11 שנים אחרי המחאה החברתית של 2011 חזרו בשבועות האחרונים האוהלים למרכזי הערים ומאהלי מחאה קמו בפרדס חנה, חולון, תל־אביב, נס ציונה, ועוד ערים.
גם בבאר־שבע התגבשה קבוצה קטנה של סטודנטים שהעלו להם את שכר הדירה בעשרות אחוזים, ובתגובה הם הקימו מאהל מחאה בסמוך למשכן לאמנויות הבמה. במוצאי השבת הם יצאו גם להפגנה ראשונה.
כעת הפעילים הבאר־שבעים, המשתפים פעולה עם קבוצות המחאה בערים האחרות, מקווים שהמחאה תלך ותתרחב ושהמסר שלהם יישמע גם בממשלה וגם בקרב האזרחים שטרם השתכנעו.
זאת רק ההתחלה
וורוניקה אירייב (22), סטודנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה ומיוזמות מחאת הדיור, מספרת מה הביא אותה לנקוט עמדה. "אני אישית ראיתי כל מיני פוסטים ופרסומים, בין שזה ב'סטטוסים מצייצים' או במקומות אחרים.
8 צפייה בגלריה
מציבים אוהלים ומוחים נגד המחירים. "אסור לעבור על סדר היום כי זה לא ייעצר"
(צילום: הרצל יוסף)
"ראיתי שהקימו מאהל בפרדס חנה ושהקרקע התחילה לבעבע סביב מחירי הדיור. אמרתי לעצמי שאם יש בפרדס חנה אז צריך להיות גם בבאר־שבע. אנחנו באמת הראשונים. לאט לאט הצטרפו אלינו בחולון, ראש עין ומחר יצטרפו גם בתל־אביב. נהיה משהו יותר גדול וארצי. אנחנו מתגבשים ביחד על הפעילים מכל הארץ, ככה זה מתחיל".
את נמצאת פה עם אוהל?
"כן, יש לי פה אוהל. באנו לרחבה של המשכן לאמנויות הבמה ולפני זה היינו ברחבה שליד מרכז מורים. אי אפשר לשתוק יותר ואנחנו נישאר פה וגם נגדל בכמות באוהלים כל עוד לא נקבל תשובות ונראה פעולות שיביאו לשינוי".
בעיניה של אירייב, מדובר בפתיחה מוצלחת מאוד. "זאת חד משמעית הצלחה. התחלתי לבד, אני ועוד בן אדם אחד, והנה זאת הפעם השנייה שלנו, זה מה שקרה. בעיקרון אנחנו מתגבשים בכל הארץ וזה הולך להיות משהו שהוא כלל ארצי, זאת רק ההתחלה".
מה אתם מצפים שיקרה? מה המסר של המחאה?
"אנחנו מגבשים רשימת דרישות בקבוצה הארצית ואני מאמינה שבשבוע־שבועיים הקרובים תצא רשימה מסודרת של מה אנחנו רוצים בדיוק. כמו שאמרתי, זאת רק ההתחלה, ואני רוצה בינתיים לעורר מודעות כאן בבאר־שבע, זאת המטרה שלי כרגע.
קראו עוד>>>
"כל עוד רשימת הדרישות שלנו לא תתקיים, אנחנו לא נפסיק את ההפגנות ולא נזוז מפה. ברמה האישית לא העלו את השכר דירה שלי, אבל אני מכירה המון אנשים שכן העלו להם ואמרתי לעצמי שאם העלו להם למה שבהמשך לי לא יעלו. זה לטובת כולם ואני פה כדי להקדים תרופה למכה".
השוק משתולל
סרגיי פיליפו (25), צעיר שגדל בבאר־שבע וחולם להיות עצמאי ולפתוח עסק בעיר, חושש שאם המחירים ימשיכו לעלות בקצב הזה, המוני צעירים יחליטו לעזוב את המדינה. "אני גר פה כל החיים. אני רוצה להקים פה עסק בקרוב, אבל עם כל מחירי השכירות שעולים, בין שזה בדיור או בין שמדובר בעסקים, זה עולה בצורה קיצונית, אז אני לא יודע אם אוכל", הוא אומר באכזבה בלתי מוסתרת.
8 צפייה בגלריה
דור אלימלך ושנהב אלקיים: "אנשים שמבקשים לרכוש דירה בבאר־שבע שרויים בתחושת תסכול"
(צילום: פרטי)
"יש פה הרבה מאוד חברים שאיתנו שהעלו להם את שכר הדירה ב־30–50 אחוז. לצורך העניין, אם הדירה עלתה להם עד עכשיו 2,000 שקל, אז עכשיו היא עולה להם 2,600, בלי חשבונות. יש פה סטודנטים שבאים מכל הארץ בשביל לתת שגרת חיים ואיכות לבאר־שבע, וזה משהו שהסטודנטים פה עושים. אני חושב שאם לא היה פה את אוניברסיטת בן־גוריון, אז היה פה הרבה חיים כמו שיש".
למה החלטת להצטרף למחאה?
"אני מכיר את וורוניקה וראיתי שהיא הקימה קהילה בפייסבוק, ואז החלטתי להצטרף. צריך להתחיל במשהו. אז בהתחלה היינו כמה בודדים והיום יש פה שלושים ובסוף נגיע גם למיליון. צריך לקום ולעשות, אחרת זה לא ייגמר.
8 צפייה בגלריה
סרגיי פיליפו: "בהתחלה היינו כמה בודדים והיום יש פה שלושים ובסוף נגיע גם למיליון"
(צילום: הרצל יוסף)
"אסור לעבור על סדר היום כי זה לא ייעצר. אם עכשיו אנחנו בהעלאה של 30–50 אחוז, אז איפה זה ייעצר? אני מצפה שקודם כל ישמעו אותנו ושיידעו שאנחנו כאן בשביל לקום ולשנות. לא שותקים יותר. כי מישהו שמעלים לו היום את שכר הדירה צריך לחפש דירה אחרת, ויכול להיות שהוא לא ימצא באותו מחיר, ואז זה יפגע לו בלימודים ובחיים. אנחנו מרגישים את זה מאוד חזק לעומת גורמים בכירים שלא עושים יותר מדי".
יש מי שיטען שמדובר בשוק חופשי ושלממשלה אין מה לעשות.
"אין בעיה, אבל יש גבול. אם צריך גם להכריח את בעלי הדירות לא להעלות מחירים, אז שיעשו את זה. בסופו של דבר בכל חודש או חודשיים נכנס חוק חדש, ואם זה משהו שצריך לגעת בו, אז שיעשו. יש 'מחיר למשתכן' שעוזר לאנשים לרכוש בית במחיר שהוא יחסית מוזל ביחס לשוק, אבל זה לא מספיק. הגיע הזמן שיטפלו גם בשכירויות כי השוק משתולל. אני לצורך העניין גדלתי במשפחה של תשעה ילדים ואנחנו נלחמים בעמידר כבר שנים, אז צריך פה שינוי בשביל כולם, בשביל כל אזרח קטן".
הבשורה מגיעה מדרום
עידו אטיאס (27), סטודנט באוניברסיטת בן־גוריון ופעיל בעבודה הצעירה, הוביל בהפגנה במוצאי שבת את המוחים בקריאותיו במגפון. "נראה לי שיש תקופה ארוכה של התייקרות שפשוט חונקת אותנו, עכשיו זה הגיע למחירי הדיור והשכירות", הוא מסביר מדוע החליט להצטרף למחאה.
"עוד ועוד בעלי דירות מצפים שהחוזה יחודש ב־500 שקל גבוה יותר או אפילו ב־1,000 שקל גבוה יותר והבחירות שלנו לא אפשריות. זה או לעזוב את הדירה ולהיתלש מהבית או לצאת לרחוב. זה מה שיש לנו לעשות. זאת המטרה שלנו כאן - לעורר את הבעיה הזאת ולהוציא את האנשים לרחוב".
ההפגנה במוצאי השבת הייתה מבחינתם של אטיאס וחבריו רק יריית הפתיחה. "באו עשרות אנשים ואלה החלוצים של המחאה", הוא אומר. "השלב הבא הוא לגדול ולייצר כוח שאי אפשר להתעלם ממנו. אנחנו כבר בקשר עם עוד קבוצות בכל מיני ערים ברחבי הארץ, באמת אלפים של אנשים. רק בקבוצה שפתחנו שלשום הגענו כבר ל־500 תומכים, הלייקים מגיעים לאלפים, אבל אותם צריך להפוך לאנשים.
"אנחנו רוצים לייצר דרישה מצפון ועד דרום, מימין ומשמאל, חילונים ודתיים שיהיה פה פתרון למשבר הדיור הזה. אנחנו רוצים לקבל התייחסות אמיתית. הובטח לנו שינוי ויש לממשלה הנוכחית את הגב המלא לשנות ולהטיב עם החיים של כולנו".
אתה נמצא פה עם אוהל?
"אני עם שני אוהלים כאן מיום רביעי, עוד כשהתחלנו ליד מרכז מורים. אנחנו נישאר לישון כאן הלילה וכנראה שנישאר עד שנראה התייחסות מהגורמים הרלוונטיים. לי ולשותפים שלי העלו את שכר הדירה, למזלנו הצלחנו למצוא דירה זולה יותר, אבל יש המון אנשים שזה לא המצב עבורם. לא יכול להיות שיהיה שוק פרוץ ומופקר.
"אתה יכול להסתכל על עוד מדינות בעולם, יש מנגנונים של דיור בר השגה, של הגנת שוכרים, של פיקוח שכר דירה, שאפשר להעלות בצמוד למדד ולא לשחוט את האנשים. יש פתרונות שקיימים ועובדים. התחלנו ללמוד על וינה וברלין, שתי ערים גדולות שאם זה עובד שם, אז למה שזה לא יעבוד פה? אתה שומע על עוד ועוד בעלי דירה שמעלים את המחיר ואני אפילו לא מדבר על מחירי הדירות בתל־אביב. הבשורה מגיעה מדרום".
מצב לא הגיוני
דינה ליידמן (25), סטודנטית לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, התייצבה ביום רביעי באוהל המחאה חמושה באוהל, וכמו חבריה, גם היא לא מתכוונת לעצור. "ראיתי את המחאה שהתעוררה בפייסבוק ופשוט הגעתי", היא מספרת. "הגענו למצב בלתי נסבל, המחירים עולים במזון ובדיור ובעצם בכל דבר. בבאר־שבע לא מרוויחים כמו שמרוויחים בתל־אביב, אז אולי אנשים מהמרכז אומרים 'על מה אתם מתלוננים זול בבאר־שבע ובדרום', אבל אתם חייבים להסתכל גם על פערי השכר. נמאס לכולם".
העלו לך את שכר הדירה?
"לי אישית לא העלו, אבל אני מכירה המון אנשים שהעלו להם. בסוף הכמה מאות שקלים האלה הם עניין מהותי מאוד כשמדובר בסטודנטים ובגלל זה אנחנו פה. צריך לצאת ולשים אוהלים, להמשיך לגדול, להראות שאנחנו נמצאים פה להרבה זמן ולא מתכוונים לוותר.
8 צפייה בגלריה
לידור טובול: "המצב מאוד חורה לי כי גם אני עוד שנייה סטודנט וכמו שזה פוגע כרגע בחברים שלי עוד רגע זה גם יפגע בי"
(צילום: הרצל יוסף)
"מעבר לזה, יש גם עניין של אסטרטגיה. במחאה החברתית ב־2011 היה כאב גדול וזה באמת הוציא אנשים מהבית, אבל היה חסר להם בעיניי מיקוד. פה אנחנו מדברים על דיור ונוציא רשימת דרישות מסודרת, ולא נפסיק עד שהממשלה תתייחס אלינו".
ליידמן מספרת שהסטודנטים מרגישים היטב את עליית המחירים. "יש כבר קולות של סטודנטים ששוקלים להפסיק את הלימודים בעקבות המחירים, לא הרבה, אבל יש. זה מאוד מאתגר להתקיים כשהכל עולה. זה דורש להגיע ללימודים עם חיסכון מטורף מראש, זה כבר לא עניין של מה בכך. אם החלטת ללמוד או שאתה בא עם חיסכון גדול מאוד או שאתה קורע את עצמך ולא ישן בלילה בשביל להתקיים, זה הגיע למצב לא הגיוני".
מחאה עניינית
לידור טובול (24), שיתחיל בחודש אוקטובר ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטת בן־גוריון, הגיע גם הוא למחות נגד יוקר המחייה והתייקרות מחירי השכירות. "אני וורוניקה חברים כבר תקופה ארוכה", הוא מספר. "ברגע שראיתי שהיא יוצאת לפעולה, הייתי חייב להצטרף. המצב מאוד חורה לי כי גם אני עוד שנייה סטודנט, וכמו שזה פוגע כרגע בחברים שלי, עוד רגע זה גם יפגע בי.
"כרגע יש לי מזל כי אני גר בדירה עם אמא שלי, אני בן לאם יחידנית, אז אני עדיין לא צריך לשלם הון תועפות על שכר דירה כמו רוב הסטודנטים בגילי. הסיבה השנייה שאני פה היא שאני רואה את אמא שלי נאבקת וכמה גם לה לא קל עם המחירים. אנחנו גרים בשכונה ט' וגם לנו העלו את שכר הדירה, אז זה מצב שלא יכול להימשך".
איך אתה רואה את המשך המחאה? מה השלב הבא?
"השלב הבא הוא להמשיך, להיות פה עם אוהלים ולהפגין בצורה עקבית. הרבה אנשים שואלים אותי מה השוני בין 2011 לבין המחאה הזו, האמת שזה שונה בשני תחומים מאוד בולטים. דבר ראשון, אנחנו כן פוליטיים, אבל אנחנו לא מפלגתיים ולא משתייכים לשום מפלגה בצורה כזו או אחרת.
"יש פה גם ימנים גם שמאלנים, אני לא אגיד מה הדעות האישיות שלי, כולם פה משתדלים כמה שפחות לערב דעות אישיות ושהמחאה תהיה נקייה ומאוחדת. בסופו של דבר המטרה היא מטרה משותפת, לא משנה מה אתה, זה רלוונטי לכולם וכולנו נפגעים. דבר שני, לאף אחד ממארגני המחאה הארצית, בכלל, ובבאר־שבע, בפרט, אין אינטרס להשתמש במחאה כדי להגיע לכנסת או לתפקיד כלשהו.
"לדעתי, אלה שני פרמטרים מאוד חשובים. פרמטר נוסף הוא רשימת הדרישות שלנו שתצא בהמשך. ראיתי את הטיוטה ואני יודע שהאנשים האלה התייעצו עם כלכלנים וזאת הולכת להיות מחאה עניינית שנוגעת ביוקר המחייה ובעיקר ביוקר הדיור. אני חושב שהרבה אנשים ירצו להצטרף ברגע שיבינו שזה ממוקד ויידעו מה אנחנו רוצים".
דיור עולה
אף שמחירי הקרקעות והדירות בבאר־שבע נחשבים לנמוכים ביותר בהשוואה לערים הגדולות האחרות בארץ, המחירים בשוק הנדל"ן בבירת הנגב עלו מאוד לאחרונה.
"אנשים שמבקשים לרכוש דירה בבאר־שבע שרויים בתחושת תסכול", מציינים מתווכי הדירות דור אלימלך ושנהב אלקיים, בעלי משרד התיווך "שנדור נדל"ן" בעיר. "מדובר בעליית מחירים דרסטית של קרקעות ודירות בהשוואה לשנה קודמת. אם עד לפני שנה נמכר שטח קרקע של חצי דונם בשכונת כלניות בעיר במיליון שקל, היום לא תמצא שטח כזה בפחות מ־1.4 מיליון שקל. דירת ארבעה חדרים בשכונת רמות שעלתה אשתקד 1.15 מיליון שקל עולה כיום 1.3 מיליון שקל.
8 צפייה בגלריה
דינה ליידמן: "במחאה החברתית ב־ 2011 היה כאב גדול וזה באמת הוציא אנשים מהבית, אבל היה חסר להם בעיניי מיקוד"
(צילום: הרצל יוסף)
"בית קרקע בשכונת פלח 7 עלה לפני שנה 2.5 מיליון שקל וכיום הוא כבר עולה שלושה מיליון שקל. בפרויקטים החדשים בעיר ניתן היה לרכוש מקבלן דירה בת ארבעה חדרים תמורת 1.25 מיליון שקל והיום דירה כזו נמכרת ב־1.4 מיליון שקל ואף יותר. אין פלא שבמציאות הזו יש תחושה של תסכול ודאגה נוכח עליית המחירים. רוכשים פוטנציאליים מוותרים לפעמים על החלום לרכוש דירת קרקע מרווחת ומתפשרים על רכישת דירה פחות יוקרתית במחיר שפוי שיוכלו לעמוד בו".
כיצד מוסברת עליית המחירים הזו?
"חלק מעליית המחירים מוסבר בהשלכות המלחמה באוקראינה. יש לכך השפעה על חומרי הגלם, על שילוח חומרי הבנייה שהתייקרו מאוד וכל זה בסופו של דבר מתגלגל אל הלקוח".
ומה באשר לשוק הדירות להשכרה?
"לגבי שוק הדירות להשכרה, המצב שונה. מחירי השכירות בבאר־שבע נותרו אומנם הנמוכים ביותר בהשוואה למחירים במרכז הארץ, אך צריך לזכור שיש כאן מלאי של דירות ויש יותר היצע מאשר ביקוש, ולכן רמת השכירות בגדול נשמרת לאורך שנים והמחירים, גם אם עולים מעט, הם עדיין הגיוניים".
רוצים קרוב
חלק לא מבוטל מהשוכרים בבאר־שבע הם סטודנטים הלומדים באוניברסיטת בן־גוריון, במכללה הטכנולוגית ובמכללת סמי שמעון. השכונות המועדפות על הסטודנטים הן השכונות הסמוכות למוסדות ההשכלה הגבוהה בעיר, קרי שכונת א', ב', ג', ד', ו' הישנה.
הקירבה של הדירות לאוניברסיטה או למכללה היא גורם משפיע ביותר על מחיר השכירות. דירות בנות שלושה וארבעה חדרים בשכונה א' למשל הסמוכות למכללת סמי שמעון מושכרות (בהתאמה) במחיר של 2,700 עד 3,300 שקל בחודש. דירות מרוחקות יותר מושכרות תמורת 2,200 עד 2,700 שקל בחודש.
בשכונות הסמוכות לקמפוס אוניברסיטת בן־גוריון התמונה דומה. דירות בנות שלושה וארבעה חדרים הסמוכות לקמפוס מושכרות (בהתאמה) תמורת 2,700 עד 3,400 שקל בחודש. הדירות הרחוקות יותר באותן שכונות מושכרות תמורת 2,000 עד 2,700 שקל בחודש.
"קהל היעד באותן שכונות שונה מקהל רוכשי או שוכרי הדירות שהוא לא סטודנטיאלי", מציינים אלימלך ואלקיים. "הסטודנטים יעדיפו לשכור דירה בשכונה הסמוכה לאוניברסיטה או למכללה על פני דירה בשכונה מרוחקת יותר, ובכך הם חוסכים למשל את הוצאות הנסיעה למקום לימודיהם.
"לכן רוב הסטודנטים שוכרים דירות בשכונות הקרובות למוסדות להשכלה גבוהה, גם אם תוצע להם לשכור במחיר די דומה דירה בשכונות מרוחקות יותר ואפילו חדשות יותר".
איזו שכונה היא הפייבוריטית של הסטודנטים?
"שכונה ב' היא הפופולרית מבחינת הסטודנטים. היא שוכנת בין אוניברסיטת בן־גוריון למכללת סמי שמעון, ובהשוואה לשאר השכונות הוותיקות, היא גם הכי מטופחת וקורצת לסטודנטים".
לכל העדכונים: חדשות באר שבע
