אנשי הוראה רבים חילקו את זמנם בשנתיים האחרונות בין עיסוקם בבתי הספר לשירותם הצבאי במילואים. אמיר קעטבי, רכז שכבה י"א־י"ב ומורה לאנגלית בישיבת "אמית" באר־שבע, עשה כבר מאות ימי מילואים ביחידת "אגוז".
קעטבי משרת כרס"פ בגדוד הסיור של יחידת אגוז. "התפקיד שלי הוא לדאוג לכל צרכי הלוחמים: ציוד, תחמושת, מזון, שתייה, ואפילו צל. התפקיד הזה, שרבים רואים בו רק תפקיד טכני, הוא למעשה לב לבה של הלוגיסטיקה בשטח, והוא קריטי לתפקוד יעיל של הכוח הלוחם", הוא מספר. "אומרים שהצבא צועד על קיבתו, וזה נכון במיוחד במשימות אינטנסיביות, שם חשוב שכל פרט יהיה במקומו. אני נמצא כבר תשע שנים במערכת החינוך, והזמן פשוט טס. למרות הזמן הרב, אני מרגיש שאני עדיין בתחילת דרכי ושנותר לי עוד המון מה לתת".
מדוע בחרת במקצוע החינוך?
"תמיד רציתי לעשות תפקיד משמעותי, כזה שישנה חיים של אנשים. בהתחלה חשבתי שאהיה טייס או רופא, אבל עם הזמן גיליתי שיש לי חיבור טבעי לנוער. החיבור הזה מאפשר לי ללוות אותם, לעזור להם להאמין בעצמם, ולהיות גרסה טובה יותר של עצמם. בשבילי, חינוך הוא לא רק מקצוע, הוא שליחות. ניסיתי, אהבתי, ונשארתי".
ואיך מזגזגים בין החיים האישיים לשירות במילואים?
"השילוב בין החיים האישיים, החיים הצבאיים וחיי היומיום במערכת החינוך, הוא אתגר גדול. הרבה פעמים אני מרגיש שאני לא מצליח לרצות את כולם: בבית יש לי אישה ושישה ילדים, בצבא יש כ־100 חיילים שתלויים בי בפלוגה, ובישיבת אמית, שאני מלמד ומרכז בה, יש גם כ־100 תלמידים שזקוקים לי. העומס הוא עצום, אבל למדתי להתמודד איתו. הסוד הוא לדעת לתעדף משימות. אני מתמקד קודם בדברים הדחופים והחשובים בכל אחת מהמסגרות. לאט לאט, עם תכנון נכון, אפשר להתמודד גם עם שאר המשימות בצורה מסודרת".
אולי יעניין אתכם:
מה עבר עליך מאז השבעה באוקטובר?
"אירועי השבעה באוקטובר שינו בי משהו מהותי. כשהשבת הסתיימה, יצאתי לבסיס בתחושה של סוף העולם. האירועים טלטלו אותי ואת כל עם ישראל. אבל עם הזמן, הבנתי משהו עמוק מאוד: אנחנו יכולים להתמודד עם כל דבר. כעם, כמשפחה, כישיבה. עם ישראל קם כלביא ומרים את ראשו שוב ושוב. הוא עם הנצח. ההבנה הזו הייתה כל כך עוצמתית עבורי, שאפילו קראנו לבן שנולד לנו במהלך המלחמה בשם לביא".
מה המסר שאתה מעביר לתלמידים?
"המסר החשוב ביותר הוא בהכרת הטוב. זה לא מספיק להרגיש הודיה בלב, צריך גם להראות אותה. אנחנו לרוב לא רואים כמה אנשים עושים למעננו - המנהלים, הצוות, ההורים והרבה אחרים שעוזרים לנו לאורך הדרך. כל מה שאנחנו רואים זה רק קצה הקרחון. תמיד תהיו בהודיה ותראו שאתם מודים על כל מה שיש לכם".
