ב-7 באוקטובר גויס רס"ל (במיל.) צביקה לביא לשירות מילואים, נכנס עם יחידתו לעזה ותוך כדי פעילות מבצעית, ב־20 בנובמבר, הוא נפצע באורח קשה מאוד יחד עם חבר לצוות בעקבות פגיעת טיל אר.פי.ג'י.
צביקה הועבר לבית החולים "אסותא" אשדוד, שם הוא היה מורדם ומונשם במשך שלושה שבועות עד שב־11 בדצמבר, נר חמישי של חנוכה, הוא נפטר מפצעיו כשהוא בן 30 בנופלו, ומותיר אחריו אישה ושלושה ילדים קטנים.
"אני זוכרת את השיחה האחרונה שלי איתו שהיתה שבוע לפני התקרית בה הוא נפצע", מספרת האם השכולה, מרים (מימי) לוי, תושבת היישוב כרמל בדרום הר חברון ואחות במרפאת "מאוחדת" "לב הסיטי" בבאר־שבע, "הם יצאו לאוורור באשקלון, ואני הגעתי עם בעלי כדי לפגוש אותו. הוא היה מאוד נינוח ורגוע, ובשיחה הוא כל הזמן הרגיע אותנו ואמר לנו - 'אל תדאגו לי, אני בסדר. זה לא אני, זו המדינה שלנו שבתהליך, ואנחנו נעבור את זה'. הוא היה כל כך בטוח ודבק במשימה שלו להגן על מדינת ישראל, שמבלי לשים לב הוא ממש חיזק אותנו במפגש הזה".
כיצד מתמודדים עם המעבר בשבוע הקרוב מיום הזיכרון ליום העצמאות?
"אין ספק שהמעבר הזה הוא קשה מנשוא. יחד עם זאת, אני מזכירה לעצמי שזה המעבר של החיים. יש לי ילדים ונכדים. רק לאחרונה הבת שלי התארסה. ככה הם החיים. אני ממש משתדלת להסתכל על מה שיש. עם כל העצב שלנו, החיים חייבים להמשיך".
מהיכן שואבים את תעצומות הנפש הללו?
"אני עובדת כבר יותר מ־12 שנים כאחות ב'מאוחדת' בבאר־שבע, ולמרות שבהנהלת הקופה תמכו ואיפשרו לי לקחת פסק זמן כמה שאני רוצה, החלטתי לחזור לעבודה מאחר וזה מאפשר לי לשמור על סוג של שגרה נורמלית. אני מלאת הערכה ליחס, ההכלה והשותפות שקיבלתי מהנהלת קופת חולים 'מאוחדת', זה לא מובן מאליו.
"ההחלטה לחזור מהר ולתת שירות למטופלים במרפאה לא היתה פשוטה עבורי, אבל הבנתי שהכי קל לשבת בבית ולשקוע בזיכרונות ובעצב. עם כל הצער והחסר העצום, אני מבינה שיש עוד אנשים מסביב והחיים ממשיכים. אנחנו חייבים להמשיך לחיות לצד הזיכרון של צביקה שלא יישכח לעולם".
קראו גם:
"לקראת יום הזיכרון", היא מציינת, "אנחנו בתקופה מאוד עמוסה מבחינה נפשית. יש המון טקסים והמון שמבקשים להנציח אותו. זה משמח את ליבי לראות כמה אהוב היה הבן שלי, כמה אנשים הרגישו קרובים אליו ומבקשים להנציח אותו. זה גורם לי להרגיש שהרוח שלו ממשיכה".
מסר לקראת יום העצמאות?
"עניין האחדות בעם הוא קריטי. כואב לי לראות שלמרות שאנחנו בכזאת קטסטרופה, חזרנו לשיח מפלג. ב'שבעה' הרגשתי את החיבוק העצום מהעם, מכל גווני האוכלוסייה בישראל. זה חימם את ליבנו מאוד, אבל למעלה, בקרב המנהיגים שלנו, אני מרגישה את הפער ואת השיח ששייך לעולם שלפני השביעי באוקטובר".
