הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה באחרונה נתונים על דירות בישראל בפילוח לפי בעלות, שכירות ודיור מוגן.
הנתונים עובדו מתוך מרשם הדירות והמבנים המבוסס על נתוני הארנונה שנמסרו על ידי הרשויות המקומיות. בלמ"ס מציינים כי פרסום סדרת נתונים זו ברמת פירוט גבוהה התאפשר עבור השנים 2024-2013.
בין היתר, מוצגים נתונים על בעלות על דירה לפי מחוזות ויישובים נבחרים, הדיור הציבורי, מאפיינים דמוגרפיים של המחזיקים בדירה, דירות בשכירות לפי גודל מבנה, והשוואה בין־לאומית.
נכון ליולי 2024 היו בישראל כ־2.96 מיליון דירות/יחידות דיור למגורים, מתוכן 2.1 מיליון דירות בבעלות, שהן 70.6% מכלל הדירות, כ־851.6 אלף דירות בשכירות (28.8% מהדירות) וכ־17.5 אלף דירות בדיור המוגן הפרטי (0.6%).
בשנים 2024-2013, קצב הגידול הממוצע השנתי של מספר הדירות בשכירות עמד על 3.4%, גבוה מקצב הגידול הממוצע השנתי של כלל הדירות - 1.9%.
מהנתונים עולה כי 81.2% מהדירות בשכירות מושכרות על ידי אנשים פרטיים, 6.7% על ידי חברות לדיור ציבורי, 4.5% על ידי קיבוצים ומושבים, 4.0% על ידי חברות ו־1.1% על ידי גורמים אחרים (2.5% לא ידוע).
האחוז הגבוה ביותר של דירות בשכירות נמצא במחוז תל־אביב (39.1%), והנמוך ביותר במחוז הצפון (20.4%).
ערים בולטות עם אחוז גבוה של דירות בשכירות הן: חריש (51.8%), תל־אביב־יפו (47.4%), וגבעתיים (41.8%). מועצות מקומיות עם אחוז גבוה של דירות בשכירות הן מצפה רמון (55.8%) וקריית ארבע (43.6%).
קראו גם:
שוכרי הדירות בעיר מחליפים אותן בשיעור גבוה
בשנים 2024-2023, ב־14.1% מהדירות בשכירות התחלפו השוכרים. השיעורים בבאר־שבע ובתל אביב־יפו היו גבוהים יותר (20.3% ו־17.4%, בהתאמה).
בשנת 2024 עמד מספר הדירות בדיור הציבורי על 60.0 אלף דירות (45.45 אלף דירות ועוד 14.6 אלף דירות בדיור המוגן הציבורי), לעומת 67.1 אלף דירות בשנת 2013 (56.5 אלף דירות ועוד 10.6 אלף דירות בדיור המוגן הציבורי). בשנים 2024-2013 נגרעו ממלאי הדיור הציבורי (ללא דיור מוגן ציבורי) כאלף דירות בממוצע מדי שנה.
יותר ממחצית מהדיור הציבורי נמצא במחוזות הדרום והצפון (35.7% ו־18.1%, בהתאמה).
30.0% מהדירות שבהן המחזיקים הם יהודים הן בשכירות, 12.3% מהדירות שבהן המחזיקים הם ערבים, ו־61.1% מהדירות שבהן המחזיקים הם אחרים.
