גל האלימות הקשה נגד צוותים רפואיים אינו פוסק וגם אינו פוסח על הנגב. ביום ראשון השבוע הותקפה רופאה בבית החולים לבריאות הנפש בבאר־שבע כשמטופלת כבת 25, תושבת באר־שבע, ריססה גז פלפל על פניה של הרופאה במהלך טיפול ביחידת יום בבית החולים.
הרופאה פונתה לקבלת טיפול רפואי במרכז הרפואי "סורוקה", ואילו הצעירה החשודה בתקיפה נעצרה לחקירה.
"אסור שהרופאים והרופאות והצוותים הרפואיים ימשיכו לחוות אלימות קשה ופגיעה פיזית ונפשית במקום העבודה", אומר ד"ר אורי לבנטל, פסיכיאטר ויו"ר ועד העובדים בבית החולים לבריאות הנפש בבאר־שבע, "אנו חשים כי חובת המדינה לייצר סביבת עבודה בטוחה לרופאים ולרופאות ולכלל הצוותים הרפואיים הנמצאים בסיכון קבוע.
"רק עכשיו סיימנו שביתת אזהרה בת יממה, וכבר אנחנו קמים בבוקר לתקיפה חמורה של רופאה שכל חטאה הוא לטפל באופן מיטבי במטופלים".
אפס סובלנות
ואולם, תקיפת הרופאה בבית החולים לבריאות הנפש אינה מעשה האלימות היחידי שאירע בנגב בימים האחרונים. בסוף השבוע שעבר איים מטופל תושב באר־שבע בשנות החמישים לחייו, על רופא במהלך ביקור רופאים במחלקה הכירורגית במרכז הרפואי "סורוקה" ותקף אותו ואת צוות המחלקה מילולית.
אנשי הביטחון של בית החולים הוזעקו למקום והרופא המותקף הגיש תלונה במשטרה נגד המטופל. המטופל שוחרר מבית החולים והועבר לחקירה במשטרה.
בהנהלת "סורוקה" ציינו בעקבות האירוע כי "לא ניתן להשלים עם כך שאנשי מערכת הבריאות מאוימים פיזית בעבודתם מצילת החיים וחרדים לשלומם. אנו רואים אירוע זה בחומרה רבה, מגלים אפס סובלנות בנושא ומצפים מהרשויות האמונות על הנושא לפעול מיידית למיגור התופעה".
יו"ר ארגון רופאי המדינה, ד"ר זאב פלדמן, הביע גם הוא השבוע זעזעו עמוק מהתקיפות האלימות שאירוע בימים האחרונים בנגב ובמקומות אחרים בארץ.
קראו עוד>>>
"גל האלימות הזה חייב להיפסק באופן מיידי", הוא אומר. "ממשלת ישראל חייבת לקיים דיון חירום בגל האלימות הקשה במערכת הבריאות. לא ייתכן שרופאות ורופאים וצוותים רפואיים יגיעו לבתי חולים או למרפאות כדי לבצע את משימתם במתן טיפול הולם לאזרחי ישראל, והם ימצאו את עצמם מותקפים באלימות פיזית ומילולית קשה.
"המדינה חייבת לפעול באופן מיידי ביצירת סביבה בטוחה עבור הרופאות והרופאים במקום עבודתם, ומנגד, לייצר הרתעה אפקטיבית כנגד הפורעים האלימים".
מציאות בלתי נתפסת
בעוד אנשי הצוותים הרפואיים בבתי החולים ובמרפאות קופות החולים במרכז ובצפון הארץ אינם מהססים לחשוף את מעשי האלימות שהופנו כלפיהם, באזור הנגב הדברים נראים אחרת. במקרים רבים אנשי הצוותים הרפואיים, הן במרכז הרפואי "סורוקה" והן במרפאות קופות החולים באזור הדרום, נמנעים לשתף בפומבי את חוויותיהם.
5 צפייה בגלריה
ד"ר איתן חי־עם, לשעבר מנכ"ל המרכז הרפואי "סורוקה" ולשעבר מנכ"ל משרד הבריאות: "הצוותים הרפואיים עושים את המיטב"
(צילום: חיים הורנשטיין)
"יש להבין כי כל אותם רופאים, רופאות, אחיות ואחים שחוו גילויי אלימות כלפיהם לא ששים להיחשף ולחשוף את סיפוריהם מחשש לחייהם גם לאחר המקרים שחוו", אומר השבוע גורם במערכת הבריאות בנגב. "האוכלוסייה כאן בנגב אינה דומה לזו שבאזורים אחרים בארץ.
"מטופלים שהיו בבית החולים או במרפאות קופות החולים יכולים לפקוד את אותם מקומות פעם נוספת ואיש לא ערב לכך שהם לא ינקטו שוב צעדי אלימות כלפי הצוות הרפואי. במציאות הזו שהיא מאוד נפיצה ברור שיש חשש ואפילו פחד מסוים שכל חשיפה כזו עלולה להזיק, ואפילו לפגוע שוב באותו איש צוות רפואי שבעבר כבר נפגע".
"המציאות האלימה נגד צוותים רפואיים היא מציאות בלתי נתפסת", אומר ד"ר איתן חי־עם, לשעבר מנכ"ל המרכז הרפואי "סורוקה" ולשעבר מנכ"ל משרד הבריאות. "ההתנהגות האלימה נגד צוותים רפואיים נובעת מלחץ של אנשים ובגלל כשלים של המערכת.
"הצוותים הרפואיים עושים את המיטב ואת המקסימום כדי לטפל בחולים, אך לא אחת מציאות של מחסור בכוח אדם והמתנה ממושכת בחדר המיון עלולה להביא לפיצוץ. עם זאת, אין כל הצדקה לגילויי אלימות, לא באופן כללי ובפרט לא בתחום הרפואה".
מה הפתרון?
"יש להוריד את סיר הלחץ הזה, לשפר את מערכת הבריאות מצד אחד ומצד שני לפעול נגד כל אותם גורמים אלימים שמרימים יד על רופא או אחות. אין שום הצדקה לאלימות כלפי צוותים רפואיים".
אתה יכול להבין את הצוותים הרפואיים שחוששים לחשוף את סיפוריהם האישיים?
"אנשי הרפואה נותנים שירות ומקדישים את זמנם ומרצם מכל הלב למטופלים שלהם, ולכן הם לא רוצים להתעסק בסיפוריהם האישיים. הם רוצים להתמקד בטיפול בחולים. אני מבין אותם. מצד שני, אני חושב שיש צורך לחשוף את הסיפורים האלה כדי להתריע מפני התופעה הזו".
5 צפייה בגלריה
הקרימינולוג פרופ' ארנון אדלשטיין: "תחושת חוסר האונים של בני המשפחה יחד עם המתנה ארוכה עלולים לעורר רגשות תוקפניים"
(צילום: פרטי)
"מה חושב אותו אדם שנוקט צעדי אלימות נגד רופא או נגד אחות במחלקה או במרפאה?", תוהה ד"ר חי־עם. "הרי הצוות הרפואי עושה הכל כדי לטפל ולהציל חיים, אז אתה גומל לו באיומים ובקללות ולא אחת גם בתקיפה פיזית? זה לא נתפס.
"חלק מאותה אלימות נובעת מציפיות לא ריאליות של אנשים מהצוותים הרפואיים. במצבים כאלה אנשים מאבדים את העשתונות ונוקטים אלימות. אסור שדבר כזה יקרה".
עושים את המיטב
"חדר מיון וחדר טראומה הם מקומות מאוד רגישים עבור החולה ומשפחתו", מסביר הקרימינולוג פרופ' ארנון אדלשטיין מהמכללה האקדמית אשקלון. "הוא עלול לקבל בשורות איוב או ללכת לביתו ללא ממצא חמור. תחושת חוסר האונים של בני המשפחה יחד עם המתנה ארוכה עלולים לעורר רגשות תוקפניים אשר יבואו לידי ביטוי בהתפרצות מילולית ופיזית כלפי הצוות הרפואי והסיעודי.
"באמצעות אלימות, המטופל והמלווים אותו מנסים להחזיר לעצמם תחושת שליטה על הגורל".
לדברי פרופ' אדלשטיין, "רופאים, מעצם עיסוקם, לומדים להפריד בין מקצועם לבין רגשותיהם, כולל רגשות אמפתיה. הדבר שומר עליהם מבחינה פסיכולוגית ומונע שחיקה. המטופל ומשפחתו רואים מולם בפועל רופא ש'לא אכפת לו' מגורל יקיריהם ואף זה עלול לעורר תגובה אלימה.
5 צפייה בגלריה
ד"ר אורי לבנטל, פסיכיאטר ויו"ר ועד העובדים בבית החולים לבריאות הנפש: "אסור שהרופאים והרופאות והצוותים הרפואיים ימשיכו לחוות אלימות"
(צילום: פרטי)
"אם לא די בכך, לאחרונה נוכחנו באלימות קשה מאוד של מטופלים כלפי צוותי רפואה וסיעוד לאחר שהתבשרו על מות יקיריהם בחדר הטראומה. אין לי ספק שהרופאים עשו את מיטב המאמצים כדי להציל את הפצועים שהגיעו, אך ידם קצרה מלהושיע. במצב כזה, ובהיבט של רב־גוניות תרבותית, האבל על מות היקר הופך לזעם כלפי מי שלא הציל אותו. במצב זה ובסערת הצער, בני המשפחה רואים ברופאים את האשמים היחידים במות יקירם ותוקפים אותם בצורה חמורה ביותר".
לראות את נקודות האור
ליאת לובינסקי, מנהלת סיעוד מגזר בקופת חולים מאוחדת מחוז דרום, שחוותה לא פעם אלימות מצד מטופלים, משתפת בתחושותיה
"אני עובדת כבר עשר שנים כאחות ובצל מקרי האלימות הרבים שאנחנו שומעים עליהם לאחרונה, אני רוצה לשתף בתחושות שלי ובאלימות שחוויתי על בשרי במקום העבודה שאמור להיות מרחב בטוח עבורי.
ביומיום שלנו אנחנו נתקלים בהרבה מקרי אלימות, בין שמדובר באלימות מילולית כלפי הצוות או בתגובה לא הולמת ועד למקרי אלימות קיצוניים יותר. זכור לי במיוחד מקרה אלימות קיצונית של מטופל שמגיע אלינו באופן קבוע. באחת הפעמים, כשהגיע לביקור במרפאה, הוא קילל את הצוות הרפואי, בעט בדלת ושבר אותה.
"בפעם נוספת כאשר המטופל הגיע אלינו הוא דרס רופאה מהסניף עם קלנועית. התרחיש הזה ורבים אחרים הציבו אותי בפני דילמה מורכבת - האם לתת שירות למטופלים אלימים או לא? האם להעניק טיפול בכל מחיר כיוון שהמטופל זקוק לעזרה גם במחיר של אלימות מצידו כלפי הצוות?
שאלות אלה ועוד רבות עולות בי בכל פעם כשמתרחשים מקרי אלימות קיצוניים והתחושות שמלוות אותי לא פשוטות. בסופו של דבר, המטרה שלי ושל הצוות הרפואי היא לעזור ולעשות הכי טוב שאנחנו יכולים עבור הקהילה. בכל יום מחדש אני מבינה שבחרתי להיות אחות בגלל שזה הייעוד שלי בחיים ולא כי אני מרגישה חייבת.
"זוהי תחושת אושר עבורי לשרת ולהעניק סיוע למטופלים. נקודות האור שלי בעבודה הן המטופלים שמודים לי על השירות ותחושת הסיפוק שאני מקבלת מכך שהצלחתי להיות עבור אלו שזקוקים לי. את כל זאת ועוד אני משתדלת לזכור, גם כאשר אני חווה סיטואציה אלימה מצד מטופל מתוסכל. אני בהחלט מקווה שנצליח לראות שינוי ושיפור ביחס כלפי הצוותים במערכת הבריאות".
לעדכונים: חדשות באר שבע
