כל מי שנסע ברכבת ישראל ראה את נהגי הקטרים או פגש את הפקחים הפוקדים את הקרונות הנוסעים, אבל ספיר ויצמן ועובדי מוסך הרכבות בניהולה עובדים מאחורי הקלעים, בתוך קרביהם של הקרונות, כדי לאפשר את תנועתה הבטוחה והתקינה של הרכבת על המסילה.
ויצמן, רק בת 32, היא מנהלת מוסך הרכבת היחידה בישראל המנווטת את עבודתם של עשרות עובדים, רובם ככולם גברים, כולל כמה עובדים על הרצף האוטיסטי.
את עבודתה ברכבת החלה ויצמן לפני כעשור, כשהייתה בת 22 בלבד. היום היא כבר חולשת על מוסך הרכבות הגדול בישראל הממוקם בבאר־שבע ומופקד על תחזוקתם ותקינותם של אלפי קרונות רכבת מדי שנה.
בין השאר אחראי המוסך בניהולה לבדיקת מנועי קטרי הדיזל, בדיקת שמן מנוע של הקטרים, ובדיקת המערכות המכניות של הרכבת. למעשה שום רכבת לא יוצאת לדרך מבאר־שבע בלי שקיבלה אור ירוק מספיר ויצמן, שאותה מגדירים ברכבת ישראל "מלכת הרכבות".
מהאוויר לקרקע
ספיר ויצמן (32), תושבת אופקים, נולדה וגדלה באשדוד. בשמונה השנים האחרונות היא מתגוררת עם בעלה ושני ילדיה, בני שלוש וחצי ושנה וחצי, באופקים. היא בעלת תואר ראשון בהנדסאות מכונות מהטכניון בחיפה ובעלת תואר ראשון בתעשייה וניהול ממכללת ספיר שבשער הנגב.
את דרכה ברכבת ישראל החלה ויצמן לפני כעשור בתור טכנאית רכבות דאבל, אותם קרונות אדומים דו־קומתיים שהם כ־70 אחוז מצי הקרונות הכולל של רכבת ישראל. לא עבר זמן רב עד שוויצמן לקחה על עצמה להדריך טכנאים וחשמלאים חדשים. כמו כן הייתה ממייסדי מוסך הקרונות בבאר־שבע. בשנה וחצי האחרונות היא מנהלת המוסך המטפל במאות קרונות דו־קומתיים מדי חודש וכולל צוות של 57 עובדים, רובם גברים.
איך הפכת לטכנאית רכבות?
"האמת שכל זה היה די במקרה. לפני הגיוס לצה"ל קיבלתי זימון לעתודה טכנולוגית. הגעתי למכללה הטכנולוגית בבאר־שבע וכך נשאבתי ללימודים הטכנולוגיים. בסופו של דבר שובצתי ללימודים בטכניון. את שירותי הצבאי עשיתי בבסיס חיל האוויר בחצרים כטכנאית מסוקים בטייסת 123. אני בכלל חלמתי להיות מכונאית מוטסת בחיל האוויר. זה היה הכיוון המקורי שלי. האמת שזה גם היה חלום ילדות שלי להיות מכונאית מוטסת".
אז איך החלום הזה התפספס?
"הבנתי אז שהחלום הזה יתגשם אם אצא לעתודה טכנולוגית. מפה לשם הדברים התגלגלו מהאוויר לקרקע, והפכתי להיות טכנאית רכבות".
מדובר במקצוע יוצא דופן, בייחוד עבור אישה.
"נכון. זה תחום די נדיר, למרות שברכבת משולבות נשים בתחומים שונים, כמו נהגות קטר, פקחיות, אתתיות. כיום מועסקות ברכבת ישראל שש טכנאיות רכבות, מחציתן עובדות כאן במתחם שלנו בבאר־שבע. אני הייתי החלוצה בתחום הזה, ואני גם האישה היחידה ברכבת שמנהלת מוסך שמופקד על טיפול בקרונות הרכבת. כל העמיתים שלי באותו תפקיד הם גברים".
מנהל אגף אחזקה דרום תומר כהן, האחראי למתחמי חטיבת הנייד בבאר־שבע, אשקלון ודימונה, מציין, "ספיר היא אחת ממספר טכנאיות רכבת שנקלטו בעשור האחרון בחטיבת הנייד כחלק מתהליך אסטרטגי חוצה ארגון לשילוב נשים במקצועות תפעוליים, כמו נהגות קטר, פקחיות ותפקידים טכניים שונים, לצד השתלבות של נשים בתפקידי הנהלה בכירים, כמו סמנכ"ליות ומשנה למנכ"ל. אנו גאים בספיר על התקדמותה המקצועית והן על תרומתה החברתית".
מרימים גבה
עבודתה של ויצמן נמשכת מסביב לשעון, 24 שעות ביממה. כך למשל ביום שראיינו אותה היא השכימה קום בארבע לפנות בוקר כדי להספיק להגיע למתחם התחזוקה של הרכבת בבאר־שבע ולנצח על בדיקת הרכבת הראשונה שאמורה לצאת מבירת הנגב לתל־אביב.
חשוב לציין, היא אומרת, ששום רכבת לא עולה על המסילה ויוצאת לדרכה בלי בדיקת בטיחות ותקינות שמאושרת על ידי מנהלת המוסך. אין זה דבר של מה בכך כשמדובר בכ־570 קרונות שמגיעים למוסך מדי חודש כדי לעבור טיפולים שוטפים, תיקוני תקלות ותחזוקה שוטפת ומונעת לקרונות הדו־קומתיים של הרכבת.
המוסך בבאר־שבע הוא הגדול מסוגו ובהיקף פעילותו מבין מוסכי הרכבת האחרים בארץ, כך גם מתחם התחזוקה של הרכבת בבאר־שבע שהוא המתחם הרכבתי הגדול ביותר בארץ.
איך משלבים עבודה תובענית עם חיי משפחה?
"אני לא אכחיש שזה קשה מאוד, אבל מתמרנים. נעזרים בבני משפחה וגם בשמרטפית. זה שאני מתחילה למשל יום עבודה בארבע בבוקר ומסיימת אותו פיזית כעבור אי אלו שעות, לא אומר שבזה מסתיימת העבודה שלי. גם כשאני מגיעה הביתה אני מקבלת שיחות לגבי רכבות שזקוקות לטיפול או לתיקון כלשהו, ואני צריכה לתת מענה בעניין הזה".
איך זה לנהל מקום עבודה שבו הרוב הגדול של העובדים הם גברים?
"בהתחלה זה היה מאוד מאתגר מצד הטכנאים. כאשר המוסך הזה נפתח לפני שמונה שנים, הייתי בין הראשונות, ורוב העובדים שכיום אני מנהלת אותם הם עובדים שהדרכתי אותם בראשית דרכם כטכנאים. יש איזה סוג של כבוד הדדי. הם מקבלים את זה שאני כאן המנהלת".
ויצמן מספרת שלא פעם היא זוכה לתגובות מופתעות כשהיא מספרת במה היא עוסקת. "בעוד בני המשפחה שלי כבר התרגלו לעיסוק שלי לאחר עשר שנות עבודה ברכבת, ורואים זאת כמובן מאליו, אני נתקלת בלא מעט הרמות גבה כשאנשים מחוץ למעגל המשפחתי שומעים במה אני עובדת", היא משתפת. "כך למשל, האימהות בגן של הילדים שלי עדיין בהלם, ומופתעות כשהן מתוודעות לעיסוק שלי ולשעות הרבות שאני מקדישה לכך".
בטיחות מעל הכל
ויצמן ערה לביקורת הציבוריות שנמתחת לא פעם על התנהלות הרכבת, התקלות, ההשבתות וסגירת התחנות. "אני חשה זאת על בשרי ואני מרגישה שאני נותנת שירות לתושבים, שהם למעשה בני הקהילה שלי בנגב", היא אומרת. "אני מבינה את חשיבות הרכבת בחיי התושבים באזור הזה. אני ערה לכל הטענות והביקורות, אבל צריך לקחת בחשבון שמדובר בפרויקט חשמול של הרכבות אשר מטרתו לעבור להנעה חשמלית שתתרום לאיכות הסביבה וגם תשפר את חוויית הנוסעים. אזור הנגב והדרום הוא אחד האזורים הראשונים שחווה את המהפכה הזו בגלל שאנחנו רואים את חשיבותו של פרויקט חשמול הרכבות. המהפכה הזו תשפיע על העבודה שלנו. אנחנו צפויים לשינויים, וכבר ערוכים לשינוי הזה".
לא סוד שיש לא מעט תקלות במערך הרכבות כמו איחורים ביציאה מהתחנות, עיכובים במהלך הנסיעה ואיחורים בהגעה ליעדים. למה זה קורה בעצם?
"בסופו של דבר אני לוקחת את כל המשתנים. הכי חשוב לי כמנהלת המוסך זו הבטיחות של הנוסעים. אני לא אוציא רכבת מהמוסך בגלל איזו תקלה של בטיחות. זו אחריות עצומה. חס וחלילה אם יש לי את הספק הכי קטן, אני לא אקח את הסיכון הזה, כמו שלא ארצה שהילדים שלי ייסעו באיזה כלי תחבורה שהבטיחות שלו מוטלת בספק. נושא בטיחות הנוסעים הוא אצלי בסדר עדיפות ראשון במעלה. אם יש ספק, אני יכולה להשבית רכבת מסיבה בטיחותית. זה מעל לכל. כל רכבת לפני יציאתה לנסיעה עוברת בדיקות בטיחות ותקינות. רכבת שעברה טיפול מבחינת תחזוקה במוסך שלנו בבאר־שבע לא יוצאת לדרך ללא אישור שלי".
דוגלים בשילוב
ספיר ויצמן לא רק מנהלת מוסך רכבות והיא גם חתומה על כמה פרויקטים חברתיים־קהילתיים שהתנהלו ועדיין מתנהלים במתחם התחזוקה של הרכבת בבאר־שבע.
גולת הכותרת של עבודתה ההתנדבותית היא שילוב עובדים הנמצאים על הרצף האוטיסטי כעובדים מן המניין ברכבת ישראל. "לפני כשבע שנים נוצר שיתוף פעולה בין חטיבת נייד ברכבת ישראל לבין עמותת רואים רחוק כדי לשלב עובדים על הרצף האוטיסטי בתפקידים של בודקי קרונות פנים במוסך בבאר־שבע ועד היום הם מועסקים אצלנו", מספרת ויצמן ומוסיפה, "מדובר כיום בחמישה עובדים שמועסקים מתחילת הפרויקט והם מהווים חלק בלתי נפרד מהצוות שלנו. קלטתי אותם לפני כשבע שנים, ואז לא היה בטוח שהפרויקט הניסיוני בכלל יצליח. ליוויתי אותם מתחילת הדרך והיום אני מנהלת אותם ברמה המקצועית. זה סוג של סגירת מעגל. חוץ מזה, הם גם זוכים לליווי רגשי תוך שיתוף פעולה של הרכבת עם עמותת 'רואים רחוק'. חשוב לציין גם שרכבת ישראל היא המעסיק הראשון בתעשייה שהעסיק עובדים על הרצף האוטיסטי".
קראו גם:
עוד פרויקט חברתי שוויצמן הייתה מעורבת בו הוא קליטת נערים בסיכון, חניכי בית הספר "עמל דימונה", בתוכנית לשילוב בני נוער בסיכון שהחלה לפעול לפני כתשע שנים ברכבת אבל הופסקה בסגר הראשון של הקורונה לפני כשלוש שנים.
"החניכים האלה היו לומדים בבית הספר לקראת קבלת תעודת חשמלאי מוסמך במשך שלושה ימים ובשאר ימי השבוע הם היו מגיעים אלינו ועובדים תחת הדרכתי כדי לצבור ניסיון תעסוקתי", מספרת ויצמן. "היו לנו שלושה מחזורים כאלה במסגרת התוכנית הזו. ליוויתי אותם עד שהתוכנית הופסקה בגלל הקורונה".
יש סיכוי שגם הילדים שלך יעבדו יום אחד ברכבת?
"אין לדעת. אני לא שוללת את זה. עם זאת, אני לא אתפלא אם מי מהילדים שלי יהיה בסוף נהג קטר. הבת שלי למשל מתה על רכבות. לבן שלי בן השנה וחצי יש כבר בימבה בצורת רכבת, ולבת שלי בת השלוש וחצי יש ספר על רכבת שאני מקריאה לה בערב לפני השינה. מה שיהיה עד שהם יגדלו, ימים יגידו".
מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?
"להמשיך לנהל את המוסך בצורה מעולה. זה כרגע החלום שלי. אני לא מספיק זמן בתפקיד, אבל אני שואפת להמשיך ולפרוץ תקרות זכוכית".
אז מה בדיוק עושים במוסך הקרונות? כמה עובדות מעניינות
• לכל רכבת נעשות כ־100 בדיקות בטרם יציאתה לדרך.
• צריכת הדלק של כל רכבת דו־קומתית לנסיעה של עד 1,000 ק"מ
היא כ־7,500 ליטר (כולל את הקטר ואת קרון הכוח המספק חשמל לקרונות).
• כמו כלי רכב אחרים, גם רכבות צריכות לעבור טסט. כל קרון עובר בדיקה יומית של טכנאי קרונות ושל נהג הקטר. כמו כן מתבצעות בדיקות שבועיות, חודשיות ושנתיות בהתאם לקילומטראז' של כל רכבת.
• מדי שנה עוברים כ־6,000 קרונות רכבת טיפול במוסך הקרונות הדו־קומתיים בבאר־שבע.
