מחשבים הפכו לצורך חיוני מאז פרץ משבר הקורונה. צורך זה התגבר עוד יותר בגל השני ובסגר השני שבא בעקבותיו. מי שבעיקר זקוקים למחשבים הם משפחות מרובות ילדים שלעיתים מתקשות לרכוש מחשב לכל ילד כדי שהם יוכלו ללמוד מרחוק.
"מספקים מחסור רלוונטי"
כאן נכנס לתמונה ארגון "נאיר" שסיפק בגל הראשון והשני יותר מ־30 מחשבים למשפחות. מדובר במחשבים משומשים שלא היו בשימוש ונלקחו לטכנאים מתנדבים מכל העיר שתיקנו אותם, פרמטו אותם והתקינו בהם את התוכנות הנדרשות. אחרי התיקון והשדרוג המחשבים נשלחו למשפחות.
"מטרת הארגון אינה ממוקדת רק בדבר אחד כגון שאר העמותות אלא שאנחנו ארגון שבכל פעם
מציב לו מטרה לספק מחסור רלוונטי לאותה תקופה", מסביר ראש ארגון "נאיר", יאיר שושן. "לפני החגים זה יותר אוכל ומזון והיום זה יותר מחשבים כדי לצמצם את הפערים עבור הילדים שאין להוריהם את האפשרות לרכוש עבורם מחשבים".
שושן מוסיף כי "חשוב לציין שהכל נעשה באמצעות מתנדבים ושיתופי פעולה עם העוקבים בפייסבוק שדואגים לתרום את המחשבים שאינם בשימוש ומתנדבים בחלוקה".
שושן מנצל את ההזדמנות כדי לקרוא לציבור להצטרף ליוזמה ולתרום מזמנם כדי לסייע.
"אנו ערים למצוקה הקיימת לצערנו בקרב אותן משפחות ומקווים שנצליח, בעזרת השם, לספק יותר ויותר מחשבים על מנת לצמצם את הפערים לכמעט אפס".
"בימים טרופים אלה כשהתלמידים בכל שכבות הגיל ובכל המגזרים שוהים בבית ימים רבים, עולה הצורך ההכרחי לזמן לכל תלמיד ותלמידה את המשאבים הנדרשים ללמידה מרחוק, התחברות למאגרי מידע, רכישת מיומנויות בתחום הדיגיטלי, ועוד", אומרת ראשת מינהל החינוך בעיריית באר־שבע, זהבה הראל.
הראל מציינת עוד כי "בתקופה שבה הכלים הדיגיטליים משמשים לכלי הוראה ולמידה עיקריים נדרשת התייחסות מהירה לאספקת המשאבים הנדרשים. עיריית באר־שבע רואה חשיבות ודחיפות בטיפול בנושא ולכן התגייסה למען מטרה זו".
שושן: "אנו ערים למצוקה הקיימת לצערנו בקרב אותן משפחות ומקווים שנצליח, בעזרת השם, לספק יותר ויותר מחשבים על מנת לצמצם את הפערים לכמעט אפס"
כבר בסגר הראשון, אומרת הראל, גייסה העירייה שלושה מיליון שקלים כדי לספק מחשבים לבתי התלמידים. מהלך זה נמשך ובימים אלה העירייה מגייסת עוד תקציבים ותרומות מגופים ומוסדות. עד כה חולקו לתלמידי העיר 1,091 מחשבים נייחים, 157 מחשבים ניידים ו־145 טאבלטים.
עוד מוסיפה הראל כי בימים אלה מחלקים עוד 770 מחשבים במסגרת תוכנית "מחשב לכל ילד". כמו כן, העירייה פירסמה שלושה קולות קוראים לגיוס של עוד 750 מחשבים וטאבלטים. במקביל, הוגש קול קורא למשרד החינוך לקבלת 900 מחשבים נייחים ו־400 מחשבים ניידים עבור מוסדות החינוך בעיר.
"בשבילו זו שנה אבודה"
אור קדוש (18.5), תלמיד כיתה י"ב בתיכון ע"ש רבין, הוא הבכור מבין ארבעת ילדי המשפחה ויש לו שני אחים צעירים ממנו ואחות תינוקת: אופק (16), תלמיד כיתה י', ואדיב (15), תלמיד כיתה ט', גם הם לומדים בתיכון רבין. אחותם הקטנה בת שנה וחצי.
בחודשים האחרונים אור, המשמש יו"ר מועצת התלמידים בבית ספרו, הפך בעל כורחו גם למורה ועוזר לשני אחיו בהיסטוריה, מתמטיקה, אנגלית ולשון. "אלה בגרויות שעשיתי, ולכן אני יכול לעזור להם. תפסתי את המקום של המורה שלהם", הוא צוחק.
מובן שגם ההורים חן (37) ויוליה (37) מסייעים ככל יכולתם לילדיהם לעבור את משבר הקורונה ואת הלמידה מרחוק בשלום.
לימודים באמצעות יישומון זום הם הדבר האחרון שאור קדוש חלם עליו, וודאי שלא כך תיאר לעצמו שיסיים את לימודיו בתיכון. "קשה ללמוד דרך המחשב", הוא מודה ומונה את היתרונות ואת החסרונות של הלמידה מרחוק.
"החסרונות הם שאין משמעת כמו בבית הספר ובאיזשהו שלב התלמידים לא מבינים את החומר הנלמד דרך המחשב. היתרון הוא שאנחנו בשגרת קורונה וזה אמצעי ללימוד, המורים עושים ככל יכולתם לסייע ובאמת נותנים הכל, וזה יותר טוב מכלום".
אתם לומדים בבית כבר זמן רב. איך התחושות?
"זה קשה כי אתה לא רואה את החברים שאתה רגיל להיות איתם כל הזמן. בכיתה לפעמים יש צחוקים, יש את החבר'ה, באיזשהו שלב אתה מאבד את עצמך דרך הלמידה בזום".
לפני הקורונה סדר יומו של אור היה נוקשה, היום הוא מתעורר בדרך כלל בצהריים. "לפעמים אני נרדם בשעה ארבע לפנות בוקר", הוא מספר. "אנחנו יושבים בחוץ עם חברים, משחקים פלייסטיישן, במחשב או בטלפון. אני מתעורר בצהריים, מניח תפילין, אוכל ארוחת צהריים, בערב אני נפגש עם חברים, וחוזר חלילה".
זה לא משעמם?
"טיפה משעמם, אבל זה מה שיש לעשות. אין לך לאן ללכת, ואי אפשר לצאת לכל מיני מקומות".
אתם נכנסים לשיעורים בזום?
"האמת שאנחנו לא נכנסים לזום, כי אנחנו קמים בדיוק מתי שמסתיימים הלימודים".
אז אתם מפספסים המון חומר.
"כן, כמו שאמרתי, אנחנו לא מבינים את החומר הנלמד. קשה ללמוד בזום, זה לא כמו בכיתה. אותי הלמידה דרך הזום ממש מעצבנת. לדעתי, כיתות א' צריכות ללמוד, אבל גם הכיתות הגבוהות שיש להם בגרויות השנה, צריכות ללמוד עם המורים, ובזה אני לא ממש מבין את הממשלה".
אתה חושב ששנת הלימודים הזאת אבודה?
"בשבילי זו שנה אבודה, זה כאילו לאבד את עצמנו. עכשיו יוצא שאנחנו צריכים להשקיע פי שניים ממה שהיינו צריכים להשקיע לפני הקורונה, זה לשבת יותר שעות ולהשקיע בבגרויות. לנו המשבר הזה הרס את הלמידה, ואני חושב שצריך לתת לנו לעשות את הבגרויות כמו שצריך, כי כולנו רוצים לצאת עם בגרות מלאה".
השקעה לטווח רחוק
אריאלה בנימין דומפרוכט (40) ובעלה שי בנימין (43) הורים לשלושה ילדים - איתמר (13) תלמיד כיתה ח' באשל הנשיא, יהונתן (10.5) תלמיד כיתה ה', וניצן (7) תלמיד כיתה ב' - שניהם לומדים בבית ספר יסודי בלהבים. דומפרוכט מפיקה, יזמית ומנהלת מוזיקלית במקצועה, ובעלה בעלים ומנכ"ל של 'מיטב' - חברת יזמות וניהול פרויקטים.
התקופה הזאת שהילדים נמצאים בבית מאתגרת מאוד עבור כל המשפחה. "ההתנהלות היא לא פשוטה, בעיקר עם הילד הקטן ניצן", מספרת בנימין דומפרוכט, "לילדים הגדולים יש איזשהו סדר שהם מצליחים לעמוד בו, הם מתעוררים בבוקר, יש להם מערכת יותר מסודרת, יש להם את השעות בזום עם המורה, בתוך השיעורים מכניסים להם גם את החלק החברתי, שיעורי ספורט ושיעורי אומנות, והם גם צריכים להיכנס למטלות מתוקשבות. גם בתנועת הצופים הם עושים דברים יפים בזום, אז עם הילדים הגדולים אנחנו בסדר. כמובן שאנחנו מרגישים שמבחינת החומר זה אף פעם זה לא יכול להיות דומה לכיתה, ולכן אנחנו מתגברים בשיעורים פרטיים".
אריאלה בנימין דומפרוכט: "בשביל לחזק לו את הקריאה לקחתי לו מורה פרטית. זה תשלום משמעותי בתקופה הזאת, אבל אין לנו ברירה אחרת, כי עניין השפה ילווה אותם לאורך כל החיים"
אם הילדים הגדולים עוד איכשהו מסתדרים ומצליחים ללמוד מרחוק, אצל הבן הקטן ניצן הקושי מורגש היטב. "הם רק סיימו לרכוש את הקריאה בכיתה א' וגם זה לא עד הסוף, כלומר ילדי כיתה א' שעלו לכיתה ב', השנה שלהם נעצרה למעשה באמצע כיתה א' בעודם רוכשים את הקריאה. הם לא יכולים לשבת לבד בשיעורי הזום וההורים צריכים לשבת איתם", מסבירה בנימין דומפרוכט.
קראו עוד:
לדבריה, הבעיה מתעוררת כשההורים צריכים לעבוד במקביל. "צריך לכתוב איתם את האותיות, למרות שאני חייבת לציין את המחנכת שלו, לי אטדגי שמבינה את הקושי שקיים. היא יושבת עם הילדים על חשבון זמנה בשיעורים אחר הצהריים, היא מתקשרת ומכינה עם הילדים את שיעורי הבית וממשיכה איתם בשיעורים פרטניים בזום על חשבון זמנה כשהיא בבית עם ארבעה ילדים קטנים, זה דבר שלא מובן מאליו. מעבר לזה, בשביל לחזק לו את הקריאה לקחתי לו מורה פרטית. זה תשלום משמעותי בתקופה הזאת, אבל אין לנו ברירה אחרת כי עניין השפה ילווה אותם לאורך כל החיים, אז אנחנו משקיעים".
ומה אומר ניצן על הלמידה מרחוק? "אני אוהב לפגוש את החברים בזום, אבל הייתי רוצה לפגוש אותם בכיתה ובמגרש. אני אוהב שהמורה שלי ניגשת אליי לשולחן בכיתה, זה חסר לי. למרות שאני פוגש אותה לבד בזום, אני רוצה לחזור ללמוד בבית הספר".
אף שילדי המשפחה לומדים כבר לא מעט זמן מרחוק, בנימין דומפרוכט מספרת שניכר שהם מתגעגעים לחזור לשגרת החיים שלפני הנגיף. "כשהם מסיימים את המפגש בזום אין להם את החוגים שהם היו רגילים ללכת, אין את המפגש עם החברים - מציאות שהם עדיין לא התרגלו והסתגלו אליה", היא מספרת.
שנת הלימודים הזאת אבודה לדעתך?
"הייתי רוצה להאמין שכן נצליח לחזור לשגרה ולהרגיש שהתגברנו על הפערים, אבל ככל שהזמן עובר התחושה הזאת מתחילה להשתנות, וקיים חשש באמת שהשנה הזאת תלך לאיבוד".
מתגעגעים לשגרה
ענת מזרחי (42) ובעלה רז (47) הורים לשלושה ילדים: אופק (15) תלמיד כיתה ח' במקיף ו', עיליי (11) תלמיד כיתה ו' בית הספר 'נווה שלום', ונויה (5.5) תלמידה בגן חובה בחטיבה הצעירה בבית הספר 'נווה שלום'.
במשפחת מזרחי יש אומנם מחשב לכל ילד, עובדה שלכאורה מאפשרת להם ללמוד מרחוק בצור
ה סבירה, אולם המציאות מורכבת יותר. "זה פשוט מטורף ולא נתפס", אומרת ענת מזרחי, בעלת העסק 'עולם המתוקים של ענת'. "ההרגשה היא של תסכול ודאגה, איך הילדים יצליחו לחזור לשגרה אחרי חופשה ארוכה כל כך ללא שגרת למידה? יש קושי רב ללמוד באופן עצמאי בלי עוד תלמידים ומורה שנוכחים בחדר".
מזרחי ממשיכה ומספרת, "השגרה והחברים חסרים לילדים בעיקר, וכמו כל ילד, הלימודים לא חסרים להם, אבל הם מעדיפים ללכת לבית הספר וללמוד בכיתה ולא ללמוד דרך המחשב".
איך נראה סדר היום שלכם?
"לאופק, תלמיד כיתה ח', יש שיעור זום כבר מהשעה 08:15 בבוקר ועד שעות הצהריים, ועבורו לשבת כל כך הרבה שעות מול מחשב היא משימה לא קלה. לעיליי, תלמיד כיתה ו', יש שיעור אחד או שניים במהלך היום, ובשאר המקצועות יש לו מטלות של עבודה עצמית. גם נויה נפגשה עם הגננת שלה בזום לפני שחזרה לגן חובה".
הלמידה מרחוק אפקטיבית בעינייך?
"כמו מומחי החינוך, גם אני וגם ילדיי מרגישים שהלמידה מרחוק לא אפקטיבית. קשה ללמוד ולקלוט את החומר החדש. אני באופן אישי לפחות שעתיים ביום יושבת עם בני ועושה איתו שיעורים על מנת לפקס אותו כדי שיהיה מרוכז ולא יתעסק בדברים אחרים".
אתם מרגישים ששנת הלימודים הזו אבודה?
"ההרגשה הכללית היא שהשנה הזאת אבודה, ולמרות שלומדים מרחוק ומגישים עבודות, אני לא באמת מרגישה שהילדים מתקדמים ומבינים את החומר. הילדים מפסידים המון חומר, והאמת עתידם קצת מדאיג. זה ברור שאם לומדים בבית ולא בשיעור, תמיד תוך כדי הכנת שיעורים יש הסחות דעת בנייד או במחשב ובקלות הם מאבדים ריכוז".
פתאום אני מורה
לימור לרבוני גלעדי (46), מעצבת תכשיטים מבאר־שבע, אמא לשתי בנות: עדי (8.5), תלמידת כיתה ג' ורותם (7), תלמידת כיתה ב' בבית הספר 'הרצוג' בשכונת רמות.
בתחילת משבר הקורונה גלעדי ניסתה לשמור על שגרה בבית, אבל מהר מאוד הבינה שמדובר במשימה לא פשוטה. "מהר מאוד כשהבנו שאין צפי לחזרה ללימודים, ובאמצע היו כל ההפסקות כמו סגר וחגים, השגרה נעלמה באיזשהו שלב", היא מספרת.
לא קל להיות אם במשרה מלאה, ולעבוד במקביל מהבית עם שתי בנות שלומדות מרחוק וצריכות לחלוק מחשב אחד. "הבת הגדולה יכולה להיכנס דרך הטלפון הנייד, אבל לפעמים יש התנתקויות וצריך לתת מענה. 'אמא, בואי תחברי אותי, אמא זה מתנתק, אמא אני צריכה את הסיסמה, אמא אני צריכה את המחברת, אמא תכיני לי לאכול', ותוך כדי צריך לתת מענה לעבודה שלי. בקיצור, לא פשוט בכלל".
למרות הקשיים, גלעדי משתדלת לשמור על מסגרת כדי שבנותיה יהיו מרוכזות בזמן השיעורים. "אני כן מקפידה שתהיה להן שגרת בוקר כי זה חשוב לי וחשוב להן. הן עושות את השיעורים, הן משתתפות בזום, ואחרי שהן מסיימות, אז כל אחת הולכת לעיסוקים שלה, אבל חשוב לי שלפחות המעט הזה יישמר".
הלימודים מרחוק שינו את סדר היום?
"לגמרי, ודאי שזה משנה את סדר היום כי זה לא סדר יום שאתה רגיל אליו. אני לא רגילה להיות מורה, לא רגילה להיות שפית, אבל אין מה לעשות, הקורונה לימדה אותנו הרבה דברים, גם טובים, אגב. אז אנחנו מבשלות יותר, אנחנו יותר ביחד, מוצאות תעסוקה ביחד".
"ללמוד בזום זה כיף", מספרת עדי, תלמידת כיתה ג' שגילתה את היתרונות של הלמידה מרחוק, אף שהיא משתוקקת לחזור ללמוד בכיתה ולהיפגש עם החברים והחברות לספסל הלימודים. "מאוד חסר לי המפגש עם הילדים בכיתה, וגם משעמם כי אין לנו חוגים", היא אומרת.
יש תחושה ששנת הלימודים הזאת אבודה?
לימור לרבוני גלעדי: "אני מאוד מפחדת מהשנה הזאת. קודם כל מהפער הלימודי שנפתח, לפי דעתי, פער לימודי עצום, ואני לא יודעת אם אפשר להדביק את הפער הזה. אני לא יודעת מתי יחזרו ללמוד, וכמובן אם יידרש, אז אביא לבנות שלי מורה פרטית כדי להשלים את הפער".
לימור לרבוני גלעדי: "הקורונה לימדה אותנו הרבה דברים, גם טובים, אגב. אז אנחנו מבשלות יותר, אנחנו יותר ביחד, מוצאות תעסוקה ביחד"
לדעתה של גלעדי, נוצר בתקופה הזאת גם פער חברתי. "נוצר פער חברתי ופער רגשי שלא מדברים עליהם הרבה, ואני בתור אמא שמה לזה לב שהשגרה חסרה להן, בית הספר חסר להן, החברים חסרים להן. יש ימים שהיה ממש קשה בסגר כשלא היה אפשר לצאת מהבית בכלל. זה מאוד קשה, ומה עושות משפחות עם ארבעה, חמישה ושישה ילדים? מטורף".
הלימודים מרחוק יכולים להיות תחליף ללימודים בכיתה?
"הם לא תחליף, אבל זה נותן מענה נקודתי להעסיק את הילדים לפחות קצת. הלימודים בזום לא משתווים לשיעור בכיתה, זה רעש, זה הרבה ילדים. ואני פשוט רוצה להוריד בפני המורות את הכובע, אני מצדיעה להן על הסבלנות. הן כל היום בהודעות, ויש להן גם ילדים משלהן, ואני חושבת שלא מעריכים את זה מספיק וחבל, זה נכפה עליהן".
כל העדכונים - חדשות באר שבע
