האלפחורס הארגנטינאי של איתן ויאיר הורן. הפנקייק האמריקאי של קית' סיגל. עוגיות פיצוץ השוקולד של גדי מוזס. שבלולי הקינמון של שלומי זיו. וגם מגולגלות התמרים שעמירם קופר אהב, ואשתו נורית דאגה שתמיד תהיה על השיש צנצנת כזו, כדי שכל הילדים והנכדים ייהנו ממנה.
האתר "טעם של בית" מרכז את סיפוריהם של 50 מהחטופים, כפי שסיפרו אותם בני משפחותיהם. תצלום, מתכון למאפה שאהבו, וסיפור קצר. כל סיפור מקפל בתוכו בית, משפחה וחלומות. משתמשי האתר מוזמנים להפיץ אותם ובכך לעזור למשפחות במאבק להחזרתם.
השגרה קשה יותר מההלם
מי שיזמה ובנתה את האתר היא שיר עוזיאל (26) מיוקנעם, בעלת סטודיו זינג מדיה לבניית אתרים ועיצוב גרפי. "הפרויקט הגיע ממקום אישי ולאו דווקא מקצועי", היא אומרת. "אמא שלי קונדיטורית ובבית שלנו עדיין מכינים משלוחי מנות לפורים. כשהתחלנו לחשוב על העוגיות שנאפה השנה, נזכרתי בבלוגריות שמעלות סרטונים עם המתכונים שחטופים אוהבים. חשבתי לשלב את המאפים שהחטופים אוהבים במיזם אחד, ולצרף למשלוחי המנות שלנו פתק שיספר את סיפורי החטופים.
"קשה לי עם העובדה שמדובר במספר. רציתי שאנשים יעצרו רגע ויקראו, שיכירו את החיים והמשפחות שמאחורי השמות. ואז הבנתי שלא אוכל לתת במה לכולם במשלוחי המנות המשפחתיים, והחלטתי להפוך את המיזם לגדול יותר. פניתי באינסטגרם למשפחות חטופים שהצלחתי למצוא, וכשהצלחתי להגיע ל-20 מהן, משפחות אחרות כבר שמעו על כך והגיעו אלינו".
במשך מספר שבועות עבדה עוזיאל בלילות בעסק הפרטי שלה, ובימים שקעה בהתכתבויות ושיחות טלפון עם משפחות החטופים, ובנתה את האתר. "המשפחה ובן הזוג עודדו אותי ואמרו שאני עושה משהו טוב, אפילו אם איש לא יראה את האתר הזה.
"אבל הסתבר שאנשים היו צריכים את זה. היו הרבה שחשו כמוני, שאחרי שהתגברנו על ההלם של תחילת המלחמה, הגיעה שגרה שהיא קשה יותר מההלם. אפשר לומר שהמיזם בא מתחושת חוסר אונים, כי כאדם פרטי אני לא ממש יכולה לתרום להחזרת החטופים ולסיים את הסיוט הזה, מלבד להצטרף פה ושם להפגנה. העובדה שהצלחתי לגרום לכל כך הרבה אנשים לעצור לרגע, לבחור מתכון, להתייחד רגע עם חטוף ולהפיץ את זה הלאה, נותנת תחושה שבכל זאת תרמנו משהו. כמשפחות מודות ואומרות שזה מרגש אותן, ושהצלחנו להעלות חיוך על פניהן, זו זכות שאני לא יכולה לתאר".
המשפחות סיפרו, הבלוגריות התגייסו
בגלל הקרבה לפורים, עוזיאל קראה לאנשים לשלב את הסיפורים והעוגיות מהאתר במשלוחי המנות שלהם, ביחד עם תפילה לשובם של החטופים. "עשינו הכל בכמה שבועות מרתוניים. משפחות סיפרו את הסיפור שלהן במילותיהן, כתבו בגוף ראשון על האבא והבעל, ואני העליתי את הסיפור כפי שהוא. אני רק נותנת את הבמה ואין לי זכות להתערב ולשנות. חלק מהמשפחות מסרו את המתכון הספציפי ולחלקן לא היה מתכון למסור, הן אמרו שהאיש אהב עוגיות צ'וקלט צ'יפס או עוגיות אוריאו, ואני גייסתי לעזרה בלוגריות ובלוגרים שנתנו מתכונים.
המיזם נתן סיבה לציין בכל זאת את החג השמח, כשמשלוחי המנות הפכו למשהו לטובת החטופים, במקום למשהו שמכחיש את הסיטואציה. אנשים התחברו לסיפורים ברמה האישית דרך האוכל. לא חלמתי שזה יגדל ככה, הסיפורים הגיעו אל ירידי החג שמחלקות משאבי אנוש ארגנו במקומות העבודה, ואל בתי ספר ששילבו אותם בפרויקט החג שלהם. דאגתי שהעיצוב יהיה נוח - גלויה עם תמונת החטוף ועם הסיפור והמתכון שלו, באופן שאפשר להוריד בקלות ולהדפיס".
היו משפחות שבחרו לא להשתתף?
"הייתה משפחה אחת כזו, ויש משפחות שעדיין לא מצאתי דרך של ממש להגיע אליהן. חלק מהשמות בנתון הרשמי של דובר צה"ל הם חסויים, ואני לא בדיוק יודעת מי נכלל ב-134 החטופים. אני הייתי רוצה לכלול באתר את כולם".
מאה אלף כניסות בשבועיים
"הכי נוגעים לליבי בכל הטרגדיה הזו הם דווקא הגברים, כי עליהם לא מדברים והם פחות בסדר העדיפויות להשיבם הביתה", אומרת עוזיאל. "למשל, רום ברסלבסקי. היו לי שיחות ארוכות עם אמו ויש עדויות להמון נשים שהציל בשבת הנוראה ההיא, ובסוף הוא נחטף בעצמו. או אור לוי, שאשתו נרצחה ויש לו ילד בן שנתיים וחצי שמחכה לו בבית.
"לכאורה אלו בתחתית הרשימה, אבל הם הבן של מישהו והאבא של מישהו, אנשים פרטיים שלא בחרו להיות באור הזרקורים, וקשה לחשוב על כך שהסבל שלהם יהיה הכי ארוך. ברמה האישית התחברתי גם להרש גולדברג פולין, שיש סרטון שבו הוא נראה כשהוא עם יד מרוסקת, עולה לטנדר בקור רוח ובלי להזיל דמעה".
קראו גם:
אחרי חג פורים קיבל האתר חיים משל עצמו. "בשבועיים הראשונים היו כמאה אלף כניסות, ואנשים לוקחים הלאה את הרעיון בדרכים יצירתיות", אומרת עוזיאל. "ממשיכים להכין מתכונים מהאתר, וגם פונים אלינו ומבקשים שנקשר עם משפחה זו או אחרת כדי להביע תמיכה.
"אנחנו לא מעבירים פרטים אבל כן פרסמנו את כתובת האינסטגרם של המשפחות, ואנשים יכולים לכתוב להם שם. עשינו שת"פ עם פרויקטים אחרים, אנשים כותבים לנו גם מחו"ל, ומהסוכנות היהודית בלונג־איילנד פנו אלי וביקשו להשתמש במאגר הסיפורים מהאתר לצורך פרויקט שלהם. מסתבר שהאתר שלנו הוא מאגר הסיפורים המרוכז והמפורט שקיים. פנו אלי מתוכנית אוכל, ויש מילואימניק שמכין בכל יום מאפה אחר מהאתר ומחלק בין כיתות הכוננות. איש לא האמין שסיפור החטופים יתגלגל עד פסח".
עוגיות אלפחורס של רומי גונן
מצרכים
150 גרם חמאה או מרגרינה
200 גרם סוכר
2 חלמונים
1 ביצה
100 גרם קמח
300 גרם קורנפלור
1 כפית אבקת אפייה
קליה מגורדת של חצי לימון
1 כפית ברנדי או קוניאק
ריבת חלב למילוי
קוקוס לציפוי
אופן ההכנה
לחמם תנור ל-180 מעלות. לערבב בעזרת כף עץ או במיקסר עם וו גיטרה, את הסוכר עם החמאה עד שמתקבל בצק אחיד. לנפות יחד קמח, אבקת אפיה וקורנפלור. להוסיף לתעורבת החמאה את החלמון, ביצה ולסירוגין את תערובת הקמח. להוסיף את הברנדי וקליפת הלימון.
לרדד את הבצק על משטח מקומח לעובי חצי ס"מ. לחתוך לעיגולים בקוטר 3-4 ס"מ לפי הטעם. להניח את תבנית מרופדת בנייר אפיה.
לאפות כ-12 דקות עד שהעוגיות מתייבשות. לצנן, למרוח בריבת חלב ולגלגל בקוקוס.
המתכון באדיבות המשפחה.
