מאז פרוץ המלחמה, ענף הבנייה נמצא בקיפאון, בעיקר בגלל מחסור חמור בעובדים: מרבית העובדים הזרים עזבו את ישראל בגלל המלחמה ומספר העובדים הפלסטינים שמורשים להיכנס לישראל צומצם מאוד. בעקבות כך נעצרו עבודות הבנייה באתרים רבים, והעתיד לוט בערפל.
בד בבד הקבלנים מתמודדים עם התחייבויותיהם לבנקים, לספקים וללקוחות, ואם לא די בכך, המתווה שהציע משרד האוצר הוא מבחינתם טיפה בים, ולטענתם, הוא "לא מספיק, לא מועיל, ולא קשור למציאות".
כדי להבין לאן מועדות פניו של ענף הבנייה בימים אלה, קבלנים מאזור הנגב, חברי ארגון הקבלנים, נפגשו יחד כדי לדבר על הקשיים, האתגרים והחששות שהם מתמודדים איתם בימים מורכבים אלה.
נשארו בלי מענה
איציק טובי מבאר־שבע, בעליה של חברת "א.מ טובי בנייה ויזמות בע"מ", עובד בענף כבר יותר מעשור ומתמחה בעיקר בבנייה פרטית.
טובי מתאר את המצב בענף הבנייה מתחילת המלחמה, "שלושה שבועות מאז תחילת המלחמה לא התאפשר לי לחזור לאתרי הבנייה, ולאחר שאישרו לפתוח מחדש את האתרים, אין לי אפשרות לחזור כי אין לי ידיים עובדות. יש לי התחייבויות קודמות גם מול ספקים וגם מול חוזים ולוחות זמנים, ובמצב הנוכחי אני לא מצליח לעמוד בזה".
איך אתה מתמודד עם המשבר?
"המלחמה המוצדקת תפסה את ענף הבנייה ללא מענה. כמובן שמרגע היוודע אירועי הטבח ב־7 באוקטובר, נאסרה כניסתם של העובדים הפלסטינים המאושרים לעבוד בישראל. מאז ההחלטה על סגירת כניסתם של הפועלים, מדינת ישראל לא דאגה לחלופות עבור ענף הבנייה. רק השבוע חזרתי לעבוד וגם בהיקף מאוד מצומצם של כ־15 אחוז תפוקה. אני חתום על חוזים עוד לפני המלחמה ויש לי התחייבויות כספיות מול ספקים ומול דיירים. אני לא יודע אם נוכל לעמוד בהתחייבויות ובטח לא בלוחות הזמנים שהתחייבתי להם. אם המצב יימשך כך, לא נוכל לעמוד בזה. יש הרבה הוצאות והתחייבויות, ובקושי הכנסות".
מה לדעתך צריך לעשות כדי לסייע לקבלנים?
"בראש ובראשונה על הממשלה לשחרר מענקים באופן מיידי ולקצר תהליכים בירוקרטיים, בדומה למה שהיה בקורונה. מתן של מענקים כספיים יסייע בתשלום לספקים ולשחרר במעט את הלחץ אליו נקלענו. לצד המענקים, על הממשלה למצוא פתרונות בנושא ידיים עובדות. הרגילו את הקבלנים הקטנים לעבוד מול הפלסטינים בלבד שהם כוח עבודה זול מאוד לעומת עובדים זרים כגון סינים, רומנים והודים, שעולים פי שניים ולפעמים פי שלושה. הממשלה עודדה אותנו להעסיק פלסטינים, וכעת השאירה אותנו ללא מענה וללא פתרון".
דורשים פתרונות
הקבלן פיליפ חורי מלהבים, בעליה של חברת "פיליפ חורי הנדסה ובניין בע"מ", עובד בענף 12 שנים. הוא זכיין ממשלתי של פרויקטים של משק וכלכלה בצפון ובדרום.
"12 שנים אני בענף הבנייה, ואם המצב הנוכחי יימשך, אני אאלץ לסגור את העסק", הוא אומר השבוע בצער. "מהשבת השחורה ב־7 באוקטובר העבודה נעצרה לחלוטין, אין לי עובדים, ואת העובדים שכן יש לי לא מאשרים לי להכניס לקיבוצים שבהם נמצאים אתרי הבנייה".
קראו גם:
עוד הוא מציין, "אני כקבלן נמצא באי ודאות, אין לי אפשרות לעבוד ויש לי צ'קים בחוץ. מי ישלם את כל ההוצאות? תמצאו לנו פתרונות רלוונטיים, המתווה שהוצע הוא פלסטר קטן לעומת הפגיעה העמוקה שיש בענף".
איך אתה מתמודד עם המשבר שנקלעת אליו בעל כורחך?
"מ־7 באוקטובר נעצרה לנו העבודה לחלוטין. ממחזור של 3–4 מיליון שקל בחודש, ירדנו למחזור של 500 אלף שקל בחודש. מ־70 עובדים בכמה פרויקטים זה ירד לשבעה עובדים בפרויקט אחד בלבד. מדובר במשבר גדול שלא הכרתי כמותו בכל שנותיי במקצוע. בקורונה החריגו את הענף והעסקנו עובדים פלסטינים. היום פשוט נותרנו ללא עובדים בכלל. במשך שנים התרגלנו לעבוד רק עם עובדים פלסטינים ואין לי שום יידע או דרך לגייס עובדים זרים אחרים".
מה לדעתך צריך לקרות כדי לחלץ את הענף מהמשבר?
"אם המצב ימשיך ולא נצליח לגייס עובדים, אאלץ לצערי הרב לוותר על מכרזים ולסגור את האתרים לחלוטין, מה שיביא לפגיעה כלכלית. יש לנו הוצאות רבות והתחייבויות קודמות, וכעת כשאין לנו עבודה, אין איך לשלם ואיך להחזיר כספים. כמובן שהוצאות קבועות על ציוד בהשכרה ועל חומרים שונים ממשיכות לרדת כרגיל. ולאלה תוסיף את החזרי ההוצאות לבנקים. אם לא יהיו הכנסות, לא נצליח להחזיק מעמד".
חורי קורא לממשלה לפתור את המשבר. "אני חושב שעל הממשלה להתמקד בסיוע לנושא העובדים הזרים", הוא אומר. "מבחינתי לוותר על פיצויי הממשלה, רק שימצאו פתרון לעובדים ויאשרו לנו לחזור לעבוד, ואם אין עובדים פלסטינים, שיעזרו לנו לממן עובדים זרים".
אוויר לנשימה
רוב הפרויקטים של רן ענבר, בעל חברת "טלרן - חברה לעבודות עפר וחיצוב בע"מ" מבאר־שבע, נמצאים באזור שדרות ויישובי עוטף עזה. "אני קבלן ביצוע של עבודות תשתית עבור עיריות ומועצות אזוריות באזור עוטף עזה. העבודה שם נעצרה לחלוטין ואין שום צפי מתי נחזור", הוא מספר, ומוסיף, "גם עצרו העברה של כספים מעיריות וממועצות אזוריות בעבור פרויקטים שבוצעו עוד לפני המלחמה".
מה צריך לעשות כדי לסייע לענף הבנייה לצאת מהמשבר הנוכחי?
"הממשלה צריכה לשחרר תקציבים לעיריות ומועצות אזוריות באופן מיידי כדי שאלה יעבירו את הכספים לקבלנים. חייבים לטפל בעניין הבירוקרטיה שלוקחת הרבה זמן. הביורוקרטיה הורגת את הענף. תנו לנו קצת אוויר לנשימה, תשחררו תקציבים ותטפלו בעניין לוחות הזמנים, אין לי אפשרות לסיים פרויקט שהתחייבתי אליו במצב שבו אנו נמצאים".
נושא קריטי נוסף הוא נושא העובדים. "אני מבקש פתרונות מיידיים בנושא העובדים הזרים", מדגיש ענבר. "חשוב להבין שעובדים זרים הם מאוד יקרים ודורשים התארגנות אחרת. הממשלה צריכה לתת מענה לסוגייה הזו. מה הטעם לאשר פתיחת אתרי בנייה כשאין עובדים? עוד אני מצפה מהממשלה שתסייע בתשלומים לאותם עובדים. התערבות של הממשלה צריכה להיות מיידית כי סכנת הקריסה ממש כאן".
אין תשובות
כאמל שארחה, בעליה של חברת "האחים לימור חברה לבניין בע"מ" מבאר־שבע ועוד חברות בנייה, עוסק בענף זה 33 שנים.
שאחרה צופה שלמשבר הנוכחי בענף הבנייה יהיו השלכות מרחיקות לכת. "הנזקים בעתיד בגלל ההפסקה בענף הבנייה יהיו גדולים. דירות יתייקרו, כוח האדם והסחורות יתייקרו, ומי ישלם את זה?", הוא תוהה.
איך המשבר השפיע על עבודתך?
"יש פרויקטים רבים שהתחייבתי אליהם עוד לפני המלחמה, אבל במצב הנוכחי, אין לי אפשרות לעבוד".
"אנחנו מעל 30 שנים בונים פה את הארץ, בונים בתים, בניינים ובתי ספר", הוא ממשיך. "אנחנו נלחמים עבור המדינה, אז תעזרו לנו ותפצו אותנו בהתאם. מאז תחילת הלחימה הפסדתי מיליונים, ואם המצב ימשיך כך, אני כנראה אפשוט רגל. בנוסף לכל, חוסר הוודאות הוא בלתי נסבל, אין לי תשובות לתת לעובדים שלי, אין לי תשובות לתת לדיירים ולאנשים שחתמתי איתם חוזים ולוחות זמנים. תמצאו פתרונות, שחררו כספים, ושחררו את הלחץ".
איך אתה מתמודד עם המשבר?
"מאז תחילת הלחימה החלטתי שלא להוציא את העובדים לחל"ת על מנת להמשיך להילחם על הפרנסה ולאפשר להם לעבוד. כדי לא לעצור את העבודה, גייסתי עובדים זרים שיקרים הרבה יותר מעובדים פלסטינים. הבנתי שאין לי ברירה, אני מחויב בחוזים וללוחות זמנים. אני מעדיף לספוג את הפגיעה הכלכלית של עובדים יותר יקרים, רק לא לעצור את העבודה, לעצור את העבודה זה אומר להתאבד".
מה לדעתך הממשלה צריכה לעשות כדי לסייע לענף להתמודד עם המשבר?
"את הממשלה כרגע לא מעניין ענף הבנייה וזה לגיטימי כי אנחנו במצב של מלחמה, אבל בשביל לא לגרום לפגיעות כלכליות רחבות בכל המשק בעתיד, פגיעות במשפחות שצריכות לקבל דירות, פגיעות בספקים ובמפעלים של ייצור חומרים, על הממשלה להביא את עניין המשבר בענף הבנייה לסדר היום ולמצוא פתרונות יעילים".
שארחה מוסיף ואומר, "במשך יותר מ־30 שנה אני בונה את המדינה, בניתי פה בתים, מוסדות, בניינים, ופיתחתי את הארץ עבור מי? עבור יושבי הארץ. להבדיל מהחיילים שבשטח, גם אנחנו נלחמים עבור המדינה, עבור בניית המדינה. העמלות שגובים הבנקים וגופי הממשלה לא קשורות ולא מתואמות לקצב העבודה ולהכנסות. צריך לדאוג לפתרון גם בעניין העמלות והריביות שאנחנו ממשיכים לשלם בתקופה זו".
פלסטר קטן
"ענף הבנייה בישראל עומד בפני שוקת שבורה", אומר יו"ר ארגון הקבלנים בנגב ומ"מ נשיא התאחדות "בוני הארץ", אלי אביסרור. "עובדים זרים רבים ברחו הביתה בשל המצב הביטחוני, נאסרה כניסה של עובדים פלסטינים ועד כה הממשלה אישרה כניסה של 20,000 עובדים. רק כדי לסבר את האוזן - ענף הבנייה בישראל העסיק לפני המלחמה למעלה מ־80,000 עובדים פלסטינים, כלומר שהמענה הממשלתי איטי ולא מספק פתרון אמיתי לענף, מדובר בלא פחות מפלסטר לפציעה עמוקה".
עוד מציין אביסרור, "ענף הבנייה מדמם וזקוק לסיוע מיידי, לעשרות אלפי ידיים עובדות, וככל שנתעכב, הנזק יהיה משמעותי יותר וישפיע על המשק כולו. בקורונה כשכל המשק היה סגור, ענף הבנייה הוחרג והוגדר ענף חיוני. ההבנה הייתה שאם הענף יקרוס תהיה תגובת שרשרת שאחריה נראה עוד ענפים במשק קורסים".
אביסרור דורש מהמדינה להכניס את היד לכיס כדי לסייע לענף הבנייה. "זה הזמן להחזיר להם ולא להשאיר ענף שלם להסתדר לבד. אז הוחלט שקבלנים מסיווגים נמוכים ייכנסו למתווה הפיצויים ויזכו לפיצוי בהיקף מופחת משאר בעלי העסקים שנכללים במתווה. מדובר בטיפה בים".
אביסרור מזהיר כי "אם לא תהיה התערבות רצינית של הממשלה, אנחנו צפויים לעמוד בפני פגיעה כלכלית עצומה במשק הישראלי שייקח שנים ארוכות להתאושש ממנה אם בכלל. אסור לנו להגיע למצב שביום שאחרי המלחמה הכלכלה הישראלית תיפגע ולא יישארו קבלנים. לא ייתכן שנגיע למצב שבו נהיה תלויים בקבלנים זרים שיגיעו לבנות את המדינה שלנו. בניית הארץ בשיתוף הקבלנים היא מפעל ציוני עוד מיום הקמתה של מדינת ישראל ואסור לוותר עליו, יש לשמור על הענף ולחזק אותו לטובת שגשוג מדינת ישראל גם ביום שאחרי הניצחון".
