שמחה קטנה בתוך העצב הגדול: בערב שמחת תורה הגיעה רס"ל נועה חג'ג', תושבת באר-שבע, המשרתת בלשכת הגיוס במשטרת המחוז הדרומי, לחדר הלידה ב"סורוקה". בחלומה הפרוע ביותר לא דמיינה שכעבור 12 שעות תלד בשבת הכי מטלטלת שידעה המדינה, בעיצומה של מתקפת טרור נוראה.
נועה (27), נשואה לאביב, סטודנט להנדסת תוכנה. "באותו ערב ירדו לי המים, ומאחר והייתי בהריון בסיכון, מיהרתי לבית החולים", היא מספרת. "עברתי זירוז ובשעה 7:20 ילדתי את בננו ריי, כשברקע נשמעות בכריזה קריאות 'צבע אדום' ואזעקות בלתי פוסקות. מציאות מטורפת לגמרי.
"היה כאוס מוחלט בחדר הלידה. נשארתי עם אחות מיילדת שהשגיחה עליי. היא הייתה אמורה לסיים את המשמרת בשש בבוקר, אבל נשארה איתי".
לידה תוך כדי מתקפת טרור, מודה נועה, היא אירוע טראומטי. "הייתי עסוקה רק בלידה ורציתי לסיים עם זה כמה שיותר מהר. 12 שעות חלפו מרגע שהגעתי ועד שריי הגיח לאוויר העולם. היה לנו נס גדול, כי היה קשר בחבל הטבור, אבל בסופו של דבר הכל בא על מקומו בשלום.
"התחושה לאחר הלידה הייתה נוראית. לא היה מרחב מוגן, העבירו אותנו למסדרון, התינוק באינקובטור לידי וברקע אזעקות ללא הרף. המסדרון בבניין האשפוז היה למעשה המרחב המוגן שלנו עד שהעבירו אותנו למחלקת היולדות.
"ללדת ב-7 באוקטובר זה מצד אחד יום עצוב ביותר, עם אבידות רבות, בהם עשרות שוטרים מהמחוז הדרומי, שאת חלקם הכרתי במהלך שירותי במשטרה. מצד שני, זה גם היום המאושר בחיי, עם הלידה הראשונה והולדת הבן הבכור בשמחת תורה. אני מנסה להיאחז בזה. ברור שהילד יגדל בצל התאריך הזה של המלחמה, אבל אנחנו נעטוף אותו ונעניק לו את כל האהבה שאפשר ולא נגרע ממנו את שמחת יום ההולדת".
קראו גם:
את היום המשמח של ריי הם יציינו עם חששות רבים. "אנחנו מתלבטים לגבי ציון יום ההולדת. נחגוג לו באופן צנוע ומצומצם מתוך רצון לכבד את זכרם של הנופלים. אנחנו מקווים שהמלחמה תסתיים בקרוב, שכל החטופים ישובו הביתה במהרה, שהשקט יחזור אלינו ושאף אישה לא תצטרך לעבור לידה תחת אש".
