עשרות עולים שנמלטו מהתופת באוקראינה התקבצו השבוע באולם מועצת עיריית באר־שבע והמתינו להיפגש לראשונה עם נציגי סניפי הבנקים, נציגי קופות החולים וגורמי קליטה, בדרך לקליטתם בבירת הנגב.
10 צפייה בגלריה
עולים מאוקראינה במפגש עם ראש עיריית באר־שבע. "אנשים נמצאים במצב של פוסט טראומה"
(עיריית באר־שבע)
העולים, שמקצתם נראו תשושים ואף מבולבלים, התקבלו בחום ובפתיחות, וניכר שנציגי הגופים עושים הכל כדי להקל על קליטתם והסתגלותם.
מאז פרצה המלחמה בין רוסיה לשכנתה אוקראינה ומימדי האסון הולכים ונחשפים, ראשי הרשויות בנגב מסתערים על המשימה, ועושים כל מאמץ כדי שעולים חדשים שברחו מאימת המלחמה ייקלטו בעירם.
ראש עיריית דימונה, בני ביטון, אף הגדיל לעשות וטס לפולין ולרומניה כדי לפגוש בגבול עם אוקראינה עולים פוטנציאליים ולשכנע אותם לעלות לישראל ולבנות את ביתם בדימונה.
עלייה איכותית
המאמץ של ראשי הרשויות, המתרכז במישור ההסברתי ומלווה בתמונות מרגשות עם העולים וילדיהם, מספר את סיפורה של העלייה הזאת שמתקבלת באהדה בלתי מוסתרת.
מה עומד מאחורי המאמץ והרצון לקלוט אלפי עולים חדשים בהמוניהם והחיזור הבלתי פוסק אחריהם? את התשובה מספקת השבוע מנהלת מחלקת קליטה עירונית בעיריית באר־שבע, נטלי צסרסקי, שהצליחה לתמצת במשפט אחד את כל הסיפור: "זו עלייה ברובה איכותית", אמרה.
קראו עוד>>>
ראשי העיריות עושים חישוב פשוט: הם מקבלים מהנדסים, רופאים, אדריכלים, מדענים ועמיתי מכוני מחקר שתרומתם לתעשייה, למחקר, לאקדמיה ולפיתוח לא תסולא בפז.
ראש עיריית באר־שבע, רוביק דנילוביץ', שזיהה את פוטנציאל העלייה כבר בשלבים הראשונים, הגדיר אותה "הזדמנות גדולה" ליישובי הנגב ולעיר באר־שבע בראשן. "זוהי משימה לאומית בעלת חשיבות אסטרטגית", אמר.
בפנייה לראש הממשלה, נפתלי בנט, ולשרת העלייה והקליטה, פנינה תמנו שטה, הציג דנילוביץ' את ההיצע של באר־שבע בתחום התעסוקה, התעשייה, ההיי־טק והחדשנות, האקדמיה, הרפואה, ועוד, וכיוון גם לקליטת עולים בעלי השכלה אקדמית.
הכי אטרקטיבית
במהלך שנות השמונים ועד סוף שנות התשעים של המאה הקודמת הגיעו לישראל גלי עלייה גדולים מברית המועצות לשעבר. בשל מחסור חמור בדירות החליט שר השיכון דאז, אריאל שרון, לספק מענה מיידי לעולים חסרי קורת הגג בדמות הקמת עשרות אלפי מגורונים וקרוואנים. אתר הקרוואנים הגדול ביותר הוקם בשכונת נחל בקע בבאר־שבע והוא כלל כ־2,300 יחידות דיור.
גם הפעם, באר־שבע היא העיר הדרומית שתקלוט כנראה את מרבית העולים החדשים הצפויים לבוא לישראל מאזורי המלחמה, ועל פי ההערכות, הגיעו לבירת הנגב עד עתה כ־30 משפחות מאוקראינה.
לבירת הנגב, עיר מחוז ומרכז מטרופוליני, יש הרבה מה להציע לעולים החדשים. יש בה מרכזי קליטה זמינים, הגדול בהם הוא מרכז הקליטה "יעלים", מרכזי רפואה מתקדמים, משרדי ממשלה, מוסדות להשכלה גבוהה, קריית היי־טק והיצע דירות גדול בזכות בניית אלפי יחידות הדיור שנבנו במסגרת הסכמי הגג.
לצד דירות אלה, ואם הממשלה תאשר השתתפות במימונן במסגרת סל הקליטה, יש בבאר־שבע גם דירות של הדיור הציבורי ודירות להשכרה בשוק הפרטי.
איחוד משפחות
תהליך הקליטה של העולים מתחיל כבר עם נחיתתם בנתב"ג. בנמל התעופה ממתינים לעולים נציגים של נתיב, הסוכנות היהודית ומשרד העלייה והקליטה. עולים העומדים בקריטריונים מקבלים כבר עם נחיתתם תעודת עולה ותעודת זהות. מי שאין באמתחתם אישורים מתאימים, נרשמים והנתונים מועברים לגופים המוסמכים.
מנמל התעופה מועברים העולים לבתי מלון ברחבי הארץ, וגם בבתי מלון בבאר־שבע שוהים בימים אלה עולים שעבורם זוהי התחנה הראשונה עד שיעברו למגורי קבע.
רוב העולים ששהו בבתי מלון בבאר־שבע הספיקו כבר להתאחד עם קרובי משפחה וחברים המתגוררים בשכונות העיר. "אחוז גבוה של יוצאי אוקראינה מרוכזים בבאר־שבע", מגלה נטלי צסרסקי.
יש לציין כי מקצת אזרחי אוקראינה שבאו לבאר־שבע מאז פרוץ המלחמה מוגדרים "תושבים חוזרים". מדובר במי שהתגוררו בעבר תקופה מסוימת בישראל, חזרו לאוקראינה, וכשפרצה המלחמה בסוף חודש פברואר הם מצאו עצמם חסרי כל והחליטו לשוב ארצה.
אוכלוסייה זו נטמעה בקהילה ומתגוררת אצל קרובי משפחה וחברים. "המצב שלהם הרבה יותר מורכב מזה של העולים החדשים", מסבירה צסרסקי, "עד לפני שבוע גם לא היה להם ביטוח בריאות כי צריכים להיות חצי שנה בארץ בשביל להיות מבוטחים בביטוח בריאות, ובשבוע שעבר, בזכות החיבור של הרשויות והפרויקטור לעולים, יש להם ביטוח כמו לעולים חדשים מהרגע הראשון שנחתו, אבל אין להם את סל הקליטה וההטבות הכספיות".
מה אתם מתכוונים לעשות בנוגע לדיור? העולים יהיו זכאים לדיור ציבורי?
"אנחנו בשלב של לעשות מיפוי גם של הדיור הציבורי, גם של דירות אחרות, כלומר מיפוי של כל הדירות הקיימות בעיר, ואז נראה את כל התמונה ונחשוב איזה פתרונות אנחנו יכולים להציע.
"יכול להיות שזה לא יהיה רק לכיוון הדיור ציבורי, אבל אפשר שחלק יילכו לדיור ציבורי לפרק זמן קצר, אנחנו בשלב לעשות את המיפוי ולמצוא פתרון מערכתי. באר־שבע רוצה ומוכנה לקלוט אלפי עולים".
מה היה מצבם של העולים שבאו לבאר־שבע?
"אנשים נמצאים במצב של פוסט־טראומה, מצב מאוד מורכב. יש כאן זוג עם תינוק בן שנה שטסו מאוקראינה לנופש לסיני, לשארם א־שייח, ואז בסוף הנופש התברר להם שאין להם לאן לחזור. הם הגיעו לגבול באילת, לקחנו אותם מהמלון שם והם הגיעו לכאן".
ערוכים ומוכנים
יו"ר ועדת הקליטה העירונית, חבר המועצה גיל שטכמן, כינס בסוף חודש פברואר את הוועדה שדנה בהיערכות לקליטת עולים. "נכון לעכשיו, עיריית באר־שבע והמחלקה לשירותים חברתיים בראשות אתי כהן מעודכנים. מרכזי הקליטה מוכנים ואפילו כבר קלטו מספר עולים שהגיעו, הכל עובר דרך המחלקה לקליטה עירונית והמשרד לשירותים חברתיים.
"במידה שכמות העולים תהיה גדולה, יהיה אפשר להפעיל מקומות כמו 'הקונכייה' שאפשר באופן זמני לאכלס בה כמות גדולה של אנשים", אומר שטכמן.
העירייה נעזרת גם ב־450 מתנדבים שהתגייסו למשימה. "כל אחד רשם באיזה תחום הוא מוכן להתנדב, יש אנשים שמוכנים לארח, יש אנשים שמוכנים לבשל, יש כאלה שמוכנים לעזור במילוי מסמכים", מסבירה צסרסקי.
"יש לנו שיתוף פעולה עם הרווחה להפעלת קבוצות תמיכה רגשיות שאנשים עם פוסט־טראומה יוכלו להשתתף בהן. אנחנו מסייעים בשיתוף הקהילה בכל הרמות, בחינוך, רווחה, תרבות".
נמלטו מהמלחמה
השבוע פגשנו כמה עולים, מקצתם הצליחו לברוח מאוקראינה עוד בטרם צבא רוסיה פלש לארצם. הם עזבו את קייב, חרקוב, לביב ומריופול, ונאלצו להשאיר מאחוריהם לא רק את רכושם אלא גם קרובי משפחה וחברים.
אלכס (39), אשתו ילנה (37) ובנם אולג (4) נאלצו לברוח מקייב, אבל הוריו של אלכס נשארו מאחור ואינם יכולים לצאת.
"המצב שם לא טוב", הוא מספר בעזרת מתורגמנית, "ההורים מבוגרים ולא יכולים לצאת. אנחנו הצלחנו לצאת משם בשיירה, אני מקווה שהכל יהיה בסדר".
אלכס, דוקטורנט להנדסת מכונות, מודאג לגבי המשך לימודיו. "אמרו לי שאני יכול לקבל מלגה להשלמת הדוקטורט באוניברסיטת בן־גוריון", הוא מספר. "אני מקווה שזה יתאפשר לי, זה יעזור לנו מאוד".
איך קיבלו אתכם בבאר־שבע?
"אנשים מאוד נחמדים שרוצים כל הזמן לעזור. מדברים איתנו ומסבירים לנו. יש כאן אנשים מהקהילה שלנו באוקראינה. באר־שבע עיר יפה".
ללמוד מטעויות העבר
בדימונה לא מחמיצים שום הזדמנות כדי להביא כמה שיותר עולים חדשים לעיר. "אני יחד עם צוות מצומצם היינו הראשונים מבין כל הערים בארץ שנסענו לאזור המלחמה והצלחנו לשכנע משפחות פליטים להגיע לישראל, לדימונה", מספר השבוע ראש עיריית דימונה, בני ביטון. "עד כה הצלחנו לשכנע לא פחות מעשר משפחות להגיע אלינו".
העירייה אף הקימה חפ"ק מיוחד המורכב ממנהל המתנ"ס, מנהל אגף החינוך, מחלקת קליטה, לשכת הדובר ואגף הצעירים. תפקיד החפ"ק לעסוק ברגולציה של כל תהליכי הקליטה.
"העולים לא יצטרכו לכתת רגליים לבאר־שבע כדי להסדיר אישורים: הכל ייעשה כאן אצלנו", אומר ביטון.
לדבריו, סוגיית הדיור היא קריטית, אולם למרות המחסור בדיור, עומדים לרשות העולים 28 יחידות דיור חדשות ב"מגדלי רג'ואן", 200 דירות עמידר פנויות ועוד כמה מאות דירות בשכונת "השחר".
מבחינת תעסוקה, כך מציינים בעיריית דימונה, יש מאות משרות פנויות בחברת "וישיי", "בחיפה נגב טכנולוגיות", ובחברת ICL ומנכ"ל "ICL", רביב צולר, הבהיר לביטון שמדובר במשרות לאיוש מיידי.
10 צפייה בגלריה
בני ביטון עם עולים שהגיעו לעיר. "מאוד חשוב לי לקלוט את העולים שרובם איכותיים"
(עיריית דימונה)
גם קופות החולים ערוכות לקלוט עובדים. "מאוד חשוב לי לקלוט את העולים שרובם איכותיים וחלק לא מבוטל מהם אקדמאיים", מדגיש ביטון ומוסיף, "בתחילת שנות התשעים, כשהעולים מחבר העמים הגיעו ארצה בהמוניהם, שימשתי סגן ראש העירייה והייתי חלק מטעויות הקליטה אז.
"היום, ממרום גילי וניסיוני ומתוך ציונות, אני רוצה להיות עם היד על השיבר כדי שיהיו מינימום טעויות בקליטה, מה גם שלמדתי מטעויות העבר".
עוד מוסיף ביטון, "אני בעד לפזר את העולים ולא ליצור קבוצות הומוגניות, אלא ליצור קבוצות הטרוגניות, כאלה שייטמעו עם כל גווני האוכלוסייה. רק כך נוכל ליצור כור היתוך אמיתי ושוויוני".
מוכנים לקראתם
לערד הגיעו השבוע ראשוני העולים - בני הזוג רוסלן וילנה, וראש העירייה, עו"ד ניסן בן חמו, ומנהלת מחלקת הקליטה, מרינה גלייזר, קיבלו אותם בפרחים. בני הזוג הודיעו שהם מתכוונים להשתקע בעיר.
בעיריית ערד מציינים שהיא ערוכה תמיד לקלוט עולים באמצעות המחלקה לקליטת עלייה, הן בזמני שלום והן בזמני מלחמה.
עוד מציינים שהתושבים תמיד התגייסו לטובת הנושא, פתחו את ליבם וביתם.
לקראת בואם של העולים מאוקראינה והמדינות השכנות הוכנו במרכז הצעירים בערד חדרי קלט המצוידים במוצרי חשמל בסיסיים, רהיטים וציוד כמו מצעים, מגבות, כריות, שמיכות, מוצרי היגיינה ומזון לתקופה הראשונה.
במקביל, יש חדרים במקבצי דיור המיועדים לבודדים בני יותר מ־55. יתרה מזו זכתה אכסניית הנוער בעיר במכרז של משרד הקליטה והיא מוכנה לקלוט משפחות שיוכלו לשהות בה עד חודש ימים ועד שמעמדן יוסדר והן יועברו לדירות שכורות ברחבי העיר.
העירייה פנתה גם מיוזמתה למתווכים ואספה מידע על דירות פנויות. "זאת משימה חשובה מלאת אמונה ושאיפה לחזרתם של אחינו לארצם ומדינתם", מסכמת מנהלת המחלקה לעידוד וקליטת עלייה בעיריית ערד, מרינה גלייזר, "עשייה זו ברוכה ומתמידה להמשכיות העם היהודי בארצו".
רוצים לעזור
בעיריית אופקים רוצים לקלוט עולים מאוקראינה שברחו מאימת המלחמה, אבל נכון לעכשיו אין בעיר דירות שבהן אפשר לשכן את אותם עולים.
"זה נושא על סדר היום שלנו", אומר השבוע ראש עיריית אופקים, איציק דנינו, "כמו ברשויות במדינת ישראל, אנחנו מגויסים למשימה הזאת ונפעל ביעילות ובזריזות וברצון טוב לקלוט את העולים החדשים הצפויים להגיע. נעשה את זה בשמחה רבה".
עם זאת, דנינו מוסיף, "אין איפה לאכלס היום את התושבים שלנו, את הבנים שלנו, וככל שהמדינה תיתן לזה מענה, אנחנו נהיה זרוע ביצוע של המדינה. מצד אחד, אנחנו רוצים לקלוט עולים, מצד שני, אין דירות במדינת ישראל, אין דירות באופקים".
אף שעד כה לא הגיעו עדיין עולים לאופקים, העירייה נערכת לאפשרות לקלוט עולים ככל שזרם העולים לישראל יילך ויגבר.
"הכנו תוכנית קליטה של תושבים חדשים על מנת להקל על הגעתם בנושא של תעסוקה, חינוך, בנושא של משפחה מנטורית שתקלוט אותם כאן, בשפה שלהם וכו'", אומר דנינו, ומזכיר שוב את מצוקת הדיור בעירו, "אבל בסוף הדבר הכי חשוב זה מגורים והמדינה צריכה לתת מענה לעניין הזה ואני לא רואה איך היא עושה את זה לצערי הרב".
התקבלנו בחמימות
במלון "ליאונרדו" בבאר־שבע נקלטו עולים שהגיעו מאוקראינה. פגשנו אותם השבוע ושמענו את סיפוריהם המרגשים. יגאל (42) ואינה (35) ביליק ובנם מתווי בן שנה ושמונה חודשים, הגיעו ב־18 בפבואר לחופשה משפחתית קצרה בסיני שבמצרים.
מספר ימים לאחר מכן, קיבלו שיחת טלפון מקרובי משפחה שהודיעו להם כי הם לא יכולים לשוב לקייב שבאוקריאנה, בגלל שפרצה מלחמה וההפגזות על העיר.
בני הזוג שלא דמיינו בחלומם הגרוע ביותר שהם לא יכולים לשוב למדינת מוצאם, יצרו קשר עם קרובי משפחה בישראל, ומכאן החל תהליך קליטתם באמצעות משרדי הקליטה והסוכנות היהודית.
"אני רוצה להודות לכל מי שסייע לנו להגיע לכאן לבאר־שבע, קיבלו אותנו ממש בחמימות", מספר יגאל, אולם הוא חרד מאוד שהמלחמה נמשכת ושם נותרו קרובי משפחתו. "אני מאוד דואג להם, המצב שם גרוע, המצב לא פשוט".
אשתו אינה דואגת לקרובי משפחתה שנותרו באוקראינה. "יש לי קרובי משפחה מצד האבא, הם מנסים לברוח כמה שיותר מהר בגלל ההפגזות אבל עדיין לצערי הם בגבולות אוקראינה".
פחד ולחץ
קטרינה ליטבינקו (40) נשואה ואם לשלושה ילדים, מורה לשפות זרות, הגיעה לישראל דרך מבצעי העלייה של הסוכנות וגורמי הקליטה. בעלה שטס לארה"ב בחודש ספטמבר בשנה שעברה, בשל עסקים, נשאר שם.
קטרינה רוצה להישאר בישראל ולהתגורר בבאר־שבע. "נמלטתי ביחד עם ילדיי ברגע שהחלה המלחמה ואני רוצה להישאר כאן".
ליטבינקו עדיין נמצאת בהלם ובלבול מעזיבת ביתה באוקראינה ומהמראות בכלי התקשורת על ההרס שנגרמו כתוצאה מההפגזות. "יש פחד ולחץ, הרבה עצבות, חמותי נשארה שם, כרגע הגיעה לפולין בדרך לישראל, מקווה שתגיע כמה שיותר מהר לכאן".
היא מודה לכל מי שסייע בקליטתם בבאר־שבע, ובראשם ראש העירייה, רוביק דנילוביץ'. "אני מודה על קבלת הפנים, אני מרגישה בטוחה לחיים שלי ולחיים של ילדיי, קיבלתי כאן הרבה ביטחון, תודה למתנדבים ולכולם, רוצה להישאר בעיר ולהתחיל חיים חדשים".
מרגיש בבית
את ד"ר ארקדי פרנקנברג, רופא עור, בן 68, אלמן, אבא לשני ילדים ושלושה נכדים, אנחנו פוגשים בלובי המלון. "עברתי לגבול רומניה ומשם הגעתי לכאן, אני אוהב את ישראל, יש לי קרובי משפחה פה, אני מרגיש ממש כמו בבית".
לד"ר פרנקנברג ניסיון של 35 שנים ברפואה. לדבריו, מישראל היו שולחים לו תמונות ובאמצעותן היה נותן דיאגנוזה. הוא מעוניין להמשיך ולעסוק בתחום ולתרום מניסינו לשירותי הרפואה בארץ. "בהחלט אני רוצה לעסוק בתחום", הוא אומר.
בינתיים, כמו רבים אחרים, הוא מודאג שילדיו ונכדיו לא הגיעו לארץ. "אני מקווה שכולם יגיעו, כלתי הגיעה לרומניה, והיא ממתינה לבעלה שנותר באוקראינה ולא נותנים לו לצאת כי הוא בגיל גיוס".
לעדכונים: חדשות באר שבע
