זה יותר מחודשיים שחן (שם בדוי), ילדה מתוקה בת ארבע מבאר־שבע, מאושפזת במרכז הרפואי 'סורוקה'. היא מתקשה להתנייד בכוחות עצמה, אינה מרבה לדבר, והדבר היחיד שמעסיק אותה בתקופת האשפוז במחלקה האונקולוגית הוא הטאבלט הישן שראה ימים יפים יותר.
קראו גם:
המבט שלה נוגה ועצוב ואפשר להבין ממנו בקלות שנמאס לה מבתי חולים ושהיא מחכה לימים טובים יותר שבהם תוכל לחזור ולשחק עם החברים מהגן. אבל לפתע המבט של חן משתנה לגמרי כשהיא רואה מרחוק אריזת מתנה ענקית מתקרבת לכיוונה.
ה"השליחים" במקרה הזה, ובעוד מקרים רבים אחרים, הם בני הזוג יפית הדסה בנין (43) ויניב סמדג'ה (45) מעמותת "חן לחיים" שמשקיעים את מרצם וזמנם כדי לתרום לילדים חולי סרטן ולהנעים את זמנם בזמן האשפוז בבתי החולים.
מעשה טוב ביום
"עברתי תקופות קשות בחיים שלי והיו תקופות שכבר ממש התייאשתי. התפללתי לקדוש ברוך הוא ואמרתי שאם הוא ייתן לי חיים, אני מבטיחה להיות עבד נאמן עבורו", אומרת יפית הדסה בנין בתחילת דבריה. "אני יודעת שאם לא אעשה משהו טוב עבור אדם מסוים, לפחות פעם אחת ביום, זה ממש ישגע אותי. אני יכולה לשמור על המתנה שקיבלתי רק על ידי נתינה לאחרים".
המתנה שבנין מדברת עליה היא ההחלמה ממחלת הסרטן שלקתה בה בתחילת שנות העשרים לחייה בזמן שהייתה בהריון. "הבת שלי נולדה במשקל חצי קילו ומיד לאחר הלידה שלחו את שתינו לטיפול נמרץ כשסכנת חיים רצינית מרחפת מעל ראשינו. בהתחלה לא נתנו לה סיכוי, והיום היא כבר בת 22, ותודה לאל הכל בסדר", היא נזכרת. "שם התחיל מעגל הנתינה שלי. ברגעים הקשים האלה אתה מבין שהנס המדהים הזה, שמנצח את חוקי הטבע, הוא גם מסר. מאז אני בנתינה לאחרים".
יפית הדסה בנין: "ההורים הם החלק הקל יותר. קודם כל מסבירים שלבכות זה בסדר. אני מספרת את הסיפור האישי שלי ומשתדלת לחזק אותם ולתת להם נקודות מבט חיוביות על החיים"
לפני כחמש שנים, ולאחר שהתנדבה תקופה ארוכה במקומות שונים, התוודעה בנין לעמותת "חן לחיים" הפועלת לרווחתם של ילדים חולי סרטן. כיום היא מנהלת את העמותה. "לפני עשור היה קשה מאוד לגייס תרומות כאלה לילדים", מסבירה בנין.
"מצד אחד, אנשים התביישו לבקש, ומצד שני, היו המון מקרים שלא היו מגיעים לטיפול של העמותות. אני מאוד נהנית מהפעילות דווקא בעמותה הזו. הפעילות נעשית מתוך ענווה גמורה. אין פה אינטרס רווחי. הילדים לפני הכל".
ובכל זאת, ממה את מתפרנסת?
"יש לי הרצאה שבניתי על סיפור החיים שלי שנקראת 'ניצחתי ואנצח' שבה אני מספרת על התלאות, התחתיות וגם ההצלות בדרך. איך שינוי בגישה האישית מביא אותך לדרך חיים חדשה".
כשבנין מספרת על דרך החיים החדשה שלה, היא מקפידה להישיר מבט אל יניב סמדג'ה. לא פעם במהלך השיחה איתנו, כשבנין הנרגשת מספרת על פעילותה בעמותה, סמדג'ה מתקרב אליה, אוחז בידה, מלטף ומחבק את אשתו.
יש ביניכם ממש הערצה.
סמדג'ה: "היא מרגשת אותי מאוד. אני רגשן מטבעי, ולשמוע אותה מדברת ככה, זה ממש מצמרר. הרגש הזה שלה, האכפתיות שלה, שאבו אותי להיות חלק מהעשייה שלה. אומנם תמיד השתדלתי לעשות למען הסביבה ולתת מעצמי לאחרים, אבל כשהכרנו זה רק התעצם".
בנין (צוחקת): "כבר עברת אותי בעשייה וברוחניות".
הכל בשביל חיוך
עבור שניהם מדובר בפרק ב' ושניהם הורים לילדים מנישואים קודמים. ולמרות זאת, הם מתלהבים זה מזו כאילו היו זוג צעיר בתחילת דרכם. "מהפגישה הראשונה ידענו שזה זה", אומרת בנין. "הוא עקב אחריי באינסטגרם וישר התלהבתי מהחתיך הזה. שלחתי לו הודעה והתחלנו לדבר. דיברנו בטלפון ביום שישי בצהריים עד כניסת השבת, ומהפגישה הראשונה הרגשנו שמצאנו את שאהבה נפשנו".
חלוקת העבודה בין השניים ברורה: בנין אחראית לגיוס תרומות, איתור והכרת המשפחות והשגת פריטים לילדים החולים. סמדג'ה אחראי לחלוקה של המוצרים בבתי החולים.
"בהתחלה הייתי מצטרפת ליניב לחלוקה בכל רחבי הארץ, אבל בשלב מסוים הבנתי שבשביל למקסם את היכולות שלנו אני לא יכולה להיעדר לזמן רב וחייבת לטפל בדברים מפה. אני אעשה בשביל הילדים הכל. כל זריקה, כל דמעה על השיער שנשר - הכל שווה בשביל לראות את הילדים האלה מחייכים ואפילו לכמה דקות".
איך מחזקים משפחה שהילד שלה חלה בסרטן?
בנין: "ההורים הם החלק הקל יותר. קודם כל מסבירים שלבכות זה בסדר. אני מספרת את הסיפור האישי שלי ומשתדלת לחזק אותם ולתת להם נקודות מבט חיוביות על החיים. זה מכניס אותם לפרופורציות ונותן להם כוחות להתמודד. גם בשביל הילד, וכמובן גם בשבילם".
אבל למרות התקווה, לצערנו לא תמיד כולם שורדים.
בנין: "הרבה פעמים אלה המשפחות שאתה בקשר הדוק יותר איתם. בימים כאלה שאני שומעת על ילד שהכרתי שנכנע למחלה, אני מרשה לעצמי להתפרק. יום אחד של בכי ודמעות, וממשיכים הלאה".
סמדג'ה: "היה מקרה אחד שהמשפחה עצמה חיזקה אותנו. הם אמרו שהם שלמים עם מה שקרה, ומבינים שזו גזרת שמיים".
שמחים לעזור
ואולם, לא תמיד התגובות לפעילות של בנין וסמדג'ה חיוביות. פוסט שבנין פרסמה באחרונה בעמוד הפייסבוק שלה שבו ביקשה סיוע לקניית טאבלט עבוד ילדה קטנה זכה לתגובות ביקורתיות שבהן נטען שבמקום לדאוג לדברים הבסיסיים היא מתרכזת במותרות.
יניב סמדג'ה: "הרגש הזה שלה, האכפתיות שלה, שאבו אותי להיות חלק מהעשייה שלה. אומנם תמיד השתדלתי לעשות למען הסביבה ולתת מעצמי לאחרים, אבל כשהכרנו זה רק התעצם"
כשבנין נזכרת במקרה, היא מוחה דמעה מעיניה. "צריך להבין שמחלקות ילדים הן בית חרושת", היא אומרת ומסבירה על השגרה במחלקות. "צעקות, בכי, כאב. זאת טראומה עבור ילד שדוקרים אותו כמעט 20 פעמים בשביל למצוא וריד ביד. ברגע שהוא מקבל טאבלט, מחשב או משחק מסוים, הוא שקוע בזה ואז רף הכאבים יורד באופן משמעותי. אין צעקות, זה משפיע על הטיפול בצורה טובה יותר, והמצב שלו משתפר".
משבר הקורונה השפיע על היכולת של אנשים לתרום לעמותה?
בנין: "אני לא מסתכלת על זה בצורה הזו. יש אנשים שבעבר היו תורמים אלף שקל בחודש והיום תורמים מאתיים בגלל הקושי שנוצר. אני מבינה את זה ומנסה לגייס כמה שאפשר מכל מקום. גם כסף וגם מוצרים".
סמדג'ה מספר שבנוסף למשחקים, הקונסולות והטאבלטים, יש גם לא מעט אומנים ששמחים לתרום מזמנם לטובת הילדים. "נועה קירל, מרגי, מיכל הקטנה, יובל המבולבל, 'מה קשור', ועוד אומנים אחרים", הוא מספר. "הם תמיד שמחים לעזור ולסייע".
בנין ממשיכה מהמקום שבעלה הפסיק ומספרת ש"לא הייתה פעם אחת שביקשתי מאבא של נועה סרטון לילד או ילדה חולים ולא קיבלתי. היא ילדה מדהימה והמשפחה סופר רגישה. בגלל שאנחנו עמותה קטנה שהקשר שלה למשפחה והילד הוא ישיר, זה יותר פשוט גם להם, ולכן הם מרגישים בנוח יותר לסייע לנו".
במקביל לעשייה במסגרת עמותת "חן לחיים", הם מתפעלים מקלט רווחה לטובת התושבים הנזקקים. "לצערנו, אנחנו רואים לא מעט אנשים שזקוקים לתרומות של בגדים, נעליים ואפילו תחתונים. לשמחתי, יש לי את היכולת לתפעל מקלט שבו אנחנו מאחסנים את הדברים הללו, ואני מקווה שאחרי שיסתיים נגיף הקורונה אני אוכל לפתוח אותו לטובת מי שזקוק לו", מסבירה בנין, ומבקשת להדגיש שהמקלט נמצא בכתובת המשחררים 69 ואפשר לתאם מראש מסירה של דברים לתרומה.
מה המסר שלך?
בנין: "אנחנו רוצים לעזור ולתת. אנחנו רוצים לעלות את המודעות לזה שיש גם עולם אחר שאנשים פחות חשופים אליו, אבל הוא פה. לפני הקורונה חיינו חיי שגרה, יצאנו למסעדה, לפאב, הלכנו לים. יש ילדים שכבר שנים חולמים על ים ולאכול אוכל בחוץ ולא יכולים. הם נמצאים חודשים ארוכים בבידוד וחשוב שנדאג גם להם".
קראו גם:
"הביאו לנו אור גדול"
משפחת פרח שבנם אור חלה מספרים על החיבור עם בנין וסמדג'ה: "כשגילינו על המחלה של אור זה היה כרעם ביום בהיר. לא היה שום רקע והוא לא היה חולה", מספרת יסמין פרח מבאר־שבע, שבנה אור (4) חולה במחלה. "בסך הכל עלה לאור החום. עשו לו בדיקות דם, וכשהגיעו התוצאות, קיבלנו את הבשורה".
"באותו ערב ואחרי כמה שעות של התפרקות, ידעתי שאני צריכה לבשר לבנות ולהחזיק את עצמי כי הכי קל להתפרק. הבנתי שאנחנו יוצאים לדרך חדשה והרגשתי שאנחנו יוצאים למלחמה ובה אני המפקדת וכולם החיילים מאחורי ואני מובילה את המהלכים. במקביל, התחלתי לקרוא ולחפש בפייסבוק מידע ובנקודה הזו הכרתי את יפית.
"ראיתי פרסום שלה בפייסבוק וכתבתי לה בהודעה שיש לי ילד חולה ושאנחנו נשמח שהיא תגיע לבית החולים. היא דיברה איתי, סיפרה לי את הסיפור שלה, וקבענו שהיא תבוא לבקר. היא ויניב הגיעו לבית החולים והביאו איתם אור גדול. הם דיברו עם אור והכניסו המון אנרגיות ושאלו מה אנחנו צריכים".
"אור נכנס להם ללב. נדהמתי לגלות לאחר מכן שכמו שהיא דאגה לאור, היא דואגת לעוד המון משפחות וילדים, וכולם מקבלים ממנה עולם ומלואו. הם ממש חלק מהמשפחה שלנו - בין אם בסיוע בצד הרגשי ובין אם בצד החומרי.
"בתקופה הזו שבה אנחנו מתמודדים עם המחלה יש המון חושך, אבל גם המון דברים טובים וערכים שמתחזקים. תמיד תחייכו ותשמחו. אלו רגעים שאתה מקבל פרופורציות על החיים. פשוט תלמדו להנות מהדברים הקטנים והחשובים באמת בחיים".
לעדכונים: חדשות באר שבע
