים באותה דרך. הגעה לעולם השיפוט בגיל העשרה, התקדמות מהירה לליגת העל, וקבלת תג בינלאומי. כמו האב, כך הבן.
זיכרונות מרונאלדו
מאיר (54), קב"ט במקצועו שמועסק בשנים האחרונות כקצין הביטחון של קניון הנגב, הגיע לעולם השיפוט דרך המשפחה.
בשנות ה־80 הדוד שלו, שמעון לוי, שפט בליגה הארצית שהייתה אז הליגה השנייה. "הייתי קרוב אליו", משחזר מאיר, "ובאופן טבעי נמשכתי לתחום הזה".
לוי שפט בהתחלה במשחקים שארגן מאיר בוסקילה ז"ל בשכונה ד', ובמשחקי קטרגל ברחוב חוגלה בשכונה ה'.
לאחר שעבר קורס שיפוט רשמי, החל לוי לשפוט במסגרת ההתאחדות לכדורגל, ותוך זמן קצר יחסית הפך לשופט בליגת העל.
בשנת 2000, כשהיה בן 33, לוי עשה קפיצת מדרגה משמעותית בקריירה שלו. הוא קיבל את תג השיפוט הבינלאומי, והמשחק הראשון שלו היה ברומניה במסגרת גביע אופ"א.
"האמת שאת שמות הקבוצות ששפטתי אני לא זוכר", הוא מודה. "אבל זו הייתה חוויה גדולה שלא אשכח. זה משהו שלא היה מוכר לי. כל האירוע הזה היה חגיגה אחת גדולה עם כל הסיקור התקשורתי, הקהל הרב והמעורבות של נציגי אופ"א".
מאז, לוי שפט בחו"ל בשלל מסגרות כמו גביעי אירופה השונים, משחקי נבחרות, טורנירים של נבחרות צעירות, ועוד.
מכל התקופה העמוסה ההיא הוא זכור במיוחד כששפט משחק ידידות של נבחרת פורטוגל עם כריסטיאנו רונאלדו נגד גרוזיה, ומשחק במסגרת אחד מגביעי אירופה של אנדרלכט הבלגית לעיני כ־30 אלף צופים.
לוי מספר שהתקופה בה הכי נהנה לשפוט באירופה היה כאשר התבצעו חילופי שופטים בין הליגה הישראלית לקפריסאית, ובין הליגה הישראלית והליגה הסקוטית. "שפטנו כמה משחקי ליגה באווירה קלילה ובלי לחץ, וזה היה ממש כיף", הוא נזכר.
בקיץ 2012, כשהוא בן 44 וחצי ומאחוריו 20 שנות שיפוט בליגת העל, פרש מאיר משיפוט, אך נשאר בתחום: קיבל באיגוד השופטים תפקידים של משבץ ומבקר.
התחיל כשחקן
כבן לשופט בכיר, שניר לוי (27) גדל באופן טבעי בבית שנשם כדורגל. בהתחלה הוא חלם להיות שחקן. בגיל 14 הצטרף למחלקת הנוער של בית"ר באר־שבע, ואחרי שנתיים הבין ששחקן מקצועני הוא כבר לא יהיה.
"חייתי את עולם כדורגל בכלל והשיפוט בפרט בבית בתור בן של שופט", מספר שניר. "כשהבנתי ששחקן אני כבר לא אהיה, החלטתי לשמוע לאבא שהציע לעבור לעולם השיפוט".
כמו האבא, כך גם הבן התקדם במהירות בענף. למרות ששירת כולחם בצה"ל הוא נשאר קרוב למשרוקית, ולאחר השירות הצבאי החל לפלס את דרכו בעולם השיפוט.
בקיץ 2017, כשהוא בן 23, שניר קודם לסגל השופטים המקצועני של ישראל. הקידום הזה גרם לכך שאביו מאיר נאלץ לסיים את תפקידו כמשבץ שופטים בליגת העל ובליגה הלאומית, וזאת כדי למנוע ניגוד אינטרסים.
לאור ההערכה הרבה לה זכה לוי האב מינה אותו איגוד השופטים לאחראי על השיבוצים בליגות הנמוכות, ועם השנים מונה למנהל איזור דרום של איגוד השופטים ולמבקר במשחקי ליגות א' ומטה.
לוי האב מספר כי קיבל באהבה את השינוי המקצועי הזה כיוון שלנגד עיניו עמדה קודם כל הצלחתו של בנו וקידומו בתחום השיפוט.
בכורה בטאלין
במשחק הראשון של שניר בליגת העל היה בסוף עונת 2017-2018: בין הפועל אשקלון למכבי פתח־תקווה. לוי ג'וניור עבר בהצלחה את טבילת האש הראשונה, ובעונה שלאחר מכן השתייך לסגל השופטים בליגת העל.
שתי עונות בלבד בליגת העל הספיקו להנהלת איגוד השופטים לקבל את המלצות הוועדה המקצועית לפיהן שניר יקודם להיות שופט בינלאומי.
לוי הבן היה אמור לצאת באפריל השנה לקורס בשוויץ במסגרת איגוד השופטים האירופי כדי לקבל את התג הנכסף, אך בשל מגבלות הקורונה, הוא עבר את הקורס באמצעות הזום, כשאת מבחני הכושר עשה בארץ. במקביל, הוא סיים את לימודי הוראת חינוך גופני במכללת קיי.
כשלושה חודשים לאחר שעבר בהצלחה את קורס השופטים הבינלאומי, שובץ שניר למשחק הראשון שלו באירופה בין לבדיה טאלין האסטונית לסנט ג'וזפס מגיברלטר במסגרת הסיבוב הראשון של מוקדמות ליגת האלופות.
"זו הייתה חוויה מטורפת", נזכר לוי הבן השבוע. "אמנם לא היה משחק כדורגל ברמה גבוהה, והיו רק כ־1,500 צופים, אבל ברור שזה היה משהו שונה. זה התחיל בהכנות לפני, הטיסה עם כל הצוות מישראל, האימון יום לפני המשחק, וכמובן המשחק עצמו".
שניר מספר שכבר לאחר שקיבל את השיבוץ למשחק הוא החל להיערך לאירוע. שניר למד את שתי הקבוצות האלמוניות מאוד בעזרת יוסי מדינה, איש סטטיסטיקות הכדורגל מבאר־שבע, כדי לקבל תמונה כמה שיותר ברורה לקראת מה הוא הולך.
הבן נעזר גם כמובן בניסיון הרב של האבא. "הסברתי לשניר שההכנה זה החלק החשוב ביותר", מספר מאיר. "היה חשוב להבהיר לשניר ולחבריו בצוות השיפוט שהם לא טסים לטיול. הנחתי אותם ללמוד כמה שיותר על שתי הקבוצות בכלל, ועל השחקנים, בפרט, למרות שהיה קשה מאוד להשיג חומר עליהם. מבחינתי, שניר והצוות שלו היו צריכים לדעת אפילו מהי ההיסטוריה של הכרטיסים הצהובים והאדומים של כל שחקן. הכי חשוב היה לי להבהיר לשניר שהוא לא צריך לשנות את דרך השיפוט שלו. הסברתי לו שזה אותו כדורגל, ושהוא צריך ליהנות מהסיטואציה".
המשחק באסטוניה אמנם לא התעלה לרמה גבוהה ("משחק של קבוצות אמצע טבלה בליגת העל בישראל", כהגדרתו של שניר), אבל היה מרובה באירועים. טאלין ניצחה 1:3 כאשר לוי במהלך המשחק שולף כרטיס צהוב שני ואדום לשחקן סנט ג'וזפס, ובשלב מסוים גם מעניק פנדל למארחים.
"מבחינתי, אני חושב שהמשחק עבר בהצלחה", אומר שניר, "אבל תמיד יש מה לתקן ועל מה לעבוד. כל הערה היא בונה, ואין משחק מושלם בלי הערות. אני רק בתחילת דרכי באירופה, ולומד מכל דבר שאני עושה".
אבא מאיר שראה את המשחק דרך האינטרנט, מסכים עם הדברים. "מבקר שלא רושם הערות לשופט נמצא בתפקיד הלא נכון. אין דבר כזה. מכל הערה יש רק מה ללמוד ומה לתקן".
שניר, יש לך כבר שיבוצים עתידיים באירופה?
"עדיין לא. שופט בשנתו הבינלאומית הראשונה מקבל בדרך כלל 3-4 משחקים בעונה. אני מקווה שאלה יגיעו כמה שיותר מהר".
עולם ה"ואר"
האבא ובנו מודעים לכך שתמיד ידברו על הקשר המשפחתי ביניהם, ושתמיד יהיו "נשמות טובות" שיזיכרו את זה בסיטואציות לא הכי נעימות מבחינה מקצועית.
מבחינת מאיר ושניר, זה חלק בלתי נפרד מהחיים. הם לא מתביישים בזה, אלא להיפך - גאים בכך, ובכלל לא מנסים להסתיר את זה או להוריד את העניין מתחת לראדר.
באופן טבעי אבא מאיר עוקב אחרי כל צעד של שניר על הדשא. "אני יכול להגיד שאבא יותר לחוץ עכשיו ביציע מאשר בתקופה שהיה שופט על המגש", אומר הבן בחיוך.
ואיך זה לקבל ביקורת אחרי כל משחק מאבא?
"מצד אחד, זה לא הכי קל בעולם, אבל עם הזמן אתה לומד שזו הביקורת הכי אובייקטיבית שיכולה להגיע והכי טובה. אני מקבל את זה בשיא האהבה. שיפוט זה בראש ובראשונה עניין של ניסיון. ככל שאתה צובר יותר, כך אתה תהיה טוב יותר".
ובנוסף לביקורת של אבא יש לך גם את מערכת ה"ואר" על הראש.
"המערכת הזו מאוד מאתגרת, אבל זה כלי שאנחנו עדיין לומדים אותו. חשוב לזכור שכדורגל זה לא משחק של שחור ולבן או קפיצה לגובה, ששם השופט פשוט קובע אם האתלט עבר את הרף או לא. בכדורגל אי אפשר לפסוק באופן מובהק".
מאיר: "השופטים היום נתונים יותר לביקורות למרות שיש להם ארגז כלים הרבה יותר גדול ממה שהיה בתקופה שלי. אני מתכוון כמובן למערכת ה'ואר', לאימונים המיוחדים שהם עוברים, לפסיכולוג הספורט שצמוד אליהם, ועוד"
מאיר, בתקופה שלך לא היה "ואר".
"לא היה, אבל זה חלק מהשינוי שעובר על עולם הכדורגל. אני חושב שהשופטים במגרש צריכים לעבוד כמה שיותר על שיתוף פעולה עם השופטים בניידת ה'ואר'. אני באופן אישי סבור שהשופטים בניידת צריכים להתערב כמה שפחות. מבחינתי, השופט במגרש צריך לשבור את הראש ולא צוות השיפוט של ה'ואר'".
אפשר בכלל להשוות בין השיפוט בתקופה שלך לשיפוט בתקופה של שניר?
"אני יכול להגיד שהיום השופטים עובדים הרבה יותר קשה מאשר בתקופה שלי. הם נתונים יותר לביקורות, למרות שיש להם ארגז כלים הרבה יותר גדול ממה שהיה בתקופה שלי. אני מתכוון כמובן למערכת ה'ואר', לאימונים המיוחדים שהם עוברים, לפסיכולוג הספורט שצמוד אליהם, ועוד. זה עולם אחר לגמרי ממה שאני הייתי בו. מבחינתי, הם שופטים מקצוענים לכל דבר. יש להם כל יום אימונים אישיים, והם זוכים להמון השקעה וסיוע משלל אנשי מקצוע".
שניר: "כשאני רואה את השופט אוראל גרינפלד מצליח בכל שנה לנפץ כל תקרה אפשרית, ולשפוט בליגת האלופות, ביורו ועכשיו באולימפיאדה, בהחלט יש לאן לשאוף"
האם לדעתך שניר יעשה קריירה עשירה כמו שלך?
"בהחלט כן. הוא תמיד צריך לכוון לטופ של הטופ, וזה אומר ליגת אלופות, משחקי יורו ואפילו מונדיאל".
שניר, מה השאיפות שלך לעתיד?
"כמו שאבא אמר: תמיד מכוונים להכי גבוה שיש, וזה בהחלט אפשרי. כשאני רואה את השופט אוראל גרינפלד מצליח בכל שנה לנפץ כל תקרה אפשרית, ולשפוט בליגת האלופות, ביורו ועכשיו באולימפיאדה - בהחלט יש לאן לשאוף. אני מאמין שהכל אפשרי כאשר מתחילים ליהנות מהדרך".
